שערי תורה חלק א קיז

אף לענין דבר שבערוה אמרה תורה דלא מהני הוכחה ולכן מותרת לבעלה כמ"ש בפרט הקוד' מ"מ לענין איסורא מהני הוכחה כמ"ש שם דז"א דיש לומר דסובר תרומה בזמן הזה דרבנן ועיין במס' יבמות דף פ"א ע"ב דכן סוברים רבנן דר' יוסי וכן פסק רמב"ם בפרק א' מתרומות הל' כ"ה ועיין בכ"מ שם ויש לומר משום חשש לעז על בנים הם אמרו להחמיר והם אמרו להקל וכעין זה אי' במס' יבמות דף כ"ז ע"ב כשיש עידי כיעור וקלא הקילו שאם הי' האיסור מן התורה אסורה אפי' ביש לה בנים ואפי' רב ששת שם בע"כ יש חלוק בין בנים לאין בנים כדאי' להדיא בבריית' הרי אפי' וודאי איסור אשר אסורה לבעל או לנטען לפי שיטת הפוסקי' מ"מ הקיל משום לעז, ובזה מיושב קו' תוס' שם על רבינו אלעזר ממיץ שתירץ דהיא אינה מוזהרת אמאי סובר ר"ש דאוכלת בתרומה משום לעז הא שווית' לנפשה ח"דא די"ל דסובר כמ"ש דתרומה בז"הז דרבנן ואף דאמרי' שווי' נפשי' ח"דא אפי' באיסור דרבנן כמ"ש בספר ש"ות שבות יעקב חלק אבן העזר סי' צ"ג שמוכח ממ"ש תוס' גיטין דף נ"ד ע"ב וכן מוכח להמעיין בכמה דוכתי בש"ס וכ"כ בהפלאה במס' קידושין דף ס"ה מ"מ התירו איסור דרבנן משום חשש לעז וכמו דמוכח סוגי' דיבמות דהתירו איסור דרבנן משום לעז וא"ש שיטתו וכמו כן יש לפרש דברי רב ששת לשיטת הר"ן ולפ"ז מיושב קושי' ה"המ במאי דלא קמחלק הש"ס דלפמ"ש מוכח ממשמעות הלשון שמיירי שעומדת בדיבורה מדאי' האומרת לבעל טמאה אני לך ותו דאי הי' חוזרת לענין תרומה אפי' לולי אמתלא הי' נאמנת כי א"י להפקיע זכות הבעל כמ"ש הר"ן ובע"כ הש"ס מיירי רק בעומדת בדיבורא ולכן לא מחלק הש"ס בין היכי שאומרת אמתלא להיכי שאין אומרת אמתלא שלענין תרומה סגי בחזרה גרידא ול"ב אמתלא ואף לענין לישנא לכהונה בעינן אמתלא זהו ידעינן מסוגי' דכתובות דף כ"ב גבי אשת איש שיכולה לחזור ע"י אמתלא כמ"ש ראב"ד ואע"פי שאין ראי' לדברינו זכר לדבר מיהו איכא ממ"ש בש"ות מוהר"ם פאדווי הובא ברמ"א אבן העזר סי' קט"ז סעי' ו' אשה שאומרת לבעלה שזנתה אע"פי שא"נ אם עמד וגירשה אסור להחזירה ומבואר בחלקת מחוקק סע"ק כ"ח בעומדת בדיבורה לאחר שגירשה שאז לא שייך עיניה נתנה באחר דהא גירשה ומותרת לכל אדם אלא וודאי קושטא קאמרה ושווית' נפשה חתיכה דאיסורא לו יע"ש הרי כעין סברא זו כיון שעומדת בדיבורה מוכח שאומרת אמת וה"ה בנ"ד כיון שלאחר שהורו בית דין שאינה נאמנת ולא פעלה בדברי' מ"מ עומדת בדיבורה מוכח שאומרת אמת ומהני לרבא לענין שאסורה לאכול בתרומה דאי הי' רק משום עיניה נתנה באחר הי' עכשיו אומרת אמת כיון שלא פעלה בדיבורה למה הניחה לעצמה השם גנאי שוב ראיתי בש"ות נודע ביהודא מהדורא קמא חלק אבן העזר סימן ח' שכתב וז"ל ואפשר דה"ה מה שאמרו במס' נדרים דאינה אוכלת בתרומה היינו אם לא חזרה בה מיד שאמרו לה שאינה נאמנת לגבי בעלה אבל אם חזרה מיד ונתנה אמתלא שאמר כן בשביל שנאת בעלה מותרת גם לתרומה ומסופק בכוונת ה"המ ע"ש אבל לראב"ד פשיטא שמועיל ולפי דברינו בשיטת הר"ן חזרה לבד אפי' בלי אמתלא מהני בתרומה ועמ"ש בנ"בי בסימן י"א וא"ש שיטת הר"ן, ולא באתי ח"ו להורות ולחדש דין רק להצדיק את הצדיק דמעיקרא והוא רבינו הגדול הר"ן זלה"ה והמעיין יבחר

יד וראיתי בספר בית מאיר בסי' קט"ו סעי' ו' שהביא דברי הר"ן בשם אחרים וכתב דבר חדש שאפילו לדברי הר"ן שאינה נאמנת להפקיע שעבודא דבעל עדיין צריכין אנו לדברי ר"אש שכתב בפ"ב דיבמות דף כ"ד ובתשובה ואל תתמה האיך מתירין אותה לבעלה הא שוויתא לנפשה ח"דא ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו, לפי שראו חכמים קלקול הדורות שרוב נשים נותנים עיניהם באחר ורוב אומרות כן משקרות לכן נראה לחכמים להתירה, כי דברי הר"ן אינם מספיקים, אלא למה שהקשה כיון דמדינא למשנה ראשונה חייב להוציא משום לתא דידי' איסור זה להיכן הלך, וע"ז משני דמעיקר הדין לא הי' נאמנת להפקיע משעבודא לגבי דידי' אבל ודאי משום לתא דידה שאין מאכילין כו' פשיטא שלא מהני מהמשועבדת לו כדחזינן בנדרים דף ע"א דאף דמשועבד לתשמיש שאמר קונם תשמישך עלי נאסר משום דשווי' נפשי' ח"דא, והוצרכנו לדברי הר"אש וכל זה דלא כיש"ש יבמות דף פ"ב סי' י"ח שכתב על דברי הר"אש והנה רצה לתרץ ולא תירץ דסוף סוף מניין לכו לחוש לעיניה נתנה באחר ולהתירה מכח ספק אלא נראה עיקר כר"ן וזה אינו כי דברי שניהם צריכין יחד והם דברים אחדים עשוי באמת וביושר וכן מבואר בדברי הר"אש בתשובה שהובא בב"י סי' מ"ו עכ"ד ולענ"ד במכ"ת האי פירושא ליתא, כי המעיין בלשון הר"ן לא משמע כלל שתירץ הלז יצטרך עוד לתירץ אחר, כי לא זכר כלל בר"ן דברי תוס' ור"ן דרוב נשים האומרות כן משקרות, ומ"ש הר"ן מתחילה לתרץ בשם מי שתירץ, אין לו ענין לסברת תוס' ור"אש ביבמות, שהם ז"ל כתבו שרוב האומרות כן משקרות, והוא זלה"ה כתב דגדר גדול גדרו שלא תתן עיניה באחר, ומובן ההפרש ואיך נימא שסמך הר"ן על תירץ שאין לו זכר כלל בכל דבריו, ותו דנראה שהבין שקו' הר"ן הי' משום לתא דבעל, המעיין בתוס' שם יראה שהקו' הוא משום לתא דידה כי שוויתה לנפשה חתיכה דאיסורא, כי הם מדמים להאומרת קדשתני, והר"ן אף שבקושי' לא כתב בלשון תוס' ממש מ"מ כוונתו משום לתא דידה כי קו' הוא קו' תוס' כי היש מי שתירץ הם דברי תוס' בנדרים, והדחק שדחקו להגאון זלה"ה כי סובר דשוויה נפשי' ח"דא הוא מטעם נדר והוי קשה לי' דלא הועיל הר"ן בתירוצו דל"מ שמשועבדת לו כנ"ל אבל נתבאר בפרט א' דעת גדולי הראשונים שאינו מטעם נדר רק מטעם נאמנות והודאה לחובתו וכיון שלא הוציא בלשון נדר, וכן מבואר להמעיין בלשון רמב"ם, בפרק י"ח מא"ב הלכה ט' וראב"ד שם שהוא מטעם הודאה ובנ"ד שאמרה טמאה אני לך ולא הוציא בלשון נדר שאמרה הנאת תשמישה עליה ואף אם הי' בלבה, ואפי' מוכח כן מתוך דבריה, מ"מ לא חל האיסור מטעם נדר כל זמן שלא הוציאה דיבורה בפירוש ולומר הנאת תשמישך עלי, רק הא דאמרינן בכ"מ שווי' נפשי' ח"דא הוא מטעם הודאת בע"ד שנאמן לחובתו כמו בממון והיכי שהוא חוב לאחרינא א"נ בממון וה"ה בדבר שבערוה דאין דבר שבערוה פחות משנים וא"כ שפיר כ' הר"ן כיון שמשועבדת לבעלה והוא חוב לו ליכא איסורא כלל לגבי דידה דל"מ הודאתה כלל שלא האמינה תורה אותה בכה"ג כיון שאי אפשר לחלוק הענין, וכמש"ל באריכות דל"מ הוכחה לענין דבר שבערוה ומצד נדר ליכא כיון שלא אמרה בלשון נדר וא"כ לתירץ הלז אין אנו צריכין לתירץ אחר, וכן הבין היש"ש ובמכ"ת בחינם תמה עליו ומ"שכ ראי' מתשובת הר"אש כבר צווחו קמאי דקמאי לפרש דבריו ועיין בס' חלקת מחוקק סימן מ"ו סע"ק י"ז שפי' שהוא רק עצה טובה וזהו פשוט

טו ודע דממתני' הלז יש לתמוה על מוהר"י טראני זלה"ה בס' ב' סי' א' שהבאתי בפרט א' שדחה דברי האומרים דשווי' נפשה ח"דא הוא מטעם נדר מכח דברי תוספת במס' קידושין דף ס"ו ד"ה אמר אביי דלפי שיטתו דלית לי' דברי הרי"ב שהבאתי שם שסובר שהחמירו כמו בנזירות שמשון דלית' בשאלה, הו"מ למידחי דבריהם ממתני דהאומרת טמאה אני לך דזהו פשוט כמש"ל דמ"ש הר"ן דלא מצי להפקיע א"ע מבעלה שהיא משועבדת לו אי אפשר לומר מטעם נדר דהא אי' במס' נדרים דפ"א האומרת הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכן קיי"ל בי"ד סימן רל"ד סעיף ס"ו א"כ חזינן שנדר חל להפקיע השעבוד וצריך הפרה כנ"ל וא"כ קמה בין למשנה ראשונה ובין למשנה אחרונה, דבמשנה ראשונה לא הוי דברים שבינו לבינה, כמ"ש הר"אש שם וז"ל נטולה אני מן היהודים שאסרה הנאת תשמיש של כל ישראל עליה ואע"ג דאי' בפ' המדיר היכי דנדרה איהי תצא שלא בכתובה דהיא נתנה אצבע בין שיניה, רש"י פי' ביבמות כיון שאסרה הנאה תשמיש של כל ישראל אנוסה היא כי קשה תשמיש לה וסברה משנה ראשונה דאפי' דברים שבינו לבינה לא הוי כיון דאפשר שיגרשנה יע"ש א"כ לא קשה אמאי באומרת טמאה אני לך אסורה מטעם נדר הא מצי להפר לה, דלמשנה ראשונה לא מצי להפר כיון דאפשר שיגרשנה אבל קשה כיון דלא אסרה הנאה של כל ישראל כי אם עליו ואי הוא מטעם נדר אמאי יש לה כתובה כי היא נתנה אצבע בין שיניה, ועל משנה אחרונה קשה כמו דס"ל בנטולה אני מן היהודים יפר דהוי דברים שבינו לבינה גם בטמאה אני לך כיון דשווי' נפשה ח"דא הוא מטעם נדר אפשר לה בהפרה כמו שאמר בנטולה מן יהודים ואמאי אימ' תביא ראי' לדבריה אע"כ דלא הוי מטעם נאמנות והודאה צ"ע על מוהרי"ט כי רב גוברי' שלא ירד לזה ותו קשה לדברי מוהרי"ט מהא דאי' בכתובות דף ט' האומר פתח פתוח נאמן לאוסרה עלי' משום שווי' נפשה ח"דא ומוקי באשת כהן או בפחותה מג' שנים ומקשה הש"ס מאי קמ"ל תנינא האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני