שערי תורה חלק א קל

אין ברירה כי לא מבורר איזה חלקו כי משמע שמיירו אפי' בנסך ממש ובדאורייתא אין ברירה, ואפי' בסתם יינם הוי עיקר דאורייתא ותוס' כתבו במס' עירובין דף ל"ז ע"ב בעיקר בדאורייתא יש לו דין תורה ממש שאין ברירה והיאך מותרין העולם לשתות דלמא שותים יין של המודה מיהו קו' זו יש לדחות לפמ"ש תוס' במס' תמורה דף למ"ד ע"א ד"ה ואידך היכי שלאחר התערובת נולד איסור סמכינן אברירה, אך מלשון הפוסקים משמע שכל היין מותר לאחרים ומוכח כמ"ש ואולם באמת לא מוכח לפמ"ש הש"ך בס"ק יו"ד בשם תוס' דשתיקה לא הוי כהודאה ממש רק רגלים לדבר וסומך על העד וכן משמע לשון השלטי גבורים וכן מוכח מיני' ובי' דאי הוי הודאה ממש הרי הבע"ד ועד שני לגבי המכחיש שנים והי' אסור היין לכ"ע כי אין דבריו של אחד במקום שנים (ובפירוש שותק נחלקו הפוסקים כמבואר בש"ך סע"ק יו"ד והדברים ארוכים ולפי שאמר לו בפניך בע"כ מוכח מש"ג דלא הוי הודאה ממש) ולכן מותר לכל העולם ואכתי יש לומר היכי שמודה הבע"ד בהודאה גמורה שאסורה לכל העולם וכבר בררתי דלענ"ד י"ל לטעם הודאה חל האיסור לגבי אחרים, ואכתי צ"ע לדינא והמעיין יבחר ולא באתי להכריע להלכה כי אם לברר לפני כל יודעי דת ודין

