שערי עזרה צב

מה שפי' בכונת דבריו וע"ז סיים וכתב דלדינא כן הוא עיקר דאסורים דאף דנימא דכונת האו"ה כמו שהבינו דבריו שאר האח' דקודם שנתנום במים לא מיקרו ד"ח מ"מ אנן לא קי"ל כוותיה וכו' עש"ב באות מ"ב ומ"ג

ומהאמור אתה תחזה דגם מ"ש הפר"ת ז"ל דבהכרח להגיה דברי האו"ה בהיפך כדברינו. אחהמ"ר לא אפשר להגיה כן בדבריו כלל וכנ"ל דהדבר פשוט מעצמו דהאו"ה סל"ה דקודם נתינתם במים לא חשיבו חריף גמור להפליט טעם הסכין בהם. וכבר כל הפוס' ז"ל הבאים אחריו נצבו כמו נד ודחו סברתו וס"ל לדינא דחשיבי חריפים גמורים כשאר דברים החריפים וממילא יוצא לנ"ד דהזתים החתוכים בסכין ש"ג קודם כבישה שהם אסורים הגם שהסכין הוא אינו ב"י וקי"ל בעלמא נטל"פ מותר. מ"מ מאחר דהזתים הם חריפי וחורפייהו מחלייא להו ומשוה לאינו ב"י כב"י ואסורים כשאר דברים החריפים דהסכמת האח' ז"ל דקי"ל לדינא דכל ד"ח נ"ט לשבח דמשוה לאינו ב"י כב"י. ומה שיש לעמוד ע"ד הרב"ד בחאו"ח סי' קצ"ו בדין הכרתי שחתכו אותה בסכין חמץ שאינו ב"י דכתב שם להיתר. והם נגד דבריו שבחיו"ד סי' ל"ח ממש כיעו"ש כבר קדמו שרים ועמדו ע"ד עיין בס' ערה"ש ובס' זכור לאברהם חיו"ד באות חריף יעו"ש. והשו"ג בא"ח סי' תמ"ז הבי"ד הרב"ד ז"ל שם או"ח בדין כרתי ולא העיר בזה ע"ש

ולאומר שיאמר דעדין יש צד להתיר הזתים הנ"ל ממה שנודע דהפוס' ז"ל בהאי דינא דזתים שחתכם בסש"ג שאסורים המה ראו כן תמהו דמ"ש מההיא דכתב הב"י ז"ל בשם שבולי הלקט בסי' צ"ו בדין הלימוני"ס וחתיכות דגים שמביאים הגוים שמותרים מפני שמביאים הרבה ביחד ואף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה נתבטלו באחרים הנחתכים אח"כ שאינם נאסרים כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ועין במורם בהגהה סי' צ"ו ס"ד. וא"כ גם בזתים יהיו מותרים דכבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ואף הראשונים שנאסרו יהיו בטלים אח"כ ברוב תערובת ומאי שנא. וכל אחד מהם ז"ל מצא ישוב ברוחב מבינתו לקושיא הלזו. ואתייא מכללא ראה ראיתי להגהות דרישה בסי' קי"ד דעמד בזה ותירץ דבדין הזתים איירי שאין כ"כ זתים מרובים שיהיו בטלים השנים או הג' הראשונים ע"ש. דנר' מדבריו דאם יש זתים מרובים כ"כ שיעור לבטל זתים הראשונים כנ"ד אזי כולם מותרים. גם הפר"ת ז"ל כתב וז"ל ואין היתר לזתים החתוכות אלא במציאות שעושים הרבה דמן הסתם איכא שיעור ביטול לסכין עצמה ע"ש. דלפי"ז יוצא לנ"ד דאנ"ס דבשעה שחותכים הזתים הם חותכים כמה סאין בסכין אחד דהם מותרים. ולא מבעיא לדעת הגהות דרישה דהצריך כ"כ זתים לבטל הב' והג' זתים הראשונים דבנ"ד בודאי יש שיעור הרבה לבטל זתים הראשונים. אלא אפי' להפר"ת דהצריך כ"כ זתים כדי שיהיה שיעור לבטל הסכין ואפשר דהסכין שחתכו בה היא גדולת הכמות עכ"ז מאחר דבשעה שחותכים הזתים בנ"ד הם חותכים הרבה כמה סאין ויש כמה ביטולין לסכין דמותרים הם וכנז"ל

