שערי עזרה פז

וציר מדברים חריפים אפשר דאינו מדאו' אלא מדרבנן לבד דכבוש של צונן וצונן ואפי' נכבש בתוכו יום שלם אינו אלא חומרא בעלמא. ואם במ"ש דאיסור כבוש בב"ח דהוי מדרבנן דהיכן מצינו דאיסור כבוש מדר' מיתסר בב"ח דאפי' לכתחי' מותר כמו שהאריך שם בקושייתו על רש"ל ז"ל כה"ג. וכתב עליו הכנה"ג ז"ל מה שהבין במ"ש האו"ה ורש"ל לבד מבב"ח דשרייתו מדר' שכונתם לומר דשרייתם אסור מדר' אפי' בלא אכילה ועל זה בנה עליהם דייק דלא מצינו איסור שרייה בב"ח אפי' מדר' לא דק דחלילה להם שיאמרו דב"ז. אבל כונתם היא מבוארת לא ידעתי איך נעלמה ממנו דכונתם לומר דבב"ח שלא כדרך בישול אלא בכבישה, לבד אין שום איסור מדאו' אפי' לאוכלם יחד דלא אסרה תורה אלא דרך בישול אבל שלא כדרך בישול אפי' לאוכלם מדאו' שרי אלא דמדר' אסרו לאכול בב"ח אפי' שלא כדרך בישול וכיון דאין איסורו אלא מדר' אם נפל בשר, לתוך ויש ספק אם נכבש שם שיעור כבישה נהי דשניהם כאחד אסור לאוכלם משום בב"ח דאסור לאוכלן יחד אפי' צונן בצונן מדר' מ"מ כל א' וא' לבדו מותר לאוכלם דכיון דספק כבוש הוא אזלינן לקולא ע"ש. ואנכי העבד כעת שאין ס' דמש"א מצוי תח"י הוק"ל מהיכן יצא לו שהדמש"א הבין באו"ה ורש"ל דכונתם היא לומר דשרייתם אסור מדר' אפי' בלא אכילה. דלע"ד הד"א ז"ל הבין בדבריהם במ"ש דשרייתם אסור מדר' כמו שכן הוא האמת דכונתם דבב"ח שנשרו יחד איסור אכילת הבשר או אכילת החלב הוא מדרבנן ומדאו' שרו דלא אסרה תורה אלא דרך בישול ולכן אם יש ספק אם נכבשו יום שלם מעל"ע שרי. ועכ"ז מקשה עליהם דהיכן מצינו דבב"ח יש איסור כבוש מדר' היינו דס"ל הוא ז"ל דאפי' דנכבשו יום שלם שיעור כבישה הבשר והחלב יחד עכ"ז הם מותרים באכילה ואפי' מדר' וזהו שמקשה עליהם היכן מצינו דאיסור כבוש דרבנן מיתסר בבב"ח דאפי' לכתחי' מותר ר"ל באכילה. ועיין בהחק"ל יו"ד ח"א דקי"ז ע"ב

וראיתי בס' אזן אהרן בקונט' א"ס מער' ב' אות ג' דהביא בשם אר"ד אות צ"ג בשם האו"ה דבשר כבוש בחלב אין אסור רק מדר' דדרך בישול אסרה תו'. וכ"ע וז"ל ואנכי לא ידעתי למה ליה להרב ז"ל להביא ד"ז מרחוק והוא פשוט מכל הפוס' ופסקו הטור והש"ע סי' פ"ז והוא מדברי הרשב"א וכמעט לא נמצא מי שיחלוק ע"ז ע' ערוה"ש או"ג ושו"ר שם אות ד' כ' שהשיג עליו מוהרי"ע ז"ל עכ"ד. גם אנכי לא ידעתי מדוע לא הקשו אליו מדברי ש"ס ערוך בב"ח חידוש הוא דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא שרי. שו"ר בעיקר דברי מוהרי"ט ז"ל בס' ארדי"ש שהק' עליו כן מכח דברי הש"ס ע"ש. ואנכי הדל בהורמנותייהו דרבנן אמינא דל"ק ול"מ על ה' אר"ד ז"ל דהוא לא בא לאשמעי' דבשר כבוש בחלב איסורו רק הוא מדר' דזה פשוט בש"ס ובפוס' ז"ל רק כונתו במה שהביא מדברי האו"ה הוא לאשמעי' דכבוש דאין איסורו אלא מדר' הוי ספיקו להקל ואינו כשאר איסורין דספיקם בכבוש הוי להחמיר וזהו דבסיום דבריו ציין על הכנה"ג סי' ק"ה היינו דשם הבי"ד בענין ספק כבוש וכו' והאריך בהם. והערוה"ש סי' פ"ז או"ד הביא תמיהת מוהרי"ע על ה' אר"ד ז"ל דש"ס ערוך הוא וציין על החיד"א ז"ל בס' עין זוכר מער' ב' אות ט"ז ע"ש. וראיתי שם בדבריו ז"ל דכתב דאין כאן תימה דהאו"ה מביא סוגייא זו ועלה קאי ומאי משיג. וכן דרך האח' להביא מהרמב"ם או מהטור וש"ע והוא תלמוד ערוך שמשם מקור דבריהם ואינם מזכירין הש"ס ופשוט ע"כ. ואנא בריה קלה כבר כתבתי מה שנ"ל בכונת דברי ה' אר"ד ז"ל במה שהביא מהאו"ה ז"ל ותול"מ דכל כונתו הוא לאשמעי' דכבוש בבב"ח הוי ספיקו להקל ואינו כשאר איסורין דהם להחמיר וכנז"ל

ובענין דין כבוש בשאר איסורין הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהמ"א הל"א פסק בדין עכברא בשכרא וחלא דבטל טעמו בס' ושם בהגמ"י כתבו ומה שפסק בה"ג דשרץ אין טעמו בטל אלא באלף אינו אמת כדמשמע הכא בפ' בתרא דע"ז. והא דאיתא בירוש' דתרומות הורה ריו"ס בר בון בעכברא אחד לאלף עכברא שם מקום הוא דהתם קאי על דג טמא שכבשו עם דג טהור ס"ה. וכן ראבי"ה שקבל מאביו עכ"ל. ובס' מוהר"א ן' מוהר"י לב ז"ל פי' על הירוש' הביא ב' פי' וז"ל בעכברא עכבר צריך לבטלו א' באלף וי"א עכברא שם מקום והוראתו בדג טמא היה ע"ש. גם הרא"ש ז"ל בפי' עמ"ס תרומות פי' עכברא שם מקום. והר"ש ז"ל אין הכרע בדבריו מאי מפרש בדברי הירוש' דשם על דין דג טמא כתב וז"ל ואח"כ אמרי' בירוש' הורה ריו"ס בר בון בעכברא א' לאלף כלו' מצא א' לאלף מתיר וה"ה א' לתתק"ס היה מתיר והאי דבעי שיעורא רבה כ"כ משום דהוי בריה ולא בטלה ובאלף בטילה. ואין ללמוד מכאן לאיסורין דבמשהו כגון חמץ בפסח דנימא דבאלף בטיל דדילמא הוי דבר שיל"מ דאפי' באלף לא בטיל. וסתם יין דבמשהו תניא בתוספתא דע"ז שטיפה של י"נ אסורה ואוסר היין שבבור ואין סברא לומר בשאין שם אלף טיפין וכו' ע"ש. ובס' רוח אליאו דכ"ז תמה מדברי בה"ג ז"ל ע"ד הש"ך ופר"ח ז"ל דהש"ך בסי' ק"ד פסק בעכברא דאפי' באלף ל"ב דהוי כמו בריה והפר"ח פליג עליו דהוא כשאר איסורין וכו' דלא זכר דברי הירוש' כלל כאילו סברא זו המציאה הש"ך מדנפשיה והלא בפי' אתמר בדברי הירוש' וכתב די"ל דאפשר לפרש בדברי הירוש' כמו שפי' המרדכי דעכברא שם מקום הוא ועובדא דירוש' לא הוה אלא ציר דג טמא ע"כ. והוא ז"ל בלשון אפשר ולא זכר דההגמ"י כ"כ בפשיטות ודחו דברי בה"ג וכנ"ל. עו"כ הר"א ז"ל שם וז"ל אכן תמיה לי במ"ש שם המרדכי משם רשב"ם דעכברא בשכרא ודאי פוגם. ובציר מס' שרי. והלא למסקנא דת"ד לפחות בעי ס' ולפי פשט דברי הירוש' בעי אלף וכמ"ש התוס' והצ"ע ע"ש. ובודאי דאין כונתו על דברי התוס' דע"ז דס"ו ע"א ד"ה מכלל וכו' דשם אין דבריהם על הירוש' ולא דין עכברא. אלא כונתו ע"ד התוס' של ד' ס"ט ע"א ד"ה אידי ואידי דשם כתבו וז"ל פי' בשכרא וחלא בשיתין, בה"ג ובירוש' קאמר דשרץ לא בטיל כ"א באלף ותלמודנו עיקר דבטל בס' כשאר איסורין ע"כ. וגם הרמב"ם פסק, כן כתלמוד דידן כנ"ל ובהגמ"י שם כתב אבל רשב"ם פי' דאי"צ ס' מפני שפוגם וכן ראבי"ה משמו ע"כ. ובהגהות מוהר"ם על המרדכי כתוב וז"ל נ"א חמרא, פי' שנפל ביין וכן הוא בהדיא בהג"א ובר"ן מוהר"ם עכ"ל. ולע"ד שודאי דמרן הב"י ז"ל כך היתה גרסתו בדברי המרדכי ולכן בסי' ק"ד לא העיר עליו בזה. שו"ר דהכנה"ג ז"ל בסי' ק"ד הגב"י אות א' תמה כן על המרדכי והניחו בתימה וכפי נסחת הגהות מוהר"ם לק"מ וכל זה היה העלמ"ה מעי"ק של הר"א ז"ל. ובדברי הכנה"ג ז"ל כתוב וז"ל ויש לתמוה על המרדכי בפ' השוכר שכתב וז"ל ועכברא לתוך שכרא פסק רשב"ם, דודאי פוגם ומותר בלא ס' וכ"כ בתוס' הר"ר ישראל דה"ה בשר בחלב ע"כ וכ"כ האגור בשם ראבי"ה ז"ל עכ"ל. ובאשגרת לשונו נראים פשט דבריו דגם ראבי"ה ז"ל ס"ל כרשב"ם דמותר בלא ס'. ואם יהיה משמעות דבריו כן קשה דהכנה"ג שם באות ה' אחר שהביא שם דברי התוס' דכתבו דתלמודנו עיקר דבטל בס' כשאר