שערי עזרה עח

אחד דוקא דיש אוסרין ויש מתירין עיין במרן ב"י ז"ל שהוב"ד שם ולי צ"י

ג. בסי' ע"א פרסות הרגל צריך לחתוך ראשם קודם מליחה. כ' החיד"א ז"ל בס' מח"ב אות ה' דה' תורת חסד סי' יו"ד העלה אסו"ד דאם נמלחו בקליפתם ולא חתך ראשם יש להם תיקון ע"י מליחה שנית לאחר שיסיר ראשם. ואם נתנם באש במים רותחים קודם שחזר להכשירם ע"י מליחה ב' נאסרו ע"י מליגה זו אא"כ יש ס' כנגד הטלפים ע"כ. אבל ה' החבי"ב ז"ל בס' קול ן' לוי כתב שיחתוך הטלפים ויבשלם ומי שהורה דכיון שמלגם אחר מליחה ולא הסיר הטלפים אין להם קנה מאבד ממון ישראל ע"ש בסי' ק"ח. ובס' בית הרואה ד' מ"א השוה דברי הת"ח והכנה"ג והנם רחוקים עכ"ל. ואני הדל נלע"ד מה שכתוב בס' בית הרואה וכן כתב וכו' תיבת וכן היא ט"ס וכצ"ל וכתב בפסקי החבי"ב סי' ק"ח ומי שהורה שאין לו תקנה מאבד ממונם של ישראל. ותול"מ

ד. כתב הכנה"ג ז"ל בסי' ע"ו אות כ"ד הצלי דאי"צ מליחה הוא בכל גוונא בין צלאו ע"ג גחלים בין בשפוד והוב"ד בזכו"ל ח"א ד' רכ"ח ע"א. ולענין צליית בשר ע"ג קרקע התנור ממש אחר גריפת הגחלים ממנו שם בהגב"י אות כ"ה כתב דיש להתיר וכתב הזכו"ל שם דגם הרדב"מ ח"ג סי' ג' מחיו"ד כ"כ להתיר כהכנה"ג ע"ש. ובס' שמן המשחה ד' קכ"ג ע"א סי' כ' ציין בזה על החק"ל יו"ד סי' ל"ו וגם הביא מדברי בה"ג ז"ל בד' קל"ד דכתב וז"ל ומשרא ארדי רטיבי ובשרא בהדי הדדי וטווי עלי טפקא שפיר דמי מאי טעמא אי לאו דהואי טפקא גחלת לא מבשל הילכך טפקא כי גומרי דמי על גומרי מי לא שרי טווי בשרא וארדי בהדי הדדי וכ"ש בשפודא דשפיר דמי מאי אמרת דקא דייב בשרא וקא בלע ארדא הא קי"ל כבולעו כך פולטו ע"כ. וארדי פי' הערוך כמהין וטפקא פי' הערוך רעפים לבנים הנך רואה דבה"ג מתיר בהדייא עכ"ל. ומדברי בה"ג ז"ל הנ"ל נראה דמתיר בהדייא לצלות בשר שלא נמלח עם בצל בשפוד מעורב זו אצל זו חתיכת בשר וחתיכת בצל דאמרי' כבולעו כך פולטו דליכא שינוי בין ארדי לבצל דלא כמוהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' מ"ו. ובמפתחות שבס' קול ן' לוי סי' קט"ו תלה אותה במנהג דבמקום שנהגו היתר אין למחות בידם וכ"כ הפר"ח ז"ל בסי' ע"ז סק"ה ועיין בס' זכו"ל ח"א ד' רכ"ט ע"ב מ"ש שם בזה ע"ש. ומדברי הבה"ג ז"ל הנ"ל יש ראיה להתיר בכל המקומות וכנ"ל. והרוצה לחוש לס' המחמירים תע"ב טוב: סימן ה'

חתיכת בשר שנמלחה בחלבה עם שאר חתיכות בשר ושהו כדי מליחה מהו הדין שלהם אם הם מותרות או לא