אמנם המעיין יראה דלית דין בר סמכא דמלבד דהשו"ג ז"ל בחיו"ד סי' צ"ו שדי ביה נרגא בתי' הגהות דרישה ודחה תירוצו וכתב דאין זה עולה יפה דמסתמא זתים מרובין יש שחותכין בסכין אחד לאלפים ולרבבות יעו"ש. עוד דבר סת'ר לי אנכי הדל לדברי ההגהות הנ"ל ממ"ש בפו"ד בסי' צ"ד וצ"ו דעמ"ש הטור בסי' צ"ד אם חתך את הבצלים בסכין ש"ג צריך ס' נגד כל הבצלים כתב שם בפרישה אות ט' וז"ל קשה דלא הו"ל לרבינו לכתוב האי דינא סתמא כיון דס"ל כר"א דלא אמרי' חענ"נ כ"א בב"ח לכן נראה דגם רבינו מודה בזה ומטעם דדוקא בחתיכה שנאסרה מאיסור שנפל עליו בפעם אחת אמרינן גביה אפשר לסוחטו מותר. משא"כ כאן בבצלים שחתכן דק דק בסכין של איסור ובכל חתיכה בעינן ששים נגד כל הסכין וכשחתך דק דק והשליכן יחד לקדירה בעינן כמה פעמים כדי כל הסכין דומיא דתחיבת הכף ב' פעמים בקדירה דכתב רבינו לעיל דבעינן ב"פ ס' נגד כל הכף וה"ה אם תחב הכף כמה פעמים לקדירה בעינן כמה פעמים ס' ולא הוה בקדירה כ"כ פעמים כדי כל הסכין. משא"כ בחתך בסכין של בשר דאין שם נבילה עליו וכו' ע"ש כ"כ בפרישה בסי' צ"ו אות ז' דאף הרא"ש ורבינו דס"ל כר"א דל"א חענ"נ כ"א בב"ח לא סגי כאן בחתכו בסכין ש"ג כדי כל הסכין לחוד דכיון דחתכו בהסכין דק דק בעינן בכל חתיכה נגד כל הסכין דשם נבילה עליה וכו' דומיא דתחב הכף בקדרה ב"פ ואין בבצלים כ"כ משו"ה בעינן לפחות ס' נגד כל הבצלים וכו' ע"ש. הרי לך דדברי הגהות דרישה הנ"ל הן נסתר מחמתן ממ"ש בפו"ד של סי' צ"ד וצ"ו דמבואר יוצא לדין הזתים דאף שחתכו בסכין אחת כמה וכמה זתים מרובים לא אמרי' דגו"ד זתים הראשונים הם דוקא שנאסרו ואלו הם ברוב הזתים שנחתכו אח"כ כמו בלימוני'ס כ"א אמרי' דבכל פעם ופעם שחותך בסכין בזתים הזית ההוא נאסר. ורציתי לעמוד בדברי הפרישה במ"ש בסי' צ"ו אות ז' דנראים דבריו קשים דידיה אדידיה אמ"ש שם בדרישה ואמ"ש לעיל בסי' צ"ד בפו"ד ע"ע ברם הכא לא יכולתי להאריך

גם הרב"ד ז"ל בחיו"ד סי' ל"ח די"ז כתב דהא דאמרי' דצריך ס' נגד חלק הסכין הי"ד כשחתך פעם אחת אבל אם חתך ב"פ ודאי דצריך ב"פ ס' נגד חלק הסכין ואם חתך ג"פ צריך ג"פ ס' נגד חלק הסכין וכן ד' וכן ה' וכן כמה פעמים צריך ס' פעמים כמנין פעמים שחתך וכיון שחתכן דק דק שא"א לעמוד במנין הפעמים שחתך אז צריך לשער ס' נגד הצנון כולו וסגי בהכי אע"ג דליכא ס' כנגד תחיבות הסכין שאין אנחנו יכולים להחשיב יותר מאם היה הצנון גופו חתיכת נבילה גמורה ע"ש שהאריך והעלה כן לפסק הלכה למעשה. וחזי הוית לה' בית יאודה ח"א סי' ט"ו דכתב שם ע"ד מרן ביו"ד סי' צ"ד ס"ב דפסק דאם תחב הכף לקדירה ש"ב ב"פ דצריך ב"פ ס'. דהטעם הוא דבכל פעם יש שינוי דמתחי' אנו משערים כנגד החלב המובלע בכף אלא כיון דלא ידעינן כמה בלע משערינן בכולו. אבל בפעם ב' ניתוסף האיסור דהכף נעשה נבילה ע"ש. ונראה דאזיל בשיטת מוהרי"ל ז"ל הביאו הבאה"ט שם בסק"ד דכתב שם הילכך כשתחבו ב"פ תו ליכא למימר דנ"נ דכיון דנאסר הכף לא נ"נ אח"כ אפי' תחבו הרבה פעמים סגי בב"פ ס' ע"ש. ודברי הפרישה והרב"ד ז"ל הנ"ל הם נגד דברי מוהרי"ל והתה"ד סי' קפ"ד וה' בית יאודה ז"ל הנ"ל דלדידהו לא די בב"פ ס' כ"א לכל פעם ופעם צריך ס' וצריכים אנו לידע לפי סברתם מהו טעמו של דבר דכפי הנראה היה די בב"פ ס'

וראיתי לה' ב"ח והש"ך והכנה"ג בסי' צ"ו הגב"י אות ל"ח דתירצו להך קושיא שקשה על דין הזתים מהא דלימוני"ס. והוא דיש לחלק דהא דלימוני'ס כיון שאינם חריפים כ"כ א"כ לא מחלייא אלא מה שבלוע בדופני הסכין וזה מתבטל בראשון וב' ושוב אין כח להלימוני'ס להשוות לשבח מה שבלוע מבפנים מה שנתבטל כבר. משא"כ בזיתים דחריפי טפי מלימוני'ס והוי כמו צנון ומפליט ומחלייא בכל הזתים החתוכות שאפי' מה שבלוע בפנים משוי ליה לשבח וכל א' וא' נעשית נבלה ולא שייך תו למימר כמ"ש בלימוני"ס דאף אם נאסרו