שערי תורה חלק א קיט

לקמן דף ס"ה קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו התם משום דלא אגידא גבייהו הלכך כי קא אסרה נפשייהו עלייהו מהימנא כיון דמפסידא לאחרינא אבל הכא דאגיד' גבי' ומשעבדא לי' ומטי איסורה לגבי לא מהימנא והא דיהודית דמי להנך עובדי בשלהי נדרים דאמר ר' נחמן עיניה נתנה באחר ולא מהימנא עכ"ל ובביאור דבריו כ' בספר עצמות יוסף וש"ות מוהרי"ט ס' צ"ב ובס' שערי המלך בפ"ט מאישות הלכה א' שתוס' ר"יד אזיל בשיטת ריטב"א שכתב שם דהנך עובדי מיירי שהאשה הודית לדברי האם דאז שייך לומר שווי' נפשה ח"דא דאל"כ מאי שווי' נפשה ח"דא איכא וז"ל ריטב"א והא דאמרי' היינו דיהודית ולמ' אייתי לה מהא דתנן הוא אמר קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי שהוא מותר בקרובת בתו ובתו מותרת בקרוביו אלמא אין האם נאמנת לאסור בתה ולא קרובותיה על אחרים משום דשאני התם שאף הבת מודית לדברי האם ומש"ה איצטריך להאי דיהודית יע"ש ודבריהם מוכרחין ובמוהרי"ט שם הקשה על תוס' רי"ד וז"ל ואכתי קשה לי דאטו משום דאגידה בי' לא שווי' נפשה כו' הא אמרינן הנאת תשמישך עלי אסורה דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו, ועוד אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דאי' בכתובות דף כ"ב אם לא נתנה אמתלא לדבריה לא מהימנא דשווי' לנפשה כו' אע"ג דנשואה ואגידה בי' הוא עכ"ל ובקו' ראשונה כתב בס' שערי המלך שדבריו תמוהין דלא דמי דהתם לאו משום המנותה אסורה עליו אלא משום נדרה וכל שבעל יודע שנדרה הנאת תשמישה עליה ולא היפר אסורה עליו משא"כ הכא דמאי דאמרינן שווי' נפשה ח"דא הוא משום נאמנות דאדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים ואיכא למימר כל דמשועבד לא מהימן לגבי' והעלה שמוהרי"ט סובר שהוא מטעם נדר וכבר כתבתי בפר' א' שדבריו תמוהין דמוהרי"ט סובר להדי' שאיני מטעם נדר ובישוב קו' ב' כתב בס' שע"המ דלא דמי כלל דהתם שאני דהתורה האמינה דנפקא מקרא וספרה לה כמ"ש תוס' ר"פ האשה וא"כ לא שייך טעם דמשועבד לי' כלל ולענ"ד כוונת מהרי"ט דקשה לי' הא גופא נילף מנדה דאמרי' שוויה נפשיה כו' אף לאפקועי משעבודא כמו התם שהתורה האמינתה ה"ה בכל מקום, ותו מה שנראה משע"המ שהבין מקרא דספרה לה ילפינן שהאמינה תורה אותה לומר טמאה אני כמו שנאמנת לומר טהורה אני ולא מוכרח כלל דיש לומר וספרה לה אתי' להורות שנאמנת לטהרה לבעלה ונאמנת בספירת שבעה נקיים דבזה מיירי קרא ומה שנאמנת לאסור א"ע על בעלה ולומר טמאה אני הוא מטעם שווי' כו' כמו בכל מקום דאמרי' שווי' כו' וא"כ שפיר הקשה מוהרי"ט מיהו בלא"ה לא קשה מידי בפשיטות קו' מוהרי"ט דדוקא היכי שרוצה להפקיע משעבוד בעלה לעולם אינה נאמנת משא"כ שעבוד לזמן בכה"ג נאמנת כיון שדרכה ועלולה לראות דם לא שייך הפקעת שעבוד כי אדעתא דהכי נשאת לו שיהי' פורשת ממנו בעת ראית דם ולא חל השעבוד עלי' על זה ולא דמי להא דאמרה קיבל ביך אבוך קידושין, או באבנא דכוחלא שרצונה להפקיע השעבוד לגמרי לצאת ממנו וזהו ברור ובדברינו הנ"ל אי נימא כמו שהבין בס' שערי המלך שילפינן מספרה לה גם אהיכי דאמרה טמאה אני, וגם ע"פי חילוק הלז יש לישב בפשיטות קו' תוס' בגיטין דף ב' ע"ב ד"ה הרי שכתבו וא"ת אי עד אחד נאמן באיסורין אפי' היכי דאתחזק איסורא ולאו בידו אמאי איצטריך וספרה לעצמה יע"ש ובהנ"ל ניחא דאיצטריך וספרה לה שיהיה נאמנת לומר טמאה אני כי הקרא בזבה גדולה ואם תראה בתוך שבעה נקיים סותרת הספיר' ונתנה לה התורה נאמנות שבעינן שכל השבעה ימים יהיה נקיים ע"פי דיבורה ואם אמרה שראתה בתוך שבעה ימים סותרת הספירה כי היא יש לה נאמנות דסד"א דאינה נאמנות אפילו מטעם שווי' נפשיה כו' להפקיע משעבוד הבעל אפילו לזמן ולא תהי' נאמנת עד שתברר שנטמאה קמ"ל קרא דשעבוד לזמן לא הוי שעבוד כלל ונאמנת בכה"ג וא"ש ומיהו האמת כמש"ל ומ"מ לק"מ קו' מוהרי"ט כנ"ל פשוט והנה מוהרי"ט לשיטתו שדוחה תירץ תוס' רי"ד מישב קו' תוס' רי"ד הנ"ל אמאי לא אמרינן שווי' נפשה ח"דא כתב וז"ל אע"ג דמדינא היא נאמנת לשווי' כו' הא תנן בשילה נדרים במשנה אחרונה חזרו לומר שלא תהי' אשה עיניה נותנת באחר ע"ש ותמה על זה בספר שערי המלך האיך שייך בסוגי' האי טעמא דעיניה נתנה באחר דביהודית שאמרה שקיבל בה אבוהי קידושין ואינה יודעת למי נתקדשה וא"כ לפי דבריה יושבת עד שתלבין ראשה בכלל העיגון ואסורה לכל אדם ובעובדא דאבנא דכוחלי ג"כ לא שייך חששה דעיניה נותנת באחר כיון שאמה אומרת כן לא שייך לומר דאמה נותנת עיניה באחר דאין אדם חוטא ולא לו יע"ש ודבריו ברורין וראי' ברורה לזה דאם אינה חוטאת עבור הבת ממה דאי' בירושלמי הובא במס' יבמות ברי"ף דף כ"ה כולן מותרת לבניהן ולאחיהן שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו יע"ש וכ"כ אם עבור הבת ואולם תמהני מאז על עין העדה ובעל שערי המלך איך נעלם ממנו ממ"ש תוס' רי"ד שם שכתב כן להדיא דבהאי עובדא דיהודית דמי לתרי עובדא בשלהי נדרים דאמר ר' נחמן עיניה נתנה באחר יע"ש א"כ כתב להדיא טעם זה והוא זלה"ה הביא תחילת דברי תוס' רי"ד אמנם באמת דברי תוס' רי"ד צריכין ביאור דשפיר קאמר בס' שערי המלך, ותו קשה כיון שכתב בתוספת רי"ד הטעם דלאו כל כמיני' לאפקועי שעבודא דבעל והאי טעמא שייך גם ביהודית למה כתב דברים מיותרים ותו' י"לד למה כתב דדמי להנך עובדא דאמר ר' נחמן יותר הוי לי' לומר דדמי למשנה אחרונה במס' נדרים דאי' להדי' האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה שמא עיניה נתנה באחר

יח ויען כי נודע דרכן של רבותינו קדמאי זלה"ה לקצר מאז ודבריהם הקדושים מחזיקים הרבה והמה ככוכבים הנראים קטנים ומאירים מזהירים לעולם נתתי אל לבי לעיין ולהבין דבריהם העמוקים ורחבים מני ים ומקודם צריך אתה לידע שדעת תוס' רי"ד הוא כדעת הר"ן בשם אחרים בנדרים דף צ' הנזכר בפרטים הקודמים דלא אמרינן שווי' נפשי' ח"דא להפקיע השעבוד וכ"כ בס' שערי המלך, אך בס' הלז הוסיף הדברים אמר לדעתי הקלושה יש לפקפק והוא למותר. כי הוא זלה"ה כתב דס"ל לתוס' רי"ד כמ"ש הר"ן ואיכא למימר שפיר דלמשנה אחרונה כיון דהוצרכו לעקור חזקה הראשונה ברוב נשים משום טעמא דעיניה נתנה באחר נעקרה התקנה לגמרי ואפי' במקום דליכא למיחש לחששא דעיניה נתנה באחר אוקמא אדין תורה דאינה נאמנת להפקיע א"ע מבעלה, והיינו דהוצרך ר"ח להוכיח מהאי דיהודית ולא הוכיח ממתני' דנדרים דמהתם איכא למימר דדוקא היכי דאיכא למיחש לחששא דעיניה נתנה באחר הוא דאינה נאמנת אבל כל היכי דליכא למיחש להכי אע"ג דמדינא אינה נאמנת להפקיע א"ע משעבוד בעלה אפ"ה תקנה ראשונה לא זזה ממקומה ומטעמא דאי לאו דקושטא קאמרה לא הוי מנוולה נפשה ולהכי מייתי מיהודית דאפי' היכא דליכא למיחש לחששא דעיניה נתנה באחר נעקרה התקנה ראשונה לגמרי ואוקי אדין תורה יע"ש, הבין דגם בעובדא באבנא דכוחלי שייך סברת הר"ן דכסיפא לה מילתא לנוול נפשה שנתקדשה שני פעמים ולדעתי יש לפקפק על זה כי לא מצינו סברת הר"ן דכיסופא לה מילתא כי אם גבי האומרת טמאה אני לך שהיא זנות משא"כ הכא בשלמא לדברי העצמות יוסף שפירש שנשאת לשני וסתם נישואין היינו בביאה וא"כ אי קידושי ראשון היה קידושי מעליא הוי ביאתה משני ביאת זנות איכא הוכחה דכיסופא לה מילתא אבל לפמ"ש רש"י שבא אחר וקידשה בפרוטה אחר כך וכן הבין במוהרי"ט סי' צ"ב שלא הי' רק קידושי גרידא בשעה שהיה מעיין ר' חסדא וסתם קידושין הוא בכסף כי רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה א"כ ליכא הוכחה דכיסופא לה מילתא דאם קדושי הראשון הם קידושין לא עשתה כלום בקבלת כסף קידושין משני ומאי זילותא אית בזה, ואולם יש לומר בפשיטת כוונת תוספת רי"ד דמן הדין אינה נאמנת להפקיע משעבודא דבעל רק למשנה ראשונה היתה נאמנת לומר טמאה אני משום הוכחה דכיסופא לה מילתא, והכא ליכא הוכחה זו דאין לה כיסופא אם יהיה חלין קידושי ראשון ויתבטלו קידושי שני אזי אפי' למשנה ראשונה איכה נאמנת אך לפי דעתינו קשה למה הביא ראי' מיהודית הו"ל להביא ראי' לסברא זו שאינה נאמנת להפקיע שעבודא דבעל ממתני' דנדרים הנ"ל דמכח דבע"כ אינה נאמנ' להפקיע שיעבוד' דבעל כמ"ש הר"ן דאל"כ קשה קו' הר"ן שם ומכח זה הוכרח בעל שער המלך לפרש כנ"ל ולפי דברינו קשה הקו' למה לא מביא ראי' ממתני' דנדרים

יט ונלענ"ד ליישב דאית בירושלמי שם בנדרים אמר רב רב אילעי לא מסתברא אם היה חבר יחוש לעצמו, ופירש בספר קרבן העדה אף למשנה אחרונה שאינה נאמנת לומר טמאה אני שמא עיניה נתנה באחר מכל מקום אם בעלה הכהן הוא חבר יחוש לעצמו לגרשה כי אולי אומרת אמת, וכן ראיתי במרדכי קידושין בפרק האומר סימן תק"ל ז"ל ובירושלמי גרסינן עלה דהאי דאומרת טמאה אני לך אמר ר' אילא