שערי תורה חלק א קמג

כגופו כמו אשתו שכתב הר"אש שם דג"כ אין לו שם עד כשמעיד נגדה וכיון שיש לו שם עד ונאמן כאילו הי' שני עדים דהא בדבר שבערוה בעי' שנים מהאי טעמא סובר ר' אסי דנאמן אפילו לקטלא כי הוי כמו עדים שגלי תורה שקם לנפשות אבל היא אף דשווי' נפשה ח"דא מ"מ אין לה שם עד וחוקת התורה היו בדיני נפשות דבעינן עדים מי שיש לו שם עד וא"כ מכאן יליף מוהריב"ל וסיעתו אב שיש לו שם עד וגלי תורה שיהי' כחו כאילו הי' שני עדים דכיון דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפ"ה נאמן בע"כ גלי תורה שיהי' כעדים לכן לא מצי לחזור אפילו ע"י אמתלא דכיון שהגיד וכו' דהוא בכלל גז"הכ מי שיש לו שם עד א"י לחזור ולהגיד, אבל היא שאין לה שם עד ממילא לא הי' החוקה דהוא עד כו' אם לא יגיד כו' דמיני' ילפינן כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד דנגד עצמה אין לה שם עד ונשאר הדבר על סברא חיצונה דאמתלא מועיל והמעיין יראה שדברינו נכונים למי שיח לו שיקול הדעת ע"פי דרכי התורה ושפיר סתמו בש"ס ועוסקים דאפילו באמרה בפני ב"ד אשת איש אני יכולה לחזור כשנתנה אמתלא לדבריה הראשונים

יט ודע שמה שכתבתי לעיל לכלל מוסכם בשם הר"ן בתשובה כשמעיד ע"א באיסורין חוץ לב"ד יכול לחזור ולהגיד אח"כ בב"ד אפי' אחר כדי דיבור בלי אמתלא לכאורה הריטב"א חולק ע"ז דאיתא בגיטין דף נ"ד ע"ב ת"ר הי' עושה עמי בטהרות וא"ל טהרות שעשית עמך נטמאו כו' נאמן, אבל א"ל טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו א"נ מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן, רבא אמר כגון דאשכחא ולא אמר לי' ולבתר הכי אשכחא ואמר לי' וכתב הריטב"א במס' קידושין דף ס"ו ע"ב וז"ל ולא עוד אלא כיון דהחזיר לו טהרותיו ולא אמר לו כלום הרי הוא כאילו הודה לו באותו שעה שהן טהורות ושוב אינו חוזר ומגיד שהן טמאות והיינו טעמא דרבא דאוקי סיפא כגון דאשכחא ולא א"ל ולבתר הכי א"ל הלכך כל כה"ג דין האי שלא יהי' באמן עכ"ל וקשה כיון שאמר לו מעיקרא חוץ לב"ד דהא לא החזיר לו בפני ב"ד הא לא עדיף מאילו אמר להדי' שיכול לחזור ולהגיד בפני ב"ד והכא נמי יהי' נאמן לסתור דבריו הראשונים כשחוזר ומעיד בב"ד ודוחק לומר דמ"ש בסיפא אינו נאמן כיון שאחר כן חוזר ומגיד בפניו אבל אם מעיד אח"כ בב"ד נאמן אפי' בסיפא דכל כי האי הו"ל לפרושי ולחלק ותו נראה דהר"ן נקיט קושטא דמילתא כי בנידון שנשאל הי' המעשה שהגיד אח"כ בב"ד אבל באמת לפי טעמא שכתב שם אפי' חוץ לב"ד יכול לחזור ולהגיד כיון שלא הי' מדקדק בדבריו הראשונים במה שאמר חוץ לב"ד ומשמע דחולק הריטב"א על הר"ן ועלה בדעתי לחלק ולומר דלא פליגי דדוקא בנידון שנשאל הר"ן שמתחילה אמר לאיסור שהיא זקוקה ליבם ואח"כ העיד ששמע שעת זמן רב בע"ע אפילו לפי העדות שאמר מתחילה לא הי' היבם לפנינו ולא הי' אפשר לבוא מכשול על ידי עדותו כי הי' אסורה לעלמא עד שיבא היבם דיש לומר דאין אדם מדקדק דמה שאמר חוץ לב"ד ואולי לצעורי קא מכוין כדאי' בקדושין דס"ד כיון שאין עובר על לאו לא תענה וגו' משא"כ היכי שע"י שיעיד חוץ לב"ד יוכל לבוא מיד מכשול על ידו מן הסתם הוא בחזקת כשרות ומתיירא לעבור על איסור לפני עור ואינו אומר להקל כי אם כשיודע דבר ברור דחזקה אין אדם חוטא ולא לו ובכה"ג אינו חוזר ומגיד להחמיר כי יש הוכחה שהי' מדקדק מעיקרא אפילו באמירה חוץ לב"ד ולכן בהאי דטהרות כיון דאשכחא ולא א"ל הוי כאילו אמר לו שהם טהורות איכא הוכחה שבודאי הי' מדקדק היטב ואינו חוזר ומגיד ונראה שלזה כיון הרשב"א בחידושיו שכתב שם וז"ל אבל כשמצאו ולא א"ל או בשעה שנתנן מידו לידו חזקה לא קלקל וכיחש לו שאילו כדבריו מתחילה הי' לו לומר לו יע"ש וכוונתו כמ"ש שהוא הוכחה שאומר שקר דאל"כ הי' לו לומר כן מתחילה כדי שביני ביני לא יבוא מכשול על ידו שיחזיק הטהרות בחזקת טהרות וא"כ ר"ן ורשב"א קיימא בחדא שיטה ולפ"ז יצא לנו דין מחודש היכי דטבח אמר חוץ לב"ד שהוא טריפה יכול אח"כ לחזור ולהגיד עכ"פ בב"ד לשיטת הר"ן אפילו בלא אמתלא כי יש לומר שלא הי' מדקדק מעיקרא היטב במה שאומר חוץ לב"ד ולצעורי קא מכוין אבל אם אמר חוץ לב"ד שהיא כשירה אין יכול לחזור ולהגיד שהוא טריפה כי מן הסתם הי' דק מעיקרא אם הוא בגווני שיוכל להצמיח מכשול אכילה קודם שחזר כגון שיצא מתחת ידו בוודאי בכה"ג הי' מדקדק מעיקרא אא"כ נתן אמתלא לדבריו ואולם אכתי קשה לחילוק הלז כי ראיות הר"ן בסימן מ"ז הוא מתוספתא דאי' עדים שהעידו בין לאיסור בין להיתר כו' משמע אף שהעיד מתחילה להתיר כשמעיד חוץ לב"ד יכול לחזור ולהגיד בב"ד ובע"כ דלית לי' חילוק הנ"ל ומשמע דחולק על פי' ריטב"א הנ"ל ובחלקת מחוקק סימן י"ז הביא דברי ש"ות הר"ן להלכה אף מהגדתו מועיל חוץ לב"ד יכול לומר אח"כ מבודין היינו ע"ש ס"ק י"ז ולא זכר כלל דעת ריטב"א שנראה שחולק וראיתי בס' כנסת הגדולה בחלק חושן משפט סימן כ"ט בהגהות ב"י ס"ק כ"ו מ"ש בשם רדב"ז מוכח להדי' שסובר בעד אחד באיסורין כשאומר חוץ לב"ד אין יכול לחזור ולהגיד ותמי' שלא הביא דברי הר"ן ואולי המחבר שפסק ביו"ד סימן א' בטבח שאין יכול לחזור רק באמתלא מיירי ג"כ כשאמר חוץ לב"ד כי מן הסתם לא אמר כן בפני ב"ד וסובר כריטב"א ורדב"ז וא"כ שפיר י"ל שמודה להריב"ל וסיעתו בעד אחד שמעיד בפני ב"ד אין יכול לחזור ולהגיד אפילו באמתלא וצע"ג לדינא ולא באתי ח"ו להורות אף לסניף בעלמא ולא כתבתי רק כתלמיד הנושא ונותן לפני רבותיו כי עניני' הללו המה עמוקים ורחבים מני ים והמעיין יבחר

פרט ו יבואר היכי דיחדה האשה ואמרה מקודשת אני לפלוני אם יכולה לחזור כשנתנה אמתלא לדבריה הראשונים

