שערי תורה חלק א קנ

לפלוני כיון דהודאתה הוי כעדים ואז לא הי' אמתלא עם קול ואח"כ באתה לב"ד ונותנת אמתלא לדבריה נראה לומר דתלי' במחלוקת רב ושמואל אי מבטלין קלא דאף דנאמנת באומרת אמתלא שאומרת עכשיו שקול הי' שקר מ"מ לא עדיף מאילו באו אותן עדים ממדינת הים ואמרו ששקר ענו בשמם מ"מ לא מבטלינן לשמואל הקלא משום חשדא וה"ה א"כ בע"כ לשמואל הא דאי' בכתובת דף כ"ב וכן קיי"ל באשה שאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנוי' אני דנאמנת אח"כ באמתלא לבטל דבריה הראשונים היינו היכי שלא הי' קול מוחזק בב"ד ע"י עדים שיאמרו כן בפני ב"ד ששמעו קול הלז רק היא בעצמה אמרה כן בפני ב"ד ואמרה אמתלא אף שאין לה מגו שלא הית' אומרת כלל כיון שכבר הי' קול הוי מגו במקום קול כדאי' במס' ב"ב דף ל"ג ע"א בסוגי' דרבא בר שרשום כי מתיירא שיהי' הקול נתחזק בב"ד ויהי' אוסרין אותה להינשא מ"מ כיון שעדיין לא הוחזק הקול בב"ד מהני אמתלא נגד האיסור דשווי' נעשה ח"דא אבל אם הוחזק הקול בב"ד ואמרה אח"כ האמתלא בב"ד כיון שבשעה שהי' הקול יוצא שהודית שנתקדשה לא הי' אמתלא והודאתה הוי כעדים וכאילו אמרו בב"ד שמענו מעדים שנתקדשה, ל"מ אמתלא שאמרה עכשיו לבטל קלא לשמואל דאמתלא שאנו מאמינן לה עכשיו לא עדיף מאם באו עדים ממדינת הים ואמרו ששקר הי' מ"מ לא מבטלינן דין ב) אם יצא קול שהודית האשה ואח"כ יצא קול מאמתלא תלי' במחלוקת ר' יוחנן ורבה ב"ר הונא ר' יוחנן סובר דבעינן שאמתלא יהי' יוצא עם הקול מיד כגון נתקדשה פלוני בספק הוי אמתלא ולרבה ב"ר הונא אמתלא שאמרו אפי' מכאן ועד עשרה ימים אפי' לא יצא אמתלא עם הקול אלא לאחר זמן הוי אמתלא ואולם מבואר להמעיין בפ"ט מאישות ברמב"ם הלכה כ"ד ובר"ן ורשב"א ובלח"מ שם ובש"ע א"העז סימן מ"ו סעיף ג' דמחלק שבין רבה ב"ר הונא לר' יוחנן ור' זביד לרבה בר ר"ה מהני אפי' אם יצא קול מאמתלא לאחר זמן אף שלא נראה לב"ד שיש ממש באמתלא ולר' יוחנן ור' זביד וכן פסקו הפוסקים בעינן בכה"ג שיהי' נראה לב"ד שיש ממש באמתלא וה"ה דין ג) היכי שהי' קול מוחזק בב"ד שהודית האשה ואח"כ באתה האשה לב"ד ואומרת אמתלא, דנאמנת לבטל הדיבור, רק משום קלא ולא מבטלינן קלא לשמואל, כדאי' בדין א' מ"מ היכי שיש מקום לפתח שנוכל ללמוד אמתלא לכ"ע מבטלינן קלא כי לא מבעי' לפי' רש"י שם סובר כן ר' זביד להדי' במקום אמתלא חוששין לאמתלא פי' אפי' אין אמתלא רק מקום ופתח יש לדבר שנוכל ללמוד שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש בדבר ובטל הקול ואפי' לרי"ף ורמב"ם וסיעתו שפי' דברי ר' זביד באופן אחר מ"מ נלמד מהני עובדא דאתמר דאמרי אביי ורבא לכ"ע מבטלינן קלא כיון שיש מקום לומר שהי' קדושי קטן או פחות משוה פרוטה לא יחשדו העולם לב"ד וה"ה ועיין בח"מח סימן מ"ו סע"ק ט"ו וב"ש סע"ק י"ט כ"ז נראה לכאורה ולפ"ז נבוא לפרש בדרך פלפול הסוגי' דכתובת דף כ"ב ע"א שהבאתי בפרט א' וכתבתי לעיל שיש לדקדק במאמר חכמים לר' אחא אם נתנה אמתלא דלשון אם אינו מדוייק דכבר אמר ר' אחא לחכמים האמתלא שאמרה ורש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב הואיל ולפי מה שאכתוב יהי' מדוייק וגם נראה להביא ראי' לרי"ף ורמב"ם דהלכת' כשמואל דלא מבטלינן קלא אף דהלכה כרב באיסורי דלשמואל יהי' מדויק הברייתא היטב, דהנה ראיתי ברשב"א במס' גיטין שם שהבין בהאי מעשה שקפצו עליה בני אדם הי' מקום ופתח שנוכל ללמוד אמתלא דכתב שם בד"ה האי לאחר שהביא פירוש רש"י ברב זביד כתב וקרוב לענין זה פי' רבינו חננאל דכל דבר שיש אמתלא שיצא הקול בעבורו, כמעשה דאשה שהית' נאה ביותר וקפצה עליה בני אדם לקדשה ואמרה א"א אני ולבסוף עמדה וקדשה עצמה ונתנה אמתלא לדבריה מפני שיצאה עליה בני אדם שאינם מהוגנים אמרה כן והשתא אותו קול דיצא עליה בשביל דבריה היא והיא נותנת אמתלא זו לדבריה עכשיו אע"פי שלא נשמעה האי אמתלא בהדי' אמתלא הוא עכ"ל ואולם הוא ז"ל אזיל בשיטת רש"י וכבר נתבאר שרי"ף ורמב"ם חולקי' על פי' רש"י מ"מ נ"מ מדבריו דאפי' לשמואל דלא מבטלינן קלא מ"מ הכא מבטלינן קלא כיון שהי' מקום ופתח שנוכל ללמוד אמתלא שהי' מחמת בני אדם שאינם מהוגנים אף אם לא יצא אח"כ קול מאמתלא רק שהיא באתה לב"ד ואמרה אמתלא לאחר שנתחזק הקול בב"ד שהודית שנתקדשה ולפ"ז י"ל במעשה הנ"ל מיירי שיצא קול בעיר שנתקדשה מחמת שקפצו עליה בני אדם ואתחזק הקול בב"ד כי לא נזכר במעשה שהיא אמרה מעצמה כן בפני ב"ד שעמדה כן שנתקדשה רק שחכמים אמרו לה מה ראית לעשות כן משמע שיודעים הי' החכמים מקול לולי דיבורה, כי אפי' אשה שאמרה כן מפי תרי הוי קלא לשיטת רמ"ה שהביא הטור בסי' מ"ו למ"ד דלא מבטלינן קלא כדאי' בגטין דפ"ט ע"א ואף גם י"ל שהי', הקול ע"י עדים כשרים שאמרו בב"ד ששמעו הודאתה וכן נראה מפי' רבינו חננאל שפי' כן בעובדא זו וא"כ לכאורה קשה לשמואל דסובר דלא מבטלינן קלא מאי מהני דיבורה שנתנה אמתלא לדבריה הא כמו ביצא הקול שיש עדים במדינת הים ובאו אותן העדים ואמרו שלהד"ם לא מבטלינן קלא וה"ה דהודאתה הוי כעדים אף שבאתה עכשיו ואומרת אמתלא אשר נאמנת ע"י אמתלא זו מ"מ מאי מהני לבטל הקלא דאתחזק בב"ד הא התם ג"כ נאמנים העדים ומ"מ לא מבטלינן קלא כמבואר שם הטעם ומיהו בפי' רבינו חננאל משמע שהי' כראה לב"ד שיש מקום ופתח לאמתלא בכה"ג לכ"ע מבטלין קלא כיון שהיא נאמנת על אמתלא לבטל דיבור הראשון, אך לולי דברי רבינו חננאל ז"ל י"ל בדרך פלפול שבאמת לא הי' נראה לב"ד שיש מקום ופתח לאמתלא כי איתא וקפצו עליה בני אדם לקדשה ולא איתא בני אדם שאינם מהוגנים משמע שלא הי' ידוע שאינם מהוגנים רק היא אומרת שאינם מהוגנים לפניה (כי הפירוש שאינו הגון, אינו דוקא שהוא רשע רק שאינו הגון לינשא לה) ולא צריך שיהי' אמתלא הבראה לב"ד שיש ממש באמתלא לבטל הדיבור כמ"ש באריכות בפרט ג' בכוונת הרמב"ם וסיעתו בכוונת דבריהם במה שכתבו שיהי' ממש באמתלא יע"ש באריכות וא"כ יש לה להבין כיון שאין מקום ופתח לאמתלא אמאי מהני אמתלא לבטל הקול שנתחזק בב"ד, ואולם אם הי' הקול יוצא עם אמתלא דהיינו בשעה שהי' יוצא קול מהודאה הי' הקול יוצא עם אמתלא, מהני אמתלא אף שאמרה אמתלא לאחר כדי דיבור דלבטל הדיבור מהני אמתלא ולבטל הקול מהני מה שיצא הקול עם אמתלא שלה ביחד וכבר בררנו שנחלקו ר' יוחנן ורבה בר ר' הונא ולרבה בר ד"ה אמתלא שאמרו מכאן ועד עשרה ימים ולפי' רי"ף ורמב"ם סובר רבר"ה אף שלא נראה לב"ד שיש ממש באמתלא מהני לבטל אמתלא ומרא דשמעתא בכתובת דכ"ב הוא רבה בר"ה וא"כ לרבה לשיטתו מדוייק הפירוש בברייתא כי פי' כמ"ש שהי' מוחזק הקול בב"ד שהודית ולא הי' מקום ופתח לאמתלא ולכן כשהעלה רב אחא לחכמים אמרו אם נתנה אמתלא לדבריה ר"ל בשעה שיצא הקול כבר נתנה אמתלא והיינו קודם שאמרה בפני ב"ד אמתלא כבר הי' קול יוצא מאותו אמתלא שאמרה כן לפני העולם, אפילו לא הי' הקול ואמתלא ביחד רק שהי' יצא מעיקרא קול שהודית שנתקדשה ואח"כ הי' קול מאמתלא נאמנת בדיבורה שאמרה אמתלא דנגד הודאה מהני אמתלא וקול לא מהני כי הוי קול ושוברו עמו כיון שיצא אח"כ הקול עם אמתלא אבל אם לא נתנה אמתלא ר"ל אם קודם שבאתה לב"ד לא הי' נותנת אמתלא רק עכשיו לא מהני לבטל הקול כי אף שנאמנת לבטל הדיבור מ"מ לא מבטלינן קלא כשמואל ומדוייק הייטב לשון אם נתנה אמתלא כי לא הוי משתמע מדברי ר' אחא אם הי' כבר הקול יוצא מאמתלא לכן הוצרכו חכמים לבאר דמעשה הי' שעמדה ונתקדשה מ"מ מבואר בש"ות רמ"א סימן צ"א למ"ד דלא מבטלינן קלא סובר ר"ת אפילו אם ניסת תצא ועיין בש"ות נודע ביהודא מהדורא קמא חלק א"העז סימן ס"ה, ולר' יוחנן ור' זביד יש לומר הפירוש אם נתנה אמתלא ר"ל אם בזמן שיצא הקול שנתקדשה כבר הית' נותנת אמתלא לדבריה בפני העולם באופן ששמיעת הקול קדושין ואמתלא שאמרה הי' בבת אחת נאמנת אף שאמרה אמתלא לאחר כדי דיבור לא אמרינן שווי' נפשה ח"דא דנגד זה מהני אמתלא ונגד קול הוי קול ושוברו עמו, ואולם לפום מאי דאי' בברייתא בגיטין דפ"ט ע"א שלא אמרה לפלוני אין חוששין לה ובברייתא הלז לפי דברי רא"ה המובא בסוף סימן מ"ו הבאתי בפרטים הקודמים בע"כ מיירי שלא אמרה לפלוני רק שאמרה בסתם א"א אני ואפי' להחולקים מ"מ הברייתא מיירי בכל גווני וכמורה הלשון אשת איש אכי ובע"כ לא הוי קלא מיהו הרשב"א חולק על גירסא זו ואפי' לגירסת רש"י וכן דעת רמב"ם וטוש"ע בסימן מ"ו כבר כתב הב"ח שם דוקא בקלא דעולא שהי' נרות דולקות כו' בעינן אמירה נתקדשה לפלוני אבל בקלא דר' אבא שיט עדים במדינת הים אפי' אם הי' הקול סתם נתקדשה הוי קול ועיין בח"מח שם סע"ק ה' וה"ה אם הקול הי' שהודית שנתקדשה דהודאתה הוי כעדים סגי אפי' בהודי