שערי תורה חלק א קכח

את בניך ואי אתה נאמן לפסול בני בניך וכתבו תוס' בד"ה יש לך עדים וז"ל פי' שנתגיירת בינך לבין עצמך וא"ת אי הא דבעינן שלשה היינו דוקא לכתחילה אבל דיעבד חד נמי כשר אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא עכ"ל ולכאורה לק"מ קו' תוס' דהנה בהא דאינו נאמן לפסול הבנים לר' נחמן פירש"י וז"ל ואין עדות לכותי הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן יע"ש ועיין תוס' ד"ה במוחזק ובהר"אש ולא נתברר אופן חזקת כשרות שהי' להם אי ר"ל שהיו מוחזקים בכשרות שגייר א"ע כדין בפני ב"ד של שלשה או שהי' מוחזק לישראל גמור והוא אומר עכשיו שהוא גר ובחי' רשב"א כתב שהי' מוחזקין לישראלים יע"ש, וא"כ לשיטתו לק"מ כי יש לומר כוונת ר' יהודא במה שאמר יש לך עדים רצונו שהיית כותי וחזקה לישראל הי' בטעות כי עדים עדיפי מחזקה ממילא נאמן גם לפסול את הבנים שהם בחזקת כותים עד שיהי' ראי' שגייר א"ע בפני ב"ד כדין, כי אף דסובר ר"י אפי' במוחזק לכותי נאמן בחוץ לארץ לומר גר אני שאני הכא דאמר שגייר שלא בב"ד ובעכצ"ל דהוי דחיקא לתוס' לפרש כן כיון שלא נזכר בברייתא איך הי' החזקת כשרות ואם החזקת כשרות הי' שנתגייר כדין בב"ד של ג', ובע"כ מה שאמר ר' יהודא יש לך עדים היינו שנתגייר שלא בב"ד ושפיר הקשו ואולם אי נימא כרשב"א דאמרינן שווי' נפשי' ח"דא אפי' נגד עדים לק"מ קו' תוס' לפמ"ש בד"ה ואין, ובר"אש דעל עצמו נאמן משום שווי' נפשי' ח"דא ואף שכתבו כן לר' נחמן בן יצחק ממילא ה"ה לרבינא שנאמן ע"ע מטעם זה ולפ"ז אפי' יש עדים שהי' מגייר כדין בפני שלשה נאמן לגבי עצמו להכחיש את העדים שלא הי' מגייר כדין בפני ב"ד מטעם שווי' נפשי' ח"דא אבל נגד הבנים אף לרבינא דנאמן מתורת יכיר לפסול הבנים היינו אם אין עדים שהי' מגייר בב"ד אף שהי' להם חזקת כשרות מ"מ גלי תורה מטעם יכיר שיכול לארועי חזקת כשרות שלהם וכמו בבן גרושה ובן חלוצה אבל אם הי' עדים שגייר בב"ד אינו נאמן מתורת יכיר להכחיש לעדים שלא הי' מגייר בב"ד וראי' לזה ממ"ש בטור חושן משפט סימן רע"ה באם אמר על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור נאמן פי' רשב"ם לאו בעדים מיירי שאם יש עליו עדים שהוא בכור אין האב נאמן להכחישם אלא בקול בעלמא ורמב"ן פי' דאיפכא מסתברא דאם הי' מוחזק ע"ז אביו שהי' רגיל לומר בוכרא הוא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל אם יש עדים שנולד קידם אחיו נאמן שהוא מעיד על זה שהוא בכור והאחר אימר שאינו בנו יע"ש משמע להדי' אפי' לרמב"ן דוקא כשאומר על אחר שאינו בנו שבזה אין יכולין העדים להכחישו הוא דנאמן אבל אם מכחיש לעדים להדי' שאומר שגם זה בנו שנולד אח"כ א"נ להכחישם, וכן מבואר להמעיין בסמ"ע בסי' רע"ח וכן הובא במשנה למלך בפרק א' מהלכות נחלות דעת כמה תשובות מגדולי ספרדיים זלה"ה שכתבו כן, וא"כ ה"ה אם הי' עדים