שערי עזרה צה

ע"כ. וזהו שכתב הח"א ז"ל דמה שנשאר למו"ש אסור אפי' לחולה עצמו והיינו דכ"ש לבריא דאסור. וא"כ מהו שסיים וכתב ובשבת אסור לבריא דזה מורה דתופס השיטה כמ"ש מור"ם ז"ל דלמו"ש מותר אפי' לבריא. וגם כדברי מור"ם לא אתו דבריו דאילו מור"ם התיר מה שנשאר למו"ש בין לחולה בין לבריא שכ"כ מותר למו"ש אפי' לבריא. ואילו איהו קאמר בתחי' דאסור אפי' לחולה עצמו. באופן דבריו שסיים ובשבת אסיר לבריא אינם מדויקים ולי צ"י

נחזור לענין לגבי הכלים שאב"י שנתבשל בהם בשבת דה' ח"א ז"ל התיר אחר מעל"ע. ומוכח דס"ל כהט"ז דבכל איסורא דרבנן כלי שאב"י מותר לבשל בו לכתחי' ולכן כתב דהמיקל שלא להגעיל כלל לא הפסיד. ועם דיש לחלק בנדונות מ"מ יש להביא ראיה מדבריו לנדוננו. והפת"ת כתב דבספרו חכמת אדם התיר הכלים אחר מעל"ע בלא הגעלה. וס' החכ"א אינו מצוי כעת תח"י. וממוצא דבר אנו למידין דהגם דבש"ע חיו"ד סי' ק"ז בדין המבשל ביצים הרבה בקליפתן דלא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם עד שיצטננו או יתן עליהם מים צוננים עד שיצטננו משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהם אפרוח עם האחרונות והיתה אוסרתן לפי שלא היה נשאר שם ס' לבטלה. וכתב מור"ם ז"ל דאם לא עשה כן יש אוסרין הכל דחיישינן וכו' ויש מתירין בכל ענין דלא מחזקינן איסור וכן עיקר ואפי' לדעת האוסרין אין לאסור הכלים שנתבשלו דמעמידין הכלי על חזקתו. וכתב שם הבאה"ט סק"ג דבתשו' מוהרי"ל כתב דאין להתיר הכלים אלא אחר מעל"ע משום דהוי ספיקא דרבנן דנטל"פ ע"כ. דנראה דלא התיר כ"א אחר מעל"ע התם הי"ט דיש חשש איסור שהוא מן התו' לכן אפי' בדבר שהוא ספק איסור לכן כתב דאין להתיר הכלים אלא אחר מעל"ע משא"כ בנ"ד שהוא איסורא דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ואיכא כמה ספיקות ומחלוקיות בדבר גם איהו ז"ל מודה בזה וכאמור

וראיתי להפר"ת ז"ל שם דעמ"ש מרן המבשל ביצים הרבה בקליפתן כתב דנקט בקליפה להיות שר"ל חששת ביצה שמצא בה אפרוח דאפי' בקליפה יש בה טעם איסור דאל"כ הו"ל מיא דביעי ע"כ. וכונתו פשוטה במ"ש דאל"כ הוא דבדין ביצת עוף טמא וביצת נבילה וטריפה כל שאינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אינה אוסרת דמיא דביעי בעלמא הוא משא"כ אם יש בה אפרוח או דם אוסרת המתבשל עמה אפי' היא בקליפתה וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה. וז"ש דנקט בקליפה הוא לחששת אפרוח דאילו לא היתה חששא זו אלא החששא היא משום עוף טמא ונו"ט ליכא איסורא דהיא מיא דביעי. ועיין בש"ע סי' פ"ו ובפר"ח שם סקי"ד. וראיתי בס' מסגרת השולחן מערבי על יו"ד בסי' ק"ז אות א' דכתב וז"ל ושו"ת רשב"א סי' מ"ו כתב דביצים בקלי' שנתבשלו ונמצא דם בא' מהם צריך ס"א ביצים לבטל הביצה האסורה אם היתה קלופה אפי' היא לחודה דאין אנו בקיאים אם התחילה להתרקם והוי דם בשר דאסור מה"ת ולא דם ביצים ויש להחמיר ע"כ. ודבריו הם באו מעורבבים ומוטעים ואין להם הבנה בלתי טעות וזת"ד הרשב"א ז"ל שם דדם הביצים שנמצא בה בחלמון בכל גוונא אסור יען דלא בקאינן בין התחילה להתרקם ללא התחילה להתרקם לכן אסרינן בכל גוונא. ובנמצא בחלבון במקום הקשר דוקא זולת היכא דנמצא בה בחלבון שלא במקום הקשר דאז לכ"ע היא מותרת. ולענין הביצים שנתבשלו יחד ונמצא אפרוח באחד מהם צריך שיהיה ס"א ביצים והיא כדי לבטל פליטתה ואפי' אם היו הביצים בקלי' דדוקא בביצה האסורה כגון ביצה טמאה או טריפה אזי אינה אוסרת אחרים דאמרי' מיא דביעי בעלמא היא משא"כ בביצה שיש בה אפרוח אפי' שאינה קלופה אוסרת את אחרים וצריך ס"א ע"ש. עוד ראיתי לו להר' מסה"ש ז"ל שם עמ"ש מרן לא היה נשאר שם ס' לבטלה כתב וז"ל כתבו האח' דדייק לישנא דמרן דנשאר שם ס' לפי שביצה שיש בה אפרוח צריך ס"א לבטל פליטתה וכדפסק לעיל סי' צ"ח ס"ז ושו"ת רשב"א סי' מ"ו הנז"ל החמיר אפי' בנמצא דם דוקא דילמא התחילה להתרקם עכ"ל, וגם לשונו זה קשה דנר' דהאח' דייקי בדעת מרן דס"ל דהא דצריך שישאר ס' ביצים הוא משים חששת ביצת אפרוח ולא משום חששא שמא ימצא בה דם דלחששא זו ל"ב ס' לבטל. וע"ז כתב דבשו"ת הרשב"א מחמיר אפי' בנמצא בה דם דוקא בעי' ס'. ואם זאת היא כונתו ק"ט דהרי מרן ז"ל שם בסי' צ"ח ס"ה מקום שציין הוא עליו כתב בפי' דגם בנמצא דם דוקא צריך ס"א לבטל פליטתה כמו בנמצא בה אפרוח כיעו"ש. ודבריו צ"י. וקושיא זו יש להקשות ג"כ על מה שהביא הבאה"ט בסי' פ"ו סקי"א וה"ה לנמצא בה קורט דם וכו' דהרי מרן כתב בפי' או דם. האמנם שם יש לפרש דכונתו הוא בא לתת טעם לנמצא בה ק"ד דחשיב כיש בו אפרוח ול"ק ול"מ ופשוט

