שערי עזרה פט

כתב וז"ל בד"א בחתיכת נבילה שנפלה לקדירה כשהיא חיה אבל אם נתבשלה תחי' ואח"כ נפלה לקדירת היתר עצמות שבה מצטרפין עם האיסור לפי שבלעו מבשר הנבילה כשנתבשלה לבדה וכו' וכ' הב"ח ז"ל ע"ז דהא דכתב כשנתבשלה לבדה ולא כתב כשנתבשלה תחילה כמ"ש מקודם בא לומר היכא דלא ראה האיסור כשהיא חיה התם הוא דלא סגי בס' כנגד הבשר דשמא נתמעט וכו' אבל אם ראה האיסור כשהיא חיה אז ודאי בס' סגי כנגד הבשר שראה בעוד שהיתה החתיכה חיה. ואין כל זה אלא כשנתבשלה לבדה. אבל אם נתבשלה תחילה עם שאר חתיכות איסור אז אפי' ראהו לאיסור כשהיא חיה לא סגי בס' כנגד הבשר דשמא משאר חתיכות איסור נתמעט בשר הנבילה ונכנס בעצמות של חתיכה זו ע"כ

ועם דדיוקו ופירושו בדברי הטור הם נכונים וראויים למ"ש ברם על דברי הרא"ש ז"ל אינם מתישבים היטב דקאמר ואפי' נתבשלה תחילה אותה חתיכה של נבלה בפ"ע בקדירה כשחזרה ונפלה בקדירה של היתר אע"ג דמשערינן כל הבשר שבה לא סגי בהכי אם לא ישער גם העצמות דשמא וכו' ע"כ. דתיבת אפי' דקאמר ר"ל ל"מ אם נתבשלה תחי' עם חתיכות נבילות אחרות אלא אפי' שנתבשלה תחי' לבדה שכן הוא מפשט הלשון

וראיתי לה' משחא דרבותא בד' ע' שהק' על דברי הטור דמכאן משמע היפך מ"ש למעלה דאם אין ידוע כמה הוא האיסור דמשערין כמו שבא לפנינו דהא הכא חיישי' לשמא נתמעט בשר נבילה בבישול ונכנס בעצמות. ואין לומר דמ"ש הטור כשנתבשלה לבדה היינו עם נבילה אחרת וכו' והביא דברי הרא"ש דבפג"ה ומ"ש ה' מעדני יו"ט בפי' והוק"ל בדבריו וסיים איך שיהיה מוכח מכאן בהדייא דחוששין לאיסור שמא נתמעט וזה כדברי הפר"ח ז"ל עכ"ד. ואחהמ"ר לא ידענא מאי קק"ל דנהי דבעלמא לא חיישי' לאיסור שמא נתמעט ולא איכפת לן במה שכלה ואבד ע"י האור. מ"מ כאן שנתבשלה הנבילה תחילה היא והעצמות יחד ובלעו העצמות ע"י הבישול מבשר הנבילה ושוב חזרו ונפלו הכל תוך ההיתר בהכרח הוא לצרף העצמות עם בשר האיסור כיון שכבר נכנס בעצמות מטעם בשר הנבילה בתחי' ולא ידעינן כמה בלעו ולכן העצמות שהם בלועין מטעם הנבילה צריכין להצטרף עם האיסור ועיין בהרא"ש שכתב מידי דהוה אקדירה שבישל בה בשר דלא יבשל בה חלב. והיינו לומר שהם שוב אח"כ פולטים טעם ג"כ מה שקבלו מכבר. ויש הפרש גדול מדין זה לדבעלמא דלא חיישי' לאיסור שמא נתמעט והוא ברור. ועיין בפרישה דכתב פי' אע"ג דהחתיכה אינה נ"נ לר' אפרים והרא"ש וסגי בשיעור ס' נגד האיסור שנבלע בעצמות והיינו כמו שהיה האיסור מתחילה מ"מ כיון דלא ידעינן כמה היה ושמא נתמעט צריך ס' נגד העצמות ע"כ. באופן דלע"ד ל"ק ול"מ. ברם מה שהוק"ל ע"ד ה' מעדני יו"ט במה שפי' בדברי הרא"ש במ"ש ואפי' נתבשלה תחילה בפ"ע נראה דהאמת עמו שהוא מהקושי ומה שפי' איהו בדבריו הוא יותר מיושב כאשר עיני הרואה תחזינה מישרים. וראיתי בס' ערה"ש בסי' צ"ט אות א' דהביא בשם הב"ח ז"ל דהי"ד בבישול אבל במליחה אפי' עצם רך דאיסור מצטרף להיתר ע"כ. והנך רואה דזה נגד דברי הכנה"ג ז"ל דכתב שם בהגה"ט אות ז' דאין חילוק בין נתבשלה לנמלחה דה"ה אם נמלחה הנבילה כבר ע"י המלח בלעו העצמות מן האיסור ונאסרו ומצטרפין עם האיסור ולא עם ההיתר ע"כ. והשו"ג ז"ל בסק"ז הבי"ד וכתב דמ"ש ומצטרפין עם האיסור לא לכל העצם קאמר דהלכה רווחת היא בישראל דאין המליח מפליט כמבושל אלא עד כדי קלי ולכל המרבה אם הוא שמן עד כדי נטילה וכדלקמן סי' ק"ה ס"ט דכיון דהעצמות אין בהם נ"ט הו"ל כטהור וטמא שנמלחו יחד שאינו אוסר אלא כ"ק או נטילה ע"כ

