שערי עזרה עד

ושכ"כ בש"ד שראה להר"מ שהתירו בדיעבד והביא ראיה מכבדא עילויה בשרא דבדיעבד ש"ד משום דדמא משרק שריק בצלייה וה"ה במליחה אבל בהגהה כתב דלא דמי וכו' ולענין הלכה אעפ"י שסמ"ק אוסר אם הוא במקום שיש הפ"מ או שהוא בע"ש וא"א להכין אחר כדאי הם הר"מ והרא"ש לסמוך עליהם ע"כ. ועל מ"ש מור"ם דבהפ"מ יש להתיר כתב הפר"ח ז"ל בסקי"ד שכ"כ הב"י ז"ל וכו' ואילו הוה שמיע ליה שכן דעת התוס' והרשב"א והרא"ה והמרדכי והר"ן וכמ"ש בסק"ב היה מתיר בפשיטות אף באיסור דאורייתא וכ"ש באיסוד"ר. ומיהו הי"ד כשהדיחו ומלחו שנית וכמו שנר' מדברי המחבר בכאן ובב"י וכ"נ מדברי הרא"ש. אבל אם לא הדיחו ומלחו שנית אעפ"י שמדברי הרשב"א במ"ה ד"ע יש לדון בדבר להקל וגם לדעת הרא"ה ליכא עיכובא בדבר מ"מ למעשה יש להחמיר עכ"ל. ובתחילת ההשקפה יש לעמוד ע"ד במ"ש דגם לדעת הרא"ה ליכא עיכובא. דאדרבא למה שנתן הרא"ה טעם לההדחה שמא אחר שיניח הכשר מלפלוט דם וציר יהא ניתך הדם ויבליענו. יוצא איפכא דגם במליחה שנית לא מהני. ברם אחר ההתבוננות נר' דל"ק דהפר"ח אזיל לסברתו בסק"ב שאחר שהביא שם טעם הרא"ה כתב וז"ל ולפי"ז אינו אלא הרחקה בעלמא מדרבנן שמא ישהנו י"ב שעות שהוא שיעור פליטת הדם והציר וכו'. ולכן כתב כאן דגם לדעת הרא"ה ליכא עיכובא בדבר. היינו דבמשך היב"ש שהוא פולט עדיין ציר ליכא חששא שיבלע הבשר מהדם שע"פ כ"א החששא היא לאחר היב"ש וכל שהוא עדיין בתוך היב"ש ליכא עיכובא בדבר. וזהו שהפר"ח בסקי"ד צירף להרא"ה עם הרשב"א ומרדכי והר"ן וכתב דאילו הב"י ז"ל הוה שמיע ליה דעת התוס' והרשב"א והרא"ה וכו' היה מתיר בפשיטות וכו'. וזהו דלא כמ"ש הט"ז ז"ל דהי"א דבסעיף ב' דלא מהני הדחה ומליחה שנית הם ס"ל טעמו של הרא"ה דאחר המליחה הא' יצא כבר כל דמו ויש חשש וכו' ע"ש וגם הכנה"ג בהגה"ט אות ח' נמשך כדבריו דכתב וז"ל ולטעם הסמ"ג וכן לטעם הרא"ה ז"ל דיש לחוש שמא לאחר שיניח הבשר מלפלוט דם וציר יהא ניתך הדם שע"פ ויבליענו אין תקנה לאותו בשר אפי' יחזור וידיחנו וימליחנו שנית כדעת י"א ושכ"כ בס' ט"ז ודמ"א ד' שפ"ה ע"ש. והחיד"א ז"ל בס' מחב"ר אות ד' הבי"ד הב"ח ז"ל דכתב דלהרא"ה ז"ל אין תקנה לאותו בשר במליחה שנית וכתב דנר' עיקר כהפר"ח דגם להרא"ה יש תיקון אם ידיחנו ויחזור וימליחנו. וגם הק' ע"ד הט"ז ז"ל הנ"ל דטעם היש אוסרין אינו כדברי הט"ז כמפורש בדברי הרא"ש וכו' ע"ש. ולא ידעתי מדוע לא הוק"ל גם על דברי הכנה"ג שגם הוא אזיל בסברתו וכנ"ל

ועמ"ש מור"ם ז"ל מיהו במהפ"מ יש להתיר. כתב שם באות ו' שכ"כ מרן בב"י וזה לכאורה נגד המקובל בידינו דכשמרן כותב הסברא בסתם דעתו לסמוך ע"ז אפי' בהפסד מועט דהרי הכא כתב הסברא בסתם להיתרא ומפורש בב"י דדוקא במקום הפ"מ יש להתיר. אם לא שנאמר דזו אחת מן ההלכות דחזר בו ממ"ש בב"י כשחיבר הש"ע ועמ"ש הפר"ח ובס' מקו"ש ע"כ. גם בס' כפי אהרן ח"ב חי"וד סי' א' כ"כ דממה שהביא בש"ע דעת המתירים בסתם משמע דאפי' שלא בשה"ד מתיר ושכ"כ בס' מחב"ר והביא דבריו ובמה שציין להפר"ח דכתב שאילו ראה הב"י וכו' ודאי היה מתיר אפי' בלא הפ"מ וכתב שאולי זה ראה מרן כשחיבר הש"ע ולכן פתם כהמתירין ואפי' בלא הפ"מ. גם הביא שם מ"ש בס' ידי דוד סי' נ"ז אות י"ג בשם ס' מחושקים כסף דכתב דמ"ש מרן בסתם ר"ל במקום הפ"מ כמו שביאר בב"י. ודחה דבריו דאין נראין ומחוורתא כמ"ש הפר"ח ומחב"ר דסתמא דמרן הוא להתיר אפי' בלא הפ"מ ע"ש. גם בש"ע או"ח סי' רס"ח כתב החיד"א ז"ל במחב"ר אות ב' דזו אחת מההלכות שמרן חזר בו בש"ע ממ"ש בב"י וכו' ע"ש. ועיין ג"כ בס' נה"ש שם

