שערי תורה חלק א קיח

היא מותרת בקרוביו והוא אסור בקרובתי' ע"ש דהנה תוס' ד"ה מי שהמקשן שהקשה אח"כ מי אמר ר"א הכי סובר דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפי' ראה שזנתה רק שלא הי' עדים לא הי' נאסר עליו והקשה מהרש"א א"כ מאי פרט הש"ס לעיל מהאי דקדשתיך נימא דטובא קמ"ל דנאמן אפי' בלא עדים ותירץ דלא הוי לי' לומר נאמן לאוסרה עליו דהא דהאמינה ולא דמשקר שמעינן מהאי דקדשתיך דנאמן לומר שקידשה בעדים וה"נ ודאי נאמן דפ"פ כיון דקים לי' אלא דהוי אמרי' דאינה אסורה אף שודאי זינתה כדבריו משום אין דבר שבערוה והוי לי' למימר אסורה עליו דהוא עיקר חידושא ולא שייך לומר נאמן אלא מהא דלא משקר במזיד או בטעות ומשני דנאמן דקים לי' ולא משקר בטעות משום דלא קים לי' יע"ש, ולפי דברי מוהרי"ט אכתי קשה מאי מקשה הש"ס מאי קמ"ל דילמא קמ"ל ר אליעזר בתיבת נאמן דשווי' נפשי' ח"דא הוא מטעם נאמנות ולא מטעם נדר ונ"מ שאין לחזור בלי אמתלא כמ"ש בס' שיט' מקובצת שם וכדמוכח בכתובו' דף כ"ב ולא מצי להתיר דאי הוא מטע' נדר לשיט' מוהרי"ט יכול להתיר וממתני' דקידושין הוי אמרי' שהוא מטעם נדר, ואין לומר דא"כ הוי לי' לר' אלעזר לומר ולפרש כן על מתני' דקידושין שהוא מטע' נאמנו' ז"א כיון דבלא"ה הי' מוכרח לומר הדין שאסורה עליו להורות שנאסר' עליו אף בלא עדים אם האמ' שזנתה אגב גררא נקיט לשון קצרה תיבת נאמן להורות דשווי' נפשי' ח"דא הוא מטעם נאמנות וכיו"ב אית' בש"ס בכ"ד וצ"ע ויש ליישב בדרך פלפול ואין כאן מקומו

פרט ז יבואר שתי' הר"ן בשם אחרים הנ"ל אינו עולה לשיטת ירושלמי

טז כבר הבאתי לעיל בפר' ה' לשון הר"ן בנדרים שם מ"ש לתרץ ולכאור' נראה להוכיח דבע"כ לשיטת תלמוד ירושלמי נסתר תירוצו דאית' במסכת כתובות דף ט' עמוד א' האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואמאי ס"ס הוא, ומשני באשת כהן, או בפחות מבת ג' שנים, וכתבו בתוס' ד"ה ואבע"א, וא"ת נוקי בחזקת היתר לבעלה, וי"ל דאונסה קלא אית לי' כדאי' בירושלמי אנוסה יש לה קול והשתא דליכא קול הוי לי' רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף, וא"ת א"כ בספק ספיקא נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא כו' ואמר ר"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן והלכך במקום ס"ס שרי ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא ע"ש אמנם בירושלמי משמע דסובר דרובא דברצון הוי רוב גמור מן התורה דאונסא אית לי' קלא דאי' בירושלמי אמר ר' אילא בסם ר' אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה וחש לומר שמא אנוסה היא קול יוצא לאנוסה ואפילו תחוש לה משום אנוסה לא ספק אחד ספק אנוסה ספק פתותה מדבר תורה להחמיר, אמר ר' יוסי ואילו תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ספק פתותה ספק אנוסה ספק משנתארסה ספק עד שלא נתארסה שתי ספיקות מדברי תורה להקל, ופי' בקרבן העדה דמ"ש ואפי' תחוש הוא קו' למה לי טעמא משום קול יוצא לאנוסה הא אפי' חוששין לאנוסה ג"כ אסורה מטעם ספיקא דאורייתא ומשני ר' יוסי אילו לא הי' אומר הטעם דקול יוצא לאנוסה הי' מותרת מטעם ספק ספיקא ומוכרח לומר הטעם דקול יוצא לאנוסה כדי להורות אפי' היכי דיש ספק ספיקא אסורה ובע"כ האי רובא דברצון הוי רוב גמור כיון דלא מהני אפילו ס"ס ובע"כ חולק עם תלמודא דידן, הגם שראיתי בס' הפלאה שכ' דברים נחמדים בחריפו' ליישב דברי ירושלמי שלא יהיה סתירה לתלמוד בבלי מ"מ המעיין לפי פשטות הענין נחלקו וכן מבואר בראשונים זלה"ה הפי' בס' קרבן העדה כמ"ש בס' שיטה מקובצ' ודברי הגאון זלה"ה נאמרו לפלפולא בעלמא ולהגדיל תורה, ולפ"ז יש להבין מ"ש הר"ן כיון דהא מילתא דטמאה אני לך כסיפא לה מילתא תיקנו במשנה ראשונה ליהמנוה' דאי לאו דקושטא קאמרה לא הוי מזלזלת נפשה למימר הכי הא מתני' מיירי שאמר' נאנסתי כדאי' בגמ' א"כ נגד הוכחה דכסיפ' מילתא הוכח' שמשקרת דאם איתא דנאנסה הי' קלא למילתא ואם אתה אומר פלגינן דיבורא שזינתת אבל הי' ברצון אמאי אי' לה כתובתה ובע"כ שנאמנ' לגמרי ואמאי סליק הוכח' נגד הוכח' ואינה נאמנ' לאפקוע שעבודא דבעל, ואולם לתלמודא דידן כפי מ"ש תוס' א"ש כיון דרובא דברצון דאונסא אית לי קלא הוא רק מדרבנן ומדאוריי' ליכא הוכחה ובע"כ שאפי' אונסא לית לי' קלא יש לומר הוכחה דכיסופא הוי הוכח' מן התור' ועדיף מהוכח' הבא ע"י רובא שהוא הוכחה רק מדרבנן, אבל לפי דעת ירושלמי דגם רובא דיש להם קול באנוסה הוא רוב מן התורה וכן נראה דעת הר"אש שם בע"כ צ"ל לשיטתם ליתא לטעמא דהר"ן הנ"ל וקשה על הגאון בעל קרבן העדה שכתב דברי הר"ן בשיטת ירושלמי ולפמ"ש ליתא, ואולם לאחר העיון כראה לומר כשיטת ירושלמי כעין תירץ הר"ן בשם אחרים ולא לגמרי, לפי מה שכתבתי בכמה דוכתי בספר זה אף דקי"ל בכל מקום רובא וחזקה רובא עדיף מ"מ הוכחה עדיף אפי' מרובא דהוי בגדר אנן סהדי וראי' לזה מהאי דאי' ביבמות דף קט"ו בנמצא כלי וכתב עליו ק' קרבן ת' תרומה ר' יוסי אומר חולין משום שאני אומר אישתקד הי' מלא תרומה ופינן ומסיק דכ"ע חיישינן שמא פינן מר סבר אם איתא דפינן מיכפר ואידך אימא משתלי א"נ לפנחא שבקיא ורש"י כ' בד"ה אלו דאזלינן בתר רובא דילן ובע"כ סוברים רבנן דהוכחה דאם איתא דפנהו כו' עדיף מרובא ואפשר לה להסביר הדבר לפמ"ש בס' שיטה מקובצת במס' ב"מ דף ו' ע"ב על קושי' תוספת בד"ה קפץ דנימא כל דפריש מרובא קפריש כתב וז"ל כיון דחזינן אפי' היכא דיכול לעשורי ממ"נ פטור משום עשירי וודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק ואפילו כי אמרינן כל דפריש מרובא קפריש עשירי ספק מיקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתיב אחרי רבים להטות ונהפוך האיסור להיתר על ידי ביטול ברוב אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי יע"ש שכ"כ בשם הר"אש וכיון שמצד סבר' רוב הוא בגדר ספק רק שהתורה השוה לוודאי והוא מצד גזרת הכתוב ויש לומר הוכחה ברורה עדיף מרובא ואפילו לשיטת התוס' שם שמשמע שם שלית להו סברא זו מ"מ י"ל דהוכחה הוי בגדר אנן סהדי כיון שדעתינו מוכחת שכן הוא ע"פי מה שחקרו חכמינו זלה"ה ע"פי דעת בני אדם וכן יש להוכיח מהא דקיי"ל במס' ב"ב דף ה' כר"ל דמוציאין ממון ע"י חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וקשה קו' מוהרי"ט סי' כ"ג הא אין הולכין בממון אחר הרוב מכ"ש בתר חזקה דרובא עדיף מחזקה וצריך לומר כמו שתי' שם וכן אית' בש"ות מוהרי"ט סימן ע"ב דחזק' דאית' מכח סברא כיון דהשכל מחייב לחזקה הוי כגדר אנן סהדי ועדיף מרובא ורובא עדיף מחזקה רק בחזקה דלא אתי' מכח סברא, ובע"כ צריך ך לומר כמו שהוכחתי בכללי הוכחה אף דקיי"ל כרבנן דרב אחא בב"ב דף צ"ב דאין מוציאין ממון ע"י הוכחה מ"מ לאו כל הוכחות שווין כמ"ש הפוסקים ובהוכחה ברורה ואלימא דכ"ע מהני דהוי בגדר אנן סהדי והדבר נמסר לחכמים שהם חקרו בשכלם הקודש איזה הוכחה אלימא טובא שיהי' בגדר אנן סהדי ואיזה הוכחה דלא אלים כל כך אשר אין בכחה להוציא ממון מחזקתה וכמו כן בדבר שבערוה, הוכחה אלימא דהוא בגדר אנן סהדי מהני כיון דילפינן דבר דבר מממון וא"כ ה"ה יש לומר האי הוכחה שאומרת חמת כיון שכיסופו לה מילתא אלים טובא והוא בגדר אנן סהדי ועדיף ף מרובא דיש לאנוסה קול ושפיר י"ל אף דרוב הלז הוא דא" מ"מ הוכחה זו עדיף ואין לומר הא ר' יוסי סבר שם דהוי חולין משום דאזיל בתר רובא משמע דסובר הרובא עדיף מהוכחה ובנדרים דף פ"ב מוקי מתני' דהאומרת טמאה כו' כר' יוסי ועיין תוס' ד"ה יפר ז"א דשאני התם דסובר דהוכחה דהתם לא אלימא דאימא אשתלויי א"נ לפנחא ועיין בס' תבואת שור סימן א' ס"ק ע"ו שכתב שהכל הוא חד טעמא ובעלמא מודה דהוכח' עדיף מרובא אף שרוב הוא דאורייתא הוא כעין תירץ הר"ן ולא לגמרי כמ"ש בפרט ה' שר"ן סובר דהוכחה דכיסופא לא הוי הוכחה ברורה שיהיה בגדר א"ס אבל בגוף התירוץ יש לומר אפי' לשיטת ירושלמי על סגנון שתי' הר"ן בשם אחרי' וא"ש

פרט ח יבואר ע"פי כלל הנ"ל בשם ר"ן דל"א שווי' נפשי' חד"א לאפוקי שעבודא סוגי' דמס' קידושין דף י"ב ע"א

יז גרסינן במס' קידושין דף י"ב ע"א ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב ר' חסדא וקא משער לי' אי אית בי' שוה פרוטה אין ואי לא לא ופי' רש"י לפי שבא אחד וקידשה בפרוטה אח"כ וקצת גרסו אחיו וכ"כ תוס' ד"ה ר"ח) ואי לית בי' שו"פ לא והאמר שמואל חיישינן רב חסדא לא ס"ל לדשמואל אמרה לי' אימא והא האי יומא דקדשה בי' הוי שוה פרוטה אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לך אבתרא לאו היינו דיהודית דביתהו דר' חייא דהוה לה צער לידה אמרה לי' אמרה לי אם קיבל ביך אבוך קידושין כי זוטרת אמר להו לאו כל כמיניה דאימך דאסרת לך עלואי יע"ש וכתב בתוס' רי"ד וז"ל אמר לה לאו כ"כ דאוסרת לך עלואי פירש אע"ג דהיא מהימנא לשווי' נפשה חד"א ותנן