שערי עזרה עב

רביתא ודאי משום נקב היא והם דברי הראב"ד שבהשגות. והראב"ד שבהשגות איהו ניהו הראב"ד שבס' ת"ד וכמ"ש החיד"א ז"ל בס' מח"ב חיו"ד סי' ט"ל אות ח' שהבי"ד הכנה"ג מ"ש בשם הראב"ד בס' ת"ד סי' י"ב בשם הרב ברצלוני וכו' אבל ראיתי לו בהשגות פי"א ואולי חזר בו ממ"ש בס' ת"ד סי' י"ב. וכ' עליו דממ"ש הראב"ד בהשגות אין שום סתירה וחזרה דכונתו בהשגות להודיע דיש חולקין ובעל נפש יחמיר והיינו כמאי דמסיק בת"ד סי' י"ב דיפה הדבר להחמיר עכ"ד ע"ש. הרי דכולהו רבנן אזלי ומודו דהראב"ד בהשגות איהו הראב"ד שבס' ת"ד וכעת דבריו נפלאו ממני ולי צ"י. וחפץ הייתי להאריך ולעיין עוד בזה האומנם אין הפנאי מסכים עמדי ולא צילא דעתאי והאי שמעתתא בעייא צילותא ע"כ באתי בקצרה כי לא נצרכה אלא לפלפולא בעלמא

עוד ראיתי דבאמרות טהורות של מע' הרב המופלא כמוהר"י אב"א יצ"ו שדי נרגא בהס"ס שכ' מני"ר כת"ר יצ"ו דשאני התם דאיירי בדין עיגונא דאקילו בה רבנן ודוקא בהא הוא דעבדי' ס"ס כה"ג הגם שיש בו קצת זרות כיון דהוי מיניה וביה ול"ד למ"ש מרן ז"ל בדין הקורקבן דשאני התם דהספק הב' הוא מבחוץ לא מיניה כנ"ד שהוא ס' ניקבה הריאה וכו' בס' זה הוא מיניה וביה דומיא דמת וקברתיו וזה לא אמרוהו כי אם בדין עיגונא זת"ד יצ"ו. ואחרי הס"ר יש לי לעמוד ע"ד דהנה מ"ש דדוקא בדי"ע דאקילו בה רבנן הוא דאמרי' דעבדינן כי האי ס"ס וכו'. מאי דמני"ר יצ"ו כתב כן דנר' שהוא דבר מוסכם לכ"ע דבעיגונא הקלו ועבדינן כהאי ס"ס. הא חזינן דאיכא כמה מרבוותא דאדרבה ס"ל בהיפך דבעיגונא אפי' שיש כמה ספיקי עכ"ז אזלי' לחומרא דכולהו הוו חדא ספיקא כמ"ש הכנה"ג אה"ע סי' ס"ט הגה"ט אות כ"ג. גם מ"ש דס"ס זה יש בו קצת זרות כיון דהוי מיניה וביה ול"ד וכו' דס' זה מיניה וביה דומיא דמת וקברתיו וכו'. אנכי הפעוט אחהמ"ר לא ירדתי לכונת דבריו במ"ש דהוי מיניה וביה שהוא ס' ניקבה הריאה וכו'. דלע"ד הא לאו מילתא דהנה רו"מ כת"ר יצ"ו בתחילה האריך בהראיות דאף למי שאוסר בצלע העליונה הוא רק מחמת ספק שמא מהריאה וע"ז עשה ס"ס להקל והיינו ספק אם הסירכא היא מהדופן ולא מהריאה ואת"ל מהריאה שמא הלכה כרוה"פ דס"ל דהוי דופן צר וסותם. ועינא דשפיר חזי דהוי כמו ס"ס שעושים אותו הפוס' ז"ל דס' הראשון הוא שמא אינו מהריאה והס' הב' הוא דאת"ל מהריאה שמא דין צלע העליונה כדו"ץ וסותם כס' רוה"פ והוי ממש כהס"ס שעשה מהרי"ט סי' יו'ד שהבי"ד מני"ר יצ"ו דכיון שהסירכא עצמה ס' נקב היא השתא דמספק"ל אי בכה"ג מגין או לא מגין הו"ל ס"ס ושהחס"ל חיו"ד סוס"י ב' עשה ס"ס כזה. וספריהם אינם מצויים כעת תח"י. ולא הוי הס"ס זה יש בו מהזרות כלל ולא מיניה וביה ואינו דומה למת וקברתיו כלל דהפוס' דשדו נרגא בהך דינא דמת וקברתיו בהס"ס שעשה מוהרח"ש ז"ל. התם יש לדברים אלו שייכות כמ"ש הדב"מ אה"ע סי' ט"ז דא"כ לא משכחת לה לחוש לס' הרמב"ם דחייש לקברתיו ודבריו אלו נעלמו ממוהר"י פינצי ז"ל בתשו' שהובאה בס' חוקי חיים סי' י"ט בד' ל"ז ע"ג שהק' הוא ג"כ כעין זה מדידיה בהרחבת הדיבור יותר וז"ל לע"ד ק' לעשות ס"ם כזה מאחר דט' הרמב"ם דמצריך שיאמר קברתיו מחמת שמא אמר בדדמי א"כ מאחר דאמרת את"ל ה' כהרמב"ם מה מקום שוב לומר שמא העד לא אמר בדדמי וכו' דכולהו חד ס' הוא וכו' ואולם ה' ז"ל נמשך לשיטתו למ"ש בקונט' עיגונא ד' ע"א דיש להקל בעיגונא בס"ס ואפי' במקום שנוכל לו' דכולא חדא ספיקא היא וכו' ע"ש. ומ"ש דנמשך לשיטתו היינו משום דאשכחן דאיכא כמה רבוותא דס"ל בהיפך דאדרבא אזלינן לחומרא וכמש"ל. גם החס"ל בחאה"ע סי' ו' בד' מ"ג הביא ג"כ לדברי הי"א בנאספות סי' ט' שהק' על הס"ס של מוהרח"ש והוא ז"ל האריך להליץ בעדו דקושיא זו בעצמה תיקשי להס"ס דהש"ס ס' על ישראל ספק גוי ואת"ל גוי דילמא לא נגע והא התם כשידעינן דעל גוי אין מי שיתיר היין דלכ"ע אסור היין משום ס' דילמא נגע וא"כ אין אנו אומרים ואת"ל גוי דילמא לא נגע דכשאת"ל דהוא גוי לכ"ע אסור אף שהוא ס' אם נגע או לא דחיישי' דילמא נגע ואין אנו מתירין היין ודאי מאי אית לך למימר דדוקא כשידעינן דעל גוי דמחמירין משום ספק. אבל השתא דאיכא ס' אחר דלא ידעי' אם גוי אם ישר' עבדינן שפיר ס"ס ס' גוי ס' ישראל ואת"ל גוי שמא לא נגע ובדאיכא ב' ספיקות לא אסרו וכמו כן הוא כאן דאם לא היה סברת שאר הפוס' זולת ס' הרמב"ם ודאי דהיינו מחמירין אף שהוא ג"כ לא אסר אלא מתורת ספק. ברם השתא שיש בידינו סברת שאר כל הפוס' דחולקין עליו ולא חיישי כלל לבדדמי הא יש בידינו ס"ס כההיא דיין ס' אי הלכה כהפוס' דלא חיישי כלל לבדדמי והו"ל כעל ישראל דהיין כשר ליכא שום חשש. ואת"ל דהלכה כהרמב"ם הא איהו נמי לא החמיר אלא משום ספק דילמא אמר בדדמי ועדיין שמא עד זה לא אמר בדדמי והו"ל כאותו ס"ס דש"ס דאמרי' ואת"ל גוי על שמא לא נגע וכו' ע"ש. ואנכי הפעוט אמינא אחהמ"ר דשנא ושנא מההוא ס"ס דש"ס דהתם הס' האחד דשמא ישראל על הוא ודאי מותר אליבא דכ"ע והס' הב' שמא גוי על אינו ודאי שהוא אסור כ"א דאנו מחמירין מספק שמא נגע ולכן בדאיכא עוד ספיקא אחרינא שמא על הוי ס"ס גמור דכשאנו אומרים ואת"ל גוי על שמא לא נגע בצד ההיתר זה שהוא שמא לא נגע לא עקרינן צד של האיסור שהוא שמא גוי על מכל וכל אלא נשאר הצד שמא על גוי במקומו ובאים אנו להתירו מצד אחר שמא לא נגע. אבל בספיקו של מוהרח"ש ז"ל דהרמב"ם שהצריך לומר קברתיו הוא משום דחיישי' דאמר בדדמי ולשאר הפוס' דלא הצריכו שיאמר קברתיו הוא משום דלא חיישי שיאמר בדדמי וא"כ בתחילה שאנו מספקים דילמא הלכתא כהפוס' דל"ב שיאמר קברתיו אין ההיתר הוא אליבא דכ"ע כ"א הוא דוקא לסברת שאר הפוס' משא"כ לס' הרמב"ם חששת האיסור במקומו עומד דדילמא אמר בדדמי. וא"כ כשאנו אומרים ואת"ל דהלכה כהרמב"ם ר"ל דחיישי' דילמא אמר בדדמי א"כ בצד ההיתר שהוא שמא לא אמר זה העד בדדמי עקרינן מכל וכל צד האיסור של האת"ל הלכה כהרמב"ם דדילמא אמר בדדמי. וזהו דמקצת הפוס' עמדו על ס"ם זה דכיון דאמרי' ואת"ל ה' כהרמב"ם מה מקום שוב לומר שמא לא אמר בדדמי וזה פשוט

