שערי עזרה עג

נדפסה בסי' ד' ע"ש. באופן שאחר שהאריך להוכיח שהאיסור הוא מחמת ספק א"כ לעיקר דינא איכא שפיר ס"ס להקל והוא שמא מהדופן ולא מהריאה ואת"ל מהריאה שמא הלכה כרוה"פ דס"ל דהוי דו"ץ וסותם ולא הוי כהס"ס דמוהרח"ש ז"ל כלל. ולהנוהגין לאסור כס' האוסרים מ"מ היכא דאיכא מכה בהם איכא ספיקי אחריני להקל בס"ס כאשר האריך הרחיב רו"ם כת"ר יצ"ו ברוחב מבינתו בסו"ד בזה ותול"מ. וכבר מילתי אמורה דכל זה לא נצרכה אלא לפלפולא בעלמא להתבסם בדב"ק יצ"ו דאילו לדבר הלכה ההיתר ברור ויוצא בשופי ומי כמוהו מורה להלכה ולמעשה דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. ולו נאה ולו יאה להורות את בנ"י החוקים והמשפטים יה"ר דלא יעדי מינן הדריה זיויה ויקריה תמיד כל הימים הלכ"ד זעירא דבי רב הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט סימן ג'

ריאה שהיה בה בועה מעל"ע באומה בצד שמאל במקום הדק בחידוד בהתחלת החיתוך והפיצול שבין אונה ואומה וכשהיא נפוחה הריאה הבועה הנ"ל היא מתכסית בהאונה ובודק הריאה משמש בהבועה כדי לידע אי יש בשר הריאה מצד אחר או לא ואמר דהוו שפכי אהדדי וע"י המשמוש המים שבבועה נכנסו לתוך הריאה ונבלעו בה ושוב לא נודע אם היו מים זכים או לא וע"ז לשאול הגיעו אם הבהמה אסורה או מותרת

תשו'. הנה מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' ל"ז ס"ה כ' בועה בריאה וניכרת בעבר אחר אעפ"י דלא שפכי אהדדי כשירה. וכ' מורם ז"ל והוא דלא קיימי במקום סמפו' אבל אי קיימי במקום סמפו' דהיינו ב' אצבעות מן השיפולי בדקה וד' בגסה נהגו להטריף ואין לשנות. ואפי' במ"ז בבועה ודוקא דשפכי אהדדי אבל אי לא שפכי אהדדי כשר אפי' בעכורים וסרוחים ע"כ. והש"ך כתב דבמ"ז פליגי הפוס' וס"ל דכשר ע"ש. וא"כ בנ"ד דאיכא ספיקי טובא יש להקל. והוא ספק אי בעירנו מתא דמשק יע"א הם נוהגים כמרן ז"ל דלא חילק כלל ומכשיר וכמו שכן נוהגים בעי"ת סאלוניקי יע"א כמ"ש השו"ג ז"ל או דנוהגים כמור"ם ז"ל דהטיל חילוק בין במקום סמפונות לשלא במקום סמפונות ואת"ל דנהיגי כמור"ם ז"ל עדיין י"ל דמאי דנהיגי כוותיה דמור"ם הי"ד לענין אי קיימי במקום סמפונות או לא. משא"כ לענין מ"ז לא נהגו כוותיה כ"א כדברי הפוס' ז"ל האח' שהביא הש"ך ז"ל דס"ל דבמ"ז מכשירי. ומאחר דבנ"ד איכא ספיקא אי הוו מ"ז או לא א"כ הו"ל ס"ס והוא ס' אי הוו מ"ז והם נהיגי כס' המכשירים במ"ז ס' לא הוו מ"ז ואת"ל דלא הוו מ"ז אעיקרא איכא ספיקא אי נהיגי כוותיה דמורם ז"ל במאי דחילק בין מקום סמפונות לאין מקום סמפונות דאפשר דנהיגי כמרן ז"ל דמכשיר בכל גוונא ואפי' במקום סמפונות ומים עכורים כמו שנראה מסתמיות דבריו וכמ"ש הפוס' ז"ל. והגם דהספק הזה לא בריר לן ויש לעמוד בו מ"מ יש לעשותו סניף ולצרפו עם ספיקות אחרות דאיכא בנ"ד כדי להתיר וכאשר הובא כעין זה בדברי הפוס' ז"ל ע"ע ועיין בס' תורת הזבח סי' י"ט אות ג' ואף את"ל דנהיגי כמור"ם ז"ל גם בענין מ"ז עדיין איכא ס' בנ"ד דספק אי נהיגי כמור"ם ז"ל דלא מחלק כלל בין אם נמצאת הבועה בתוך ב' אצבעות בשפולי הריאה כנגד הארץ למטה. לנמצאת בין החיתוכים והחידודים דבכל גוונא גם בין החיתוכים והחידודים אם הבועה היא בתוך ב' אצבעות בדקה מותר וכמו שכן נר' מחתמיות דבריו דלא מחלק בזה. ודלא כסברת הרב ראש אפרים ז"ל דמחלק בזה יען דספרי רבני האשכנזים האח' ז"ל לא נתפרסמו ונתפשטו בינינו כ"א מחדש חדשים מקרוב באו זה זמן לא כביר. ואף את"ל דהגם שלא היו ספריהם ז"ל מתפשטים בינינו עכ"ז חו"ר עירנו יע"א המה בחכמתם מדעתם היו מחלקים בזה משפולי הריאה ממש לבין החיתוכים והחידודים. עדיין איכא למימר בנ"ד מאחר דהבועה היא בהתחלת החיתוך והפיצול שבין אונה לאומה והיא מכוונת כנגד רוחב הב' אצבעות שהם בשיפולי הריאה א"כ עדיין נוכל לומר דהגם דלענין דין סירכא שלא כסדרן וכיוצא מיקרי בין החיתוכים מ"מ לענין זה לא מיקרי בין החיתוכים מאחר שהיא בתחילת החיתוך כנגד רוחב הב' אצבעות שיש בשיפולי הריאה וכ"ש שהיא סמוכה שם לחידוד ממש במקום הדק דיש להכשיר וכמ"ש ה' מנחת הזבח דאם היא בחתוך כנגד רוחב הב' אצבעות דיש להכשיר יעו"ש. והגם דכעת לא מצאתי בספרים אחרים דכתבו בזה כדבריו מ"מ יש לעשות דבריו לסניף ולהכניסם ג"כ לספק כנודע. וא"כ מאחר דאיכא כל הני ספיקי בנ"ד יש להכשיר בשופי. שוב אח"כ ראיתי לה' פתחי תשו' שם בסי' ל"ז דכתב ע"ד מורם ז"ל בסק"ה וז"ל עיין בתב"ש דכתב דכ"ע מודו כאן דשפולי היינו תחתית אבל בשאר חידודים וקצוות מיד מתחילים הסמפונות. ועיין בתשו' הר הכרמל חיו"ד סי' ד' שחולק עליו והעלה דגם כל הצדדים יש שיעור מרחק הסמפונות מהחוד כמו בתחתית יעו"ש עכ"ל. ועלץ לבי דמצאנו עוד אילן גדול וסמך להתיר מלבד כל הני ספיקי הנ"ל וכאשר יראה הרואה והגם דשוב אח"כ הראוני ספר מאירת עינים ק"ק דדחה לדברי ה' הר הכרמל וכתב דהעיקר כדברי התב"ש ע"ש. מ"מ האיכא סברת ה' הר הכרמל ז"ל הא מיהא וסתמיות דברי מור"ם ז"ל דליכא חילוק כלל וכנ"ל ויש להתיר. ועיין בס' בית ישחק על ה' שחיטה מ"ש בזה לך נא ראה ויונעם לך על כן עלתה הסכמתינו בזה בנ"ד להכשיר והאל ית' יצ"מ וימ"ן כ"ד הבוטח באל מושיע ורב הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט סימן ד'

בש"ע חיו"ד סי' ס"ט צריך להדיח הבשר קודם מליחה וכו'. אם מלח ולא הדיח תחילה ידיחנו וימליחנו שנית ויש אוסרים. וכתב מור"ם ז"ל וכן נוהגים וכו' מיהו במקום הפ"מ יש להתיר ע"כ. ושם בב"י טעמים הרבה הובאו להדחת הבשר תחילה שהר"ן בשם הרא"ה כתב הטעם שאין המלח מפליט אלא דם שבתוך הבשר אבל לא מה שהוא עפ"י הבשר ולפיכך אם לא ידיחנו תחי' יש לחוש שמא לאחר שיניח הבשר מלפלוט דם וציר יהא ניתך הדם ויבליענו. והוא ז"ל כתב הטעם כדי שיתרכך הבשר ויצא דמו ע"י מליחה שאם יהא נקרש על פניו לא יהא כח במלח להוציא דמו. ושמדברי הרא"ש נר' שמסכים לטע"ז. והמרדכי כתב הטעם להעביר לכלוך הדם שעל החתיכה שאל"כ המלח נתמלא ממנו ושוב לא יוציא המלח הדם שבחתיכה. ובדין אם מלח ולא הדיח תחי' דכתב הטור די"א דאין לו תקנה עוד אף אם ידיחנו וימליחנו פעם אחרת ויש מתירים ושלזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל. כתב מרן הב"י ז"ל שהגמ"י כתב בשם סמ"ק שאין לו תקנה עוד והביא דברי הרא"ש מ"ש בפ' כ"ה בשם י"א דאין לו תקנה עוד וכו' ולפי מ"ש בס' התרומה מהני לו מליחה שנית וכו' ושכן מסתבר ע"כ