ב. בכנה"ג חיו"ד סי' פ' הגב"י אות כ' הקשה עמ"ש שהאמוראי סברי דתאו ומתרגמינן תורבלא חיה הוא דבש"ס אמרו איפכא דרבנן סברי דשור הבר מין בהמה הוא מדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה וכו' וצריך למחוק תיבות אלו וצ"ל אלמא דהני אמוראי סברי דתאו חיה הוא ע"ש. ולע"ד יש לישב דהכונה הוא שהאמוראי סברי דתאו אע"ג דמתרגמינן תורבלא עכ"ז הם סברי דחיה הוא ותחילת הלשון הוא נרדף ואי"צ לשבש הספרים. עו"ש כתב וז"ל ולכן נ"ל להגיה בדברי הרא"ש וי"ס שכתוב בהם ודילמא מינא דתאו נינהו אלמא דהני אמוראי בתראי ס"ל דתאו מין בהמה הוא מדתרגמינן תורבלא. וכונתו לחזק סברת הרמב"ם שפסק כרבנן דמין בהמה מדחזינן לאמוראי בתראי דמקשו ודילמא מינא דתאו וכונתם לומר דמין בהמה נינהו ולכן פסק רבינו בעה"ט דמין בהמה ע"כ. ואנכי העבד אחהמ"ר קל"ט ע"ד דהרואה יראה דזה לא שייך ליאמר כלל דשם בגמ' בתחילה פשיט ליה דעיזי דבאלא הם מיני דעיזי נינהו פי' דמין בהמה הם והקשה לו ודילמא מינא דתאו או מינא דזמר הוא כלומר דמין חיה הוא ומהיכן פשיטא לך דמין בהמה ומפשטיות הלשון בקושיא מוכת שפיר דס"ל דתאו מין חיה כר"י ואם נאמר כמו שהגיה הוא ז"ל איך תפול קושית האמוראים בש"ס מאחר דבתחי' פשיט ליה שהם מין בהמה מאי מקשה אח"כ ודילמא מינא דתאו נינהו וכלומר דמין בהמה הם הא איהו נמי הכי קאמר דמין בהמה הם ובהכרח צריכים אנו לומר דממאי דמקשו ודילמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו דס"ל דתאו מין חיה הוא ולא כמו שרצה להגיה הוא ז"ל וכעת לא ראיתי מי שעמד בזה ע"ד ולי דבריו צ"י. ועיין בדבריו ג"כ שם אות כ"ד. והפר"ח ז"ל סק"ג הביא דברי הרמב"ם והרשב"א ז"ל והאריך ליישב ע"ש ולא זכר מדברי הכנה"ג מה שהאריך בזה

ג. בש"ע סי' קכ"א ס"ב מגעילן ואח"כ מטבילן אם הם של מתכת והם מותרים ואם הטבילן ואח"כ הגעילן מותרים וי"א שצריך לחזור ולהטבילן ע"כ. כתב השו"ג ז"ל בשם כנה"ג הגב"י אות ו' דג' מחלוקות איכא דלדעת רשב"ם וסי' אם הטבילן קודם הכשרן לא מהני ול"מ ולר"י אפי' לכתחי' יכול להטבילן קודם ההכשר ולהראב"ד לכתחי' צריך לעשות ההכשר קודם ואי אפיך לית לן בה. ולענין הלכה מרן בס' הקצר הביא ב' הסברות וכתב ס' המחמיר באחרונה משמע דס"ל לפסוק כס' המחמיר. ואין זה של"א הפוס' כן כ"א כשמביא בלשון י"א וי"א אבל כשמביא ס' הראשונה בסתם וס' שניה בלשון י"א דעתו לפסוק כסתם וא"כ הכא דעתו מבואר לפסוק כס' ר"י שהביא בראשונה בסתם. וכן בדין שהרי כס' ר"י כתבו התוס' והרא"ש וגם הטור דרך בדרך הזה מדהביא דעת ר"י באחרונה ומסתמא לא פליג אהרא"ש אביו ז"ל ולכך סתם בתחי' רבינו כס' ר"י והכי נקטינן ע"כ. ות'ם אני מאחר דבתחילה הביא בשם הכנה"ג דג' מחלוקות וכו' איך כתב בסוף דרבינו המח' פסק כר"י דהרי ר"י ז"ל ס"ל אפי' לכתחי' יכול להטבילן קודם הכשרן ואילו רבינו המח' פסק דלכתחי' צריך להגעיל קודם ואם הטביל קודם מותרים וזהו כס' הראב"ד דס"ל דלכתחי' צריך ההכשר קודם ואי אפיך לית לן בה. ואין לומר דט"ס נפל בדבריו וצ"ל כהראב"ד במקום ר"י דהא ליתא מסיום דבריו שכתב וכן בדין וכו' כיעו"ש ודבריו צ"י. עו"כ שם באות שאחריו בשם הכנה"ג הגה"ט