שערי תורה חלק א קנב

ממון ומאי קאמר דר"נ סובר כר' יהושע הא מצי לסבור אפי' כר"ג כי סברת התרצן מה שתירץ ע"כ לא קאמר רבן גמליאל אלא דאוקי אחזקה מוכח מדברי ר"נ גופא, ודוחק לומר דהו"מ לומר ולטעמיך וצריך לומר דמקשן הי' סובר דאינו חייב ב לשלם בא"י אם פרעתיך כי אם בברי טוב ושמא גרוע דהו"ל למידע אם פרע בצירוף חזקה חייב לשלם ובמתני' הברי גרוע ושמא טוב וחידש לו התרצן בתי' בתרא שאפי' ברי גרוע בצירוף חזקה מהני להוציא ממון, ועוד י"ל דיש חילוק בין חזקת חיוב אף שהוא חזקה קמייתא לחזקת קמייתא דבתולה דהתם בא"י אם פרעתיך לא איתרע החזקה דהא ליכא חזקה דהשתא המתנגד דהא הספק הוא אם פרע או לאו משא"כ הכא הרי בעולה לפניך וכמ"ש ג"כ בספר פני יהושע רק שחזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא וי"ל שמקשן הי' סובר שלא אלים ברי וחזקה קמייתא לדחות חזקת ממון של הבעל וחזקה דהשתא דהא חזקה דהשתא מסייע לבעל כיון שבעולה לפניך ראוי לומד שהי' בעולה מקודם לכן רק חזקה קמייתא מתנגדו וחידש לו התרצן שאפילו בכה"ג מהני וכל זה פשוט וברר

פרט ב יבואר ביאור סוגי' הש"ס הנ"ל ליישב קו' ב"ש בסי' ס"ח וגם יבואר אי בעל השטר הוי מוחזק

