שערי תורה חלק א קנג

הספק דאי אזלינן בתר שעה שנולד הספק ולידת הספק הי' בשעה שקיבל המעות ואי נוקי הדבר כמו שהי' קודם שנולד הספק מחויב לשלם דהא הוי א"י אם פרעתיך, ונראה שזהו באמת דעת רשד"ם המובא בחושן משפט סימן רל"ב סע"ק ט"ו שכתב באמת בנידון דט"ז דהוי א"י אם פרעתיך, ומעתה נראה בנ"ד דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים ומחולקים אימת נאנסה אי נימא דיש כתובה לארוסה ואפילו בלא כתב לה כמ"ש תוס' במס' ב"מ דט"ו ע"ב ד"ה מן ובמס' קדושין דס"ה ע"א ד"ה ואם או בכתב לה כתובה בעודה ארוסה דלכ"ע יש לה א"כ הספק אם הי' לה בתולים בשעה שאירסה אגלי' מילתא עכשיו כשנשאה שהספק הי' נולד תיכף כשאירסה אולי נאנסה קודם אבל ידיעת הספק לנו היא עכשיו כשנשאה ולא מצא בתולים ואי אזלינן בתר לידת הספק הוי איני יודע אם נתחייבתי לך לפי דברי הבעל כיון דבכל מקום אוקי מילתא אחזקה כמו שהי' קודם שנולד הספק וקודם לידת הספק הי' הבעל מוחזק בממון דקודם שנתארסה לא הי' עלי' שום חיוב כלל ודמי ממש למחלוקתם אבל אי אזלינן בתר שעה שנודע הספק לנו ובשיש ספק מוקמינן על חזקה שהי' קודם שנודע הספק, והא עכשיו בשעה שנשאה ולא מצא בתולים נודע הספק אימת הי' זנות אבל קודם לזה הית' בחזקת שלא זינתה כי רובם אינם מזנים אפי' באונס דאונסא לא שכיח וקלא אית לי' וגם ברצין לא שכיח מכח חזקת כשרות והא קודם שנשאה הית' בחזקת חיוב שמחויב לשלם לה הכתובה כשיגיע זמן פרעון וכשיש ספק מוקמינן על החזקה כמו שהי' קודם שנודע הספק ממילא מחויב לשלם כיון דיש כתובה לארוסה ואפי' בלא כתב ועכ"פ בכתב והוי ממש אינו יודע אם פרעתיך וא"כ לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' נו"ן סק"ג שהוא מחלוקת אמוראי' ביבמות דל"א רבה סובר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק ואביי ורבא סוברים דאזלינן בתר שעה שנולד הספק עיי"ש היטב ותמצא כדברי ועיין ב"ש בסימן קי"ז ס"ק ט"ו ומשמע להדי' להמעיין שם אפי' היכי דאגלי מילתא עכשי' שבע"כ הי' הספק נולד מקודם כעין נידון דהכא דהא התם בע"כ הספק מחיים ואפ"ה סובר רבה דאזלינן בתר שעה שנודע הספק וה"ה אף דבע"כ הי' הספק נולד משעה שאירסה מ"מ תלי' ב במחלוקת הלז וגם בב"ש בסי' הנ"ל מדמה בסוגי' דמומין לענין חזקות לנידון דהתם וא"כ קשה מאי קאמר ר' נחמן ור' יוחנן כר' יהושע דלמא מוקי מתני' בכתב לה כתובה או דסברו דיש כתובה לארוסה וסוברים דאזלינן בתר שעה שנודע הספק והוי א"י אם פרעתיך ומצי סוברים אפי' כר"ג ובשלמא מאי דקאמר מר אביי לר' יוסף כו' אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' ל"ק לפמ"ש הש"ך שם דבע"כ סובר אביי דאזלינן בתר שעה שנולד הספק והוי שפיר א"י אם נתחייבתי לך, אבל קשה מאי מקשה על ר"נ וד' יוחנן דלמא סברי כרבה דאזלינן בתר שעה שנודע הספק ולכאורה