שערי תורה חלק א קלה

כדי דיבור וא"כ במאי פליגי התנאים יש לומר הא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי היינו כשאומר חוזרני בי אבל היכי שאומר שני דברים ביחד יש לנו לומר שיתקיימו שניהם ואם אין יכול לקיים שניהם יש ללכת אחר לשון ראשון או אחרון למר בדאית לי' ולמר בדאית לי' עכ"ל וכ"כ ברשב"ם במס' ב"ב דף קכ"ט ע"ב ד"ה והילכתא שצריך לומר בהדיא חוזרני בי בכה"ג יכול לחזור תוך כד"ד ועמ"ש לקמן שלכאורה לא משמע כן דעת הטור וגם בדעת שאר פוסקים אני מסופק אי סוברים דין הלז ועיין בפוסקים במס' כתובת דכ"ב ע"א וצ"ע, דין ד', איתא במס' ב"ב דף קכ"ז ע"ב אמר ר' יוחנן אמר בני וחזר אמר עבדי הוא אינו נאמן פי' רשב"ם שם אפי' בתוך כדי דיבור ובטוח"מ סימן רע"ט כתב וז"ל אמר בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן במה שאמר עבדי הוא אפי' בתכ"ד שאם הוא עבדו לא הי' קורהו בתחילה בני אפי' אינו משמשו אלא כבנו כך פי' רשב"ם ולי נראה דוקא לאחר כד"ד אבל חזר בו תוך כדי דיבור נאמן עכ"ל וכן בנ"י כתב בשם ריטב"א כרשב"ם וכתב ב"י וז"ל ואפשר ליתן טעם לדברי רשב"ם דכיון דאין דרך לקרות לעבדו בנו כיון שיצא מפיו לקרותו בנו אמרינן חזקה שאם הי' עבדו לא הי' קורהו כן וכי הדר בי' אפי' תוך כד"ד ואמר עבדי הוא אינו יכול להוציאו מחזקתו הראשונה יע"ש וכן בפרישה כ' טעם זה ובתוס' ביאר דכיון דחזקה דאין קורין לעבד בנו מאי שיצא מפיו שמחזיקו לבנו ודאי ושוב א"י להוציאו מחזקתו דאנן סהדי דלא עבד הוא והו"ל דומי' דקדושין וע"ז דאמרינן אפי' תכ"ד א"י לאזור והטור סובר מדלא פרטו אלא קדושין וע"ז ש"מ דבעלמא בכל מקום אמרינן תכ"ד כד"ד ועיין בסמ"ע סימן רע"ט ס"ק ו' וצ"ע בטעם הלז והב"ח כתב ליישב שיטת רשב"ם וז"ל ואין להקשות דהא בפרק י"נ פסקינן הילכתא תכ"ד כד"ד כבר פי' רשב"ם דהיינו דהדר בי' בהדיא ואמר חוזרני בי אבל כשאמר ב' דברים הסותרים זא"ז כגון מדה בחבל הן חסר הן יתיר כו' יש מהן תפוס לשון ראשון יע"ש וצ"ע וא"כ לפ"ז בע"כ סובר הטור שאפילו היכי שלא אמר להדיא חוזרני בי יכול לחזור תוך כדי דיבור ויש להאריך בכל זה ואין כאן מקומו

כלל ז' בו יבואר היכי דשוי' נפשי' חתיכה דאיסורא דיכול לחזור אפי' לאחר כדי דיבור היכי שאומר אמתלא לדבריו הראשונים ואיזה אמתלא מועיל ובו י"א פרטים

פרט א יבואר מקורו וגם אם אמתלא מהני לאחר שלשים יום כיון שנתחזק הדבר

א גרסינן במס' כתובת דף כ"ב ע"א ת"ר האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת, והא שוית' לנפשה חתיכה דאיסורא אמר רבה בר"ר הונא כגון שנתנה אמתלא לדבריה תני' נמי הכי אמרה א"א אני כו' ומעשה נמי באשה אחת שהית' גדולה בנוי וקפצו עלי' בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני מימים עמדה וקדשה את עצמה אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן אמרה להם בתחילה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא, ואמרן אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, בעי מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת ונתבאר בכלל ו' פרט א' שאפי' לאחר כדי דיבור נאמנת כמ"ש הרי"ף ור"אש ורמב"ם בפ"ט מאישות הלכה ל"א וכן אי' בש"ע סימן מ"ז סעיף ד'

ויש לחקור לפי מאי דקיי"ל דבר דנתחזק לנו על ידי חזקה לא מהני אמתלא וכל דבר דאתחזק שלשים יום הוי חזקה וא"כ יש לדון היכי דאמרה אשת איש אני וכיו"ב דבר ששוי' נפשי' חתיכה דאיסורא והוחזק בדבר שלשים יום, אם מהני אמתלא כיון דלא אתחזק ע"י מעשה רק ע"י אמירה, ומצאתי ראיתי שנחלקו בזה גדולי אחרונים זלה"ה, מ"ו זקיני הגאון בעל מגיני שלמה ז"ל בש"ות פני יהושע חלק א"העז סימן א' כתב אפילו אם חזרה ואמרה לאחר שלשים יום שהיא פנוי' אם נתנה אמתלא נאמנת דלשון הש"ס ממעשה דאיתא לימים משמע אפילו לימים רבים וכן משמע מכל הפוסקים שהביאו האי דינא ולא אשתמיט חד מנייהו ולכתוב אם אמרה אשת איש אני ולאחר שלשים יום אמרה אמתלא לא מהני וכולם כתבו סתם משמע דמהני אפילו לאחר שנה והטעם דמה שהוחזקה על פי דיבורה לא הוי חזקה והא דאיתא במס' קידושין דף פ"א ע"א ובפוסקים דהוי חזקה בשלשים יום היינו כשראינו שנעשה מעשה שהתנהגו כדרך איש ואשתו, וכעין שכתב השלטי גבורים שם שחזקה הוא על פי מנהג והרגל שרואים אותם העולם שנוהגת בו כדרך הבן, וכן הנדה לובשת בגדי נדותה ונוהגת כדרך נדה ועל פי עצמה מוחזקת וכמו כן באיש ואשתו אבל בדיבורא בעלמא לא מיקרי חזקה ומהני אמתלא, אבל המעיין בס' בית שמואל בסימן י"ט ס"ק ב' מ"ח בשם חלקת מחוקק וטורי זהב מבואר שאפילו באמירה בעלמא ל"מ אמתלא לאחר שלשים יום, ותמה ני שלא הביא ש"ות פ"י הנ"ל שחולק ע"ז, ועיין בס' תבואות שור סימן א' ס"ק ע"ח וע"ט וראיתי בתוס' במס' קידושין דף ס"ג ע"ב שכתב על מה שאמר ר' חסדא אחד זה ואחד זה אין סוקלין וז"ל דוקא אם לא הוחזקה בעיר מקודשת אבל אם הוחזקה בעיר מקודשת בין על פי האב ובין על פיה סוקלין כדבעינן למימר בפרקא דלקמן הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה ואמרינן נמי איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה ע"ז ונשרפין זה ע"ז והתם אין עדים בדבר אלא בדברי פיהם הוחזקו ומהימני אף לעונשין אלא ש"מ האי באיתחזק והאי בלא איתחזק ובירושלמי גרסינן התם תני איש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר אשתי היא והיא אומרת בעלי הוא אין הורגין עליהם משום אשת איש הוחזקו הורגין עליהם עד כמה היא חזקה משום ר"י אמרו שלשים יום, אלמא בעדות פיהן אין הורגין אבל אם הוחזקו שלשים יום הורגין אע"פי שאותו חזקה לא היתה אלא על פיהן יע"ש לשונו קצת סתום, וממשמעות לשון משמע שאפילו כשלא נעשה שום מעשה רק כשהוחזק שלשים יום שאמרו העולם שהיא אשת איש הוי חזקה, וממילא ל"מ אמתלא בחזקה, ועיין מ"ש בזה בספר באר שבע בש"ות שבסוף הספר סימן ע"ה דף צ' וראיתי בש"ות הריב"א סימן תצ"ח ומרהיטת לשונו משמע כמ"ש פני יהושע שמהני אמתלא אפי' לאחר שלשים יום בהאי דאמרה אחת איש אני כיון שלא הי' רק אמירה בעלמא שכ' שם וז"ל ועוד שהרי האשה כו' ואם נתנה אמתלא כו' אע"ג דשוויתה לנפשה חתיכה דאיסורא כשאמרה מקודשת אני והוחזקה במוקדשת מחמת דיבורה לזמן מרובה עם כל זה נאמנת להתיר דבריה כל שנתנה אמתלא וטעם לדברי' על זה שאמרה כן מתחילה יע"ש, ולכאורה משמע בש"ע א"העז סימן ק"ך סעיף ג' כשיטת ח"מח וטו"ז וב"ש דאי' שם כל שהוחזקו שלשים יום בעיר אין חוששין ואף שהחזקה בא דק מפיהם שאמרו שכן הוא שמם ולא נעשה מעשה כלל ועיין בבית יוסף שם שכתב להדי' עוד איכא ג' למגמר מלישנא דרמב"ם דכי אמרינן כל שהוחזקו שמו שלשים יום בעיר אין חוששין לו היינו אפילו הוחזק על פי עצמו יע"ש ויש לדחות, וראיתי בספר סדרי טהרה להלכות נדה סימן קפ"ה שכתב להסתפק באשה שאמרה אשת איש אני ואח"כ אמרה פנוי' אני היכי דאתחזק ע"י אמירה דידה שלשים יום אי מהני אמתלא ומ"ש הפוסקים בא"העז סימן מ"ז דמהני אמתלא אפשר דכל זה כל זמן דלא אתחזקה ע"י אמירה דידה שלשים יום יע"ש שהניח בספק ותמהני שכבר קדמו בזה הפנ"י וב"ש הנ"ל וכפי הנראה בס' הנ"ל בתחילת דבריו הי' מעיין בס' פני יהושע ובגוף ראיות הפני יהושע מסתימת הפוסקים לא מוכרח כי י"ל דסמכו על מ"ש דחזקה הוא בשלשים יום והוא כללא בכל מקום והם פירשו שם חזקה היינו אפילו לא נעשה מעשה רק שבא ע"י