שערי עזרה צג

מקצתן שנחתכו בראשונה מתבטלים הם באחרים הנחתכים אח"כ כיון דהזתים חריפי טובא מפליט ומחלייא בכל חתיכות הזתים ולכן כולם אסורים. ועוד תירצו דלענין דינא אין לסמוך ע"ז דכבר נתבטל טעם הסכין בשנים וג' הראשונים וכו' כ"א דקי"ל לדינא דכולם הם אסורים. גם הפר"ח ז"ל בחיו"ד סי' צ"ו אות י"ח האריך וחילק כהש"ך ובסי' קי"ד כתב שכן דעת האחרונים ז"ל לאסור יעו"ש. גם המג"א ז"ל באו"ח סי' תמ"ז בדין זתים שנחתכו בסכין של חמץ כתב וז"ל ולא שייך בהו ביטול דבכולי סכין משערינן וא"כ חזרו הזתים כולם חמץ פי' דכל אחת בלעה קצת מהסכין וא"כ נעשית כל אחת בלועה מהחמץ ושוב לא פלט ע"כ. וכתב ה' מחצית השקל ז"ל פי' כל אחת בלעה קצת מהסכין ר"ל שבכל חתיכה נבלע עד כדי נטילה ולא יצא כל הבלוע בסכין כ"א מעט נפלט לתוך חתיכה. ואף שבצירוף כל החתיכות יש ס' מ"מ הלא נבלע בכל חתיכה עד כדי נטילה. ואע"ג שאח"ז כבשם יחד וכבוש כמבושל ונימא שוב פלטו החתיכות מה שבלעו מהסכין ובצרוף כל החתיכות הלא מסתמא יש ס' נגד הסכין לזה סיים ולא פלט וכו' יעוש"ב. וסיים שם המג"א דדברי הש"ך ביו"ד סי' צ"ו עיקר וכ"כ הב"ח פי' דכל הזתים שנחתכו הם אסורים. גם הט"ז ז"ל שם כתב וקשה דלמה לא יתבטל הסכין בס' נגד הזתים דאז ודאי אי משערינן בכל הזתים איכא טפי מס' נגד כל הסכין. ותירץ דכיון דחותך כל א' וא' בפ"ע ואין בה לבדה ס' נגד הסכין אפי' מתערבת אח"כ אין האיסור שבה נפלט ממנה לגמרי. וכתב עליו ה' מטה יאודה ז"ל אע"ג דבדבר הנבלל ונימוח אם נאסר מתחילה ואח"כ נתרבה עליו ההיתר דניתר הכל כיון שהכל נבלל ונתערב והכא הזתים מתערבים במים דהוי דבר לח. מ"מ בעינן שיהא הכל לח בלח משא"כ זתים הוי דבר יבש ועומדין בעינייהו ואינן מתערבים יפה עם הלח. ווה הוי כפי מה שפסק הש"ע יו"ד סי' ק"ו דחתיכה שבלעה איסור ואין בה ס' לבטלו שנפלה לקדירה אחרת אע"ג דיש ס' להתיר קדירה ב' החתיכה עצמה לעולם אסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט לגמרי. והכא נמי כל זית שנאסר שוב אינו ניתר ע"כ. ועיניך תראינה בדברי הט"ז הנ"ל דהא דמקשה ומתרץ הי"ד גבי זתים שחותכין בסכין חמץ דהתירא בלע. משא"כ בזתים שנחתכו בסכין ש"ג מפשט פשיט"ל דאסורים דאיסורא בלע ע"ע. ומהתימה על ה' מש"ל ז"ל דכל רז לא אניס ליה דהקשה הוא על מרן ז"ל ממ"ש בסי' צ"ו בדין הלימוני"ס דהוא סותר למ"ש בסי' קי"ד בדין הזתים והניח בצ"ע ולא זכר ש"ר דכבר חקרוה שרים אשלי רברבי ובאו לכלל ישוב ואין כל חדש

וראיתי לה' שולחן גבוה באו"ח דכתב דאין כאן תימה כלל דהטור ז"ל לא פשיט בפשיטות בדין הסכינים שהזתים אסורים כ"א בדין כבישתם בקדרה מחומצת וגם מרן ז"ל הלך לדרכו דדין הסכין מחומץ הין ולאו ורפייא בידיה ולא פשיט ליה לא לאיסור ולא להיתר. אמנם כשבא לו אל טור יו"ד וראה דברי בעל שבולי הלקט דכתב דטעם הסכין בטל בראשון וב' פשיט ליה מילתא כדנא ופסק כן בש"ע ע"כ. ועמו הס"ר זה לא ניתן ליאמר דעם שנסכים עמו לסבול הדוחק העצום הזה בדעת מרן ז"ל שכל רז לא אניס ליה. מ"מ מה נענה ביום שידובר בנו דברי מרן ז"ל שביו"ד סי' קי"ד בדין הזתים הנחתכין בסש"ג דפסק שם שהם אסורים עם שבסי' צ"ו הביא דברי הר' שבולי הלקט בדין הלימוני'ס דטעם הסכין הוא בטל בראשונים עכ"ז בדין הזתים פסק שהזתים אסורים דמזה נר' בבירור דתירוצו אינו ומוכרחים אנו לומר דיש שינוי ביניהם כמ"ש האח' ז"ל דהזתים חריפי טפי וכנז"ל. גם ה' ערה"ש ז"ל בחא"ח סי' הנז' כן עלתה הסכמתו דזית חריף טפי מלימוני'ס והכריח זה ממה שפסק מרן בזתים הנחתכין בסכין ש"ג שהם אסורים ע"ש

קנצי למלין דכפי דברי הפוס' ז"ל הנז"ל איני רואה מקום להתיר זתים הנחתכים בסכין ש"ג כלל והם אסורים באכילה. גם יש לדון דאם חתך הזתים בסכין של ישראל של בשר אפי' שהוא אינו ב"י והוא מקונח יפה אין לאוכלו עם חלב וגבינה כמו שפסקו הפוס' האח' ז"ל דכל ד"ח משוה לאינו ב"י כב"י ומחלייא ליה לשבח ושגם מרן ז"ל חזר בו וכן ס"ל לדינא כהי"א שהביא בסי' צ"ו ס"א ע"ע ה"ה בספרתם. והגם דבזה בנחתכו בסכין בשר של ישראל יש צדדין להקל לאוכלם עם גבינה יען דהיתרא בלע והוא נ"ט בר נ"ט עכ"ז יש ליזהר ולהחמיר עיין בהמג"א ז"ל או"ח סי' תנ"א סקל"א דבד"ח אין מועיל בו נ"ט בר נ"ט וכו' ע"ש. ועיין בהש"ך סי' קכ"ב סק"ב דכתב אם בישל ד"ח בקדרה של בשר ב"י אם בשלו בו אח"כ מעל"ע שנתבשל בו הבשר אעפ"י שאינו מעל"ע משנתבשל בו הד"ח והיה ב"י כשנתבשל בו הד"ח מותר. אבל אם נתבשל בו בתחי' דבר איסור אפי' נתבשל בו אח"כ דבר שאינו חריף אם הוא ב"י מונין אח"כ מעל"ע מתבשיל השני כדלעיל סי' צ"ד סקכ"ב ע"כ. ובס' שפתי דעת בסי' צ"ד סקכ"ב האריך שם בדינא דנ"ט בר נ"ט ובסוף כתב וז"ל ודע דלפי"ז אם בישלו ד"ח תוך מעל"ע לבשר ובתוך מעל"ע לד"ח בישלו חלב להב"י שרי ולהש"ך דעיקר טעמא דנ"ט בר נ"ט דהיתרא ולפי"ז בד"ח לא שייך זה א"כ אמאי כתב הש"ך בקכ"ב אות א' דשרי. ושו"ר באורח מישור שם אות א' הרגיש קצת בזה ומ"ש שם דעל או"ה נמי קשה לק"מ דהאו"ה כתב בפי' וכו' ע"ש. ובש"ע דפוס ווין בסי' צ"ו יש הגהה מהר"ר עוזר ז"ל ע"ד הש"ע ס"ג והביא דברי המג"א או"ח סי' תנ"א הנ"ל והאריך בזה ולבסוף כתב וז"ל והשתא א"ש הא דכתב הש"ך ר"ס קכ"ב בדין ד"ח שבשלו וכו' ולכאורה ק' הרי ד"ח שנתבשל בו עושהו כממש. ולפי מ"ש ניחא דהוי נ"ט בר נ"ט מן הבשר לקדירה ולד"ח טעם א' ומן הד"ח מה שחזר לקדירה הוא טעם ב' והוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. והא דנקט האו"ה שם שאב"י משום דנקט אליבא דכ"ע לאפוקי בזה איכא פלוגתא דלא"ז דנ"ט בר נ"ט אסור בבישול גם זה אסור וזה ברור ע"כ ע"ש. ואין להאריך והמחמיר גם בזה תע"ב וצוי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט: סימן ט'

בש"ג. גוי ששלק ביצים בקליפתן במים של ישראל. נשאלתי אם צריך הכלי אח"כ הכשר או לא

תשובה. נלע"ד דיש להתיר אותו הכלי להשתמש בו ישראל אח"כ בלתי שום הכשר יען דאעיקרא כלים שבישל בהם גוי דברים דאית בהו משום בש"ג אם צריכים הכשר או לא בפלוגתא מתנייא וכמו שהביא מרן ז"ל בש"ע חיו"ד סי' קי"ג סט"ז והגם שמרן סתם שם דבעו הכשר מ"מ יש לחלק ולומר דהי"ד אם בישל בהם בשר כשר וכדומה מידי דאית ביה משום בש"ג משא"כ שליקת ביצים במים בקליפתן כנ"ד אי"צ הכשר. דהנה נודע דבדין בש"ג הוא בטל ברוב ולא בעי ס' וכמ"ש מור"ם ז"ל בסי' קי"ב סי"ד בדין פת ש"ג דבטל ברוב וכתב הבאה"ט שם בשם האו"ה והת"ח דדין זה הוא אפי' בבש"ג ממש ועיין ג"כ בסי' קט"ו בהגה"ה שם ס"א. וכך הוא הדרך דכששולקין בצים בקליפתן במים