שערי תורה חלק א קמ

כ"ט דאפילו נתנו אמתלא וטעם לדבריהם אינם נאמנים לחזור וכן איתא לעיל בעדים שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות כו' משמע דאפילו נתנו אמתלא לדבריהם אין נאמנים אלא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר דנאמנים במגו דאי בעו שתקו וצריך לחלק בין כשהעידו לפני ב"ד אין יכולים לחזור אפי' באמתלא ובין עד אחד שאמר שלא בפני ב"ד אע"ג דנאמן יכול לחזור על פי אמתלא יע"ש:

ומכאן נתחדש דין הנ"ל היכי שאמרה אשה בפני ב"ד שהיא א"א כיון שיש לה שם עד שנאמנת מטעם שבידה לקדשה לא מהני אמתלא דבעד שהעיד לפני ב"ד אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אפילו ע"י אמתלא ולענ"ד נראה דאין לאשה הלז דין עד אחד כיון דקיי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים ולדעת הר"ן במס' גיטין דף ס"ג ע"ב וסיעתו אפי' בדבר דלא אתחזק איסורא או התירא לא קם ואפי' לחולקים מודו שלא קם נגד חזקה אפי' למ"ד דקם באיסורין נגד חזקה, והכא אומרת האשה נגד חזקת פנוי' ול"ד לטבח ויין אף שבהמה יש לה חזקת היתר משנשחטה וכן היין וכמה פוסקים סוברים שאפילו באיסורין לא קם נגד חזקה הטעם משום דהוי בידו או שהיה בידו כדאי' בגיטין דף נ"ד ע"ב, ומבואר בש"ך בסי' קכ"ז סק"א שכתבו הראשונים זלה"ה הטעם לשיטת רש"י משום מגו ולהר"אש כיון שנתנו בידו לשמרו הוי כבעליו משא"כ הכא לא שייך הטעם דבעליו, וגם לא שייך טעמא דמגו דבידה לקדשה דלא דמי לבעל שאמר גרשתי את אשתי למ"ד במס' ב"ב דף קל"ד דנאמן משום דבידו לגרשה בעל כרחה ואף דצריך עדים כתבתי בכלל נאמנות בעל דבר כיון שאין צריך רק הדיוטות שכיחי ועיין במס' שבת דף מ"ו ע"ב ומה דהקשה משנה למלך בפ"ד מבכורות ה"א מסוגי' דמס' קידושין דף ס"ב ישבתי במקום אחר וע"ע במשנה למלך בפ"ג מיבום הלכה א' משא"כ הכא בקידושין כיון שצריכה דעת האיש לא הוי בידה כמ"ש בתוס' ישנים דף כ"ב שם בד"ה מניין וז"ל תימא מה צריך קרא דנאמן תיפוק לי' דנאמן הואיל ובידו לקדשה כדאי' ביש נוחלין בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה וי"ל דהכא אין בידו כל כך דשמא לא ימצא אדם שיקדשנה להכי איצטריך קרא יע"ש ועיין במס' קידושין דף פ"ד ע"א ובס' קרבן העדה שם ולכן אינה נאמנת מצד שעד אחד נאמן בדבר שבערוה היכי שהוא בידו רק מטעם שווי' נפשה ח"דא ושפיר מקשה הש"ס והא שווי' נפשה ח"דא ולק"מ בפשיטות קו' הגאון זלה"ה ואכתי הי' מקום לומר כיון דגלי תורה שאב נאמן לאסור את בתו כשאמר קדשתי לפלוני היכי שהיא עדיין קטנה או נערה שבידו לקדשה וילפינן מקרא דאת בתי נתתי לאיש כדאי' שם, יש לומר לכן אמרה תורה שנאמן כיון שבידו לקדשה ומ"מ לא קשה כקו' הש"ס שם למה לי קרא סברא הוא כמ"ש תוס' כיון שאין הסברא פשוט כל כך כיון דיש מקום לומר דלא הוי בידו אולי לא ימצא מי שיקדשנה וכיו"ב כתבו תוס' במס' שבועות דף כ"ב ע"ב ד"ה אבע"א וקמ"ל הקר' דזה הוי בידו דמן הסתם ימצא בכל העולם אחד מי שיקדשנ' וכיון וכיון דדרשינן טעמא דקרא דגלי תורה דזה הוי בידו ה"ה באשה עצמה שאמר' נתקדשתי ג"כ נאמנת מתורת עדות דמיקרי דבר שבידה ואף דלא קיי"ל כר' שמעון דדריש טעמא דקרא י"ל בכה"ג דרשינן כיון שאין סותר משמעות הקרא וכמ"ש תוס' במס' סוטה דף י"ד ע"א בד"ה ברי כן הי' נראה ללמד זכות על הגאון זלה"ה שיהי' דבריו נכונים ואולם מלבד דנראה להמעיין במס' קדושין דף ס"ד שאב נאמן מצד גז"הכ ולא מטעם שבידו לקדשה אף גם מוכח להיפך שבע"כ כשאמרה בפני ב"ד נתקדשתי אין לה דין עד אחד רק מטעם שווי' נפשה ח"דא דאי' שם בדף ס"ג ע"ב אבעי' להו באב שאמר קדשתי את בתי מהו לסקול על ידו אם זינתה אח"כ רבא אמר אין סוקלין משום לקטלא לא הימנה רחמנא לאב ר' אסי אמר סוקלין לכולה מילתי' הימנה רחמנא לאב אמר רב אסי ומודינא שאם אומרת נתקדשתי אין סוקלין כו' לאב הימנה רחמנא לדידה לא הימנה וכתב רש"י בד"ה לדיד' ולענין איסורא טעמא אחרינא משום דשויתה לנפשה ח"דא יע"ש משמע להדי' אפי' באמרה בפני ב"ד נתקדשתי אינה נאמנת מצד עדות כמו אב דאל"כ הו"ל לפרש ולומר גווני שסוקלין ובע"כ משום דאין לה נאמנות כלל מטעם נאמנות עדות רק מטעם שווי' נפשה חתיכה דאיסורא, וחידוש הוא שחידשה תורה שיהי' האב נאמן ולא דרשינן טעמא דקרא ולכן סתמו הפוסקים כי אפי' אמרה בפני ב"ד א"א אני יכולה לחזור אפי' לאחר כדי דיבור כשיש לה אמתלא לדבריה, כן נלע"ד לולי דבריו ז"ל