ב בבית שמואל בא"העז סימן ס"ח סע"ק כ"ב כתב וז"ל ולכאורה קשי' בסוגי' זו מה מדמה דין זה לדין מנה לי בידך והלה אומר א"י דקיי"ל אוקי ממונא בחזקת מארי קמא דשם מיירי במלוה על פה וכאן יט בידה שטר כתובה ואי איירי במקום שאין כותבין כתובה א"כ הוי תנאי ב"ד ואפשר מיד שאמר לא מצאתי בתולים הוא נאמן מטעם חזקה הנ"ל ואיתרע שטר כתובתה שלה ונעשה הלואה בעל פה יע"ש, וכל מעיין ישפוט בצדק שבמחילה מכבוד תורתו הקדושה דבריו אינם מן המובן ורחוקים וכאשר כתב בעצמו כמסתפק ולענ"ד לק"מ דהנה נראה דב"ש אזיל בשיטת הרמב"ן בתשובה בסימן ק' שכתב אע"ג דקיי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כדאי' בסוטה דכ"ה ע"א וברמב"ם בפ"ב מסוטה הלכה ז' מ"מ הוי הבעל השטר מוחזק, ואולם נראה דהיינו דוקא לענין טענת פרעון כיון שעכ"פ הי' מחויב בודאי לשלם הוי מוחזק ובזה איירי הרמב"ן שם שכתב וז"ל שטר שנמצא גרר בין שיטה לשיטה א"נ מאחריו חוששין שמא שובר הי' כתוב בו וגררו אם לאו תשובה נראה ודאי שאין חוששין אותו לכלום ולא מרעינין לשטרא בחשש כזה לפי שהשטר מוחזק ביד מלוה וכאילו ממון הכתוב בו מוחזק בידו כדמשמע בהאי דשבועת דיינים גבי סטראי כו' אע"ג דקיי"ל מגו לאפוקי ממונא לא אמרינן וטעמא דמילתא משום דשטרא מוחזק וכאילו ממון הכתוב בו מוחזק הוא ואוקמי אממונא הוא כו' ולא כמו שגבתה ממש דליכא למימר דשבקי ב"ה ועביד כב"ש יע"ש והובא כן בש"כ בספר תקפו כהן סימן ק"ל להלכה דבעל השטר נקרא מוחזק כיון דאמרינן מגו היכי דיש לו שטר מסייע, ואולם י"ל דוקא לענין ספק פרעון וכן בהאי דסטראי כיון שטען שקיבל החוב על חוב אחר וקם השטר בחזקתו לפי דבריו הוי מוחזק כמ"ש בספר א"ות כי לכאורה סברת רמב"ן קשה להבין כיון דלא הוי כגבוי מדוע יהי' מוחזק ועיקר ראיות רמב"ן הוא מדין מגו להוציא שכתבו תוס' במס' ב"ב דל"ב ע"ב ד"ה והילכתא דאמרינן היכי דיש לו שטרא וע"ז כתב בכללי מגו סק"ח הטעם לפמ"ש הגהות מרדכי היכי דחזקה מסייע למגו אמרינן אף להוציא וכיון דחזקה שטרך בידי מה בעי מסייע למגו אמרינן אף להוציא יע"ש וזהו שייך דוקא נגד טענת פרעון שייך לומר דע"י חזקה זו מוכח שלא נפרע דהא הי' בידו לכפותו להחזיר לו השטר קודם שיפרע ואי שלא רצה להאמין לו הי' בידו לכפותו להשליש השטר וכן מוכרח לומר בלא"ה, משא"כ הכא שאין הסכסוך נוגע לענין פרעון שהסכסוך נוגע לענין זנות אימת הי' רק שממילא נ"מ לענין כתובה כיון דקיי"ל כב"ה לא הוי בעל השטר מוחזק כלל רק הבעל מוחזק בממון ובנכסיו דע"ז ליכא סייע חזקה שטרא כו' דמה בכך ששטרה בידה ליכא ראי' על טענתה ודמי ממש לאם טען המלוה ששטר הוא מזויף דצריך קיום עכ"פ מדרבנן ולא אמרינן שבעל השטר הוא מוחזק ויהי' נאמן שאינו מזויף ואפילו מן התורה שאין צריך קיום כבר כתב רש"י בגיטין ד"ג ע"א משום דלא חציף ף לזיופי ולא מטעם דנאמן בעל השטר שהוא מוחזק כיון שטוען הלוה שלא הי' חל החיוב מעולם וליכא חזקה שטרך כו' מסייע לי' דהא טוען שהוא מזויף ולא נתן לו השטר וה"ה כיון שעיקר כתובה שנתן לה אדעתא שתהי' בתולה וכשיש ספק אם זינתה הוי ספק אי חל החיוב מעולם וחזקה שטרא כו' לא מהני דאטו נימא משום ששטרא בידה הי' הזנות לאחר מיכן כי אין שייכות זה עם זה וזהו פשוט וברור בעיני אחר זה ראיתי בחידושי פני יהושע שכיון מדעת עצמו לקו' הב"ש ותירץ וז"ל הא ליתא דודאי לא תקנו כתובה והוא נמי לא כתב לה אלא בתנאי שתמצא בתולה כמש"ל בד"י בשם רמב"ן וא"כ כשטוען שמא אינה בתולה איתרע לה שטר כתובתה והוי כא"י אם נתחייבתי לך עכ"ל אף שקיצר במובן מ"מ בכלל דבריו הם דברינו שוב ראיתי כן להדי' בתוס' במס' סוטה דכ"ה ע"ב ד"ה ב"ה וז"ל ופלוגתא דמתני' דהתם דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים לא שייכא להכא דהתם אפילו ב"ש מודו דשמא אותו השטר מעולם לא עמד לגבות שהרי הבעל טוען מקחו הי' מקח טעות יע"ש וכיון שכתבו כן לב"ש ממילא נשמע לדידן דבעל השטר הוי מוחזק ג"כ י"ל כדבריהם ותמהני על הב"ש ופני יהושע שלא הביאו דברי התוס' הללו ובזה מיושב מה שי"לד למה הביא הש"ס מה שאמר אביי לר' יוסף הא דר"ה ור"י דשמואל הוא ואח"כ אמר לימא ר"ה ור"י דאמרי כר"ג הא בלא"ה הו"מ לומר כן וכן הרגישו המפורשים, לפמ"ש א"ש דבלא"ה הו"מ לומר כקושי' ב"ש שיש חילוק בין מלוה בשטר למלוה ע"פ כי בעל השטר הוא מוחזק לכן הביאו מה שאמר אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' דמוכח דבעל מיקרי מוחזק בממון ובע"כ מוכח כסברת תוס' הנ"ל דהוי כמלוה על פה ושפיר קאמר לימא ר"ה ור"י כר"ג ור"נ ור"י כר' יהושע וכל זה פשוט

