שערי תורה חלק א קלד

דמן התורה לא הפסידו ממון מ"מ אזלינן בתר דרבנן ג"כ לחייב קרבן שבועה, אמנם אכתי יש להבין מהא דאי' שם בדף ל"ב ע"ב עלה דבבא כפר אחד והודה אחד הכופר חייב מקשה הש"ס השתא בזה אחר זה דתרווייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב והשני פטור כפר אחד והודה אחד מבעיא ומשני לא צריכא כגון שכפרו שניהם וחזר אחד מהן והודה בתוך כ"ד וקמ"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי ופירש"י ויכול לחזור וכי איצטריך למיתני לאו לאשמעינן חיובא דכופר אלא לאשמעינן שהשני פטור יע"ש בשלמא לר' חסדא דמוקי לרישא כרי"הג סיפא איצטריך לאשמעינן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי אלא לר' יוחנן תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ כפירה וכפירה אבל כפירה והודאה אימא לא קמ"ל פירש"י כפירה וכפירה כפר השני בתוך כד"ד של ראשון אשמעינן רישא דהוי חשוב כאחת לחיובי לשני ובסיפא אשמועינן כפר וחזר והודה בתוך כד"ד דיכול לחזור ולהודות בו ועדות האחרונה עדות יע"ש וכ"כ רמב"ם בפ"י משבועת הלכה י"ד כפרו שניהם כאחד וקדם אחד והודה בתוך כדי דיבור ה"ז פטור והעומד בכפירתו חייב שבועת העדות וא"כ קשה לרב פפא דאזיל בתר דאורייתא לענין חיוב קרבן טבועה ומן התורה לא הוי תוך כדי דיבור כד"ד אמאי פטור המודה כיון שכבר כפר ואין לומר דהסוגי' אזלא לראב"י דאזיל בתר דרבנן דהלכה כוותי' כמ"ש רמב"ם שם הלכה ג' ואפי' לענין לפטור מקרבן שבועה לכן פטור המודה כיון דמדרבנן תכ"ד כד"ד דא"כ הו"ל להש"ס להקשות על רב פפא ממתני' כמו שמקשה על ר' יוחנן ואולם לכאורה יש לתרץ דמיירי שהשני כפר בתוך כדי דיבור של כפירת הראשון ואח"כ הודה בתוך כדי דיבור של כפירתו לכן השני פטור בממ"נ אי אזלינן בתר דאורייתא דתוך כד"ד לא הוי כדיבור ממילא לא עשה הפסד ממון בכפירתו כיון שכבר כפר הראשון ואין יכול הראשון לחזור ולהודות ודות ואי אזלינן בתר דרבנן דתכ"ד הוי כדיבור מהני הודאת השני שחזר בתוך כ"ד לכפירתו לפטור את עצמו אבל ז"א חדא דהא התירץ הש"ס הוא ג"כ לר' חסדא דסובר אפשר לצמצם וע"ז משני הש"ס כגון שכפרו שניהם משמע אפי' אם הכפירה הי' בבת אחת ממש ותו אפילו לר' יוחנן לפי דברינו יש חילוק לדינא דוקא אם השני הודה בתוך כד"ד הוא דפטור אבל אם הראשון שכפר והודה אח"כ בתוך כדי דיבור של השני לפמ"ש תוס' בדל"ב ע"א ד"ה בתוך דכיון שהעיד זה תוך כ"ד של הראשון חשיב כאילו העידו שניהם בבת אחת בצמצום ויכול גם הראשון לחזור ולהודות תוך כדי דיבור של עדות השני כמו השני ואין להשני שהות לחזור יותר מלראשון יע"ש דבכה"ג לפי דברינו אי אזלינן בתר דאוריי' דתוך כד"ד לא הוי כדיבור שא"י לחזור ולהודות אז חייב הראשון קרבן שבועה אף כשחזר והודה בתוך כדי דיבור שלהשני דבכה"ג אין יכול הראשון לומר מה עשיתי לך כיון שכפר השני דהא הוא חייב על כפירתו בראשונה דאפילו כפרו תרווייהו בזה אתר זה הראשון חייב כיון דבשעה שהעיד עדיין לא כפר השני כמ"ש רש"י בד"ה השתא א"כ קשה על לשון הש"ס ורמב"ם דאיתא כגון שכפרו שניהם וחזר אחד מהן והודה כו' ולא קאמר וחזר השני והודה משמע אפי' חזר הראשון והודה בתוך כד"ד של עדות השני המודה פטור וע"ז קשה כיון דאזלינן בחיוב קרבן על דין תורה לדברי רב פפא ומן התורה לא הוי בתוך כדי דיבור כדיבור קם החיוב עליו מצד כפירתו שכפר הגם שי"ל שהש"ס משני כן לדידן דקיי"ל כראב"י אבל לרב פפא באמת בעינן שכפר השני אבל זהו דוחק דא"כ הו"ל להש"ס לומר לבאר כן בשיטת רב פפא כיון דהוא נ"מ רבתי לדינא כדרכם בכולה תלמודא לבאר שיטת אמודאי קמאי היאך מפרשי מתני' אבל לשיטת הר"ן א"ש כיון דתוך כד"ד מהני מן התורה ומתוך דברינו מובן תי' הש"ס מה דתימא כפירה וכפירה כו' ולכאורה קשה מ"ש ובהנ"ל מובן דסד"א תכ"ד הוי כדיבור רק מדרבנן ומדאורייתא לא הוי כדיבור ולכן סד"א דוקא בכפירה וכפירה בתכ"ד חשוב כאחת לחייב להשני קרבן דלענין חיוב אזלינן בתר דרבנן כיון דעכ"פ מדרבנן הוי כדיבור כמו בעדות אשה כנ"ל אבל כפירה והודאה ר"ל לענין לפטור מקרבן שבועה סד"א ניזל בתר דאורייתא דלא הוי כדיבור ויהי' חייב כשכפר ראשון והודה בתוך כדי דיבורו של השני דבתר תרווייהו אזלינן מחיובו כמ"ש לרב פפא קמ"ל דלא דאיזה שהודה אפילו הודה ראשון שכפר פטור או דהלכה כראב"י דאזלינן בתר דרבנן או דתכ"ד הוי מן התורה כדיבור ובזה מיושב קו' מוהרש"א שהקשה אמאי הניח סברת המקשן דחיובא דכופר אתי לאשמעינן וכגון שהודו שניהן וחזר אחד מהן וכפר וקמ"ל דתכ"ד כד"ד די"ל דז"א רבותא דחייב הכופר אף אי אזלינן בתר דרבנן לכן קמ"ל דהמודה פטור דהוא רבותא ואולם עכ"פ מדלא ביאר הש"ס לשיטת רב פפא משמע כשיטת הר"ן:

ה ועוד ילה"ר לשיטת הר"ן מהא דאי' במס' מכות ד"ו במתני' ע"פי שנים עדים או שלשה כו' מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את שלשה מניין אפי' מאה ת"ל עדים ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באילו וכתב הר"ן וז"ל אין יכול לומר כבר העידו שנים ונתקיים העדות בהם ושאפילו הוזם לא ישלם אלא אע"פי שלא הי' צריך אם העיד תוך כדי דיבור דינו להתחייב אם הוזם כיוצא באילו עכ"ל גילה לן רבינו ז"ל רז חדש היכי שהוזמו הנוספים על השנים לא נענשו רק כשהעידו תוך כדי דיבור, וכ"כ בס' לחם משנה בפ"כ מעדות הלכה ג' בכוונת רמב"ם דדוקא כשהעידו תכ"ד הוי כולם כעדות אחת אבל אח"כ אין נענשים אחרונים כיון שכבר חייב מיתה ע"פי ראשונים וגברא קטילא קטלי ולא הביא ראי' מהר"ן הלז וא"כ קשה היאך אפשר שאמרה תורה להיות עונש לשלישו כשהוזם דהא קשה קו' הש"ס בשבועת דל"א הא אי אפשר לצמצם ותי' הש"ס כרי"הג ליתא דמשמע בבכורת ד"ט דליכא תנא דסובר כר"י וגם סתם מתני' דשם לר' ירמיה הוא דלא כריה"ג דאביי אתותיב וכילה סתומאי אליבא דר' עקיבא ובע"כ כתירץ ר' יוחנן שהעידו בתוך כדי דיבור וכיון דמן התורה לא הוי כדיבור והוי כאילו הי' שני דיבורים אמאי חייב השלישי כשהוזם מיהו קו' זו לא אלים כל כך די"ל דר"ת ל"ל פי' הלז שמבואר בר"ן שם עוד פירושם