יג אמנם עדיין יש לנו לברר הדברים כי מ"מ דבר גדול דיבר שנ"מ טובא לדינא בעד דעלמא אי יכול לחזור ע"י אמתלא וגם ראוי לברר דין זה היכי שאב אומר קדשתי את בתי בפני ב"ד אי יכול לחזור כשנותן אמתלא לדבריו, ואולם כבר קדמו בזה בש"ות מוהריב"ל כלל ו' סימן מ"א שכתב וז"ל כתוב בתשובת חכמי פרובנציי', במעשה שהי' על איש אחד שהוציא קול שקידש את בתו בעודה קטנה ונשבע שקדשה לפלוני בן פלוני ואח"כ עמדה זאת האשה ונשאת לאחר, וכשאלו לחכמי פרובנצייא וצרפית וקצת מהם הי' אומרים לחלק דוקא באשה אמרו אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת אבל לא באב משום דאי' בקידושין דף ס"ג ע"ב לאב הימנה רחמנא לדידה לא הימנה רחמנא וכיון דהאמינה רחמנא לאב בבתו כשני עדים לא מהני אמתלא לחזור כמו בעדים דאמרינן כיון שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים אפי' כשנותנים אמתלא רק היא שאינה נאמנת רק משום דשוי' נפשה ח"דא מהני אמתלא יע"ש: ובע"כ מיירי שהוציא קול בב"ד דבחוץ לב"ד אפי' עדים חוזרים ומגידים

