שערי תורה חלק א קא

שעת מציאתן והכא היו פעם אחת רשעים לפנינו שידעינן שהיו רשעים ואח"כ חזרו בתשובה ואנו דנין על זמן הקדושין אם הי' לבם לשמים או לא ראוי' לומר עד שעה שידעינן שחזרו בתשובה הי' רשעים ואולם החלקת מחוקק בס"ק י"ז דייק הוכיח סופן ע"ת דתמיד הי' לבם לשמים וכן אי' במוהר"ם פאדווי וזהו שייך על אונסים שהמירו בעל כרחן יש לומר שמעולם לא יצאו מחזקת כשרות אבל רמ"א שהוסיף וכתב או שאר רשעים והיינו שמרצונם היו רשעים קשה אמאי אזלינן בכה"ג בתר חזקה דהשתא והוי קדושין דמשמע מבית שמואל ששוה לאונסים, ועיין בבית שמואל ס"ק כ"ב דמדייק שמא בשעת קדושין הרהרו בתשובה מוכח להדי' דאמרינן שמתחלתן היו רשעים ואח"כ חזרו, וע"ז יש לומר להיפך שחזרו בתשובה לאחר קדושין כי כל כמה דנוכל לאחר הזמן מאחרינן שלא לצאת מחזקת קמייתא, והר"ם פאדווי גופא אית לי' האי כללא כמ"ש בסימן הנ"ל ול"ד כלל להאי דשחט ואח"כ חישב דאי' בחולין דף ל"ט דנסתפקו חכמים אי הוכיח סופו ע"ת אף שהי' לשוחט חזקת כשרות והיינו חזקה קמייתא ויש חזקה דהשתא דאיתרע לפניך די"ל כמ"ש בפרט א' הטעם כיון דדרך אדם להרשיע מעט מעט א"א להגביל זמן וכבר יצאה מחזקה קמייתא זמן רב ודומה לסברת הפוסקים גבי גבינות יע"ש, משא"כ הכא לענין חזקת רשעות שנימא שחזר בתשובה לא שייך סברא זו, כמובן, וא"כ אין דמיון כלל להוכיח סופו על תחילתו כי אם בכידון דאיירי תשובות דש"י והר"ם פאדווי שהיו אונסים שיש לומר שמעולם הי' לבם לשמים, ולכן יפה דק החלקת מחוקק בלשונו הצח, אבל דברי בית שמואל תמוהין, ונראה לענ"ד להצדיק דברי הב"ש, ונקדים מה שיש לתמוה על הטור ומחבר בסימן ל"ז, דאי' בקדושין דף ע"ט קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו, ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם, ומקשה הש"ס אימת אילימא בתוך שית בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה, אלא לאחר שית בהא נימא שמואל כו' ומשני לא צריכא דקדיש ביומא דמשלם שית יע"ש, והנה בקו' הש"ס הנ"ל פי' רש"י הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה הן עד שנכיר בסימני בגרות, וכי בדקי בפניא ואשכח בוגרות מי יימר דבצפרא נמי בוגרת הוי דלמא השתא הוא דבגרה יע"ש נשמע מלשון רש"י דכתב בלשון ספק דעיקר קו' הוא על רב אמאי לא חייש לקדושי דמספיקא ניחוש לקדושי שניהם, אבל על שמואל לק"מ כדמוכח מלשון הש"ס דמקשה דק על רב, וכן פסקו הטור ומחבר בסי' ל"ז דבכה"ג צריכה גט משניהם, וקשה לפי הכלל דחזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא וכיון דבתוך ששה חדשים יש לה חזקת קמייתא שהי' נערה חזקה דהשתא לא נחשב כלל לחזקה וראוי לומר שלא יהי' חלין קידושי דידה רק קידושי אב דאמרינן דהי' נערה בצפרא, ומשמע מסוגי' הלז דחזקה קמייתא וחזקה דהשתא שווין, והוא סתירה למקומות