שערי עזרה פח

איסורין כתב וכ"כ המרדכי בפ' השוכר בשם ראבי"ה ז"ל ע"ש. ובהכרח צריך לפרש דמ"ש וכ"כ האגור בשם ראבי"ה ז"ל הוא חוזר על תחילת הלשון שהביא והלכתא אידי ואידי בס' וכו'. גם לפי"ז מוכרחים אנו לומר דמ"ש בהגמ"י דרשב"ם פי' דא"צ ס' מפני שפוגם וכן ראבי"ה משמו ע"כ. היינו דראבי"ה כ"כ בשם רשב"ם אבל איהו לא ס"ל כן אלא דבעי ס'. ובדברי הגמ"י דכתבו בשם בה"ג דשרץ אינו בטל טעמו אלא באלף הוק"ל אני הדל דהתוס' בד"ה אידי ואידי כתבו בשם בה"ג דפי' בשכרא וחלא בס'. וכדי לעמוד על הדבר ראיתי בעיקר דברי הבה"ג ז"ל בד' קכ"ב סוע"ב שאחר שהביא דברי הש"ס ההוא עכברא דנפל בחביתא אסריה רב וכו' סיים וז"ל חבית שיש בתוכה משקין בין יין בין שמן בין כל משקה ונפל לתוכה עכבר או שרץ שיעורו אחד מאלף החבית והמשקין מותרים פחות מאלף אסורים ואם ביקש לטהר את הכלי מכניסן לכבשן עד שיהיה כבתחילה רב אחאי שיער בחלא בחמשין רב שימי שיער בשכרא בס' מידי דהוה אכל איסורין שבתורה עכ"ל. ודעתי קלה כמות שהיא לא ידענא לכוין אימר"א מאי ס"ל לפסק הלכה דאי כונתו לפסוק כמ"ש בתחילה דשיעורו א' באלף א"כ מהו שסיים אח"כ ר"פ שיער בן' ור"פ שיער בס' מידי דהוה אכל איסורין שבתו' מנ"מ בסיום דברים אלה. ונר' דההגמ"י מפרשים תחילת דבריו הם לפסק הלכה שכן ס"ל דלא בטל כ"א באלף. גם הגה"א אזלי בשיטתייהו דכתב וז"ל פי' בה"ג דשרץ ל"ב כ"א באלף והכי איתמר בירוש' ואין לסמוך ע"ז שחולק תלמוד שלנו ופסיק עכברא בין בחלא בין בשכרא בס' פר"י מוהרי"ח ע"כ. ולא ידעתי מה יענו בסיום דבריו של הבה"ג דלמאי נ"מ אמרם. והתוס' דהביאו בשם בה"ג דפי' בשכרא וחלא בס' כעת לא מצאתי כן בדבריו

עוד איתא בהג"א שם עמ"ש הרא"ש ז"ל לשון הש"ס אידי ואידי בס' נכתב בהגה"ה מא"ז וכן לשאר משקין וכו' ואע"ג דבריה ל"ב לאכול גוף הבריה כשנתערבה ואינה ניכרת ה"מ בס' כשאר איסורים אבל בתתק"ס בטילה כדמשמע בירוש' ואין ללמוד מכאן לחמץ בפסח ולסתם יינם דהם במשהו עכ"ל. ודבריו הם כדברי הר"ש דגוף הבריה בטילה בתתק"ס וכו'. גם הרשב"א בתו"ה בבית ד' בדיני התערובות בתחי' הביא דין חתה"ל שאינה בטילה לעולם והבי"ד התוספתא דחתיכה שנתערבה בין החתיכות אפי' הן אלף כולן אסורות ואח"כ כתב ומן הדברים שאינן בטלין בריה אסורה. ומ"מ אינה כשאר דברים האסורין שאמרנו שאין להם ביטול לעולם שזו בטילה היא בתתק"ס כמו שנכתוב למטה אבל עד אותו שיעור אינה בטילה ע"כ. ובתשו' סי' ע"ר בח"א נשאל עמ"ש בתו"ה דבריה בטילה בתתק"ס והשיב והאריך לפרש המשנה דג טמא וכו' דג' חלוקות הן וכו'. ובסי' רע"א כתב וז"ל ומ"ש למה פסקתי כהירוש' אני אמרתי דכל שהוא למעלה מחד בתרי דמין במינו לדידן דלא ס"ל כר' יאודה דרבנן הוא וכ"ש שיעורי ק' ור' ודבר שבמנין וחתהר"ל ובריה כולן דרבנן הן דמדאו' חד בתרי בטיל וכל בדרבנן הולכין להקל ולא מצאתי מקום בגמרין מפורש מוכרח בבריה דלאו הכין. ואם דעתך מפני ששנינו גי"ה בזמן שמכירו זורקו ואוכל השאר ואם אינו מכירו כולן אסורין ומדלא יהיב שיעורא ש"מ אפי' באלף ל"ב א"כ בא ונקשה ממנה להני דירוש' דמתני' היא ואינהו ודאי ידעי לה למתני' והיאך נחלקו עליה ועשו מעשה דאמרי' התם דר"י בר בון התיר עכברא באלף ולא שיהא צריך אלף אלא מעשה היה שנתערב באלף והתיר וה"ה בתתק"ס כבריה שהתירו שם בשיעור זה וכ"כ הר"ש ז"ל וכו' ומה שאתה שואלני טעם הירוש' בשי' זה גם אנכי לא ידעתי ולא נתפרש לנו ע"כ. ועי' ג"כ בסי' ר"פ ורפ"א ותמ"ג. וכפי מ"ש בסי' ע"ר בפי' מתני' דג' חלוקות אשמעי' וכו' נר' דיש לישב דבריו שבסי' שצ"ד דנר' דמפרש דברי הירוש' לענין פליטתו ובמ"א קאמר בפי' דלענין ביטול הבריה עצמה קאמר והוו דבריו סתראי. די"ל דלית בהו סתירה וכעת לא יכולתי לעמוד היטב בדבריו. והערוה"ש ז"ל בסי' ק"ד מחיו"ד אות ב' הבין בדבריו דמ"ש בתשו' סי' שצ"ד היא סותרת למ"ש בתשו' סי' תמ"ג ובח"ה בפ' ק"ה ולא ידעתי מדוע לא הוק"ל ע"ד שהם סתראי ולע"ד די"ל. גם החינוך ז"ל בפ' שמיני סי' קס"ג פי' דברי הירוש' דלביטול הבריה עצמה קאמר אלא דלדינא קי"ל כתלמוד דידן דאפי' באלף ל"ב. גם רי"ו ז"ל בנתיב ט"ו כתב כהחינוך. אך הר"ן ז"ל סו"פ ג"ה פי' דברי הירוש' בביטול הטעם והביא הראיה שדחה אותה הרשב"א ולא זכר את שמו והוא מהתימה שכתב בשם איכא ח"ד וכו' ולענין הלכה פסק בש"ס דילן דהטעם בטל בס'. גם הרא"ש כן ס"ל ומרן בב"י ז"ל בסי' ק"ד כתב דמדברי התוס' בפ' בתרא דע"ז נר' דמפרשי דבירוש' לבטל פליטתו קאמר כהר"ן ז"ל ולענין הלכה כיון שהתוס' והר"אש והר"ן ז"ל מסכימים לאסור וגם דעת הרי"ף והרמב"ם נר' כן מדלא הזכירו דב"ז הכי נקטינן ע"כ. והכנה"ג בהגב"י אות ה' תמה על התוס' דלמה הוצרכו לומר דתלמודא דידן עיקר כיון דבירוש' קאי אגוף הבריה. וכ' ע"ז ה' ערוה"ש ז"ל שם דדעת התוס' דהירוש' מיירי לענין פליטתו וכדעת הבה"ג והרא"ה בב"ה והר"ן והרשב"א בסי' שצ"ד וכו' ע"ש ולא היה מהצורך להביא מרחוק דמרן הב"י ז"ל בסי' ק' כ"כ בפי' דהתוס' מפרשי דבירוש' לבטל פליטתו קאמר וכנז"ל. ואני אומר דהכנה"ג ז"ל הוא בעצמו סיים וכתב ועיין בלח"מ. ולע"ד דכונתו היא בציון הלז דשם בלח"מ הל"ד הובאו שני פי' ולפי' האחד ל"ק ול"מ

וראיתי בהלח"מ שם בהל"א דהק' דכיון שהיא בריה ליבעי ס"א כמו הביצה שיש בה אפרוח דכתב רבינו דבעי' ס"א ותירץ דשאני התם שהוא ודאי איסור לכך עשו לו חכמים היכר אבל הכא שהוא ספק די שנאסור אותו ואי"צ היכר ע"כ. ופשוט הוא דחה שמקשה ומתרץ הוא אליביה דהרמב"ם ז"ל שנתן טע"ז מפני שהיא בריה בפ"ע עשו היכר בה משא"כ לטעם שכתבו הרמב"ן והרא"ש והר"ן והטור ז"ל לפי שיש בבצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה אינו משגיח עליה לדמות אם זו וכולן שוות ממש לפיכך הוסיפו אחת ולא הצריכו לשער על כל אחת ואחת ועיין שם בכ"מ ז"ל לטעמם זה ל"ק ול"מ

א. כתב הרא"ש ז"ל בפג"ה בשם הר"ש ז"ל דהביא ראיה מדברי הירוש' בקליפי בצים האסורות שמסייעין לבטל את מה שבתוכן שכן ה"ה ג"כ בעצמות האיסור דמצטרפין עם ההיתר לבטל האיסור ע"ש. והפר"ת ז"ל בסי' צ"ט סק"א הוק"ל דלכאורה נותנת דכל דלא פלט מידי לא מצטרף לבטל כיון שאין בו ממש ושגם מהש"ס שאמרו ביצה בס"א והיא משמע כן דאם איתא דהקלי' מצטרפת לבטל הלא יש בקלי' יותר מיו"ד בצים וא"כ אמאי צריך ס"א וכו' וישב דהש"ס מיירי בשיעור הצריך לא בחשבון הבצים ואה"נ כאשר יבוא לשער ישער במה שצריך ויצרף הקלי' עד שיבואו לשיעור ס"א והיא ובירוש' אמרו דמצטרפין הקלי' לבטל וכו' ולא פליג הירוש' עם הבבלי. וקם דינא דהגם דקליפי בצים שאין בהם שום טעם מצטרפין לבטל האיסור ואצ"ל העצמות והגידים הגם דאין בהם בנ"ט ע"כ יעוש"ב. ובטור שם