מוכח כשיטת ראנ"ח וסיעתו הנ"ל דהיכי דלא הוי לי' למידע אפילו בא"י אם פרעתיך פטור מלשלם והכא לא הו"ל לבעל למידע, אבל לחולקים קשה, ואין לומר דהוי דחיקא לש"ס לוקמי מתני' דאיירי דוקא בשכתב לה כתובה בעודה ארוסה דז"א כיון דסוגי' אזלא לר' יוחנן וגם מאי דאמרינן לימא ר"ה ור"י כו' ור"נ ור"י הם דברי אביי כמ"ש בחידושי מוהר"ם לובלין והא ר' יוחנן ואביי בע"כ סוברים יש כתובה לארוסה אפילו בלא כתב לה כדמוכח במס' ב"מ די"ז ע"ב ועיין תוס' בקידושין דס"ה ע"א וברשב"א וריטב"א שם, שוב ראיתי בחידושי מוהרי"ט בכתובת ד"ט ע"א וכ"כ במוהר"ם שיף סברא זו דאם יש כתובה לארוסה הוי אם פרעתיך, ולענ"ד תלי' במחלוקת הנ"ל ונלע"ד לישב קו' הנ"ל דבלא"ה י"לד למה הוצרך מתחילה לומר דר"ה ור' יהודא דשמואל הוא הא בלא"ה הו"מ להקשות אגוף פלוגתא דהוא כתנאי וכן הרגישו המפורסים וביותר קשה לפי דברי מוהר"ם שאביי גופא הוא האומר לכן נראה לדברינו אביי אזיל לשיטתו דסובר דאזלינן בתר שעה שנולד הספק לכן אף דסובר דיש כתובה לארוסה אפי' בלא כתב מ"מ הוי אינו יודע אם נתחייבתי לך, ואולם כיון שידע שרבה רבו סובר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק, לא הו"מ להקשות על ר"נ ור"י דלמא סברו כן והוי א"י אם פרעתיך לכן חיזק קושיתו והוכיח סברתו מכח שמוחל שבע"כ סובר שאזלינן בתר שעה שנולד הספק כיון דאמר אף בראשונה והיינו אף שיש חזקת ממון ואי אזלינן בתר שעה שנודע הספק ליכא חזקת ממון דעיקר חזקת ממון הוא מרא קמא והוא כמו חזקה קמייתא באיסורין וגם הוא תופס ולכן חזקת ממון עדיף מכל חזקות שבאיסורא דבאיסורא רובא וחזקה רובא עדיף ובממון חזקת ממון עדיף דהא קיי"ל כשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב הטעם כמ"ש בכלל ע"א בממון בשם אאמ"ו הגאון נר"י דבחזקת ממון איכא חזקה קמייתא ונוסף לזה שהוא תופס ומוחזק בממון ובאיסורא ליכא רק חזקה, וא"כ בשלמא אי סובר שמואל דאזלינן בתר שעה שנולד הספק ואיכא חזקה קמייתא המסייע לי' וגם הוא תופס בממון מדוייק הלשון מאי דאמר אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי', דהא חזקת ממון אלים מרובא ואפ"ה עדיף הברי אבל אי יסבור דאזלינן בתר שנודע הספק וליכא לבעל חזקת מרא קמא בממון דהא חזקת מרא קמא הוא חזקה קמייתא וחזקה קמייתא מקודם מסייע להאשה מאי אף פשיטא דברי וחזקה עדיף מתופס ואדרבא בהאי דראהו מעוברת איכא חידוש יותר דאלים לי' ברי דמכשיר אפילו ברוב פסולין כדאי' בדף י"ג ע"ב ומהני ברי וחזקת כשרות נגד רוב (ולכמה פוסקים המובא בש"מ ל"ל לר"ג חזקה בודקת ומזנה) מכ"ש דמהני ברי וחזקה נגד תופס דרוב ודאי עדיף מתופס, אע"כ דסובר דאזלינן בתר שעה שנולד הספק ואיכא חזקת ממון מעליא המסייע לבעל ושפיר הוי רבותא אף בראשונה לשמואל לשיטתו דחזקת ממון אלים מרובא דהא אין הולכין