כ רבינו הגדול הרא"ה זלה"ה כתב בחידושיו לכתובת דף כ"ב ע"א וז"ל ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת כו' ואפשר באומרת מקודשת אני לפלוני לא סמכינן באמתלא שכבר הודית לו ושוב לא כל הימנה לחוב לו עכ"ל ובר"ן כתב בשמו בלשון אחר וז"ל וכתב הרא"ה ז"ל דאי אמרה מקודשת אני לפלוני לא מהמנינן לה בשום מגו אלא א"כ הוא מודה בדבר שכיון שהודה שנתקדשה לו לאו כל כמיני' לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו עכ"ל ויש כאן שינוי לשון כי רא"ה כתב בלשון אפשר ור"ן כתב בלשון ודאי וגם בר"ן כתב הלשון לא מהמנינן לה בשום מגו וכפי משמעות הלשון הוי לי' לומר שלא מהמנינן לה בשום אמתלא, וראיתי שכבר הרגיש בזה בש"ות נודע ביהודא חלק א"העז סימן ס': ובש"ע סימן מ"ז סעיף ד' כתב רמ"א ויש אומרים דכל זה מיירי באומרת נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני שוב אינה נאמנת לומר פנויה אני דלאו כל הימנה לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו עכ"ל וכתב בחלקת מחוקק בס"ק ד' דמפשט לשון רמ"א משמע אפי' תוך כדי דיבור אינה נאמנת וכן אפי' נתנה אמתלא אינה נאמנת וכ"כ הר"ן בשם רא"ה דלא מהמנינן לה בשום מגו כו' ולא ידעתי למה לא תהי' נאמנת תוך כדי דיבור דהא קיי"ל תוך כדי דיבור כד"ד, גם לאחר כדי דיבור אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו בפניו למה אינה נאמנת במגו דגרשתני, וכתב הב"ש בס"ק ט' ליישב וז"ל ויותר מסתבר דאיירי אחר כדי דיבור בזה כתב הר"ן דאינה נאמנת אפילו נותנת אמתלא משום דר"ן לטעמי' דס"ל האומרת גרשתני אינה נאמנת לישא לאחר מש"ה אפילו מכחשת אותו אינה נאמנת להפקיע זכותו ואינה נאמנת במגו דלא הי' אומרת דהיא מקודשת כיון שהי' אחר כדי דיבור אז הוי מגו למפרע ומגו למפרע לא אמרינן ומגו גרשתני ג"כ לא אמרינן משום אפי' אומרת גרשתני אסורה לאחר עכ"ד וא"כ לפי דברי בית שמואל רבו החולקים על שיטת רא"ה כי לשיטת הפוסקים המובא בש"ע א"העז סימן י"ז ס"ב בהג"ה שנאמנת לגמרי כשאומרת גרשתני והיינו אפילו להנשא לכתחילה אית לה מגו מעליא וראיתי בספר בית מאיר שכתב שכדברי ב"ש מבואר ברא"ה שמיירי לאחר כדי דיבור רק על מה שתירץ על מגו דגרשתני קשה א"כ מה זה שמסיים הר"ן לא מהמנינן לה בשום מגו אם אין כאן מגו ותו' ברא"ה לא מצינו דאזיל בשיטת הפוס' שאינה נאמנת בגרשתני להנשא לאחר והר"ן עצמו לא כתב דיעה זו רק בלשון י"א לכן נראה מפני שלשון זה ליתא ברא"ה אפשר דט"ס הוא בר"ן וצ"ל לא מהמנינן לה בלא שום מגו עכ"ד וסוף דבריו תמוהין כי לא הואיל בהגהתו דהא לפי דבריו לעולם איכא בנ"ד מגו דגרשתני כיון דסובר דנאמנת בטענת גרשתני אפי' לכתחילה להנשא לאחר ואולי איירי הרא"ה ור"ן שאמרה מקודשת אני לפלוני והי' שלא בפניו וכן משמע קצת לשון פלוני שאין לפנינו ואח"כ אמרה פנוי' אני ג"כ שלא בפניו דבכה"ג אין לה מגו דאשה שאומרת גרשתני שלא בפניו אינה נאמנת אבל כשאמרה כן בפניו פנוי' אני שיש לה מגו נאמנת ושפיר יש לקיים הגהתו, ואולם אין