שערי עזרה צד

שנותנים מים שם על חד תרי ותלת מהביצים וכיון שכן הרי נתבטלו ברוב ועם דהביצים עצמם באיסוריהו קיימי דהם לא נתערבו ממש עם המים כדי להתבטל ברוב דקוו וקיימי בעינייהו לבדם. מ"מ לגבי פליטתם היא מתבטלת במים שעליהם דאית בהו על חד תרי ותלת מהביצים והמים הם מותרים. ועם דאיכא דס"ל דאפי' בש"ג בעי ס' עיין להפר"ח סי' צ"ט סקטו"ב שכן הכריח יעו"ש. עין להזכו"ל חיו"ד אות ב' דכתב בשם מוהרי"ך ז"ל דמ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ושדברי מרן לא מכרעו והאריך שם והתיר בנדונו להקל בפשיטות מהטעמים האמורים שם וטע"ז הוא העיקר בשאר הטעמים האמורים שם כיעו"ש. והובאו דבריו אלו ג"כ בס' שיו"ב בסי' הנ"ל. וכל זה הוא אם אנו באים להתיר המים שנשלקו בהם הביצים אזי צריכים אנו להחמיר ולחוש לסברת הפר"ח ז"ל דהצריך גם בבש"ג ס'. משא"כ אנן בדידן דאנו דנין על הכלים שנשלקו בהם הביצים נר' דודאי יש להתיר אותם בלתי הכשר מאחר דאעיקרא כלים שנתבשל בהם בש"ג בפלוגתא מתנייא אי בעו הכשר או לא. ואף את"ל דבעו הכשר לדידן כסתם מרן ז"ל עדין איכ"ל הי"ד היכא דלא נתבטל הבש"ג ברוב משא"כ היכא דנתבטל ברוב ל"ב ובנ"ד דנתבטלה פליטת הביצים ברוב אזי לכ"ע לא בעו הכלים הכשר. וכ"ש אם אנו מצרפים ג"כ ס' הרשב"א ז"ל דס"ל גבי ביצת עוף טמא וביצת נבילה וטריפה דביצים בקליפתן לא פלטי כלל דודאי הם מותרים הכלים להשתמש בהם הישראל אח"כ בלתי שום הכשר. והגם דהסכמת הפר"ח סי' פ"ו סקי"ב ומצורף לזה חומרת מור"ם ז"ל שם ס"ו נגד הרשב"א ז"ל. מ"מ זהו אם אנו באים להתיר את המים או התבשיל באכילה. משא"כ בהיתר הכלים פשיטא שהם מותרים וכנ"ל. וע"ש בס' זכו"ל דכתב דמאחר דדין בש"ג הוא עיקרו מדרבנן ואין בו איסורא דאוריתא לכן אזלינן בספיקו להקל וכבר הסכימו האח' דבפלוגתא דרבוותא ספק מיקרי ואזלינן בו להקל ע"ש. דמזה נלמוד לנ"ד להתיר בשופי הכלים בלתי שום הכשר והוא ברור

ועיין בתשו' מוהשרד"ם ז"ל בחיו"ד סי' מ"א בדין קדרה שבשלה בה גויה בשר כשר ורחצו הקדרה ההיא עם קדרות אחרות במים רותחים דהתיר הקדרות בלתי הכשר מכח ס"ס מאחר דמחלוקת הפוס' בכלי שנאסר משום בש"ג אי בעי הכשר או לא וקי"ל כל ס' איסורא דרבנן לקולא וכ"ש באיסורא כי האי דלית ליה עיקר מה"ת דאית לן למיזל לקולא וכ"ש שרי"ו כתב דרוב הפוס' הסכימו כס' הרא"ש. ואפי' את"ל דאזלינן לחומרא כיון שהר"ן מחמיר למעשה. מ"מ איכא ספיקא אחרינא ולא נאסרו שאר הקדרות דאפי' בקדרות של בשר שרחצו אותם ביורה חולבת בעה"ת כתב דאם שניהם ב"י הכל אסור והרא"ש מתיר והרמב"ן והרשב"א מסכימין לדברי הרא"ש. וא"כ נראה דכ"ע מודו דהקדרות בנ"ד מותרות כיון דליכא טעם פליטת טעם איסור בש"ג דאין לו עיקר מה"ת ואפי' בס"ס דאורייתא אזלינן לקולא וכ"ש וק"ו בנ"ד דהוי ס"ס איסור קל דרבנן ע"כ. הרי דהרב ז"ל התיר בנדונו מכח ס"ס דפלוגתא בפשיטות. דמדבריו יש ללמוד לנ"ד במכ"ש להתיר בפשיטות מכח ס"ס וכמ"ש בעניותין וכנ"ל

ומדברי תשו' מוהרשד"ם ז"ל הנ"ל יש לעמוד ע"ד הזכו"ל חיו"ד אות ב' בדקפ"ז ע"א דכתב וז"ל ומ"ש עוד מרן סי"ו דכלים שנתבשל בהם בש"ג דהוא מחלוקת אי צריך הכשר או לא. עיין לה' מנחת כהן דדעתו להקל וכן העלה מוהרשד"ם סי' מ"א יעו"ש ע"כ. ות'ם אני דהתם בסוף התשו' אזיל לחומרא וס"ל כמ"ד דבעו הכשר וז"ל ולענין השפוד לדעת הרשב"א וסיי' הבשר שצלו בו אחר שצלה הגוי אסור ולדעת הרא"ש וסי' הבשר מותר ונלע"ד דבדיעבד כדאי הם הרא"ש וסי' לסמוך עליהם אפי' באיסור יותר חמור כ"ש וק"ו באיסור כי האי. אמנם הכלים שנכנס בהם הבשר הצלי נראה בעיני דל"מ הבשר השני שצלה הישראל ונתן בהכלים ההם שהם מותרים אלא אפי' הכלים שנכנס בהם הבשר כשר שצלה הגוי הם מותרים אפי' לדעת הרשב"א דע"כ לא אסר הרשב"א אלא כשקבל הכלי הטעם ע"י רתיחה באור אבל הבשר הצלי כשמכניסין אותה בכלי אינו כ"כ חם שהרי אין היס"ב ואת"ל שהיס"ב כבר כתב הרשב"א וכו' הכא דאינו אלא על הכלי ואינו אלא איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת והמוהל הזה פשיטא דלא הוי כ"כ חם וא"כ נראה דלכ"ע הכלים שנכנס בהם הבשר הצלי כנז' סגי להו בהדחה יפה עכ"ל ז"ל. הנך רואה בדבריו ז"ל דהכלים שנתבשל בהם בש"ג ס"ל דלכתחי' אזלינן לחומרא ובעו הכשר דוקא בדיעבד קאמר שכדאי הם הרא"ש וסי' לסמוך עליהם להתיר. והקדרות שרחצו אותם במים רותחים עם הקדרה ההיא וגם הכלי שנתנו בו בשר הצלי התיר אותם מהטעמים האמורים שם. ואיך הזכו"ל ז"ל כתב בפשיטות דדעתו כה' מ"כ להקל היפך המבואר בדבריו לבסוף. וגם על הערה"ש ז"ל בסי' קי"ג אות כ"א יש לעמוד דכתב בדעת מוהרשד"ם כהזכו"ל ז"ל. וע"ש דדחה דבריו במה שהתיר כלים שהודחו במים רותחים וכו' גם הכלים שהניחו בהם בשר צלי של גוי עש"ב

ומאי דאמרי דשרו הכלים בלתי הכשר היינו לומר אפי' דרוצה לבשל בהם ביומן תוך מעל"ע דאם שהו מעל"ע אזי פשיטא דמותרים שהרי כ' הט"ז ז"ל בסי' קל"ז סק"ז דבכל איסורא דרבנן כלי שאב"י מותר לבשל בו לכתחי'. וגם בתשו' ב"ח סי' קכ"ז כתב דכלי שאב"י מאחר שאיסור נטל"פ דרבנן אין לאסור אלא באיסור שהוא ברור ודאי ע"ש. ועיין בס' ערה"ש חיו"ד סי' א' אות ו' דכתב דמדברי הרא"ש בפ' כ"ש משמע כדברי הט"ז ועיין ג"כ בדבריו שם בסי' קל"ז אות ז' והגם דכתב שם דמוהריב"ל ומוהראנ"ח והרא"ה ז"ל ס"ל דגם כלי שאב"י הבלוע איסור דרבנן אסור לבשל בו לכתחי' ע"ש. מ"מ לענ"ד בנ"ד דאיכא כמה ספיקות ומחלוקת הפוס' ז"ל והוא איסורא דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ודאי דלכ"ע הם מותרים והוא פשוט וברור. ועיין ג"כ בספר ערה"ש סי' קי"ג אות כ"ב דעמ"ש מרן שם אם הוא כ"ח מגעילו ג"פ שהכריח מהאמור הנ"ל והאריך שהוא מיירי בכלי ב"י ע"ש. ועיין במורם שם בהגה"ה בדין גוי שבישל לחולה בשבת דמותר למו"ש אפי' לבריא וכו' דהבאה"ט סקי"ט כתב דהט"ז חולק על ד"ז ואוסר לבריא וכו' וה' פתחי תשו' שם ציין ע"ד וסיים וז"ל ועיין באשל אברהם מ"ש לענין הכלים. ובס' חכמת אדם כלל ס"ו דין י"ב כתב דיש להתיר הכלים אחר מעל"ע אפי' בלא הגעלה ועיין בחיי אדם כלל ס"ט דין ט"ז ע"כ. וחזי הוית דבריו שבחיי אדם שם שאינם מדויקים דכתב וז"ל חולה שאב"ס מותר לומר לגוי לבשל לו אפי' דברים שאסורים משום בש"ג ומ"מ מה שנשאר למו"ש אסור אפי' לחולה עצמו ובשבת אסור לבריא והכלים צריכים הכשר ואפי' כ"ח כיון דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן דין אם מגעילו ג"פ ובדיעבד אם בישל בו ויש רוב בתבשיל מותר והמיקל שלא להגעיל כלל לא הפסיד ע"כ. דדבריו קשים דבמ"ש מה שנשאר למו"ש אסור אפי' לחולה עצמו נר' מזה דתופס השיטה כמ"ש הט"ז והאח' שהוב"ד בבאה"ט שם סקי"ט דהט"ז חולק על ד"ז ואוסר לבריא במו"ש ואפי' לחולה עצמו אינו מותר אלא בשעת הדחק. והנה"כ מיקל בזה. והאחרונים חלקו וחלילה אפי' לחולה אינו מותר אלא בשבת ולמו"ש חוזר לאיסור וכ"ש לבריא