שערי עזרה עז

פלוגתא הנ"ל סיים וכתב ודע דכ"ז שכתבנו הוא למ"ש מרן בתשו' אבל מ"ש בב"י הוא שנייא ושנייא מהא דתשו' והסברא נותנת כי מ"ש בתשו' הם יותר עיקר ממ"ש בב"י והביא דברי החק"ל או"ח סי' נ"ד דצ"ו ומ"ש עליו החיד"א ז"ל בשיו"ב או"ח סי' קס"ח ד' י"ד וגם הביא דברי מוהרמ"ס ז"ל שהוב"ד בחק"ל מ"ב חח"מ סי' ד' דקע"ד ומ"ש עליו החק"ל שם דגם מ"ש בב"י הם בכלל הקבלה. וסיים דלכל הפוס' דס"ל דלא קבלנו כ"א הוראות שבש"ע אבל לא מ"ש בתשו' הא ודאי דס"ל דגם מ"ש בב"י ג"כ לא קבלנו דהסברא נותנת דכ"ש הוא וכמ"ש ה' מוהרמ"ס ז"ל יעו"ש. הרי לך דדבריו יצ"ו הם נגד מ"ש בעניותין לעיל דאיהו יותר פשיט"ל דמ"ש בב"י בפלוגתא הם מתנייא. ואנכי לא ידעתי איך לא נרגש מדברי השע"ה ז"ל דמוכח מדבריו דשמועתו היא ע"ד מרן שבתשו' אבל דבריו שבב"י ושבב"ה נר' שהם נחשבים כדבריו שבש"ע שכן מבוארים דבריו שם כיעו"ש וכנז"ל

ועל מש"ל בשם תשו' ס' שפת הים דכתב דאפי' דקבילו עלייהו הוראות מרן אפי' בתשו' כל שבאו דבריו בתשו' כ"י ולא נתפרס' הוראתו אפ' דלא קבילו עלייהו עלה בדעתי להביא ראיה לדבריו מתשו' בע"ח ח"ב חח"מ סי' ק"ו דכ"ן דס"ל דכתב שם בדקי"ד ע"ב דמצא תשו' כ"י למוהריק"א ז"ל והוא אבק"ר דפסק בפי' כס' הרא"ש נגד מוהריק"ו וכו' ובסוף כ' דצריך שמעון ולוי לומר גו"ד קי"ל חדא דקי"ל כהרא"ש וסי' ודלא כמוהריק"ו וכו' ע"ש. ואם איתא דס"ל ז"ל דקבלנו הוראותיו אפי' בתשו' כ"י היל"ל דהדין הוא כהרא"ש מאחר דפסק מרן כוותיה ואינו נכלל בכלל הקי"ל. א"ו מזה נר' דמאחר דהתשו' ההיא עדיין היא בכ"י ס"ל דנוכל לומר דלא קבלנו עלינו הוראותיו שהם בתשו' כ"י ואמטו להכי מנאה בכלל הקי"ל האחרים. אבל י"ל שאין מכאן ראיה דאפשר דהתשו' ההיא היא למקומות דאין נגררים אחר פסק מרן ז"ל אפי' למ"ש בש"ע ואית להו דגל הקי"ל

המורם מהאמור דהגם דרוב הפוס' האח' ז"ל ככולם הסכימו דקבלנו עלינו הוראות מרן גם במ"ש בתשו' ובב"י ובב"ה וכנז"ל עכ"ז מידי פלוגתא ל"נ ובממונא גדול כת המוחזק לומר קי"ל אם לא במקום שכבר נהגו לפסוק כוותיה או כל לשון המסופק בש"ע כמאן ס"ל ובב"י או בב"ה או בכ"מ או בתשו' גילה דעתו אזלינן לפרש דבריו כגילוי דעתו הנ"ל וכנז"ל ותול"מ

