שערי עזרה פו

וכן דעת הט"ז להחמיר בסי' ק"ה והכי מוכח מהמרדכי ושאר הפוס' דכתבו סתם שמבליע ומפליט דהיינו אפי' לאסור כולו. ואיברא ודאי שס' זו אינה עיקר בש"ס ויש להקל בד"ז בהפ"מ אבל לאסור כ"ק לית דין ולית דיין ודלא כהמח' דפסק לקמן בסי' ק"ה להקל בדיעבד שאין מפליט ומבליע אפי' כ"ק וכו' ע"ש. גם בסי' ק"ה סק"ה חזר וכתב כן וציין על דבריו מ"ש בסי' ס"ח ועו"ש כ"כ בסק"ח ע"ש. גם הפר"ת ז"ל שם האריך בזה ודעתו מסכמת כהפר"ח ז"ל דכ"ש אוסר כ"ק ודהמקילים שלא לאסור אפי' כ"ק אין לחוש להם ודלא כהמח' ושגם מבליע ומפליט כאחת ויש להצריך כ"ק עש"ב. גם הש"ך ז"ל שם בסק"ה. ועיין בס' שו"ת בית יאודה חיו"ד סי' מ"ב ובס' חת"ס יו"ד סי' פ"ד דכתב דהסכמת הפוס' כהפר"ח ז"ל וכן עושים מעשה ע"ע. ועיין במוהראנ"ח ז"ל בח"ב בס' מים עמוקים סי' ס"ח בדין בצים שנתבשלו במים במחבת ש"ב ב"י ונתנום במימיהם תוך קערת חרס חולבת ב"י דהאריך בזה לאסור משום דבכ"ח אפי' עירוי מבליע ומפליט אפי' בכ"ש ואפי' בדברים הקשים שכן הוא דעת רוב הפוס' עש"ב. אשר כפי"ז הכף הנ"ל שאכלו בו בתחי' באותו יום מאכל שעליו גבינה הו"ל דינו כב"י מאחר דבשעה שנתחב בהמאכל הנז' הוא חם הרבה יותר מכדי היס"ב כנודע מה גם דהמאכל הוא גו'ש שחומו הרבה דאפי' שהוא בכ"ש חשיב ככ"ר ממש וכמ"ש רש"ל הוב"ד בט"ז סי' צ"ד סקי"ד והש"ך שם סק"ל דדבר גו'ש כגון בשר וכיוצא בו שאינו צלול אין חילוק בין כ"ר לכ"ש אבל כ"ז שהיס"ב אסור שעומד בחמימותו ומפליט ומבליע שפיר ולכן נר' אפי' דוחן ואורז ג"כ אחר שנתערו מקדירה לקערה כ"ז שהיס"ב הם ככ"ר ונ"מ לענין בב"ח וכו' עש"ב. ואם כן הכף דנ"ד דהוא דק הרבה ואינו עב ושיעור כ"ק מכאן ומכאן קרוב לשיעור כנגד כולו לכן צריך לשער כנגד כולו ממש כנגד מה שנתחב ממנו בהמאכל של העדשים להצריך ס' כנגדו. ולהיש מי שאומר דהביא מרן בסי' צ"ד ס"א דאם הכף של מתכת משערים בכולו משום דחם חם כולו. צריך לשער ולהצריך ס' כנגד כל הכף. אלא דבסברא זו רבו החולקים עליה וגם יש בה חילוקים הרבה ע"ש במור"ם ובבה"ט ובפתחי תשו' סק"ג. אבל לכ"ע צריך ס' כנגד מה שנתחב ממנו בקדירה. והגם דבנ"ד יש בתבשיל ס' כנגד כל הכף מ"מ מאחר שתחבוה בתבשיל כמה פעמים צריך כמה פעמים ס' כנגד מה שנתחבה בהמאכל כמ"ש מרן ז"ל סי' צ"ד ס"ב דאם תחבה ב"פ בקדירה ולא נודע בנתיים צריך ב"פ ס'. ועם דהש"ך שם סק"ד כתב דלמרן ז"ל וסי' סגי בשני פעמים ס' אפי' תחבה כ"פ עיין בהפר"ח שם שהק' עליו מדברי מרן בסי' ק"ג ס"ז ודחה דבריו והצריך לכל פעם ופעם ס' נגדו ע"ש. אבל השפ"ד סק"ד ישב קושיתו וגם איהו ז"ל מבין בדעת מרן ז"ל כהש"ך דדוקא צריך ב"פ ושלכן תפס בלשונו ב"פ דלא כסמ"ג דכתב בלשונו כ"פ ע"ש. והרב"ד ז"ל בחיו"ד סי' ל"ח ד' י"ט עאו"ב תפס בפשיטות בדברי מרן דלכל פעם ופעם בעי ס' כס' הפר"ח ז"ל ע"ש. באופן דפלוגתא היא בין הפוס' אי בעי' לכל פעם ופעם ס' או די בשני פעמים ס'. והטעם דלא סגי בפעם אחת ס' עיין בס' תה"ד סי' קפ"ג והבי"ד הש"ך והט"ז ז"ל ועוד נתן טעם אחר התה"ד והבי"ד הפרישה ז"ל וגם הביא עוד טעם בשם הגהות ש"ד גם עיין בס' בית יאודה ח"א סי' ט"ו ואנכי הדל במ"א כתבתי בזה. ועיין בס' פרמ"ג במש"ז אות ב' דמעומק המושג וקוצ"ד המשיג לא ירדתי לתוכן כונת קושייתו. באופן דבנ"ד דנתחבה הכף כמה פעמים בתבשיל ולכל הפחות בעי ב"פ ס' וליכא בתבשיל ב"פ ס' נאסר התבשיל ההוא. והכף והכלים בעו הכשר זהו מה שעלתה מצודתי לפי קוצר ע"ד

וכל האמור ומדובר הוא בגבינה שנתנו אותה ע"י מורג חרוץ לתוך המאכל גו'ש שהוא חם ביותר ושייך בו תתאה גבר וגם שהיא מתערבת ממש בתוך המאכל עצמו וגם ע"י הכף שאוכלין בו ונעשית כהמאכל החם ההוא ועי"כ הכף בילע מגבינה כ"ק וכנ"ל. מכ"ש וק"ו אם נתנו חמאה לתוך המאכל ההוא שנמסית בתוכו ונעשית חמה כהמאכל ממש דזה פשוט דנבלעת בכף בכ"ק ושייך בו הדין הנז"ל וזה ברור. והגם דבגבינה לחודה מי שירצה לסמוך להקל ע"ד שאר הפוס' יש לו על מה לסמוך ואני מה שנלע"ד כתבתי. בחמאה אין לסמוך להקל. ועם דהש"ך בסי' ס"ח כתב בשם רי"ו ושאר פוס' ז"ל דכלי נחשת אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו כבר הש"ך ז"ל השיג ע"ז והוכיח מהש"ס ופוס' ז"ל דאף כלי נחשת צריך הגעלה וכן הסכים עמו הגאון מוהר"ר יושע ז"ל עיין בבאה"ט שם סקכ"ב שהביא דבריהם ע"ש. וכבר כתבנו לעיל בשם הפר"ח ז"ל שכן ס"ל בכ"ש דנאסרים הכלים ופוס' האח' ז"ל כתבו שכן ס"ל ונוהגים למעשה כוותיה וכנז"ל ותול"מ. לשוני ע"ט ס"ט

ראיתי בס' אזן אהרן מער' א' אות ל"א דכתב אין בישול אחר בשול גבי בב"ח דהמבשל בב"ח וחזר ובישלם פ"ב אינו לוקה על הפעם הב' דאמרינן אין בישול אח"ב. אבל אם בתחילה נתבשל הבשר לבדו והחלב לבדו ובשלם אח"כ ביחד עובר משום, לא תבשל כיון דנותן טעם זב"ז כ"ש אם הגבינה חיה, כ"כ ה' ערוה"ש סי' כ"ז סקי"ג. ועיין תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ה דהמבשל חמאה ומערה לתוך בב"ח דעובר בלאו, דהא מבשל הוא ע"י עירוי דכ"ר עכ"ד. ושם בערוה"ש אות ה' כשהביא דין עירוי דאינו מבשל אלא כ"ק ודעת הפר"ח דהוי דאורייתא ושאר פוס' ס"ל דרבנן כתב דמדברי הר"ן סופכ"ה דכתב דאין בבב"ח קליפה מה"ת דדרך בישול אסרה תורה משמע דס"ל דדוקא בב"ת איסור הקליפה דרבנן אבל בשאר איסורים הקלי' אסורה מדאו' וסיים דהרשב"ץ ז"ל בח"ג סי' רצ"ה כתב דמשליך חמאה נתכת חמה בתוך הבשר עובר בלאו דעירוי ככ"ר הוי. ואפשר דהוא ס"ל דעירוי ככ"ר ממש לכך עובר משום בישול. אבל לדידן דאין מבשל אלא כ"ק הוי דרבנן ע"ש. והפרמ"ג בפתיחה לה' בב"ח כתב דעירוי מכ"ר שלא נפסק הקילוח כ"ק הוי ספק איסור תורה שמא מבשל כ"ק ע"ש. ואנכי הפעוט הוק"ל בדברי הרשב"ץ ז"ל דאפי' שנתן הבשר בחמאה על האש ממש טיגון הוי ולא הוי בכלל בישול וכמ"ש המ"י בסולת למנחה כלל פ"ה דטיגון לא הוי בכלל בישול וכ"כ מוהר"מ שיף ז"ל בחי' לחולין סופכ"ה דכבד שטיגנו בחמאה הוי דרבנן וכ"כ המ"י שם שנשאל חמאה שמעורב עם החלב אי שרי להדליק ממנו והשיב דטיגון אין אסור מה"ת. עיין בפרמ"ג שם בפתיחה הנ"ל דהביא זה ע"ש. ומוכרחים אנו לומר דהרשב"ץ ז"ל ס"ל דגם הטיגון הוי מה"ת וכמ"ש שם הפרמ"ג מדידיה דגם הטיגון הוא מה"ת. אבל עדיין קשה במ"ש דעובר בלאו מאחר דהוו תרי טיגון וע"י עירוי וצ"י

ובדין כבוש בב"ח ראיתי להכנה"ג חיו"ד סי' ק"ה בהגהט"ו אות ג' דהביא דברי או"ה דספק כבוש דשאר איסורין שהוא דאורייתא אסור אבל ספק דבב"ח שהוא מדרבנן מותר. ושהדמש"א ד' ש"ץ הק' עליו בתרתי אם במ"ש דספק כבוש דשאר איסורים הוי מדאו' והוא ז"ל כתב דאפי' כבוש דאמר שמואל דאסור במלח