שגייר בפני ב"ד כדין או בפניהם שכשר בדיעבד, והוא מכחישם נאמן לפסול ע"ע דעל עצמו נאמן יותר מעדים מטעם שווי' נפשי' ח"דא ואינו נאמן על הבנים, וא"כ לרבינא לק"מ קו' תוס' דשפיר קאמר לי' יש לך עדים כי אם אין לך עדים נאמן לפסול אח בניך ג"כ בתורת יכיר אבל אי יש לך עדים אי אתה נאמן לפסול את בניך בתורת יכיר כי עדים אומרים שנתגייר כדין דהא בדיעבד מועיל אפילו בפני ב' אבל אתה אפילו אם יעידו עדים שגיירת בפני ב"ד נאמן אתה להכחישם שלא הי' בפני ב"ד ולא בפניהם מטעם שווי' נפשי' ח"דא אפי' נגד עדים ול"ק קו' תוס' רק לר' נחמן בר יצחק דסובר דאפי' אין לו עדים אין נאמן לפסול לבנים כי אם לעצמו לענין מאי שאל יש לך עדים כיון שלעולם נאמן לפסול א"ע ואינו נאמן לפסול בניו ואולם מסתימת דברי התוס' שכתבו קו' בסתם ולא דייקו בלשונם הקדוש כדרכם תמיד לדייק והוי להו לבאר שקו' הוא רק לר' נחמן ב"י משמע להדי' שקו' הוא גם לרבינא א"כ מוכח בע"כ ס"ל כה"המ ומוהרא"י הנ"ל דא"נ להכחיש העדים מיהו בלא"ה דבריהם צריכין ביאור שמחוסרים הבנה כי לכאורה יש סתירה בדברי ר' יהודא כי אמר גר שנתגייר בב"ד ה"ז גר משמע דוקא בפני שלשה שהם סתם ב"ד אבל אם מגייר בפני יחיד או בפני שנים לא הוי גר ואח"כ אמר בינו לבין עצמו אינו גר משמע אם אינו בינו לבין עצמו הוי גר ובע"כ צריך לומר שיש שלשה חילוקים בדבר אם גייר בפני ב"ד הוי גר גמור אפי' לכתחילה ואם גייר בפני שנים או בפני יחיד הוי גר בדיעבד ואם גייר בינו לבין עצמו לא הוי גר אפילו בדיעבד וא"כ ממילא ל"ק קו' תוס' כי באמת אמר לו ר' יהודא כן אם יש לך עדים אף דלכתחילה צריך שלשה מ"מ בדיעבד סגי בשנים או ביחיד (ועיין ש"ך יו"ד סימן רס"ח סע"ק יו"ד כיון שהי' מוחזק בכשרות אין צריך ראי' כי הוא נאמן ועדים היינו עדות המועיל אפי' ע"א כמ"ש הר"אש במס' ב"מ דף ב') וא"כ כשר אתה ובנים ואם אין לך עדים ונתגיירת בינך לבין עצמך נאמן אתה לפסול את עצמך ולא את בניך לר"נ ב"י כדאי' לי' ולרבינא כדאית לי ובעל כרחך נראה לפרש דבריהם מ"ש בסופו א"כ אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו שכוונתם כך לענין מאי שאל לו ר' יהודא יש לך עדים כיון שאמר כן להדי' נתגיירתי ביני לבין עצמי מודה להדי' שלא הי' בפני עדים וקו' תוס' הוא רק על לשון ולא על הדין, וא"כ לא מוכח דתוס' חולקים על הרשב"א ואולם דחיקא לי לפרש כן כי לשון תוס' אינו סובל כן כי קו' זו אינו סובב במה דכשר בדיעבד חד כי אפילו אם בדיעבד פסול מ"מ שאל למותר כיון שאמר להדי' נתגיירתי ביני לבין עצמי ובע"כ תוס' קאי על הדין כפי הכוונה פשוטי' ומוכח דחולקי' על רשב"א ומיהו קשה להבין קו' הנ"ל ובע"כ צריכין אנו לומר אף שסתמו דבריהם בע"כ קושיתם הוא רק לר' נחמן בר יצחק כיון דעיקר נ"מ הוא רק לפסול את עצמו, וכיון דלר' יהודא סגי במילה או בטבילה כדאי' בדף מ"ז ע"ב ולענין טבילה הוי לכתחילה כיון דנהרא קמן וליכא צערא כלל ליכא נ"מ כלל כי הבנים הם כשרים לעולם כי אפי' אם אין לו עדים אינו נאמן לפסול את הבנים ומכ"ש אם יש לו עדים שלא גייר בפני שלשה כיון שהי' בפניהם ונגד עצמו הוי לכתחילה כיון דאפשר בטבילה וליכא צערא צריך לכתחילה בפני שלשה אבל לרבינא לק"מ קו' תוס' דשפיר קאמר יש לך עדים יהי' הבנים כשרים דהוי נגדם כדיעבד דסגי אפי' ביחיד ואי אין לך עדים ונתגיירת בינך לבין עצמך לגמרי נאמן אתה לפסול את הבנים בתורת יכיר וכיון שבלא"ה בע"כ הקו' הוא רק לרנב"י לא מוכח דתוס' חולקים על רשב"א, מיהו לפ"ז גם לרנב"י לק"מ קו' תוס' כי לפמ"ש רשב"א שמוכח אפי' לר' יהודא צריך לכתחילה מילה וטבילה והא דסובר ר' יהודא בדף מ"ו ע"ב הרי שאמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך כי אפי' אם לא הי' לשם מצות מילה סגי בטבילה היינו כיון שעכ"פ הוא אמר שהי' נימול כדין וכהלכה נגד זה מהימן כיון דבדיעבד סגי בטבילה, אבל הכא לפי דבריו שאמר שגייר בינו לבין עצמו המילה וטבילה כיון דלגבי עצמו נאמן לגמרי והוי כבא עכשיו מתחילה לגייר ואם הי' ברור שנימל שלא כדין שהי' בינו לבין עצמו הי' צריך לכתחילה הטפת דם ברית וטבילה וא"כ לגבי הטפת דם ברית דהוי צערא הוי כדיעבד ושפיר קאמר ר' יהודא אם יש לך עדים שגיירת בפניהם והוי בדיעבד, ואי אתה צריך הטפת דם ברית רק טבילה דנגד טבילה הוי לכתחילה ואם גיירת בינך לבין עצמך לפי דבריך אין אתה גר אפי' בדיעבד וצריך אתה לכתחילה להטיף דם ברית ולטבול בפני ב"ד ולק"מ קו' תוס' שוב ראיתי בביאורי מוהרש"ל על הסמ"ג בלא תעשה קי"ז שהביא לשון תוס' באופן אחר וז"ל נתגיירתי ביני לבין עצמי כלומר ולא גר כשר אני אלא נתגיירתי עצמי (חסר משם א"ל יש לך עדים) פי' תוס' שנתגייר בינו לבין עצמו ותימא אי הא דבעינן שלשה היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אפי' בחד סגי וא"כ מאחר שיש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא כלומר מה שאלו ים לך עדים מאחר דקאמר בינו לבין עצמו בוודאי לא הי' שום אדם בעולם, ואי הא דבעינן שלשה אפילו בדיעבד, א"כ פשיטא דלא סגי בשני עדים ומה הי' שואל יש לך עדים הא לא סגי בב' וסתם עדים ב' עכ"ל ע"ש בדף ל"ג ע"א נראה שרצה לי ליישב קו' הנ"ל על פי' תוס' לכן פי' שהקו' הוא על הלשון לענין מה שאל יש לך עדים כיון שאמר להדי' שהי' בינו לבין עצמו וכן הי' במחשבה לפני והנאני שכוונתי לדעת הגדול בס"ד רק הי' דחיקא לי לפרש כן בכוונתם, ועתה שזכיתי לראות שכן הבין רבינו מוהרש"ל זלה"ה בודאי האמת אתו, וא"כ לא מוכח דתוס' חולקים על רשב"א

פרט טו יבואר היכי שאוסר על עצמו דבר שהוא שלו נגד עדים אי אותו דבר מותרת לאחרים

לד שמעתי ספק מכבוד אאמ"ו הגאון המובהק המפורסם מוהר"ר אלעזר נרו יאיר וז"ל הנחמד ביו"ד סימן א' סעיף י"ב כתב רבינו המחבר בשם רשב"א השוחט בפני