שערי תורה חלק א קמב

אחד מן התורה ובע"כ האמינה תורה כשני עדים יש לו דין שני עדים והיכי שהעיד בב"ד שוב אינו חוזר ומגיד לאחר כדי דיבור אפילו ע"י אמתלא אבל עד אחד בשאר איסורין שנאמן רק כעד אחד אפילו כשהעיד בב"ד יכול לחזור ולהגיד ע"י אמתלא, דדוקא בב' עדים אמרינן כיון שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים שעל זה הי' החוקה כמ"ש לקמן מקרא אליו"ע, וכן בעד אחד לשבועה שנאמן מן התורה כשנים אבל לא בעד אחד באיסורין ואולם על רבינו המחבר קשה כיון דסובר אפילו בשאר איסורין נאמן העד כשנים ומבואר ביו"ד סימן ל"ט סעיף י"ד דה"ה להטריף נאמן הטבח כשנים דאיתא שם בבודק שהוציא ידו ואומר שהוא טריפה ואח"כ הכניס אחר ידו ולא מצא טריפות הראשון נאמן וכתב הטורי זהב בסע"ק י"ט הטעם דעד אחד נאמן באיסורין בדבר המסו' בידו ועיין בטו"ז ס"ק כ"ב וש"ך ס"ק מ"א דדברי האומר טריפה הוא כשנים וא"כ הדק"ל במ"ש בסעיף י"ג שהטבח יכול לחזור ע"י אמתלא בממ"נ אם העיד בב"ד כיון שנאמן כשנים אפי' אחר מכחישו אמאי מהני אמתלא כנ"ל ואי לא העיד בב"ד למה צריך ליתן אמתלא כמ"ש הר"ן היכי שמעיד חוץ לב"ד אפי' באיסורין יכול לחזור ולהגיד בב"ד לסתור דבריו הראשונים אפי' אם לא נתן אמתלא וצ"ע

טז הן אמת בגוף הדין שהחליטו הסמ"ע וש"ך וכן משמע מסתימת הפוסקים דאפי' עד אחד לשבועה אין יכול לחזור ולהגיד אפילו באמתלא, לא זכיתי להבין דבריהם כי נראה שיכול לחזור ולהגיד אפילו בלא אמתלא דהא דאמרינן כיון שהגידו שוב אינן חוזרין ומגידין כתב רש"י במס' סנהדרין דף מ"ד ע"ב ד"ה כיון וז"ל כיון שהגיד כו' דבר המכחיש את הראשון דכתיב אם לא יגיד אהגדה קמייתא קפיד קרא ע"ש מוכח שם אפי' בלי אמתלא ילפינן כן מהאי קרא דרש"י פי' שם כן בקו' הש"ס שעדיין לא חידש דמיירי באמתלא וכן פי' רש"י בכתובת דף י"ח ע"ב ד"ה כיון שהגיד, ועיין במס' ב"ק דף נ"ו ע"א בתוס' ד"ה פשיטא ובמס' ב"ק שם אמרינן היודע עדות לחבירו ואינו מעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ומקשה הש"ס במאי עסקינן אלימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו פירש"י ד"ה אם דאיירי בתרי דכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד יע"ש אלא לאו בחד ועיין בכסף משנה בפרק א' מעדות ה"א, וא"כ כיון דקרא דאם לא יגיד מיירי בשני עדים ומהתם ילפינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מנלן לחדש ולומר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אפי' בעד אחד בין בשבועה ובין בדבר שבערוה לשיטת הפוסקים היכי שהעיד בב"ד שאין יכול לחזור ולהגיד ומלשון הרמב"ם בפ"ג מעדות הלכה ח' לא מוכח כי מיירי בשני עדים ואף שנקיט לשון עד כמו שנקיט בפרק א' הלכה א' לשון עד ופרושו שנים כמ"ש בכ"מ שם, וראי' למה שכתב בין בדיני ממונות ובין בדיני נפשות וקמ"ל דכל שהעיד אפילו עד אחד אף שעדיין לא העיד השני אין יכול לחזור ולהגיד ועיין בסוף פרק שבעה עשר הלכה י"ז היכי שכתב הדין בעד אחד כתב בפירוש לשון עד אחד א"כ מלשון עד שכתב רמב"ם לא מוכח שפירושו דוקא עד אחד וי"ל גם המחבר בסי' כ"ט נמשך אחר לשון רמב"ם ולפ"ז מ"ש הסמ"ע וש"ך דעד אחד לשבועה אין יכול לחזור ומשמע להדי' אפילו באמתלא צ"ע מנלן ואף שכתבתי לעיל כיון דנאמן לשבועה כשנים מ"מ קשה להבין כיון דהאי קרא דאם לא יגיד כו' לא מיירי בעד אחד לשבועה כדאי' במס' ב"ק דף הנ"ל ומכאן ילפינן כיון שהגידו כו' וכיון דליכא לימוד על עד אחד דלמא הי' גז"הכ דוקא בשנים אמרינן כיון שהגידו שוב אינן חוזרין ומגידין אבל בע"א אף שנאמן כשנים מ"מ יכול לחזור ולהגיד וצ"ע ומ"מ לפי דבריהם צ"ע שיטת המחבר ביו"ד סימן א' הנ"ל

יז לאחר שכתבתי כל זה ראיתי שהגאון בעל קצות החושן זלה"ה בספרו הביא דברי מוהריב"ל ולא נחית כלל לכל מה שכתבתי, וכתב שגם התוס' במס' יבמות דף קי"ח ע"ב ד"ה א"ל בתירץ ב' סוברים כשיטת מוהריב"ל דהיכי דעד אחד נאמן אינו חוזר ומגיד באיסורין אפילו באמתלא ואולם הביא דעת הר"ן בתשובה סימן מ"ז שכתב בפשיטות דעד המעיד בב"ד באיסורין חוזר ומגיד ע"י אמתלא בע"כ סובר אפילו היכי דהימנה רחמנא מהני חזרה היכי שנותן אמתלא ודוקא בשני עדים לא מהני אמתלא וכן הוכיח ממ"ש רמ"א בא"העז סימן ד' סק"ט האב שאמר על בנו שהוא ממזר וחזר אח"כ ונתן אמתלא לדבריו למה אמר מתחילה כן נאמן ובע"כ חולק על חכמי פרובנצייא הנ"ל דאפילו היכי דהימנה רחמנא יכול לחזור ע"י אמתלא דהא האב נאמן מן התורה כשנים לומר על בנו שהוא ממזר ואפ"ה חוזר ומגיד ע"י אמתלא עכ"ד ואין לדחות ולומר דרמ"א מיירי שאומר כן חוץ לב"ד דא"כ למה בעי אמתלא כמ"ש הר"ן בסימן מ"ז דחוץ לב"ד יכול לחזור ולהגיד אפילו בלא אמתלא כמו שהוכיח בראיו' שאין עליה' תשוב' מתוספת' אע"כ אף כשהגיד בב"ד כשהוא עד אחד חוזר ומגיד באמתלא ולפ"ז י"ל דמחבר ביו"ד סימן ג' אזיל בשיטת רמ"א ומיירי שהעיד הטבח בב"ד ולכן בעי אמתלא דסגי באמתלא ואולם כל זה לא שוה לי כי מלבד מסתימת לשון מחבר משמע דמיירי בכל גווני אפי' אמר חוץ לב"ד ותו לשון המחבר סימן כ"ט סעיף א' מורה כמ"ש הסמ"ע בסימן מ"ו אפי' עד אחד לשבועה אין יכול לחזור ולהגיד אפי' באמתלא כי נקיט יחיד וסמ"ע שם דייק כן וא"כ דבריו צ"ע, העולה דהאי דינא שכתב בספר הפלאה כפשיטות דהאב האומר בפני ב"ד קדשתי את בתי אינו יכול לחזור ולהגיד ולסתור דבריו הראשונים לאחר כדי דיבור אפי' ע"י אמתלא במחלוקת הפוסקים שנוי' והדבר צריך תלמוד

יח ואכתי צריך ביאור להבין שיטת מוהריב"ל וסיעתו שכתבו דהיכי שהעיד בב"ד אין יכול לחזור ולהגיד אפי' ע"י אמתלא אמאי אי' בכתובת דכ"ב ובפוסקים האשה שאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' דנאמנת כשנתנה אמתלא לדבריה ומשמע להדי' בכל גווני אפילו אם אומרת כן בפני ב"ד כמ"ש לעיל בס"ק י"ג ואמאי ניהו שאין לה דין עד כמ"ש שם מ"מ מטעם שוי' נפשה ח"דא לפמ"ש בכלל ה' פרט א' דעת הרבה פוסקים דהוא מטעם נאמנות בע"ד לחובתו כעדים א"כ לגבי נפשה הוי כאילו הי' עדים ובעדים אמרינן כיון שהגידו שוב אינן חוזרין ומגידין אפילו ע"י אמתלא ולפמ"ש בפרט ו' בשיטת רא"ה א"ש די"ל דוקא כשמודה נגד בעל דבר ילפינן דבר דבר מממון, אבל כשאמרה מקודשת אני בסתם ולא יחדה לפלוני לא הוי הודאתה כעדים כי על זה לא הי' הגז"הכ אבל לא משמע כן מפוסקים וכפי הנראה סוברים בכל גווני היכי דשווי' נפשה חתיכה דאיסורא הוי הודאה, ותו הא רבו חולקים על רא"ה וסוברים אפי' באמרה שהיא מקודשת לפלוני יכולה לחזור ע"י אמתלא ודוחק לומר כיון דאינו בתורת עד לגבי אחרים רק לגבי עצמה מהני אמתלא, כי אין טעם וסברא לחלק בזה ונראה לענ"ד להבין דברי חכמים וחידותם ושפיר כתבו ואומר דהם זלה"ה סוברים כיון דהא דאמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הוא גזירת הכתוב כמו דילפינן מקרא והוא עד וגו' אם לא יגיד ונשא עונו, מכאן ילפינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כנ"ל ויש לומר גזירת הכתוב הוא במי שיש עליו שם עד כשמעיד אין יכול לחזור ולהגיד בכל גווני אף ע"י אמתלא וה"ה אב על בתו אף שהוא קרוב מ"מ כיון דבתו לא הוי כגופו יש לו שם עד פסול בעלמא כשמעיד איזה דבר לזכותה או לחובתה וכיון שהכא האמינה תורה כשני עדים יש לו עליו שם עד ושייך כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דע"ז הי' גזירת הכתוב והוא עד וגו' אבל בעל דבר נגד עצמו אף שנאמן לגבי עצמו לחובתו אינו בתורת עדות כי עדות לא שייך רק כשמעיד לחבירו ואף דנאמן ואלים הנאמנות לחובתו יותר מעדים מ"מ אין לו עליו שם עד ולא הי' החוקה ע"ז דנימא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אף ע"י אמתלא ונשאר הדבר על סברא אף דשווי' נפשי' ח"דא יכול לחזור ע"י אמתלא דכן הסברא חיצונה מחייבת כשנותן אמתלא לדבריו הראשונים שנאמן לחזור אף כשהגיד בב"ד רק במי שיש לו שם עד הוא בכלל גז"הכ, וראי' לדברינו לחלק בין מי שיש לו שם עד לבעל דבר מבואר במס' מכות דף ו' ע"א בהר"אש סימן י"ד שכתב וז"ל והראב"ד זלה"ה כתב בתשובה שכל עדות שבטלה מקצתה מחמת קורבה בטלה כולה ולא פלגינן דיבורא כו' והא דאמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע היינו דוקא כשמעיד על עצמו שאין זה עדות אלא כמי שאינו דמי שאין אדם נקרא לעצמו עד פסול כדי שנאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ודמי' להא דאמר במקיימי דבר הכתוב מדבר וכי היכי שאין ההורג פוסל שאר העדים מפני שאין אני קורא בו עדות שבטלה כו' ה"נ כשמעיד על עצמו ועל אחר בכלל אין אני קורא בו עדות כו' לפי שאין עליו שם עד כלל עכ"ל וה"ה ולפ"ז מובן היטב ראיותם מקדושין דף ס"ג דאמרינן לאב הימנה רחמנא לדידה לא הימנה דקשה כמ"ש בכלל ה' פרט א' הא שווי' נפשי' ח"דא הוא ג"כ מטעם נאמנות ובע"כ הכוונה דאב נאמן מצד עד שיש לו כח כאילו הי' שני עדים דבתו לא הוי