המבוארים בש"ס כמ"ש מוהרי"ט בספר א' סי' י"א וסי' מ"א, וסי' נ"א ופני יהושע במס' גיטין דף י"ז, וביותר תמהני על מוהרי"ט ופ"י שהוכיחו מסוגי' הלז דחזקה קמייתא עדיף מדמשני הש"ס דמיירי דוקא ביומא דמשלם שית הא בלא"ה פשיטא דעדיף כדמוכח מקו' הש"ס אלימא בתוך שית כו' הא מכאן מוכח דשווים הם שוב ראיתי בחידושי פני יהושע בקדושין שם שתמה על הטור ומחבר ג"כ רק כתב בסגנון אחד מכח רובא לנערות יע"ש. ובס' הפלאה דחה סברתו דרובא איתרע, ובאמת בהך כללא אי אזלינן בתר רובא דאיתרע הוא ענין ארוך שיש לעיין כמ"ש בכללי רובא, אבל תמהני כי בלא"ה קשה כי אפילו בחזקה גרידא ג"כ חזקה קמייתא עדיף, וקו' זו הי' אצלי מזמן כביר עד טבא לידי ספר שערי המלך ראיתי בפרק י' מאשות הלכה י"ד הרגיש בזה על הטור ומחבר והנאני, והביא דברי תוס' ריו"ז שסובר בתוך ששה חדשים אמרינן השתא היא דבגרה ולא חלין קדושי דידה וכן משמע מתוס' ד"ה ושמואל, ומה שרצה לחדש לשיטת רש"י וטור כתבתי בכללי חזקות שלא ברור לענ"ד ולכאורה עלה בדעתי ליישב קו' הנ"ל בדרך פלפול דיש להקשות על קו' הש"ס הנ"ל לשיטת טורי זהב בי"ד סי' שצ"ז סק"ב בחזקת חי כיון דעשוי להשתנות לא אזלינן בתר חזקה קמייתא אף דאין עשוי להשתנות שימות מיד רק שסופו למות וכיו"ב כתב מוהרי"ט ופני יהושע בחזקת קטנות, וא"כ ה"ה בחזקת נערות כיון דעשוי' להשתנות שתבגור לאחר ששה חדשים וגם יוכל להשתנות שיהי' בתוך ששה חדשים דלמא סובר רב בכה"ג לא אזלינן בתר חזקה קמייתא ועדיף חזקה דהשתא, ונראה לומר דמקשה לשיטתו דסובר דעשוי להשתנות לא מעלה ומוריד לענין זה, דסובר בב"ק דף מ"ו דאזלינן בתר רובא דזבני לרדיא, ושמואל סובר אין הולכין בממון אחר רוב וכתבו תוס' סנהדרין דף ג' ע"ב טעמא דשמואל דרובא לרדיא זבני לא חשיב רובא כשאר רובי ועיין תוס' ב"ק דף כ"ז וב"ח בסי' רל"ב ובארתי לקמן בחלק ב' כוונתם לפי דברי ר"ן בקידושין דף נ' ע"ב הובא בב"ש סימן מ"ה ס"ק ג' רוב שבא מצד מנהג ולא מטבע העולם לא חשיב רובא דמנהג עשוי' להשתנות יע"ש וי"ל ה"ה רובא לרדיא דהוא רק מצד מנהג לא חשיב רוב לשמואל ורב בע"כ סובר אף שעשוי' להשתנות הוי, וסובר הש"ס כיון דלרב לא מיגרע מה שעשוי' להשתנות לענין דוב וה"ה לענין חזקה לכן מקשה רק על רב אבל על שמואל לק"מ דאזיל לשיטתו וי"ל ה"ה בדבר שבערוה בחזקה קמייתא העשוי' להשתנות שוה לחזקה דהשתא וא"ש אך כ"ז הוא דרך פלפול ובשגם סברת הר"ן נראה שהוא רק חומרא דרבנן יע"ש. והעיקר בכוונת הטור ומחבר אף שבכל מקום חזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא מ"מ בקדושין משום חומר דבר שבערוה החמירו שיהיו שווין. וא"כ לפ"ז א"ש שיטת רש"י דהכא אפי' ברשעים מעיקרא אף שיש חזקה קמייתא כיון שאחר זמן חזרו בתשובה ואיכא חזקה דהשתא הוי ספק אולי בעת קדושין הרהרו בתשובה בלבם והוי ספק קדושין וא"ש

נ אמנם יש לתמוה על הב"ש הנ"ל שהבין אפי' ברשעים גמורים מרצונם שנתקדש אשה בפניהם ואח"כ חזרו בתשובה אמרינן הוכיח סופן ע"ת, הא עיקר הדין נובע מתשובת מוהר"ם פאדווי והמעיין שם בסי' ל"ז יראה להיפך שהביא שם לשון המרדכי בפ"ב דיבמות בשם רש"י שכתב על העלמה שנתקדשה לאיש ושניהם היו אנוסים וגם העדים כמותם רואה אני שצריכה גט כי אף ישראל מומר לרצונו שקידש קידושיו קדושין וכ"ש אלו שאנוסין היו ולבן לשמים וכן הוכיח סופן על תחילתן שחזרו כשמצאו הצלה ואפי' ראו עדים שהנהיגו עצמן בעודן בין עכ"ום לחשוד בעבירות שגגת אין העדות בטילה דקיי"ל החשוד על העריות כשר לעדות אשה דאמר רב נחמן כו' ומודה רב נחמן בעדות אשה שהוא פסול ה"מ לאפוקי אבל לעיולי מהימן יע"ש הרי שמבואר בהדיא שר"ל שבעודן נכרים נאמר שהי' לבן לשמים לאשר אנוסים היו והוכיח סופן כו' אבל מי שהוא מומר לרצונו או אפי' עשה עבירה אחת לרצונו לא נאמר שמא הרהר להכשיר עדותו, וכן מוכח מסוף תשובה שאמר אפי' ראו את העדים שנהגו מנהג הפקר כו' דקיי"ל החשוד על העריות כו' משמע אם הנהיגו עצמן בהפקר לעבירה אחרת לא הי' מצריך גט בעבור פסלות העדים בעבירה ולא נאמר שמא הרהרו בתשובה מאחר שלרצונם עשו ולא היו אנוסים לזה יע"ש היטב אף שאח"כ חזרו בתשובה לא אמרינן שכבר חזרו בתשובה בשעה שראו העדות כי אזלינן בתר חזקה קמייתא שהיו רשעים רק באנוסים אמרינן שמעולם הי' לבן לשמים וכבר הבאתי דעת תוס' קדושין דע"ט ותוס' דיו"ד אפילו בקדושין חזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא, ואפשר לומר לפמ"ש ר"ן בשם רמב"ן בפרק ב' דגיטין דף כ"ה דדעה של בני אדם עשוי' להשתנות והשינוי מצוי בכל עת וכיון שסתם ישראל רוצה להיות כשר רק שיצרו תקפו כמ"ש רמב"ם בפרק ב' מהלכות גירושין הלכה כ' וכבר ארז"ל רשעים מלאים חרטה בכל יום, והוא מעניני תשובה כמ"ש רמב"ם בהלכות תשובה, לכן בצירוף חזקה דהשתא לא אלים חזקה קמייתא, כמ"ש לעיל בשם טו"ז ומוהרי"ט חזקה הרגיל להשתנות לא אלים, אבל יש לדחות במובן להמעיין וצריך ראי' ברורה מש"ס ומראשונים לסברא כזו ואין לנו לבדות מלבינו לכן צ"ע לדינא

נא ואולם שיטת הר"י מינץ תמוה ביותר במה שסבר דאפי' לא ידעינן שחזרו בתשובה חיישינן שחזרו בתשובה וכשרים מה יענה לסוגי' דסנהדרין דף כ"ו ע"ב דאי' שם אמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות אמר רב ששת עני מרי ארבעין בכתפי' וכשר ואמר רבא מודה ר"נ לענין עדות אשה שהוא פסול בין לאפוקי ובין לעיולי והוא גי' הרי"ף ור"אש ורמב"ם בפ"ד וא"כ קשה אמאי פסול לעדות אשה ניחוש שמא הרהרו בתשובה, וכדומה שכוונת בית יוסף שהקשה על מוהרי"ק שכתב בשם תשובת רש"י הנ"ל וכתב שדבריו תמוהין נראה שכיון לזה כי מעיקרא הביא סוגי' הנ"ל והמעיין בבית יוסף וד"מ יראה שלא הבין במוהרי"ק כמו שהבין מוהר"ם פאדווי רק