שערי תורה חלק א קמא

חוזר ומגיד בב"ד אע"פי שמכחיש דבריו הראשונים ויש ראי' לזה מאותה ששנינו העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאיסור בין להיתר בין לזכות בין לחיוב אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו הרי אלו נאמנים אם משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו אין נאמנים הרי שכללו כאן כל מיני עדיות אפילו אותן שאין צריכין שיהי' נעשין בפני ב"ד שהרי שנינו בין לאיסור בין להיתר, ואפ"ה אמרינן שאע"פי שהעידו בב"ד כל שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודין היינו היינו לפי שאין העדים מעידים עד שעת גמר עדותן בב"ד וזו ראי' שאין עליה תשובה עכ"ל והמעיין שם יראה מבורר דעתו אף באיסור והיתר וכיו"ב שאין צריך דרישה וחקירה מ"מ כל זמן שלא גמרו עדותן בב"ד יכולין לחזור ולהגיד אף כשאין נותנין אמתלא לדבריהם, ואולם היכי שהעידו בפני ב"ד דאין יכולין לחזור אפי' ע"י אמתלא משמע מפוסקים בח"מ סימן כ"ט לאו דוקא ב' עדים לממון ה"ה עד אחד שקם לשבועה כשגומר עדותו בב"ד אין יכול לחזור כדי דיבור אפילו על ידי אמתלא דעד אחד לשבועה הוי כמו שנים לממון וראיתי בספר כנסת הגדולה בחושן משפט בהגהות הטור בסימן כ"ט סע"ק ה' שכתב וז"ל אמר המאסף מסופק אני שהעד שהעיד בב"ד ועדיין לא העיד השני אם יכול לחזור דדילמא לא אמרינן דאין יכול אלא דוקא כשהעידו השנים אין יכול לחזור בו האחד, או דלמא אין יכול לחזור בו דכיון שהעיד הוא הרי נחקרה עדותו ואין יכול לחזור ולשון ירושלמי ותוספתא דתני בלשון רבים וכן עדים כו' וכן לשון הטור מוכח דבעינן שיעידו שניהם בב"ד אבל לשון רמב"ם בפ"ג מעדות ורבינו בית יוסף בספרו הקצר תפסו לשונם בלשון יחיד וכתבו אחר שנחקר העד ולדבריהם לשון עדים הנ"ל קאי אעדים דעלמא וכ"כ בסמ"ע בסוף סימן זה דעדות בעל פה אפילו אחד אין יכול לחזור יע"ש ונראה מרהיטת לשונו אפילו לפי מה שהי' מסופק היינו היכי שהי' ב' עדים לענין ממון יש לומר כל זמן שלא העיד השני ג"כ לא נגמר עדותו כיון שעד אחד לא קם לממון וכל אחד צריך לחבירו אבל בעד אחד לשבועה ובכל מקום דמהני עדות עד אחד מיד אחר שנגמר עדותו בב"ד אין יכול לחזור ולהגיד אפי' כשנותן אמתלא אך ממ"ש בסוף להביא ראי' מסמ"ע משמע קצת שספיקו הי' אפי' בעד אחד לשבועה כי דברי הסמ"ע הם בסימן מ"ו סעיף ל"ח על מ"ש רמ"א בשם ריב"ש הא דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואינם יכולים לחזור דוקא שנים אבל עד אחד החתום בשטר יכול לחזור וכתב הסמ"ע בס"ק ק"ח וז"ל דאין ב"ד חוקרין על עד אחד ועיין לעיל בסי' כ"ט דבעדות על פה אין יכול לחזור ולהגיד עכ"ל, הרי דמיירי אפילו בעדות עד אחד דומי' דעדות בכתב משמע דספיקו הי' אפילו בעד אחד ואולם יש לדחות דכוונתו להביא ראי' דתיבת עדים הוא לאו דוקא ויהי' איך שיהי' עכ"פ לבתר דאבעי' הדר קפשיט לי' שאין יכול לחזור ולהגיד וכן מבואר להדי' בש"ך סימן מ"ו סע"ק קי"ט במה שתמה שם על רמ"א הנ"ל כיון דקיי"ל כרמב"ם דעד אחד בכתב זוקק לשבועה א"כ הו"ל כהעיד בעל פה והיאך יוכל לחזור יע"ש הרי להדי' דסובר דעד אחד בעל פה לענין שבועה כשגומר עדות בב"ד אין יכול לחזור ולהגיד כמו בשני עדים ולא מהני אפילו אמתלא כיון שלא חילקו הפוסקים שם בזה דוק ותשכח כדברי ומה שדייק הכנסת הגדולה מלשון עדים אינו דיוק כמ"ש הר"אש במס' ב"מ דף ג' ע"ב סימן ג' דאינו דיוק דפירושו עדות המועלת לו, ועיין בספר פלפלא חריפתא לבעל תוס' יו"ט שמביא ראי' לזה ממס' כריתות דף י"א ע"ב דאי' שם אמרו לו ופירושו עד אחד ובזה מובן כוונת בית יוסף בחושן משפט סימן ע"ה בבדק הבית במה שהשיג על הסמ"ג שמביא ראי' מירושלמי מלשון עדים וכתב ב"י דיש לדחות וכוונת להנ"ל:

העולה משמע מסתימת הש"ס ופוסקים וכ"כ להדי' בסמ"ע וש"ך דאפי' עד אחד כשהעיד בעל פה אין יכול לחזור ולהגיד כשהעיד בב"ד ואפי' ע"י אמתלא וא"כ קשה על האי פסקא דטבח הנזכר ביו"ד סימן א' במאי עסקינן אי אמר הטבח בפני ב"ד שהוא טריפה אמאי מהני אמתלא כנ"ל ואי אמר כן חוץ לב"ד למה לי אמתלא להימן אפילו בלא אמתלא להיות חוזר ומגיד כמ"ש בש"ות הר"ן הנ"ל אפי' היכי שאין צריך להעיד העד בב"ד מ"מ היכי שהגיד חוץ לב"ד יכול לחזור ולהגיד אפילו כשלא נתן אמתלא לדבריו ואין לומר דמיירי שאמר כן בב"ד רק לפמ"ש בפרט ג' דבעינן אמתלא הניכר לב"ד שיש ממש באמתלא כמ"ש הראשונים זלה"ה ועיין בסימן מ"ז סי' ד' ואפשר מ"ש הש"ך בס"ק מ' כמו שנתבאר בא"העז סימן קנ"ב כוונתו למש"ש בסעיף ו' דבעינן אמתלא הניכר לב"ד כמו התם ועמ"ש שם בס"ק ח':

ויש לומר אמתלא כהאי מהני לחזור ולהעיד אפילו כשהעיד בב"ד והא דכתב בטוש"ע ח"מ סימן כ"ט דלא מהני אמתלא מיירי היכי שלא ניכר לב"ד שיש ממש באמתלא אבל זה אינו דהא מקור הדין כתב בבית יוסף שם דילפינן מהא דאיתא בסנהדרין דף מ"ד ע"ב אע"ג דיהבי טעמא למילתא כמעשה דבעי מיכסא, ומבואר ברש"י שם ד"ה דבעי' דקרובים של מכשפות שהרגם בנו של שמעון השטח העידו על בנו של שמעון שחייב מיתה ואח"כ חזרו ונתנו אמתלא לדבריהם שהי' מחמת שנאה, א"כ גם אמתלא זו הי' ניכר לב"ד שיש ממש כי אפילו באמתלא דאשת איש לא הוי הוכחה וידוע לב"ד שהאמת הוא כן רק שהי' נראה להם כמ"ש בחי' רא"ה להדי' שם, וכמו במעשה שעמדו עליה בני אדם שאינם הגונים כו' דהוי אמתלא שיש בה ממש מחמת שנראה לב"ד שכן הי' אף דלא מוכח בבירור שכוונתה הי' לזה מ"מ מהני וה"ה אמתלא כזו הוי אמתלא שיש בה ממש דנראין הדברים לב"ד שמחמת שנאה עשו כן כי הי' ידוע לב"ד שהרג לקרובים ואפ"ה ל"מ בעדים ודוקא היכי דמוכח שטעו העדים כמ"ש בטור ומחבר שם שמעיד לחובתו של המביא יכול לחזור ולהעיד דמסתמא אין אדם מביא עדים לחובתו אבל בלא"ה אף שניכר לבית דין שיש ממש באמתלא לא מהני היכי שאין לנו הוכחה ברורה שטעו והא מוכח בהאי דכתובת דף כ"ב באשה שאמרה א"א מהני אמתלא שנראה לב"ד שיש ממש אף שאין להם הוכחה ואמתלא דטבח כתב בתשב"ץ דדמי לאמתלא זו, וא"כ הדק"ל:

ולישב דעת המחבר וסיעתו נראה דבע"כ ס"ל דיש לחלק בין ע"א באיסורין לע"א בשבועה דשאני ע"א בשבועה דאי' בסנהדרין דף כ"ג דלענין שבועה מיהמן כבי תרי, ועיין הר"ן במס' שבועות דף מ"ה ע"ב שדחה ראיות הר"י מגא"ש דסובר דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה דאל"כ היאך עד אחד קם לשבועה והא איכא מגו דאי בעי אמר החזרתי, וכתב דליכא ראי' דעד אחד לשבועה כשנים לממון וכדאמרינן כל מקום דשנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה וכי היכי דלא אמרינן במקום עדים ה"נ לאפטורי משבועה וכיו"ב כתב הש"ך בחושן משפט סימן פ"ז סע"ק ט"ו למאן דאמר דעד המסייע אינו פוטר משבועה עד בתרא שרוצה לפטור נגד ע"א המחייב שבועה הוי כחד לגבי תרי ורחמנא הימנה להאי סהדא כתרי לחייב שבועה דאורייתא, לכן יש לו דין שני עדים שאין יכול לחזור ולהגיד אפילו באמתלא אבל בעד אחד באיסורין אף שנאמן לא הימנהו כבי תרי לכן יכול לחזור ולהגיד אפילו כשמעיד בב"ד כשאומר אמתלא, אף שדברי המחבר סתומין מ"מ ההכרח לומר שאיירי כשאומר הטבח בב"ד, וא"כ לפ"ז חולקים תשב"ץ ומחבר וסיעתו על מוהריב"ל הנ"ל שסובר שאב יש לו דין שני עדים שאין יכול לחזור ולהגיד ע"י אמתלא כיון שהעיד בב"ד

טו אמנם אכתי קשה על מחבר וסיעתו, לפי מאי דאי' סם בש"ע סעיף י"ד בשוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחיש עד אחד בהכחשה אינו כלום ושחיטה השירה ומקורו ממוהרי"ק כמ"ש בטו"ז ס"ק כ"ח הטעם דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כשנים וה"נ האמינה תורה להשוחט שיהי' כשנים אבל מוהרש"ל חולק ע"ז וסובר כריטב"א דדוקא בעדות אשה הוא כשנים אבל בשאר איסורין הו"ל כחד לגבי חד בהכחשה ובהמה בחזקת איסור עומדת על כן בהמה זו אסורה לכל וכן הובא בש"ך ס"ק מ"א, ועיין בנמוקי יוסף במס' יבמות דף פ"ח ע"א שמסביר לסברא זו וז"ל נראין הדברים כדברי ר"י זלה"ה שאמר דוקא בעדות דבר שבערוה דבעינן שנים והאמינהו לזה כשנים אבל באיסור בעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כחד כי אתי אחרינא ואכחשה לי' הו"ל כחד לגבי חד עכ"ל ולעיל מיני' כתב בשם ריטב"א ששבח לרבו הרא"ה זלה"ה בתירוצו שתירץ על קו' ראשונים זלה"ה וסובר דעד אחד בעדות אשה נאמן מן התורה כמורה לשון עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים כי הכתוב מסרו לחכמים בדבר שיהי' נראה להם אמת דהוי כאנן סהדי ולפי דברי ריטב"א יש לומר ה"ה לענין האי דינא בעד אחד שהעיד בב"ד אי חוזר ומגיד בב"ד כשנותן אמתלא לדברי הראשונים, יש לחלק בין עד אחד בדבר שבערוה כגון שהעיד שמת בעלה או כנידון דחכמי פרובנצייא דאב אומר על בתו שנתקדשה כיון דהוי דבר שבערוה ובעלמא קיי"ל אין ע"א נאמן בדבר שבערוה דילפינן דבר דבר ממון, וכאן נאמן עד