ועיין בפר"ח סי' פ"ו דכתב דאין לשער ביצה האסורה אלא ממה שיש בתוכה אבל לא כנגד קליפתה אדרבה הקליפה של ביצה האסורה מצטרפת עם הקליפות של היתר. עד"מ הרי שיש נ"ה ביצים של היתר והקליפות מחזיקים ו' ביצים הוו ס"א ומותרים וכמ"ש בירוש' וכו' ולאפוקי ממקצת אחרונים שהבינו דצריך ס"א ביצים שלמים לבטל פליטת ביצה אחת וליתא דהעיקר כדכתיבנא וכבר קדמני בכ"ז הש"ך ז"ל ויפה כיוין וכו' ע"ש. גם הפר"ת שם בסק"י האריך בזה וכן ס"ל כהפר"ח ז"ל ע"ש. ומור"ם ז"ל שם בהגהה ס"ה כ"כ דקליפות האיסור מצטרפים גם עם ההיתר לבטל האיסור ע"ש, ולפי"ז מ"ש לעיל דפליטת הביצים מתבטלת במים דאית בהו על חד תרי ותלת וכו' אינו בדיוק דאפי' לא יש במים כ"א כנגד הביצה דוקא מצטרף קליפת הביצה עם המים וחשיב רוב ומתבטלת פליטתה דכל שיש רוב בין המים והקליפה מתבטלת פליטתה ומותרים הכלים בלתי שום הכשר וכנז"ל הנלע"ד כתבתי כ"ד: הצעיר לשוני ע"ט ס"ט

א. ראיתי לצרף בכאן מענין הכנאפי'ה הנעשית ע"י גוי בקערה מוכשרת של ישראל. דהנה החס"ל אלקלעי ז"ל ח"א בחיו"ד סי' ח' מסיק לאסור משום בש"ג. ואנכי בעוניי רואה דיש צדדים להיתר. והוא דאיכא מהפוס' דס"ל דבשר שבישלו גוי כמב"ד ושוב גמרו יש' מותר הבי"ד מור"ם ז"ל ביו"ד סי' קי"ג ס"ט. ועיין בהרמב"ם בה' מ"א פי"ז הי"ו דכתב וכל שבשלו ישראל מעט בישול בין בתחי' בין בסוף מותר. והגמ"י שם הביאו בשם הפוס' וכ"פ הרי"ף דאפי' בישל הרבה יותר ממב"ד ע"ש. וזאת הכנאפי'ה אינה עולה ע"ש ש"מ כ"א אחר שקולין אותה בחמאה או בשמן ודבש או סוקא'ר וה"ל גמרו ביד ישראל ואפי' שאר ב"א אין אוכלים אותה כך כ"א עד שקולין אותה. ימ"ש החס"ל ז"ל שם דאין לומר דליכא בש"ג מאחר דהכנאפי'ה אינו ראוי ללפת בו את הפת וכו' דכבר הפר"ח בסק"ג כתב דלא אמרו כן אלא בדברים הבאים לקנוח סעודה אבל דברים דחשיבי ובאים בתורת מאכל אפי' שאינו ראוי ללפת בו הפת אסורים משום בש"ג ע"כ. אני אומר לע"ד דזאת הכנאפי'ה עיקרה היא באה ועשויה לקנ"ס ועם דיש כמה ב"א דאוכלים