שערי תורה חלק א קכז

דינים בדבר דעל פי עצמו או על פי עד אחד שמאמין בו אסורה לו וחייב להוציאה בבא לצאת ידי שמים וב"ד מוציאין ממנו ג"כ על פיו כו' עכ"ל דוק היטב בדברי' הללו וצ"ע לדינא

פרט יד יבואר אי אמרינן שוי' נפשי' ח"דא היכי שעדים מכחישים אותו

לב רבינו בית יוסף בטור יו"ד סימן א' כתב בשם רשב"א בתשובה וכן יסד בש"ע שם סעיף ב' להלכה דאמרינן שווי' נפשי' ח"דא אפילו נגד עדים כי איתא שם בשוחט בפני עדים בהמה לע"א וכשבא ישראל לקנותה אמר לא תקנה כי לא שחטתי' אינו נאמן ומיהו לדידי' אסורה דהא שווי' לנפשי' חתיכא דאיסורא וכ"כ רמ"א בסי' קכ"ז ס"א בהגה, ומשנה למלך בפ"ט מאישות הלכה ט"ו כתב שלא מצא חולק על זה וראיתי בבית שמואל בסימן ל"ט ס"ק י"א שכתב לשיטת הטור שכל זמן שלא כנסה אלא קדשה סתם ונולד בה מומין לא בעי גיטא דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' ולא שייך לומר שווי' נפשי' ח"דא כיון דאמרינן כ"נ וכ"ה מוכח מילתא דמשקר יע"ש ודבריו תמוהין דהא מוכח להדי' בש"ס בדוכתי טובא דנאמן אפי' נגד חזקה דהא נאמן לטעון פתח פתוח מצאתי אף שהי' בחזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה וגם נאמן לומר קדשתיך אף שיש לקרובים חזקת היתר ודוחק לחלק בענין זה בין חזקה לחזקה ותו הא גדולה מזו דעת הפוסקים הנ"ל דאפי' נגד עדים אמרינן שווי' נפשי' ח"דא ומצאתי ראיתי בספר פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סימן קע"ז שתמה כן ומה שדקדק מהטור כתב שמוכח להיפך מדכתב דאין לה כתובה ש"מ דגיטה בעי כמ"ש הב"ח יע"ש וגם הב"ש בעצמו כתב בסימן ז' סע"ק יו"ד ובסימן קנ"ו סע"ק ט"ז דאפי' נגד עדים נאמן ומה דקשה לשיטת רשב"א מסוגי' דקדושין דף ס"ה ע"א כבר מיישב הדבר בס' שערי המלך בפ"ט מאישות הלכה י"ו ובס' נודע ביהודא מהדורא קמא חלק א"העז סימן נ"ח והנה במשנה למלך בפ"ט מאישות הלכה ט"ו כתב ליישב פסקי מוהרא"י דלכאורה דבריו סותרים לדברי רשב"א וכתב דלא פליגי דמוהרא"י מיירי כשמקדש חזר בו ולא הי' אמתלא בחזרתו דקיי"ל כל היכי דשווי' נפשי' ח"דא וחזר בו ולא נתן אמתלא לדבריו אין בחזרתו כלום ועומד באיסורו אבל כל היכי דאיכא עדים שמכחישים אותו והוא חוזר בו מהני חזרתו אף שלא נתן אמתלא לדבריו אלא שאמר מה שאמר מתחילה שקר אמר בלתי שום טעם אבל אם עמד בדבריו הראשונים מודה מוהרא"י דלדידי' שווי' ח"דא אף שעדים מכחישים ורשב"א מודה למוהרא"י רא"י שיכול לחזור כיון דאיכא עדים המסייעים לחזרתו יע"ש ודבריו מחוסרין הבנה לפמש"ל בפרט א' הטעם דנאמן נגד עדים משום דאדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים ואמאי יכול לחזור בלי אמתלא והמשנה למלך בעצמו סותר משנתו שכתב בפ"ב מיבום הלכה י"ג דמשמע ממוהרא"י רא"י דכל נגד עדים לא נאמן אפי' לשווי' נפשי' ח"דא ודוחק לחלק דלא אמר אלא בחוזר