ומהאמור עולה על הדעת לפשוט ולומר דדוקא היכא דמצאנו דמרן ז"ל בש"ע חזר בו בפי' ממ"ש בב"י או דמלשונו בש"ע מורה כן אזי אמרי' דחזרה הוי. משא"כ אם כתב איזה דין בב"י והשמיטו בש"ע ולא הביאו כלל לא אמרי' דחזר בו ברם לאו פשיטותא היא לומר כן דהא חזינן בספרי הפוס' דאיכא פלוגתא בזה שהר' זרע אברהם חח"מ סי' י"א דקכ"ה בענין מוסר ממון חבירו דבב"י סי' שפ"ח הביא דברי ההגמ"י דכתבו דהא דאנסוהו גוים להראות ממון חבירו פטור היינו מחמת או"נ אבל מחמת או"מ חייב וכתב דפשוט הוא ונר' דאונס מחמת מכות הוי כמחמת או"נ. ובש"ע השמיט דין זה וכתב הזר"א ז"ל שם כנר' דחזר בו שראה דברי הרשב"א והרא"ה ז"ל וכו' ע"ש. הרי הגם דכתב בב"י על זה דהוא פשוט וגם השמיענו חידוש מתורה דיליה שכתב ונר' וכו' עכ"ז אמר דמדהשמיטו נר' דחזר כו. גם בסי' קצ"ח בדין קניית המט' דכתב שם בב"י דהפוס' פסקו כריו"ח וסיים שם וז"ל ונ"ל שאם התנו שתגמר קנייתם במעות מכרן קיים ואין אחר מהם יכו"ל בו וכדאמרי' גבי קרקע דאי אמר אי בעינא בכספא איקני קנה וכמ"ש בסי' ק"ץ ע"כ. וכ' ה' הלכה למשה ח"ב בה' מכירה דט"ו דמדלא קבע ס"ז בש"ע נר' דחזר בו כמ"ש בס' יד אליאו סי' קמ"ו ע"ש. גם בסי' רנ"ג דבב"י הביא בשם הגמ"י דהא דש"מ דאמר תנו הלואתי לפ' פסק רא"ם דה"מ בהלואות של ישראל וכו' וכתב שם מרן ע"ז ואיני יודע וכו' מ"מ דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו וכן נ"ל שהוא דעת הפוס' שסתמו ולא חילקו בין הלואה דישר' להלואה דגוי ע"כ. ובש"ע השמיט ד"ז וה' משאת משה ח"ג סי' כ"ד בתחילה כתב דכנר' שדחאה מהלכה ושוב כתב דלא חזינן ליה למרן דפליג אהאי מילתא למדחייא מה' אלא דחוכך כדבר וכו' ע"ש. דמתבאר מדבריו דהגם דבב"י פליג בהדייא ע"ד איזה פוסק ובש"ע השמיט הדין ההוא ולא הזכירו כלל איכא דס"ל דחזרה הוי ממ"ש בב"י ולזה השמיטו בש"ע. גם באה"ע סי' י"ג ס"א אשה שמת בעלה או שנתגרשה שאסורה להתארס עד לאחר צ"י כתב בב"י דהיינו שלא יתקדשו אבל לשדך מותר ושכן מבואר בהרא"ש ובת"ה. ומ"מ צריך להזהר מלתת רשות לשדך אם לא ע"י שישביעו להמשדך שלא יכנס לבית המשודכת ע"ס הזמן כדי שלא יבואו לידי תקלה ע"כ. ובש"ע לא הזכיר מזה כלל וכ' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו שנר' שחזר בו שלא הזכיר כ"א אירוסין ונישואין ובן בדין שהרי הרא"ש ות"ה סתמו להתיר שידוכין וכו' ולא ראינו מי שחשש לזה ע"כ. הרי הגם היכא דהשמיענו חידוש דין מרן בב"י מדיליה מדהשמיטו בש"ע איכא דס"ל דהוי חזרה. ועיין בס' כפי אהרן ח"ב חח"מ סי' ה' בהא דשני שות' שלוו שניהם כאחד לצורך השות' דכתב מוהריק"ו ז"ל דע"כ לא נחלקו הראשונים ז"ל אלא בשנים שלוו כאחד אבל בשני שותפים מקודם ולוו שניהם כאחד לצורך השותפות לכולי עלמא יכול לגבות כל חובו מאיזה מהן שירצה. ומרן ז"ל בב"י דחה דבריו דלא אישתמיט חד מהפוסקים לאשמועינן וכו' ע"ש דכתב ואנן בדידן קבלנו הוראותיו וכו' מכל מקום אכתי מצי ראובן לזכות מטעם קי"ל דבס' הקצר לא הזכיר מזה כלל ומדסתם נוכל לומר דאף שבב"י תמה ע"ד מוהריק"ו ודחה דבריו מ"מ בש"ע חור בו ממה שתמה וא"כ ראובן מצי"ל קי"ל כהרבנים דס"ל דמדהשמיט מרן ד"ז בש"ע שחור בו ע"כ. ודבריו אלו