איך שיהיה נחזור לדברות הראשונות דהס"ס דבנ"ד והוא ס' אם הסירכא היא מהדופן ולא מהריאה ואת"ל מהריאה הלכה כרוה"פ דס"ל דהוי דו"ץ וסותם אינו דומה לההיא דמת וקברתיו כלל. ולע"ד דגם מני"ר יצ"ו בתחילה כשעשה ס"ס זה לא הי"ל מהצורך להביא ההיא דמוהרח"ש ושאר הפוס' ז"ל שדברו בכעין הס"ס ההוא ולהאריך בזה דיש מהפוס' דס"ל שיש לעשות ס"ס כזה ויש להפוס' דס"ל דאין לעשות ס"ס כזה. דלא דמי האי ס"ס להנהו ס"ס דידהו וכנז"ל. ומה שעמד רו"ם כת"ר יצ"ו באגב ע"ד הכנה"ג סי' טו"ב שהביא מתשו' כת"י למוהרח"ש שלא הזכיר כמה תשובות המודפסות למוהרח"ש שכ"כ. גם הרב אג"ן ז"ל בס' חוקי חיים סי' י"ט בד' ל"א ע"א הקשה כן על דבריו שבבע"ח חאה"ע סי' ו' דכתב שמצא למוהרח"ש בתשו' כ"י דמציאה שמצא היא