פרט ג יבואר ביאור סוגי' הש"ס בכתובת דף י"ב ע"ב בדרך פלפול ויסתעף כמה חידושי דינים בעניני חזקות

ג בפרט א הבאתי לשון הש"ס שם ולולי דברי הראשונים זלה"ה הי' נראה לפרש הסוגי' באופן אחר ויתיישב כמה קושי' בסוגין: א) הקשה בספר פני יהושע לפמ"ש תוס' שם לר' יוחנן צריכין אנו לביא לתירץ בתרא וא"כ לר' נחמן ג"כ סגי בהאי שינויא ולמה תירץ כלל תירץ קמא: ב) קשה לי דהנה רש"י ז"ל פי' וז"ל אוקמא אחזקה מספקא לן אשעת אירוסין אי בתולה הוי ונשתעבד לה מאתים אי בעולה הואי והעמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאיתנסא אחר אירוסין יע"ש ובע"כ צ"ל אף דחזקה דה דהשתא מתנגד דהרי בעולה לפניך חזקה קמייתא שנולדה בתולה עדיף מחזקה דהשתא וכן הבין בספר פני יהושע, וכבר כתבתי לעיל חיש לעיין בהך כללא דמוכח מטור ומחבר בא"העז סימן ל"ז סעיף ו' דחזקה קמייתא וחזקה דהשתא שווים הם וא"כ לפי דבריהם קשה מאי משני בתי' ב' דאוקמי אחזקה והיינו חזקת הגוף שנולד בתולה הא הרי בעולה לפניך המתנגד כיון דשוים הם לא נשאר רק ב"וש דלא עדיף ודוחק לומר שכתבו רק משום חומר קידושין: ג) לכן נראה שיש לפרש פי' אחר דהנה רש"י גריס ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאוקמי אחזקה ורי"ף כתב וז"ל ע"כ ל"ק ר"ג התם אלא דאמרינן אוקי איתא אחזקתה יע"ש הוסיף תיבת איתתא והיינו כחי' רש"י וי"ל הטור ומחבר פירשו פי' אחר דלכאורה קשה לי בקו' הש"ס לימא ר"ה ור"י דאמרי כר"ג ור"נ ור"י דאמרי כר' יהושע דהנה לקמן בכלל ט"ו פרט א' הבאתי מחלוקת הפוסקים אי אזלינן בחזקה בתר שעה שנולד הספק או בתר שעה שנודע הספק וכן הוכחתי שכן דעת הטו"ז בח"מ סימן ע"ה במי שפרע סך מעות ואחר פרעון הראה ללוה מטבע מזויפת ואמר קבלתי ממך בפרעון חובי והשיב הלוה א"י אם הי' מטבע זו בתוך אותן מעות הלא כבר אני מסולק ממך בשעת פרעון בחזקת מעות טוב ועכשיו איני יודע וקצת חכמים אומרים דהוי איני יודע אם פרעתיך והוא זלה"ה פוסק דהוי איני יודע אם נתחייבתי לך כיון שכבר פרעו ונסתלק ממנו ועכשיו נולד הספק במטבע המזויפת נוקי הדבר כמו שהי' בחזקה עד עכשיו והוא בחזקת פרעון טוב דרוב מטבעות אינן מזויפות והוי עכשיו כתובע תביעה חדשה וזהו טוען איני יודע אם אני חייב לך שהוא פטור יע"ש ובע"כ סובר בחזקה אזלינן בתר שעה שנודע