הנה בהרמב"ם ח"ב בתשובות דשייכי לה' מ"א שנדפסו שם באות י"ז כתוב וז"ל חתיכת חלב שמלחה עם שאר חתיכות אם החלב דבוק בה באחת מן החתיכות פעמים שאותה חתיכה שהחלב דבוק בה מותרת ואותה שמונחת אצלה אסורה כגון שבאותה חתיכה שהחלב דבוק בה יש בה ס' ובאותה שמונחת אצלה אין בה ס' אז מותרת אותה שדבוק בה מ"מ צריך לקלוף אותה לצד החלב ואותה המונחת אצלה אם היתה מונחת לצד החלב אסורה. אבל אם מונחת לצד הבשר מותרת אפי' אין בה ס' כי חלב אינו מפעפע מחל"ח בלא רוטב. ואם החלב לא' היה דבוק בחתיכה אותה שמונחת אצלה אסורה אם אין' בה ס' אבל שאר כל החתיכות מותרות ואם נגעו אחת או שתים בחלב והוכרו ולבסוף נתערבו אם יש לשם מן הכשירות יותר שלא נגעו בחלב כולן מותרות כי חד בתרי בטיל בדבר יבש ואפי' בראויה להתכבד כיון דלא אסיר אלא מחמת בליעה מדברי מוהר"ם עכ"ל. וכונת דבריו נראים דס"ל דאין חלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב ולגבי אותה חתיכה הדבוק בה חלב אם יש בה ס' כנגד החלב שבה היא מותרת וצריך לקלוף ממנה מה שהוא נוגע ממנה בחלב ולגבי חתיכה שהיא מונחת אצלה אם היא: נוגעת בחלב ממש ואין בה ס' נגד החלב אסורה ואם אינה נוגעת בחלב ממש כ"א שנוגעת בבשר שיש בה החלב אזי מותרת אפי' אין בה ס' דאינו מפעפע מחל"ח בלא רוטב. ואם החלב אינו דבוק בבשר כ"א שהוא חתיכת חלב לבדה ונמלחה יחד עם חתיכות בשר אזי חתיכת: הבשר שנוגעת בחלב אם אין בה ס' היא אסורה אבל שאר החתיכות שאינם נוגעים בחלב ממש כי אם שנוגעים, בהחתיכה שנוגעת בחלב הם מותרים אפי' אין בכל א' ס' והיינו אע"ג דאיהו ס"ל דאין חלב מפעפע מחל"ח, בלא רוטב מ"מ אם חתיכה נוגעת בהחלב עצמו אמרי' דחשיבא כאילו החלב דבוק בה ממש ואם אין בה ס' כנגד החלב אסורה אבל החתיכות שאינם נוגעות בחלב כ"א בבשר דוקא אזי אפי' אין בכל א' ס' מותרים דאין חלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב זהו הנראה בכונת דבריו ז"ל. גם במרדכי פרק ג"ה כ"כ כרס שלא ניקרוהו מחלבו ונמלח עם בשר אי איכא בכרס גופיה ס' נגד החלב הדבוק בו מותר. ושאר חתיכות בשר שאצלו שנגעו, בחלב שאין בהם בכל אחת בפ"ע ס' לבטל החלב שעל הכרס אסורות ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב כיון דאין החלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב ע"כ. והפר"ח ז"ל בסי' ק"ה הביא דברי המרדכי אלו בשם תשובת מוהר"ם כרס שלא ניקרוהו וכו' והאריך וכתב דלס' מוהר"ם דאין חלמ"פ מחל"ת נמשך מזה קולא וחומרא. קולא שכל החתיכות שאינן נוגעות בחלב עצמו אף עפ"י שנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה אינם נאסרות כלל אפי' כ"ק שהרי אין החלמ"פ מחל"ח. חומרא אעפ"י שיש בכל החתיכות ס' נגד החלב אין מצטרפות לבטלו. וגדולה מזו סבור דאפי' החתיכות שנוגעות בחלב עצמו אינן מצטרפים לבטלו וצריך ס' בכל א' וא' נגד החלב ואם לאו אותם שיש. בהם ס' מותרות וחתיכות שאין בהם ס' נגדו אסורות ע"ש. גם הפר"ת ז"ל שם סקט"ו כתב דדברי המרדכי היא תשו' מוהר"ם ז"ל והאריך שם לתת טעם אמאי אם נגעה החתיכה בחלב אינה מצטרפת וכתב דיש שני מיני פעפוע וכו' וחתיכות הבולעות מהחלב לא יצטרפו וצריך ס' בכל א' הטעם שאין אותו הפעפוע מפעפע כמעשה הרוטב המשוה את הכל וכו' ודעת המרדכי שאין חלמ"פ מחל"ח וחתיכה הנוגעת בה מותרת ואפי' כ"ק אי"צ וט' שאם נגעה בחלב אינה מצטרפת הכונה היא להיות שמה שבולעת החתיכה אינה יוצא ממנה אין להם צרוף וכאילו הם ב' קדרות שנפלו להם ב' חתיכות חלב עש"ב

ואנכי העבד הוק"ל דשם בתשובות דשייכי לה' מ"א בתשובה הקודמת באות ט"ז כתוב וז"ל ועל הכרכשות שלא היו מנוקרות ונמלחו עם הבשר אם יש ס' בכל הכרכשא כנגד החלב שבה היא אסורה אבל הבשר שאצלה מותר כיון דיש בכל הבשר ס' לבטל החלב שבה ממ"נ אי מפעפע מחל"ח בלא רוטב אז כל הבשר מצטרף לבטלו ואי לא מפעפע בלא רוטב כ"ש דמותר. ועוד הרי הוכיח ר"י דאין מתפשט לחוץ מחל"ח בלא רוטב וכו' וכ"ש בנד"ז שכתבת שיש לבטל כל הכרכשות דודאי הבשר