דמאחר דלא נתן אמתלא הראוי בפני ב"ד על דיבור קמא מה לנו בחזרתו יע"ש ותו למשנה למלך הנ"ל אמאי לא ביארו הפוסקים בסימן א' שטבח יכול לחזור מדיבורו אפילו בלא אמתלא ויותר נלענ"ד כמ"ש בפ"ג מיבום דרשב"א ומוהרא"י נחלקו בגוף הדין ולמוהרא"י אינו נאמן נגד עדים ואל תתמה ע"ז שכבר כתב בס' שערי המלך בפ"ט מאישות הלכה י"ו שנראה מדברי המ"מ בפ"ט מאישות סוף הלכה ל"א שחולק על רשב"א ואולם להבין מחלוקתם נראה לפמ"ש לעיל כלל א' פרט א' דעת רש"י בקדושין דס"ה ע"א ורשב"א שם דהא דקיי"ל הודאת בע"ד עדיף מעדים אתי' מכי הוא זה והיינו שנאמן על גוף הענין יותר מעדים וכפסולים שווינהו רחמנא, ולשיטת תשב"ץ ומוהריב"ל וב"ש סימן ל"ח ס"ק ל"א נראה דס"ל דעל גוף הענין אינו נאמן כי יותר מסתבר שעדים אומרים אמת מ"מ לגבי נפשו נאמן שמתחיל החיוב מיום שהודה כיון דבידו ליתן מתנה מהיום דהא אינו נאמן רק כשאינו חב לאחרים יע"ש והנה הב"ש כתב דבריו על הודאת בע"ד לחובתו אף שאין עדים מכחישים אותו רק שאומר נגד חזקת ממון כיון שיש חזקה דכל מה שתחת יד אדם הוא שלו ובארתי לעיל בפרט ד' שיש לומר ב' פירושים למ"ד במס' ב"ב דף קל"ד ע"ב בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע נאמן מכאן ולהבא ופלגינן דיבורא ומתחיל הגט מכאן ולהבא דעל להבא יש לו מגו דבידו לגרשה ובע"כ דנאמן על גוף הגירושין מכאן ולהבא דהא בעינן מעשה המתיר ה"ה בהודאת בע"ד בממון לחובתו כשהודה למפרע נאמן מכאן ולהבא על גוף המעשה שאומר אמת כי יש לו מגו על מכאן ולהבא דבידו ליתן ואף דהוא נגד חזקה מ"מ אמרינן מגו כמו בבעל אף דהוא נגד חזקת אשת איש ובעכצ"ל כמ"ש הר"ן בקדושין דף ס"ד דמגו דבידו לעשות עדיף ממגו דאי בעי טעין ומהני אפי' נגד חזקה. ואולם למ"ד שם דלא פלגינן דיבורא היינו לענין גירושין דבעינן דוקא שמעשה המתיר יהי' אמת כי אם באמת לא עשה מעשה שכתב לה גט לא מותרת לעלמא אפי' מכאן ולהבא משא"כ בממון דיכול ליתן מתנה מהיום ולהתחייב א"ע בדבר שאינו חייב לכן אף שאינו נאמן על גוף מעשה להבא מ"מ כיון שהודה בדבר שאינו חייב לאחרינא חל החיוב מכאן ולהבא כי מתחייב א"ע עכשיו מתוך הודאתו כי נתפס מתוך דבריו הודאה לחיוב חדש על מכאן ולהבא ונותן מהיום מתנה ולכן מהני לכ"ע אף למ"ד דלא פלגינן דיבורא יע"ש היטב וא"כ י"ל דרשב"א ומוהרא"י רא"י תרווייהו סוברים הא דיכול לשווי' נפשי' ח"דא הוא ג"כ מטעם הודאת בע"ד לחובתו כמו בממון ורשב"א לשיטתו סובר שאפי' על גוף המעשה נאמן לחובתו יותר מעדים וא"כ באיסור נאמן לגבי נפשי' שגוף הענין אמת כמו שאומר ואם אומר דלא נשחטה ועדים אומרים שנשחטה נאמן הוא לגבי נפשי' שלא נשחטה יותר מעדים המכחישין אותו, וכן הוא בכ"מ היכי שאוסר ע"ע נגד עדים, לכן אין יכול לחזור בלי אמתלא, אבל מוהרא"י והמ"מ י"ל דס"ל היכי דשווי' נפשי' ח"דא בדבר שאין עדים מכחישין אותו אף שאותו ענין הי' עליו בחזקת היתר אם אוסר ע"ע דבר בסתם ולא אמר למפרע (כעין התם דאמר סתם גרשתי את אשתי) נאמן שגוף הענין אמת כמו שאמר במגו שבידו לאסור על עצמו בתורת נדר מכאן ולהבא ואף שהוא נגד חזקה כי מגו דבידו לעשות עדיף ואפי' אם אומר שהדבר נאסר למפרע יש לומר דסוברים כמ"ד פלגינן דיבורא כמ"ש הב"ח בסימן קנ"ב סק"א שכן סוברים הרמב"ם וטור וא"כ נאמן על להבא שהדבר אסור מטעם מגו שבידו לאסור ע"ע נאמן שגוף הענין אמת כמו שאומר וממילא א"י לחזור בלי אמתלא משא"כ אם עדים מכחישי' אותו כיון שעל גוף הענין העדים נאמנים יותר דנגדם לא מהני מגו דנימא מכח מגו נאמן על גוף הענין יותר רק בממון סובר הב"ש שעכ"פ נתפס מתוך דבריו חיוב מהיום והוי כנתן לו מתנה שע"ז לא יכולין העדים למחות אותו, אבל באיסור לא שייך לומר שיהי' הענין נאסר מטעם שמוכח מדבריו שרוצה לאסור ע"ע מה בכך כיון שלא הוציא בלשון נדר ובלשון האוסר ואמר בלשון גרוע שאינו מועיל לא נאסר באותו הדבר כי כן חוקת התורה אף שנתפס מתוך דבריו שרוצה לאסור ע"ע אותו דבר כשאינו אומר בלשון כדר המועיל ע"פי ד"ת מותר באותו דבר לכן לא חל האיסור עליו ויוכל לחזור בלי אמתלא וא"ש ונכון להמעיין היטב, ולפ"ז לרשב"א אין יכול לחזור מהודאתו כ"א באמתלא ולמוהרא"י והמ"מ לא חל האיסור עליו כלל אף קודם שיחזור כיון שאומר נגד עדים וקצת ראי' לפירושנו בשיטת הפוסקים הנ"ל מהא דאי' בכתובת דף כ"ב ע"א האשה שאמרה אשת איש הייתי וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת ומקשה הש"ס והא שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא ומשני כגון שנתנה אמתלא לדבריה וקשה כיון שפי' הברייתא בגווני דלא נזכר בברייתא כי סתם חזרה משמע בלי אמתלא. והראי' כי בברייתא שמביא אח"כ אי' להדי' ואם נתנה אמתלא לדבריה כו' הוי מצי לוקמין כגון שיש עדים שיודעין שהיא פנוי' ויכולה לחזור אפי' בלי אמתלא כמ"ש מ"ל בפ"ט מאישות בכוונת מוהרא"י אע"כ כמ"ש:

ולפ"ז דברי ב"ש שתופס הטעם מטעם חיוב וסובר כרשב"א תמוהין

לג ולכאורה יש להביא ראי' דתוס' חולקים על רשב"א דאי' במס' יבמות דף מ"ז ע"א ת"ר ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו מכאן אמר ר' יהודא גר שנתגייר בב"ד ה"ז גר בינו לבין עצמו איכו גר מעשה בא לפני ר' יהודא ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל ר' יהודא יש לך עדים א"ל לאו יש לך בנים א"ל הן א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך, ומי אמר ר' יהודא אבנים לא מהימן והתני' יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גדושה ובן חלוצה וחכ"א אינו נאמן אמר ר' נחמן בן יצחק ה"ק לי' לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי רבינא אמר ה"ק לי' יש לך בנים הן יש לך בני בנים הן א"ל נאמן אתה לפסול