בממון אחר רוב והוי סד"א אף דברי עדיף מרוב מ"מ לא מהני נגד חזקת ממון וקמ"ל אף בכה"ג וא"כ שפיר מקשה לימא ר"נ ור' יוחנן דאמרי כר' יהושע ג דבהנחה זו מוכח דהוי אינו יודע אם נתחייבתי לך ולפ"ז א"ש תירץ שמתרץ לו ר' יוסף ומדויק היטב הלשון אמר לך ר"נ רצונו שתירץ לו תירץ על תרי אנפי' דבודאי אי יסבור כרבה ויחלוק גם אשמואל בודאי לק"מ דהוי א"י אם פרעתיך כיון דאזלינן בתר שעה שנודע הספק חזקת קמייתא שהוא חזקת חיוב מסייע להאשה רק אפי' אי יסבור כשמואל ואביי דאזלינן בתר שעה שנולד הספק ג"כ לק"מ וז"ש אמר לך ר' נחמן ר"ל לך לשיטתך מאתה סובר דאזלינן בתר שעה שנולד הספק והוי הכא א"י אם נתחייבתי לך יש לתרץ משום מגו, אי נמי י"ל שיש לי תירץ אחר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק והוי א"י אם פרעתיך וטעמא דחייב לשלם כתבתי בפרט א' משום חזקת חיוב כיון שחזקת קמייתא הי' שמחויב לשלם ובצירוף ברי מחייב ועומד כמ"ש שם וה"ה אוקי אחזקה כמו שהי' קודם שנודע הספק, וז"ש א"נ ע"כ לא קאמר ר"נ התם אלא דאוקמי אחזקה ר"ל חזקת חיוב כיון דיש כתובה לארוסה אפי' בלא כתב לה וקודם שנודע הספק הי' בחזקתו לכן אוקי הספק אחזקה והוי כא"י אם פרעתיך שחייב לשלם מטעם חזקת חייב שמסייע למלוה וה"נ חזקת חיוב מסייע להאשה אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי לתובע כי בא"י אם נתחייבתי לך חזקה קמייתא מסייע ללוה ואי משום דשמואל אמר להיפך ר' נחמן חולק אשמואל ואין בזה קו' הילכתא אהילכתא דבזה לא קיי"ל כשמואל וא"כ א"ש שיטת טור ומחבר בסימן ל"ז דהם לא פירשו כפי' רש"י אוקי אחזקה ר"ל חזקה שנולדה בתולה כיון דאיכא חזקה דהשתא המתנגד שקולים הם רק פירושו כמ"ש מצד חזקת חיוב וא"ש

אמנם קשה לפי דברינו דהנה הוכחתי בכלל ט"ו פרט א' דשמואל ור' נחמן פליגי ר' נחמן סובר בב"מ דק"ב דאזלינן בתר שעה שנולד הספק ושמואל סובר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק וא"כ אף דהדברים נכונים בשיטת ר' נחמן ויש לומר בדרך פלפול דקו' הש"ס הי' לר' נחמן ולר' יוחנן ותירץ קמא הוא רק לר' נחמן ולא לר' יוחנן כמ"ש תוס' ותי' בתרא הוא רק לר' יוחנן ולא לד' נחמן אבל קשה מאי קאמר אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' מאי אף הא ליכא חזקה כיון דאזלינן בתר שעה שנודע הספק וכנ"ל וצ"ע

פרט ד יבואר מחלוקת הפוסקים בכוונת ר' הונא ור' יהודא דסוברים בו"ש ברי עדיף אי בעינן ברי טוב ושמא גרוע, וגם יבואר חקירה בענין חזקת ממון אי הוא חזקה המכרעת כעין חזקה באיסורין או שמחמת שהוא תופס אי אפשר לעשות מעשה ושוא"ת עדיף

ד התוס' במס' כתובת די"ב ע"ב ד"ה ר' הונא ובכ"מ כתבו דהא דסוברים ב"וש ברי עדיף היינו היכי דברי טוב ושמא גרוע דהוי לי' למידע אי חייב אי לא אבל היכי דלא הו"ל למידע מודו דלא מהני ברי להוציא ממון: