שערי תורה חלק א קמט

אם בפני עדים אמרה כו' יכול הבעל להוציאה בלא כתובה דכל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו ומיהו אם חזרה בה ונותנת אמתלא לדבריה נראה דנאמנת מידי דהוי אאשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני נאמנת אם נתנה אמתלא לדבריה כדאי' בפ"ב דכתובת עכ"ל, הרי אף דקיי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי מ"מ מהני אמתלא להוציא ממון מחזקתו והן אמת שמדברי חלקת מחוקק שם ס"ק כ"ב משמע קצת שאמתלא ל"מ להוציא ממון רק לשונו מגומגם קצת כי לפי טעם זה אפילו כשהם עדיין בב"ד רק הוא לאחר כדי דיבור לא מהני אמתלא להוציא ממון ובע"כ חולק על הגהות מרדכי וכפי משמעת הלשון שכתב מתחילה מורה שמודה להמרדכי רק היכא דיצא מב"ד לא מהני אמתלא שמא למדהו לטעון שקר וכן משמע להדי' בדברי ב"ש ס"ק כ"ד בהעתקת דברי', וראיתי בספר הפלאה בסי' קט"ו שכתב שלדברי הח"מח אפי' לאחר כדי דיבור מיד שוב ל"מ אמתלא כל שאינה מפרשת דבריה הראשונים, ולענ"ד לשון ח"מח לא משמע כדבריו ועכ"פ מדברי מרדכי ורמ"א משמע להדי' שאמתלא מהני אפילו להוציא ממון מחזקתו מיהו מדברי מרדכי לא מוכח דמשמע בכמה דוכתי דסובר כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי מיהו אנן קיי"ל כב"ה עיין ש"ך ח"מ סימן ט' סע"ק ד' ולא הו"ל לרמ"א לסתום כן ואולי יש לומר דס"ל כמ"ש הש"ך בס' תקפו כהן אף דלא קיי"ל כב"ה מ"מ הוי בעל השטר מוחזק דאל"כ היאך מייתי ראי' מאשה שאמרה אשת איש אני דהתם אמתלא הוא לסייע לחזקת פנוי', ואפשר דמדמי כיון שגם הכא יש לה סיוע חזקת כשרות שלא זינתה ואתי' גם מכח רובא וצ"ע לדינא

ל ונ"מ בהאי ספיקא בהאי דאיתא ביו"ד סימן א' ס"יג בטבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שהוא טריפה ואח"כ אמר שכשר הי' ונתן אמתלא נאמן אפשר לומר היינו דווקא היכי שאומר שהי' טריפה כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת מהני אמתלא לסייע החזקה קמי קמייתא אבל אם אומר שנעשה איסור בשחיטה כיון דעומדת בחזקת איסור לענין זה עד שיודע במה נשחטה לא מהני אמתלא להוציא מחזקה אך לכאורה הא ליתא כיון דקיי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם והא שחוטה לפנינו בע"כ החשש שמא נעשה קלקול בשחיטה ומן הסתם מומחין אין עושין קלקול בשחיטה כיון שהם מומחים וע"ז איכא הרוב וסותר החזקה מיהו אכתי יש להסתפק לפמ"ש במשמרת הבית ד"ח ע ע"א דאיכא מיעוט מומחין ששוהין או דורסין כדרך המקרים או נפלה סכין מידו או עף שאין ברית כרותה למומחין שלא ייעפו ולא יגעו ולא תשיגם סיבה בשחיטה ולפי דעת כמה פוסקים קיי"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא רק השוחט נאמן לומר ששחט כהוגן דאף דאמרינן סמוך מעוטא שאינם מומחין לחזקה מ"מ הוי כפלגא ופלגא שנאמן ע"א באיסורין כדאי' בריש גיטין ד"ב וא"כ יש לומר שאם אמר השוחט שלא שחטה כהוגן א"י לחזור אח"כ באמתלא ולומר שהי' כשירה כיון דעיקר אמתלא דמהני באיסורין ילפינן מאשה שאמרה אשת איש ואח"כ אמרה פנוי' אני והתם האמתלא מסייע לחזקת קמייתא שהיא היתה ע"ע בחזקת פנוי' אבל היכי שאין החזקה מסייע י"ל דל"מ אמתלא מיהו מוכח מסוגי' הש"ס שם דאי' בסתם אמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת משמע אפי' בשעת ווסתה נאמנת ולא קמחלק בין אי ווסתות דאורייתא ובין אי ווסתות דרבנן דלמ"ד ווסתות דאוריי' איכא חזקה אורח בזמנו בא הסותר חזקת טהרה ל"מ אמתלא מוכח דגם בספק השקול מהני אמתלא וא"כ בהאי דינא דש"ע הנ"ל לא נ"מ בספק הנ"ל דבכל גווני מהני אמתלא ותו מוכח כמ"ש ראשונים ז"ל דבשוחט איכא רובא דרובא דמומחין הם ול"א סמוך מיעוטא לחזקה דא"א לומר כתי' הנ"ל משום נאמנות השוחט דהא קיי"ל ביו"ד סימן א' ומקורו בחולין די"ב אפילו באבדו גדייו ותרנגוליו ונמצאו כשרין היכי שמצאן שחוטין אף שאין השוחט לפנינו להעיד אך נ"מ בספק הנ"ל בעלמא אי מהני אמתלא להוציא מחזקה כי באשה שאמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני דמהני אמתלא אפילו בשעת ווסתה למ"ד ווסתות דאורייתא אף דאיכא חזקה אורח בזמנו בא מ"מ איכא נגד זה חזקת טהרה של אשה אבל להוציא מחזקה ומכ"ש נגד חזקת ממון דאלים יש להסתפק ונ"מ באמה שאמרה נשואה אני לפלוני וצ"ע

פרט י יבואר לחולקים על רא"ה ז"ל היכי דבא אחד ואמר לאשה שנתקדשה לו והודית לדבריו אי יכולה לאחר כד"ד לחזור ע"י אמתלא

לא יש לחקור לחולקים על רא"ה היכי דבא אחד לאשה ואמר שהיא אשתו שנתקדשה לו והודית לו אי יכולה לחזור אח"כ כשנותנת אמתלא כי מלשון הש"ס וש"ע הוא רק היכי שאשה מעצמה אמרה כן אבל אם הבעל תובעת אותה והיא הודית לו יש לומר דלא מהני אמתלא וכיו"ב הוא בש"ע ח"מ סימן פ"א דעת כמה פוסקים בתבעו והודה לא מהני טענת השבעה אף דהוא אמתלא ומצאתי שכבר עמד על המחקר בזה בש"ות מוהר"י מטראני ז"ל ספר ב' חלק א"העז סימן א' דף ל"ד ע"א שכתב שם וז"ל ועוד מסתברא שאין מקבלין אמתלא אלא כשהוא אומר ומודה מעצמו אבל היכי דהי' שם מי שמעיד והוא מודה לדבריו אי לאו דידע רגלים לדבר לא הי' מודה לו ובהאי שאמרה אשת איש אני הי' שם עד אחד שהי' מעיד עליה או שאמר לה ולאו אשת איש את ואמרה הן לא מהני אמתלא דאין עשוי להודית בדבר שאינו אלא עשוי הוא להכחישו שכל שיודעת שיש מי שיעיד עליה לא יאמנו דברי אמתלא שלה וכן מצינו בהודאת ממון דכשאדם מודה בממון ואין איש תובעו מצי למימר אמתלא לדבריו שלא להשביע את עצמי הודיתי, אבל כשהלוה תובעו והודה לא מצי למימר הכי דאין אדם עשוי להודות בשום ענין בשיש תובעו עכ"ל, ומוכח דה"ה כשהבעל התחיל לתובעה שהיא אשתו ל"מ אמתלא לכ"ע, אבל א"א לומר דרא"ה מיירי בכה"ג כי הוא כתב דינו על הברייתא, ואולם לענ"ד ראיות מוהר"יט זלה"ה אינו ראי' דהתם הטעם היכי דתובעו לא שייך אמתלא והשבעה כמ"ש הש"ך בסימן פ"א ס"ק י"ב דסברא אלימתא הוא דהיאך יודה שלא להשביע שיסברו שאינו עשיר וזה שמודה בפניו יודע שאינו כדבריו הו"ל להודות לאיש אחר יע"ש אבל היכי דאמתלא שייך אפי' ע"י תביעה י"ל דמהני כמו בהשטאה דאי' בסימן פ"א ס"א דהוא ע"י תביעה משום דאמתלא שייך בזה כשם שהשטית בי לשאול ממני דבר שאין לך בידי כך ה השטתי להודות לך דבר שאינו בידי ה"ה באיסורין אף דהשטאה ל"מ באיסורין כמ"ש רמב"ם בפ"ד מאיסורי ביאה הלכה יו"ד מ"מ אם אמרה אמתלא דמהני באיסורין כשהודית מעצמה י"ל ה"ה דמועיל כשמודית על ידי תביעה אך לפ"ז החולקים על רמב"ם וסוברים דהודאה בפני התובע יכול לטעון השבעה וכשתבעו א"י לטעון השבעה בע"כ הטעם דבכה"ג ל"מ אמתלא משום דהוא ע"י תביעה דא"א לומר כמ"ש הש"ך דא"כ אפילו כשלא תבעו רק כשהי' בפניו לא הוי אמתלא אע"כ כיון שתבעו אין אדם עשוי להודות ומוכח כמוהרי"ט וא"כ ספק הנ"ל לכאורה במחלוקת שנוי' לשיטת רמב"ם לא מוכח ולהחולקים נפשט דל"מ אמתלא ואולם דעת כמה פוסקים כמ"ש בש"ך שם דעת בעל המאור דאפי' במודה ע"י תביעה יכול לטעון שלא להשביע ולפ"ד מוהרי"ט ה"ה באיסורין כיון שמדמה זה לזה ומ"מ צ"ע לדינא כי יש לדחות להמעיין היטב ודוק

פרט יא יבואר היכי שנתחזק הקול בב"ד שאשה הודית שנתקדשה ואח"כ אמרה אמתלא אי מבטלינן קלא

לב יש לחקור היכי שנתחזק הקול בב"ד שאשה הודית שנתקדשה ואח"כ באתה לב"ד ונתנה אמתלא לדבריה אם נאמנת ולכאורה יש בענין זה שלשה דינים דין א) נראה כעין דאי' בגיטין דפ"ח ע"ב ודף פ"ט ע"א היכי דאתחזק קלא בב"ד ע"י עדים מפי עדים ששמעו מעידים שהלכו למדינת הים שאשה נתקדשה ועיין בר"אש ורשב"א ורמב"ם וטוש"ע בסימן מ"ו בבית יוסף ובב"ח שהאריכו בפי' הקול שאמר רב שם עכ"פ סוף סוף בא הקול לב"ד ששמעו שעדים שהלכ' למדינת הים יודעי' שנתקדשה לפלוני ואם אח"כ חזרו אותן עדים ממדינת הים ואמרו להד"ם נחלקו רב ושמואל לרב מבטלין קול ושמואל סובר דלא מבטלין קלא, וכתב הר"אש דרבינו מאיר פוסק כרב דהלכה כרב באיסורי ור"ן וב"י כתבו ברי"ף ורמב"ם דס"ל דהלכה כשמואל דלא מבטלין קלא משום חשדא ואולם אם יצא קול עם אמתלא לא הוי קול וא"כ ה"ה אם נתחזק הקול לב"ד שאשה הודית שנתקדשה