פרט טז יבואר היכי דתולה האיסור בעדים ועדים מכחישין אותו

לו במשנה למלך בפרק ט' מאישות הלכה ט"ו הביא דברי ש"ות מוהריב"ל זלה"ה שנסתפק באשה שאומרת נתקדשתי בפני פלוני ופלוני ובאו אותן עדים ואמרו שלא נתקדשה בפניהם אי אמרינן שווי' נפשי' ח"דא, ותמה המ"ל שהוא נגד דברי רשב"א המובא בפרט י"ד שסובר דאפילו נגד עדים אמרינן שווי' נפשי' ח"דא ובס' שערי המלך השיג על זה מכח דברי תשובת תשב"ץ חלק ב' סימן רע"ט שהשיב על אשה שאומרת נתקדשתי בפני פ' ופ' והעדים מכחישים אותה דהיא אינה אסורה בקרוביו דלא שווי' נפשה ח"דא אלא באותן עדים והרי הם בעצמם מכחישים אותה וכוונתו דלא שייך בכה"ג שווי' נפשי' ח"דא כיון שתולה איסורה באותן עדים שהרי אין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו שניהם מודים וכיון שהם מכחישים ממילא ליכא איסורא, משא"כ בנידון דרשב"א בהאי עובדא דטבח דליכא האי טעמא מודה דאמרינן שווי' נפשי' ח"דא אפילו נגד עדים וממילא אין מקום לקו' המ"ל עכ"ד ודבריו ברורין ולפ"ז גם בקדושין יצא לנו דין חדש היכי דשניהם מודים או אחד מהם שנתקדשה בפני עדים כגון בפני ראובן ושמעון, ואח"כ בא לוי ויהודה ומכחישים שבאותו זמן שהי' הם הי' ג"כ הם באותו מעמד ולא ראו הקדושין מ"מ שווי' נפשי' ח"דא ואסורין בקרובים כיון שלפי דבריהם הי' הקדושין בפני עדים אחרים משא"כ היכי שאמרו שקדושין הי' בפני עדים מיוחדין ואותן עדים מכחישים אזי לשיטת תשב"ץ ושערי המלך לא שייך שווי' נפשי' ח"דא בקדושין כיון שלא הי' בפני עדים דהא תולה איסורו באותן עדים ואי נימא שנאמן יותר מעדים לחובתו וכפסולים שווינהו רבנן לגבי דידי' ממילא לא הי' הקדושין בפני עדים כשרים לכן בממ"נ לא חלין הקדושין והמשנה למלך כתב שבס' מוהריב"ל הביא עצות מרחוק לפשוט דין זה מהא דאי' במס' שבועות דמ"א ע"ב כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, ואח"כ הביא מחלוקות של ראשונים זלה"ה בעד מפי עד והראשון מכחיש להעד השני ולדידי אין מכל אלו הראיות דמיון לנידון הרב זלה"ה יע"ש הגאון זלה"ה קיצר בהעתקתו וספר ריב"ל אינו תחת ידי, ואולם כפי הנראה לי כוונתו בראי' מכל האומר לא לויתי כו' כמו התם שבע"כ טעמא דפלגינן דיבורא דלוה ופלגינן דיבורא דעדים כי עדים אומרים לוה ופרעו ולוה אמר לא לויתי נאמן הלוה לחובתו שלא פרע והעדים נאמנים לחובתו שלוה דלחובתו נאמן יותר מעדים ולזכותו נאמנים העדים וה"ה שאשה אומרת נתקדשתי בפני פ' ופ' לאותו פלוני ורצונה להיות תחתיו שהוי זכות לה כי טב למיתב טן דו כדאי' במס' יבמות דקי"ח ע"ב ומחויב בשאר כסות ועונה וגם אומרת חובה לנפשה שאוסרה עצמה לכ"ע, ועדים מכחישים אותה לכן פלגינן דיבורא שנאמנת לחובתה שמקודשת לאותו פלוני דהיינו שנתקדשה בפני עדים אחרים ואינה נאמנת לגמרי כי עדים מכחישין אותה שלא נתקדשה בפניהם ומה שהעדים אומרים שלא הי קידושין כלל אפי' בפני עדים אחרים היא נאמנת לחובתה יותר ופלגינן דיבורא כאילו לא אמרה בפני פ' ופ' רק סתם שנתקדשה בפני עדים ולא הי' מיחדת אותן עדים שאז היתה אסורה ומה שהוסיפה ואמרה בפני אותן עדים אותו דיבור מסלקינן ופלגינן דיבור של האשה ודיבורא דעדים אמנם נראה ראי' דבכה"ג דעת הרבה פוסקים דלא אמרינן פלגינן דיבורא מהא דאי' בכתובת די"ח ע"ב אמר רב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אנוסי' מחמת ממון א"נ דאין אדם משים עצמו רשע והקשו בתוס' ד"ה ואין הא קסבר רבא דפלגינן דיבורא גבי פלוני רבעני לרצונו ופלוני בא על אשתי א"כ הכי נמי נימא נהמנו דאנוסים הי' אבל לא מחמת ממון אלא מחמת נפשות וכן הקשה בחי' רא"ה ותי' בתוס' שם תי' אחר, ואולם הר"אה ור"ן ונ"י במס' יבמות דכ"ה ביארו הדבר דבכה"ג דנימא דאמר אונס אחר שלא הוזכרהו כלל מעקר דיבורא ולא מפלג דיבורא, ועיין בנ"י שכתב שם דהכא שאומרין אנוסין היינו מחמת ממון הכל עדות אחד דמחמת ממון פירוש דאנוסי' היינו דאילו אנוסי' היינו פירוש בעי אי מחמת ממון או מחמ' נפשו' וכיון שכן לא פלגינן עדות אחד להיות גורעין ומוסיפין ודורשין יע"ש העולה שבעדות אחד אין מוסיפין לומר מה שלא אמר והאי דלא לויתי פלגינן הכוונה ולא מוסיפין רק כיון שלא לוה לא פרע' וא"כ הכא באומרת נתקדשתי לפני פ' ופ' הוי הכל עדות אחת כי קדושין בלא עדים לא חלין והוי רק פירוש לדבריה ואם הי' אומרת נתקדשתי סתם מבואר בש"ות הר"אש הובא בב"ש א"העז סימן מ"ז בסופו וחלקת מחוקק סימן מ"ח ס"ק א' וב"ש שם ובש"ות פני יהושע חלק א"העז סימן א' אם לא אמרה בפני שני עדים אין בדיבורה כלום דקדושין שלא בפני עדים לא חלין ולא נאסרה ויכולה לפרש דבריה שלא הי' בפני עדים ולא שווי' נפשה ח"דא א"כ מה שאמרה בפני עדים הוי פירוש לדבריה הגם שלא הי' צריכה ליחד עדים ואם הי' אומרת נתקדשתי בפני עדים היתה אסורה, מ"מ עכשיו שאמרה ויחדה אותן עדים ל"ש לומר פלגינן דיבורא כאילו הי' בפני עדים אחרים דזה הוי מיעקר דיבורא שהיא אמרה בפני אותן עדים ואנן נימא דהוי כאילו אמרה בפני עדים אחרים, וגם ל"ש לומר פ"ד דהוי כאילו אמר סתם שנתקדשה בפני עדים דלענין זה הוי חד ענין ובחד ענין לא פלגינן דיבורא כמבואר להמעיין היטב בגוף דברי רא"ה זלה"ה שם ולפ"ז נראה לפי מה דכתבו תוס' שם עוד תירוצים אחרים על קושי' הנ"ל ועיין במס' סנהדרין ד"י ע"ב בד"ה אין שלא הי' ברור להם תירץ זה אפשר לומר לאינך תירוצים שתירצו אמרינן פ"ד ויען כי פ"ד ארוכים והמה עניני' דקים כהררים התלוים בשערה לכן קצרתי כאן שאין כאן מקומו, ולא באתי רק לברר דברי מוהריב"ל ות"ח שאמר דבר הלכה אין מזניחין אותו והדבר צריך לפנים וצ"ע לדינא, ודע יש לחקור אם אחר שהכחישוה אותן עדים אמרה האשה שהי' בפני עדים אחרים רק הי' מילתא דלא רמי' עלי' מי נימא שמוחזקת בכפרנית ולא שווי' נפשה ח"דא ולכאורה נראה שתלי' במחלוקת במס' ב"ב דק"ע ע"א באומר לחבירו פרעתיך בפני פ' ופלוני שאמר מילתא יתירא שלא הי' צריך ליחדם ובאו והכחישהו אם מוחזק בכפרן והוא מחלוקת הראשונים זלה"ה להלכה בש"ע ח"מ סימן ע' סעיף א' וש"ך שם סע"ק ו' מאריך בזה וה"ה שמה שאמרה בפני פלוני ופלוני הוא מילתא יתירי' י"ל דלא הוחזקה כפרנית דשווי' נפשה חתיכה דאיסורא וצ"ע היטב שם כי הוא ענין ארוך והמבין יבין

פרט יז יבואר שיש חילוק לדינא בין היכי דשוי' נפשי' ח"דא ועד אחד מכחישו לבין אם עדים מכחישין אותו

לז בשלטי גבורים במס' כתובת דכ"ג ע"ב כתב וז"ל ואם השבויה עצמה אומרת שהיא טמאה נאמנת לאסור את עצמה לבעלה ואין ע"א נאמן להתירה לה, ונראה בעיני שאם הי' שני עדים מעידין עלה שהיא טהורה לא כל הימנה לאסור עצמה על בעלה כהן ואם היתה פנוי' נאמנת לאסור עצמה לבעלה לכהונה ואפילו במקום ב' עדים שאדם הבא לאסור ע"ע נאמן על עצמו יותר ממאה אנשים עכ"ל בשם הא"ז והובא בדרכי משה סימן ז' סע"ק זיי"ן ובהגהות רמ"א שם סעיף ה' בשם יש אומרים שאם היא אומרת נטמאתי נאמנת נגד עד אחד שאמר טהורה אבל לא נגד ב' עדים וכן הובא במשנה למלך בפ"ט מאישות הט"ו, וראיתי בח"מח שם סע"ק ז' שכתב ויש לדקדק דכל זמן שהיא תחת בעלה ויש לה עד אחד המתירה