שערי עזרה עה

יש להם סמך מדברי ה' משא"מ ז"ל הנ"ל. וראיתי להר' כמוהר"י אב"א יצ"ו בס' הנד"מ פני יצחק ח"ג סי' יו"ד דמ"ב דהביא דבריו ודחאם וכתב דכל היכא דמרן ז"ל בב"י פליג בהדייא אדכרי איזה פוסק וכן ג"כ כשכותב איזה חילוק דין מדידיה כולהו הלכה פסו' ואפי' דהשמיטם בש"ע לית לן בה ודאי דנקטי' כמ"ש בב"י דודאי מאי דהשמיטו בש"ע לאו משום דחזר בו אלא ה"ט משום דאין דרכו להעלות על שולחנו חי' דינין מדעת עצמו לרוב הענוה וכו' ולא, נכנסו דינין שפוסק בב"י מד"ע בכלל מחלוקת האח' ז"ל שהביא הי"מ בכללי מרן אי אמרי' מדהשמיטם בש"ע חזרה הוי או לא דבכולהו דהתם מיירי על איזה דינין וסברות שמביא בב"י בשם זולתו בסתם בלתי מחלוקת וגם הוא עצמו לא כתב עליהם בב"י כלום ומשמיטן בש"ע בזה ובכיוצא בזה הוא דאיפליגו רבנן בתראי אי חזרה הוי או לא. ברם במ"ש בב"י להדייא בל' ונ"ל וכו' או דפליג להדייא ע"ד איזה פוסק זולתו ודוחה דבריו בהא כ"ע מודו דלאו חזרה הוי כלל אפי' השמיטם בש"ע מאחר דכבר גילה לנו בב"י שכן דעתו הכי נקטי' כיון דקבלנו הוראותיו גם במ"ש בב"י לחוד. דאלת"ה ק"ט היכי משכח"ל האי כללא דקי"ל גם במ"ש בב"י לס' הפוס' דס"ל דמדהשמיטה בש"ע חזרה הוי וכו' וליכא למימר דאה"נ דלדידהו ליתא להאי כללא דכל כהאי הו"ל לפרש ותו דאפושי פלוגתא לא מפשינן א"ו דהני תרי כללי נינהו והאי לחודיה קאי והל"ק וז"ב ותד"ק יצ"ו. והרואה יראה דאחהמ"ר יש לעמוד עכ"ד דמ"ש דדינים שכותב מרן ז"ל בב"י מד"ע והשמיטם בש"ע לא נכנסו בכלל מחלוקת ר' האח' ז"ל דודאי בהא כ"ע מודו דלאו חזרה היי. כבר נתבאר לעיל במה שהבאנו דגם אלו הם בכלל דאיכא מאן דס"ל דחזרה הוי. וגם היכא דפליג על ס' איזה פוסק ודחה דבריו בב"י אם השמיט הדין בש"ע איכא דס"ל די"ל דחזר בו וכמו שנר' מדברי המשא"מ ז"ל. גם מ"ש דבדברי הי"מ בכללי מרן כולהו מיירי וכו' המעיין יראה במה שהביא וציין הי"מ שם כולהו איתנהו ביה יש מהם מאי דחילק מרן ז"ל בב"י מדידיה ויש מהם מה שהק' על פוס' אחר ומדהשמיטם בש"ע איכא דס"ל דחזרה הוי. ומה שנתן הכרח לכללו זה דאלת"ה ק"ט היכא משכח"ל להא דקי"ל כמ"ש בב"י וכו' וכ"ת דאה"נ וכו' הו"ל לפרש ותו דאפושי פלוגתא ל"מ וכו'. לע"ד אינו הכרח דהרי הוא כמפורש ועומד וס"ל דחזר בו ופליגי בפירוש ומה נשאר לנו פה לדבר דל"מ בפלוגתא. יעיין בטור או"ח סי' ש"ב דשם מרן בב"י אביא בשם מוהרי"א ז"ל דמסתפק בטיט שעל מנעלו אם יכול לקנחו דהא אמרי' אין מגרדין לא מנעל חדש ולא ישן וכו' וכתב עליו הב"י ול"נ דלא דמי וכו' ובהדיא אמרי' בפ' כה"כ דרבא אתווס מסאני וכו' וכ"כ רי"ו בחי"ג וכו' ע"ש ובש"ע לא פסק להאי דינא כ"א מורם ז"ל שם התיר לקנח גם מנעלו. והב"ח ז"ל תמה עליו דהלא הב"י גופיה לא נסמך על דבריו להקל בנעלו ולכן לא כתב בש"ע להתיר קינוח אלא ברגלו. וה' י"א ז"ל כ"ע דמה שלא הביאו ר' המחבר אינו הכרע דכמה דברים מייתי מרן ז"ל בב"י מכמה גדולים ואינו מביאם בס' הקצר לפסק הלכה. והחיד"א ז"ל בברכ"י כתב ע"ז וז"ל ואנכי הרואה דמרגלא בפומייהו דרבנן בתראי דמדלא הביאו בש"ע שמעי' דלא סבר ליה להלכה וכמה ענינים הדברים מוכיחים דהשמיטם בכונה דלא ברירא ליה מילתא לפסוק הלכה למעשה בש"ע. והביא דראה בתשו' כ"י למוהרש"ה ז"ל שכן דמדהשמיטו בש"ע מורה דאין דעתו לפסוק כן ומוהרג"א ז"ל כ' עליו דאין הכרע וכו' דסמך למה שכתבם בב"י. והוא ז"ל כתב דכעת לא מצא כלל ברור בזה בדעת מרן בש"ע בהשמטת דינים שהם מוסכמים ע"ש. ועיין בס' משכה"ר מער' ל' סוף אות ג' דהביא בשם מוהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חיו"ד סי' כ"א דכתב כן. וכתב דמוהרש"ה ז"ל אמרה למילתיה על סברת התה"ד דבכמה דוכתי אשכחן דמרן פליג עליה אבל על סברת גאון מפורסם וכו' ל"א ע"ש. הרי דמבואר בהנ"ל דאפי' דין דכתב בב"י עליו ול"נ וכו' וחידש מד"ע מדהשמיטו בש"ע איכא דס"ל דחזרה הוי והוא בכלל מחלוקת האח' ז"ל. ובס' שערי רחמים למוהר"י פראנקו יצ"ו (ז"ל) הובאה תשו' למוהר"מ פארדו ז"ל בחאה"ע סי' י"ג בד' כ"ב בנדונו שם כתב מלבד המח' שנעל בין הרבנים מ"ס המלך והחק"ל ז"ל אי קיבלו הוראות מרן ז"ל גם עמ"ש בב"י ובתשו' או לא עוד בה דל"מ בדב"ז שהוא ציון בעלמא דציין תשו' זו דפ' נערה ולא גילה אפי' טעמו אלא אפי' היה פוסק כן בב"י ולא היה מביאו בש"ע צריכא רבה לומר דקי"ל כוותיה ובשלמא תשובותיו איכ"ל דלא זכר שר שכתב באותו הדין. אבל דבריו בב"י כשהשמיט איזה ענין המוזכר בב"י י"ל דחזר בו כי לא ישרה בעיניו אותה סברא או מצא היפך הדין ההוא ובכונה מכוונת השמיטו כמ"ש הב"ח באו"ח סי' ש"ב והברכ"י ז"ל שם וכו' באופן דבמח' היא שנויה כשהשמיט בש"ע מ"ש בב"י. וכ"ז הוא דוקא כשלא ראינו מי שחולק על הדין ההוא עכ"ז הם נחלקים בדעתו ז"ל. אכן בתשו' זו של מוהר"מ דפ' נערה שציין בב"י אה"ע סי' ק' בהא נר' דליכא מאן דפליג וכו' פשיטא דיש לנו לומר בפשיטות שחזר בו יעוש"ב. וספר לקט יוסף הנד"מ נראה לי לפי שעה ובמער' קו"ף אות ז' כתב קבלנו הוראות מרן ז"ל המובא בב"י אף שהשמיט בש"ע וציין על ס' ישא איש שכ"כ וגם בס' פני הבית ד' צ"א כ"כ יעו"ש. ועיניך תחזינה משרים בדברים האמורים דלא פלט מפלוגתא וכנז"ל. ומה שכתבו הם כן דאזלי לסברתייהו דס"ל דאנן קבלנו הוראות מרן ז"ל גם מ"ש בב"י ובתשו' דבס' מר ואהלות חאה"ע סי' ב' בד' ל"ז כתב וז"ל בנ"ד זכה הבעל בהאי מתנה מתרי טעמי אי מטעם שהוא מוחזק או מטעם דאנן בתריה דמרן גררינן בכל אשר יאמר כה"ז ואפי' היו היורשים מוחזקים מוציאין מידם עפי"ד מרן שקבלנו הוראותיו בין להוציא וכ"ש להחזיק. גם בד' ל"ח שם כתב וז"ל באופן דגם בכה"ג איתא בפלוגתא ומ"מ אנן לדידן דגררינן אחר הוראות מרן לא נפק"ל מידי וכו' ואפי' נשבע החתן להחזיר אין בכך כלום וכו' וכ"ת הא קי"ל ס' שבועה להחמיר דשמא הלכתא כמ"ד אינה יכולה למחול הא לך כלל דאנו קבלנו הוראות מרן ז"ל בכל הלכותיו בין להקל בין להחמיר בין להחזיר בין להוציא א"כ לגבי דידן ליכא ס' שבועה כלל דהא מעיקרא כשנשבע אדעתא דהכי נשבע עפ"י הוראותיו של מרן ז"ל וכיון דאליביה דמרן אין מקום לשבועה דבידה למחול לו ליכא למימר ס' שבועה להחמיר וזה החילוק ברור עכ"ד ע"ש ועיין ג"כ שם בתשו' סי' ג' דט"ל ע"ב. ומה שנמצא לו בס' פני הבית סי' ס"ז אות ח' דכתב ואע"ג דבמה שפסק מרן בתשו' איכא פלוגתא בין האח' ז"ל אי הוו בכלל הקבלה או לא מ"מ הלוה שהוא המוחזק יכו"ל קי"ל כמ"ד דאף בתשו' קבלנו הוראותיו ע"כ. דנר' דלא זיכה אותו כ"א משום שהוא מוח' ויכ"ל קי"ל ולא החליט הדבר שם לומר דאנן קבלנו הוראותיו אפי' בתשו' היינו משום דשם בנדונו רצה לזכות הלוה אפי' דאיכא דפליגי מאחר שהוא מוחזק. ולעולם דדעתו הוא ז"ל דקבלנו הוראותיו גם במ"ש בתשו' וכמ"ש בס' מו"א ובס' בני בנימין וקרב איש בח"א סי' כ"א מרן מלכא ראש"ל הרה"ג כחזהר"ר יש"א ברכה יצ"ו הביא האי פלוגתא אי קבלנו הוראותיו גם בתשו' או לא וכתב וז"ל והנח"ב בח"א סי' י"א בענין שליח ששינה העלה דאבתריה דמרן