א. שם בש"ע חיו"ד סי' ס"ט ס"כ בשר שנמלח ושהה שיעור מליחה וכו' ויש מי שאוסר בזה וכו' ולפי דבריו וכו' ואסור לחתוך ממנו בסכין קודם שידיחנו ואם חתך צריך להגעילו. כ' הפר"ח ז"ל דזהו לס' זו אבל לדידן דקי"ל כס' קמייתא דבדיעבד שרי אם חתך אי"צ הגעלה ע"כ. ועמ"ש מור"ם ז"ל שם ויש מתירים לחתוך בסכין לאחר ששהה שיעור מליחה דאין מליחה לכלים וכן עיקר דמותר. כתב הפר"ח ז"ל סקע"ח דלשון זה הוא ע"ד השאלה ושלא בדקדוק דהא דקי"ל דאי"מ לכלים היינו שאין המלח מפליט כלים אבל אה"נ שמבליע אלא ה"ט משום שהדם משרק שריק וכו' וכן עיקר שמותר אף לכתחי' לדעת המח' במכ"ש עמש"ל בסי' ע"ו ס"ד שמותר לחתוך בסכין צלי שאצל האש וכ"ש לענין מליחה דש"ד ע"כ. ות'ם אני אחהמ"ר ע"ד דהרי הוא ז"ל בעצמו בסקע"ו הקודם כתב דבדיעבד אם חתך אי"צ הגעלה משא"כ לכתחי' ודבריו הם מוכרחים ממ"ש מרן ויש מי שאוסר וכו' ויש לחוש לו לכתחי' ואיך בכאן סתר דבריו ומתיר לדעתו המח' ואף לכתחי' ובודאי שכונתו היא על מרן מכח הראיה שמביא מסי' ע"ו ס"ד דכתב שם ויש מתירים בכ"ז וכן המנהג להתיר. דאילו מור"ם ז"ל שם כתב דאנו נזהרין לכתחי' ומתירין בדיעבד ע"ש. גם ממ"ש עוד בסקע"ט עמ"ש מור"ם וכן עיקר דמותר משמע דאפי' לכתחי' מתיר לחתוך ותימא הוא וכו' נר' מדבריו שם דמ"ש בסקע"ח הוא על מרן ז"ל. וכך הוא דרכו לכתוב תיבת המחבר על מרן וכיון שכן הו"ל דבריו סתרא'י נינהו וצ"י. והעיקר הוא לע"ד לדעת מרן ז"ל דלכתחי' מעיקר הדין יש לחוש לס' האוסר שלא לחתוך בסכין קודם שידיחנו ובדיעבד שרי ואי"צ הגעלה. ובסי' ע"ו בדין הצלי התם הוא מתורת מנהג שנהגו להתיר אף לכתחי' כס' היש מתירין. ודוחק לישב דברי הפר"ח באופ"ז דמ"ש דמותר אף לכתחי' היינו מתורת מנהג דא"כ היל"ל זה בפי' דמתורת מנהג וכו' ולא למסתם סתומי דנר' דמעיקר הדין לדעת המח' מותר אפי' לכתחילה. ועוד די"ל דדוקא בצלי נהגו היתר לחתוך בסכין בבשר שאצל האש מטעם דנורא משאב שאיב. משא"כ בבשר מלוח דליכא ה"ט לא נהגו בו היתר זה לכתחי' וכמו שכ"ר למוהרש"ל ז"ל ביש"ש בפ' כ"ה סי' נ"ז דהביא דברי מוהרא"י ז"ל דהתיר לחתוך בסכין בשר מלוח לפי שאין מליחה למתכת כלל וכו' ודחה לזה דאינו דומה כלל וכו' ובלע אגב דוחקא דסכינא. והוק"ל שם דהטור הביא מאיגרות דר"י דאם חתך בסכין בשר מלוח דצריך הגעלה. ואילו בסי' ע"ו בחתך בסכין בשר צלי שאצל האש כתב דמותר וחילק דבבשר צלי שאצל האש ה"ט דנורא משאב שאיב. אבל בבשר מלוח באיסורו עומד ע"ש. גם הב"ח ז"ל כ"כ דאפשר דרבינו ס"ל איפכא דבצלייה אמרי' נורא משאב שאיב משא"כ במליחה ע"ש. וראיתי לה' ערה"ש ז"ל בסי' ס"ע אות מ"ד דהביא בקיצור דברי מוהרש"ל דחילק בין צלייה למליחה ושכ"כ הב"ח ז"ל ותמה על הפר"ח שלא זכר דבריהם ע"ש. ות'ם אני עליו שלא הוק"ל עליו ג"כ שדבריו שבסקע"ו הם סתרא"י לדבריו שבסקע"ח וכנז"ל. גם ע"ש בסוף לשונו דהוא חסר ויש בו ט"ס כאשר יראה הרואה שם. ועיין בדרישה סקכ"ט דהביא חילוק מוהרש"ל הנ"ל וגם הבי"ד התה"ד סי' קס"ב דהתיר לחתוך בסכין בבשר מלוח והביא ראוה לזה מסי' ע"ו מהא דמתיר הטור לחתוך בצלי וכו' ושכ"ש במליחה ושגם הגהת ש"ד סי' י"ט והאו"ה הארוך מתירים לכתחי' אך צריך הדחת הסכין אח"כ. וה"ה אם חתך בסכין של איסור מקונח דעץ ומתכת אינן בולעין ע"י מליחה ע"ש. ואנכי הרואה דהראיה שהביא לדברי התה"ד מדברי הטור סי' ע"ו בדין הצלי שמותר נראה דראיתו היא דוקא ממאן דס"ל התם בצלי דמותר לחתוך בסכין. אבל למאן דס"ל התם בצלי דאסור ה"ה במליחה דאסור. ואחהמ"ר זה אינו דשם בתה"ד סי' קס"ב כתב דאף לס' הגאונים ז"ל דאסרו בצלי לחתוך בסכין קודם גמר צלייתו עכ"ז במליחה קודם הדחתו מותר ונתן טעם לזה ע"ש. ואפשר דלא ראה הדרישה דברי התה"ד ז"ל בשורשם. ועיין בס' זכו"ל בסי' ס"ט על ס"כ דכתב שם ע"ד מור"ם ומיהו בסכין של איסור משמע בת"ח דאסור לחתוך בו לכתחי' בשר ובדיעבד מותר ודאי כדלקמן סי' ק"ה סי"ב במור"ם ז"ל ש"ך ע"כ

ב. שם סי' ס"ט בש"ך סקי"ט כתב וז"ל ואי"צ להרבות עליו מלח יותר מזה כלו' שאי"צ לעשותו כבנין וקי"ל כהרשב"א דאף שהחתיכה עבה אי"צ לחותכה לשנים ודלא כהמרדכי וכ"כ מוהרש"ל עכ"ל ואנכי הפעוט הוק"ל ע"ד דהמרדכי לא הצריך כלל לחתוך החתיכה עבה לשנים כ"א שדבריו הוא בתרנגולת או ראש כבש שנמלחו מצד