שערי עזרה פא

ועם דמדברי מוהרשד"ם ז"ל חיו"ד סי' נ"ב נר' דיש להתיר מחמת ס"ס ספק נגע ס' לא נגע ואת"ל נגע שמא הלכה כהאומרים דהמליחה אינו אוסר בס' וא"כ די בקליפה אבל כבר כתבתי בסי' ק"מ דאין אנו סומכין על הוראה זו כיון שהורה רבן של ישראל בב"י דיש לשער במליחה בס' ואנן בתריה גררינן שב המנהג לד"ת ואין לעשותו עוד ס' וכיון דנהגינן לאוסרו אין להקל בו בפחות מס' גם הספק דשמא לא נגע הוא ס' רחוק ממ"ש המרדכי בפכ"ה דנוהגין להפך החתיכות זו על זו כשמולחין אותן וכתבתי שם דרבוי החתיכות גורם הנגיעה וכו' ומזה נראה שהחכמים הללו דמורו התירא בנד"ז אלמונים הם מדברי תורה וכו' זת"ד ז"ל עש"ב

והנה הכנה"ג ז"ל אזיל בסברתו דנגד קבלת הוראות מרן ז"ל אין לעשות ס"ס נגד דעתו עיין ג"כ בכנה"ג יו"ד סי' ק"ה הגב"י אות ס"ב ובמפתחות שבס' קיל ן' לוי סי' ק"ז וק"מ וקמ"ה גם החק"ל ז"ל מ"ב חאה"ע סי' ב' כ"כ וז"ל ובר מן דין אין מקום לספק זה שהרי בא"י ובערי מערב ומצרים ואגפיה בכלל קבלו הוראות הרמב"ם ומרן בש"ע והרי הרמב"ם והש"ע פסקו וכו' ואף שבחק"ל סי' קכ"ז הבאתי מחלוקת האח' ז"ל אי נגד פסק הש"ע חשיב ס' אם נצטרף שם ס' אחר אין דבריהם כ"א למקומות שלא קבלו הוראות מרן להקל ולהחמיר וכו' אבל במקום שקבלו לנהוג כמרן יודו כ"ע דלא חשיב ס' ע"כ. ורבים הם ז"ל דקיימי בסברא זו ע"ע. האמנם הן רבים עתה ג"כ רבני האח' ז"ל דס"ל לאידך גיסא דגם נגד הוראות מרן ז"ל היכא דאירע עוד ס' אחר עבדינן ס"ס נגד סברתו וכבר הארכתי אני הדל במקום אחר בחלק זה ועשיתי ציונים ע"ד הרבנים ז"ל שהם מערכה מול מערכה עיין בסי' א' ולפי דברי האח' ז"ל דס"ל דעבדי' ס"ס נגד מרן ז"ל יש מקום להתיר בנדון הבע"ח ז"ל דבסי' קמ"ז מכח דברי מוהרשד"ם ז"ל דליכא ס"ס ס' נגע ס' לא נגע ואת"ל נגע שמא הלכה כהאומרים דאין המליחה בס'. ברם עכ"ז יש לדון דאין להתיר בזה דמלבד מ"ש הכנה"ג ז"ל דס' נגע ס' לא נגע הוא ס' רחוק וכו'. עוד בה דשני הספקות אלו הס נגד מרן ז"ל שהרי מרן פסק דהמליחה אוסר בס' וגם בס' נגע פסק דכולן אסורות וכמ"ש ואם אין ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות. וא"כ גם לפי"ד האח' ז"ל אין לעשות ס"ס כזה ולהתיר מאחר דמרן ז"ל בתרוויהו פסק מרן לאסור ואנן בתריה גררינן. ועיין בס' חס"ל אלקלעי ז"ל חא"ח סי' י"ג דכתב דהגם לפי מאי דס"ל דעבדינן ס"ס נגד רבים ונגד מרן ז"ל הי"ד היכא דספק אחד מהם הוא מסכים כרבים וכמרן ז"ל וכהלכה שנקבעה אבל היכא דשני הספקות הם נגד ההלכה שנקבעה אזי לא עבדי' ס"ס כזה. וכ"כ בחיו"ד סי' כ"ח דאין לעשות ס"ס כזה דכולהו ספיקי הוו נגד מרן יעו"ש. דמזה יוצא לנד"ז דפסק מרן בתרווייהו לאסור וכנ"ל דאין לעשות ס"ס נגד סברתו ואין מקום להתיר גם לפי דברי האח' ז"ל הנ"ל ועיין ג"כ בס' אוהל יצחק כהן חיו"ד סי' ג"ל וסי' ל"ו. ועם דנמצא עוד בספרי האח' ז"ל דס"ל דאפי' דשני הספקות הם נגד דעת מרן ז"ל עבדי' ס"ס להתיר וכאשר כתבתי בזה במקום אחר. מ"מ לע"ד דבדין זה גם הם יודו לאסור ולא עבדי' האי ס"ס להתיר דדוקא היכא דבמקום אחד דאית ביה ספק אחד וגילה דעתו מרן בההוא דינא לאסור. וגם במקום אחר דאית ביה ספק השני וגילה דעתו מרן בההוא דינא לאסור. אזי יש מרבני האח' ז"ל דס"ל דהיכא דאירע בדין אחד דשייכי ביה שני הספקות יחד עבדי' ס"ס להתיר אף נגד דעת מרן דגילה דעתו בשני המקומות לאסור די"ל דלא אסר הוא ז"ל אלא כשלא יש כ"א ספק אחד בדבר אבל כשיש שני ספקות יחד גם הוא היה מתיר. משא"כ היכא דבדין אחד איכא שני הספקות יחד ופסק מרן בדין ההוא לאסור לא אמרי' נגד דעתו להתיר מאחר דאיכא ס"ס בדבר. וא"כ בדין זה דאיכא שני הספקות יחד ס' אם המליחה בס' וגם ס' נגע ופסק מרן לאסור בזה גם הם יודו דאין להתיר מכח הס"ס דאית ביה דזה הוי ממש נגד מה שקבלנו הוראותיו כנ"ל

ואנא זעיר'א הוק"ל בדברי הבע"ח ז"ל הנ"ל דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה דרבוי החתיכות גורמות הנגיעה בחלב או בטריפה מ"מ מה בכך דהנגיעה בעלמא בשעת המליחה אינה אוסרת כ"א עד שישהו בנגיעתם שיעור מליחה. והוא קרוב לודאי דלא נגעו בטריפה ושהו שיעור מליחה כ"א גו"ד עופות דוקא ומהראוי הוא דליהוו אלו בטלים ברוב ויהיו כל העופות הכשרות שיהיו מותרות כמו דין יבש ביבש שנתבטל ברוב ולמה אסר לגמרי כל העופות כולם. ובעומדי בזה ראיתי להשו"ג ז"ל בסי' ק"ה במחודש ד' שם הבי"ד הכנה"ג ז"ל בהגב"י אות ס"ג דהביא נדון ההוא והרבה להק' עליו ותו"ד שהקשה עליו כי קושיין ואסו"ד כתב וז"ל כלל העולה דדבר זה תלוי בעיני המורה דכשחתיכה שנמלחה בחלבה או חתיכת טריפה עם כשירות ולא נודע אם נגעה בזה או בזה יתן כל החתיכות בכלי שנמלחו בדרך שהיו במליחה אם רואה שהחתיכה האסורה נגעה בכולם ואין בכל א' ואחד ס' כנגד החלב או הטריפה כולם אסורות לפי פסק רבינו ואם אינו נוגע בכולם אלא בא' או בב' ויש בחתיכות המותרות כדי לבטל חד בתרי כולם מותרות. וכל זה כששהו האיסור וההיתר שיעור מליחה. אבל אם לא נשתהו שיעור מליחה אפי' ששהו כחצי שיעור מסיר את האיסור והשאר מותר. וכן עשה מעשה כמוהר"ם אמארילייו ז"ל בחתיכת בשר שנמלחה שיש בה טרפש הכבד בלי ניקור וכשעבר חצי שיעור מליחה נזכרו והדיחוה ושאלו את החכם עליה והשיב שינקרנה ויחזור וימליחנה דכיון דלא שהה שיעור מליחה שלימה ל"פ ול"ב מחלב הטרפש ולצד החומרא ציוה שיטלו מעל פני כל החתיכה כ"ק ע"ש. גם הרב"ד ז"ל חיו"ד סי' י"ז בנדונו שמלחו שש חתיכות בשר יחד וקודם ששהו במליחה כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח נודע שהב' חתיכות היו טרפות והסירום מיד והשליכום דכתב דהנשארות מותרות אעפ"י שכולם היו שמנות וגם מותרות הם בלא קליפה כיון שאין יודעים מקום שנגעו בטריפה. והיינו משום שיש ס"ס שמא מליחה לקדירה אינו כרותח כדעת רש"י שהביא הטור סי' צ"א ואת"ל דמליחה לקדירה חשיב אינו נאכל מחמת מולחו והוי רותח שמא לא אמרי' הכי אלא כששהה שיעור מליחה לקדירה אבל מקמי הכי לא חשיב רותח כמ"ש הרב"י שם בשם הר"ן וה' הנשי"א וראב"ן וכאן לא שהה שי' מליחה לקדירה ואפילו למ"ש שם ואין נר' לראבי"ה דציר נבילה חזק הוא ומבליע אפי' קודם גמר פליטה וכו' י"ל דמ"מ בעי שישהה קצת כדי שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח אבל בציר מהכי לא כמ"ש הטור בסי' ס"ט בשם הרא"ש לענין בשר שנמלח בכשא"מ שכבוש הבשר בדם ובציר דבבציר מהכי לא הוי כבוש. וכ"ש כאן בענין מליחת איסור והיתר שאין שם כבישה עכ"ד. והא דכתב הרב להתיר מכח ס"ס ולא התיר בפשיטות בלא שהה שיעור מליחה וכמ"ש השו"ג וכמוהר"ם אמארילייו ז"ל וכנ"ל. הוא משום דהש"ך ז"ל בסי' צ"א סק"ז כתב דכל הפוס' סוברים דתוך שיעור מליחה הוי רותח והר"ן הוא יחיד לגבייהו וכו' והגם דהוא ז"ל הקשה ע"ז דלאו יחיד הוא דהאיכא רבים בסברתו וכתב דאפשר דאפילו החולקים הוא מטעם כבוש הוא שם אבל במליחה שאינו כבוש יודו דבעי שהייה שיעור מליחה ע"ש. מ"מ לחיזוק