ו ועוד ילה"ר לשיטת הר"ן מהא דאי' במס' מכות דף ו' ע"א אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כד"ד פירש"י התם קאמר רבא מתני' מאה כשנים אבל אם העידו שנים ולאחר זמן העידו אחרים הרי הן כשתי כיתות עדים לכל דבר עכ"ל וביאר בתוס' ד"ה אמר כוונתו הן לדין דאמר ר' שמעון במתני' דמקשינן שלשה לשנים מה שנים אין נהרגין עד שיהי' שניהם זוממין אף שלשה אין נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין והן לענין דאי' שם דמקשינן ג' לב' מה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה כשנמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ולשיטת תוס' קאי רק על דין דעדים דאמר עד שיזומו כולם בעינן דוקא שיעידו תכד"ד דזה הוי עדות אחת אבל אם העידו מקצתן תכ"ד ומקצתן אחר כד"ד הוי שתי כיתות עדות ול"ב עד שיוזמו כולם וקשה לר"ת היאך אפשר שקרא מיירי שהעידו כן בתוך כדי דיבור כיון דמן התורה לא הוי תוך כדי דיבור כדיבור והוי כשתי כיתות עדים וכיון דקיי"ל אי אפשר לצמצם היאך אפשר לוקים קרא דע"פי שנים עדים או שלשה ודוחק לומר דהכא גלי קרא דהוי כדיבור דא"כ מנלן דבעלמא הוא דרבנן דלמא ילפינן מכאן וצ"ע

פרט ג יבואר חילוקי דינים בענין האי כללא דתכ"ד כד"ד

ז דע כי בענין האי כללא דתכ"ד מצינו כמה חילוקי דינים אמרתי לבררם: דין א' דעת רמב"ם בפ"ז מערכין ותוס' במס' מנחות דף פ"א בהקדש אפי' תכ"ד א"י לחזור דאמידה לגבוה הוי כמסירה להדיוט, והש"ך בח"מ בסימן רנ"ה ס"ק ה' השיג ע"ז מב"ק דף ע"ג ע"ב ועמ"ש במשנה למלך בפרק ט"ו ממעשה קרבנות ה"א ובפ"י בחי' לב"ק שם לישב: דין ב' מבואר בטח"מ סי' קצ"ה ובש"ע סעיף ו' וז' בכל קנינים בחזקה ומשיכה מסירה והגבהה ובכסף אין יכול לחזור לאחר כדי דיבור רק בתכד"ד ובקנין סודר יכול לחזור אפילו לאחר כד"ד כל זמן שעסוקין באותו ענין ועיין הטעם בסמ"ע ס"ק י"ז ובטורי זהב א"העז בסימן ל"ח כתב בנותן מתנה לחבירו ונותנה לו ואח"כ אמר איזה תנאי במתנה לא מהני אפי' אם הוא בתוך כדי דיבור ודבריו תמוהין כי אפי' בקנין משיכה יכול לחזור תוך כדי דיבור וכבר השיגו ע"ז בס' קצות החושן שם ס"ק ז' ובס' בית מאיר בא"העז שם ודבריהם ברורין, וכן ראיתי בס' הפלאה בקונטרס אחרון לקדושין סימן כ"ז ס' ג' שכתב דלא מצינו בשום מקום במוכר או נותן לחבירו וקנה במשיכה או בקנין שיכול לחזור תוך כדי דיבור יע"ש ודבריו תמוהין כי מפורש בש"ע סי' הנ"ל להיפך: דין ג', כתב בהגהות מרדכי במס' ב"ב סוף סימן תרס"ו וז"ל מאי קמ"ל תפוס לשון ראשון בפרק יש נוחלין אמרינן תכ"ד כדיבור ולא תפסי לשון אחרון כלאחר כדי דיבור ולא לשון ראשון בתוך