יד ונתתי אל לבי לעיין בשיטת שאר פוסקים אי אית להו האי כללא שכיילו חכמי פרובנצייא, וראיתי שהדבר צריך עיון גדול לדינא כי רבו החולקים ע"ז רבינו בית יוסף ביו"ד סימן א' כתב בשם תשובת תשב"ץ וכן יסד להלכה שם סעיף י"ג וז"ל טבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שיהי' נראה שהוא טריפה וגם הי' אומר שהוא טריפה ואח"כ אמר שכשר הי' ולא אמר אלא כדי שלא יקחו אותו וישאר לו ליקח ממנו כשר כיון שנותן אמתלא לדבריו יע"ש: ומבואר בבית יוסף שם שכתב הטעם כהאי דכתובות דכ"ב דקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ואף שטורי זהב שם בס"ק כ"ג הניח דין זה בצ"ע הטעם משום דעשה מעשה, אבל אם הי' רק אמירה בעלמא מודו כ"ע דיכול לחזור ע"י אמתלא ועיין בש"ך סי' קכ"ז ס"ק י"ט ובסי' קפ"ה טו"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק ה' וגם משמע להדי' להמעיין שם לכל הפוסקים אפילו באמירה לבד בעי אמתלא רק דמחבר קמ"ל רבותא אפי' במעשה מהני אמתלא וכיון שסתמו דבריהם משמע דאיירי בכל גווני הן כשאומר חוץ לב"ד דע"א באיסורין היכי שנאמן אין צריך להעיד בפני ב"ד, והן אם אמר כן בפני ב"ד ג"כ יכול לחזור באמתלא ומוכח דחולקים על סברת הגאונים זלה"ה שסוברים דוקא היכי דהאיסור הוא משום שווי' נפשה ח"דא מהני חזרה ע"י אמתלא אבל היכי שנאמן מטעם נאמנות עד אחד כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אפי' ע"י אמתלא והא בהאי דטבח נאמן מטעם באמנות עד אחד באיסורין בדבר שהי' בידו ומ"מ יכול לחזור ע"י אמתלא

טו אבראי לאחר העיון ראיתי שיש לעיין טובא בהאי דינא דטבח ונברר מקור הדברים בהאי כללא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, רבינו בית יוסף בטור חושן משפט סימן כ"ט הביא לשון תוספתא בסנהדרין וירושלמי בפרק ב' דכתובת וז"ל וכן העדים שהעידו בין לטמא ובין לטהר בין לרחק ובין לקרב בין לאיסור ובין להיתר בין לפטור ובין לחיוב עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו הרי אלו נאמנים משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו אינם נאמנים עכ"ל וכן אי' בכמה דוכתי בש"ס כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכתב בטוש"ע שם סעיף א' אפילו כשנתנו אמתלא לדבריהם לא יכולין לחזור ולהגיד אחר כדי דיבור וראייתם מסוגי' דסנהדרין דרין דף מ"ד ע"ב ורבינו הטור כתב וז"ל אחר שנחקר עדותן בב"ד אין יכול העד לחזור בו ולומר דבר שסותר עדותו יע"ש וביאר הבית יוסף דלשון נחקר לאו דוקא כי בדיני ממונות דבטלו דרישה וחקירה העלה הר"ן בתשובה סימן ל"ד כיון שנגמר עדות בב"ד ואין צריכין עוד לדבריו אינו יכול לחזור ולהגיד דבר שסותר עדותו ולכן דק בשולחנו הטהור וכתב בסעיף א' אחר שהעיד העד בב"ד אין יכול לחזור וכמ"ש בסמ"ע שם ס"ק א', והר"ן בתשובה סימן מ"ז כתב שם וז"ל תחילה אני דן על מה שאמר העד הראשון חוץ לב"ד מהיא זקוקה ליבם אם יש לסמוך עליו במה שהעיד בב"ד ששמע זה זמן רב שמת מי אמרינן כיון דבעדות אשה אין צריך שיעיד העד בב"ד וכי היכי דבעדות שנתקבל לפני ב"ד אמרינן כיון שהגיד שוב אינן חוזר ומגיד ה"נ בעדות זה כיון שהגיד חוץ לב"ד שוב אינו חוזר ומגיד אפי' בב"ד או דלמא אפ"ה כל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד אע"פי שמכחיש דבריו הראשונים לפי שאין אדם מדקדק במה שאמר חוץ לב"ד ומסתברא דהכי הוא קושטא דמילתא שאפי' בעדות אשה אפי' שהגיד חוץ לב"ד