שערי עזרה צח

רק בשטיפה והדחה הזכו"ל בסוף ה' י"ן הבי"ד ה' עיקרי הדט סי' י"ג אות ז' שהביא מהפ"י שאסר וכס' הפרמ"א ח"א סי' נ"ז. ועו"ש אח"כ כתב וז"ל יורה מיין שאינה מוכשרת שהוציאו בה שכר העלה להתיר בדיעבד השכר ר"א אר"ש יב"מ ז"ל. ומפשט הדברים נר' דהחר"ש יב"מ ז"ל חולק על הפ"י ופרמ"א ז"ל שהבי"ד בתחילה ומתיר בדיעבד בלא הגעלה וגם בדליכא ס' בשכר כנגד הכלי. וא"כ הי"ל להזכו"ל להביא דבריו לעיל כשהביא דברי הפרמ"א והעיקרי הדט בשם הפ"י שאסר. לומר שהחר"ש יב"מ ז"ל מתיר בדיעבד דבודאי שהמים שרופים והשכר שניהם שוים דעשייתם בבישול על האש ודיניהם שוה. ועיין בס' באר המים חיו"ד סי' ל"א בכלים ש"ג שהוציאו בהם הגוים שכר ואחרי סמוך הוציא בהם הישראל שכר בלתי הכשר פעמים רבות ועירב כל השכר שהוציא יחד להוציא פעם שנית בכלים ההם כפי המנהג דהיינו אריפינאד'ו מצטרף כל השכר יחד לשער בס' כנגד כל הכלי ע"ש שכ"כ בשם הרב"ד חיו"ד סי' ע"ד דל"ב סוע"ג. וא"כ לע"ד אין לסמוך ולהתיר בדיעבד השכר כדברי החר"ש יב"מ ז"ל נגד כל דברי הרבנים הנ"ל כ"א עד שיהיה ס' בשכר נגד הכלים. וכל השכר שעשה בכמה פעמים ונתערבו יחד הם מצטרפים יחד לבטל בס' כדברי הבאה"מ ז"ל הא לאו הכי לא

ב. ראיתי לה' באה"מ שם בסי' ל"ג בערל אחד שהיה מבקש יין לשתיה ונכנס למרתף היין של ישראל ונטל בידו כלי ותפסו בשתי אצבעות והכניסו לתוך החבית של יין כדי לטעום היין בפיו אם הוא טוב והישראל עומד ורואהו שלא נגע בידו ביין ומ"מ אין הדבר ברור לו בודאי שלא נגעו אצבעו' ביין ומידי ספיקא לא נפקא. כתב שם דיש להתיר בשתיה מדברי מרן ומור"ם ז"ל בסי' קכ"ד סכ"ד כיון דהוי הפ"מ ואף דאין הדבר ברור דלא נגע בידו ביין מ"מ הו"ל ספק מגע ותלינן להקל דספיקא דרבנן לקולא ע"ש. ולגבי דידי יש לעמוד ע"ז ממ"ש הש"ך ז"ל בסי' קכ"ט סקמ"ב דאם אין ברזא בחבית דאז צריכה לשאוב ע"י כלי אף דאפשר ליזהר בכה"ג נמי דלא תיגע בידה מ"מ חיישינן שמא נגעה ואסור אף בזה"ז ע"ש. הרי דלא התיר שם בספק מגע ולפי דברי הש"ך ז"ל בנד"ז של הבאה"מ ז"ל אין להתיר בשתיה מזה הספק של ספק מגע לחודיה. ברם כשיש הצטרפות ספק אחר עמו יש להתיר כמ"ש ה' חס"ל חיו"ד סי' י"ב בד' צ"ד ע"ב דהביא שם דברי הש"ך הנ"ל וכתב דז"ד בידוע שנגעה אמנם אם יהיה ס' בדבר אעיקרא אם נגעה אם לאו אפשר דיש להתיר אף שאין שם ברזא מס"ס ס' אם נגעה או לא ואת"ל דנגעה דילמא נזהרה למלאת בכלי באופן שלא תיגע בידה ממש ביין והוי ע"י ד"א ושרי בזה"ז ע"כ. ושם בסי' י"ב בראובן שהי"ל מרתף של יין בכפר של ערלים ובו ג' חביות של יין והמרתף נעול ועברו שם ישמעאלים מבני חייל ושברו המסגרת ונכנסו ושתו יין מהחבית הסמוכה לפתח וליום המחרת בא ערל והודיעו לראו' והלך ומצא החבית הסמוכה לפתח שניכר ששתו ממנה ותכף מכרה לגוים ושתי החביות הנשארות היו מלאות וטובות. דהביא שם דברי החיד"א ז"ל בשיו"ב חיו"ד סי' קכ"ט או"ד שהביא מעשה כעין זה ורבו בתשו' כ"י העלה להתיר היין בשתיה בצירוף כמה טעמים. וגם הוא ז"ל בנדונו העלה להתיר השתי חביות אפי' שלא היו סתומות אלא פתוחות ועליהם רעפים לבד בלא דבק יען דלא נמצא בהם שום ריעותא דמזה מוכח דלא נגעו בהם ומותרים בשתיה אפי' שלא בהפ"מ ע"ש שהאריך. דנראה מדבריו דלא התיר בשתיה בספק מגע לחודיה כ"א בהצטרפות ס' אחר עמו ועיין ג"כ שם בסי' ל"ה ד' ק"ן ע"ד שהבי"ד הש"ך ז"ל הנ"ל וכתב הוא ז"ל דבדאיכא ספק אחר יש להקל כס' האח' ז"ל ע"ש

ג. מדברי הכנה"ג חיו"ד סי' קכ"ג הגב"י אות ק"ו דכתב בשם ראבי"ה ז"ל דלא מיקרי המשכה כ"א עד שיכוין להמשכת היין והוכיח מזה הש"ג דהכל תלוי בכונת המשכה אבל כשאינו מתכוין ליין צלול ואדרבה אינו רוצה שיהיה עתה יין וכגון שמושך המשקה ממנו דרך הברזא משום שאז הענבים שישארו בעריבה יהיו נדרכים יותר היטב ולא מתכוין לדבר אחר דהא חוזר ונותן הוא את היין הנמשך תוך גיגית גדולה עם החרצנים והזגים שבגיגית וגם שישארו בעריבה ומערב הכל יחד אין להחשיבו המשכה ליאסר כלל לא הנמשך ולא הנשאר בעריבה. הבי"ד הזכו"ל חיו"ד על סי' קכ"ג. ובספרו חס"ל חיו"ד סי' יו"ד למד מזה להתיר במעשה שהיה בעת הבציר שהביאו גוים עגלה א' של ענבים לבית ישראל ונשבר דף א' משולי החבית והתחיל היין לישפך ארצה ותכף נטלו הגוים כלי והניחו תחת היין שלא ילך לאיבוד ואח"כ נטלו הגוים עצמם כל הענבים שבחבית הנז' והשליכו אותם לתוך חבית א' שהיה מקודם לישראל עם ענבים ואחר שסיימו להריק הענבים הנז' נטל גוי א' אותו הכלי שנתמלא מיין והשליכו לתוך ב' דרדורים שהיו מלאים מענבים והיין הנז' היה צלול בלתי שום תערובת ענבים. ודן שם הרב להתיר כיון שאין שם המשכה אין שום איסור לא בחבית ולא בדרדורים ע"ש. אשר מזה יש ללמוד ג"כ להצמוקים ששורים אותם ואחר כמה ימים מושכין המים מהם כדי לדורכן היטב וחוזרין ומערבין המים והצמוקים יחד כדי שאח"כ יוציאו מהם שכר דזה לא מיקרי המשכה כפי מ"ש החיד"א ז"ל בשיו"ב חיו"ד סי' קכ"ג בדעת מרן ז"ל דס"ל דליכא הפרש מהענבים לצמוקים דעד שיומשכו הצמוקים אזי יהיו אסורים במגע גוי ומקמי הכי לא דלא כמוהרלנ"ח ז"ל עש"ב. וא"כ גם שנגע הגוי במים בשעת המשכתם מהצמוקים עכ"ז הם מותרים אפילו שכבר קלטו המים ההם טעם טוב מהצמוקים ונעשו כיין עכ"ז כיון שההמשכה ההיא אינה לכונת המשכת יין צלול כ"א כונתו כדי שיהיו הצמוקים נדרכים היטב וחוזרים ומערבים אותם יחד לא מיקרי המשכה כלל ליאסר במגע גוי. שו"ר דבענין זה של המשכת המים מהצמוקין דלא מיקרי המשכה ליאסר כבר דב"ז הובא בהרדב"ז סי' קפ"ד ע"ש ועיין בס' אחי וראש חיו"ד סי' ה' שהובא בארוכה שם בענין הצמוקים אי חשיבי כענבים עש"ב: סי' י"א השאלה נאבדה ומתוך התשובה יובן תוכן כונת השאלה מדין רבית

תשובה הנה אם באים אנו לדון בהאי שטרא דנ"ד דהחיוב שנתחייב בשני זהובים אם לא יפרע לו בסוף שמונה חדשים את המ' זהובים עוץ שהם מתורת קנס. כבר נודע להקת הפוס' ראשונים גם אחרונים ז"ל דאיכא מערכה לקראת מערכה בזה. דאיכא דס"ל שמותר גמור הוא ולכתחילה יוכל לעשות כן והם הריטב"א ז"ל הבי"ד מוהרלנ"ח בסי' ק"ג בד' קכ"ח ע"א והרא"ש בכלל ע"ב ובעה"ת שער מ"ו ח"א סי' ל"ב מתיר וכתב שכ"כ מוהר"י ן' מיגאש ז"ל גם בשער ס"ג בסופו כ"כ בשם הרא"ם ז"ל והטור הבי"ד אביו הרא"ש בחח"מ סי' ע"ג