שערי עזרה עא

עיקר כהר"ן והסכים עמו הרכ"ש לא קי"ל כוותיה בהא אלא כרש"ל וכהמג"א דכתב דדברי רש"ל עיקר וכן התה"ד כן ס"ל וכו' ושהב"ח ביו"ד סי' ג"ן כתב דמאי דמכשירינן מטעם ס"ס היינו היכא דהאיסור וההיתר שוין אבל היכא דאיכא למיתלי באיסור טפי מבהיתר תלינן לחומרא וכ"כ הר"ן בפ"ק דחולין. ולפי מ"ש המג"א בסי' תקט"ו סקי"ב בשם הר"ן דהמביא למכור או דורון הוא מביא מהמשובח מהנתלש ומהניצוד בו ביום א"כ איכא למתלי באיסור טפי מבהיתר. ולפי טע"ז ל"מ בהביא גוי דורון לישר' ביוט"ב דאסור אלא אפי' הביאו בשביל גוי אפי"ה אסור ליקח מהם דגים בין בחינם בין במעות משום דהמביא למכור הוא מביא מהמשובח וכו' וא"כ איכא למיתלי טפי באיסור מבהיתר ואין זה ס"ס ואסור וכמ"ש הב"ח ז"ל ע"כ. גם הרפרמ"ג במש"ז סי' תקט"ו סק"ד כ' דלפי טעם הר"ן יש לאסור אפי' ביוט"ב ולא הוי ס"ס ע"ע. גם ה' שביתת יו"ט בח' א"ח סי' ט' בנדונו שהביא הגוי דגים ביוט"ב ש"ג וס' אם ניצודו היום. דבתחי' האריך בפסק מרן שהתיר ס' מוכן ביוט"ב ותפסו כמותו הפר"ח והכר"ש ומוהרי"ך בס' ב"כ ח"א והבי"ד הפוס' ראשו' ואח' ומסיק לאסור שכן ס"ל לרוב הפוס' ובנדונו אסיק לאסור לדינא כדברי התשו' שבס' בן אברהם הנ"ל יעוש"ב. ועם דכפי מה שנתבאר לעיל הרבה פוס' פליגי על מרן במה שהתיר ס' מוכן וס"ל דלא עבדי' ס"ס להקל. מ"מ אנכי הדל ראייתי היא דמקום מנהג וקביעות הלכה דאי איכא ספיקא אחרינא עבדינן ס"ס להקל היא אליביה דמרן דפסק בס' מוכן ביוט"ב מותר משום דהוי ס"ס ואנן בדידן קבלנו הוראותיו בין להקל בין להחמיר. והגם דבהא דס' מוכן הוא ס"ס המתהפך לא אמרי' דגם בעלמא צריך שיהא הס"ס מתהפך והיכא דלא הוי מתהפך לא עבדי' ס"ס. דכבר אשמועי' מרן ז"ל ביו"ד סי' מ"ט ס"ד בדין הקרקבן דעבדי' ס"ס להקל הגם דלא הוי מתהפך. והט"ז שחלק ע"ז ופסק לאסור משום דלא הוי ס"ס המתהפך. הפר"ח ז"ל דחה דבריו ופסק להקל כש"ע גם הנה"כ ז"ל כ"כ ע"ש. ועיין בס' פתחי תשובה שם שציין על תשו' אמונת שמואל סי' ל"ד שהשיג על הט"ז גם ה' חוט השני סי' מ"ח ומקום שמואל סי' ע"ט כ"כ. וציין עוד עמ"ש הוא ז"ל בסי' ל"ג ס"ד בד"ה אבל. והיינו דשם בדין נקיבת הושט דפסק מרן דשני עורות יש לו. ניקב א' מהם כשירה ניקבו שניהם טריפה וכתב מור"ם ז"ל דזהו בניכר שהנקב בא מחמת חולי אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק הפנימי טריפה ע"ש הביא שם מה שהק' הט"ז בסי' מ"ט בדין נקיבת הקורקבן מדין הוושט והעלה להחמיר שע"ז כתב הוא ז"ל דהעיקר כמ"ש נה"כ שם דשאני ושט דכל הני חיוי ברייתא קוצי אכלין לכן מחמרינן טפי ותולין במצוי ע"ש ע"כ. והוי ממש כמו בדין צידה ולקיטה דבספיקו תלינן להחמיר דתולין במצוי כמ"ש הר"ן ז"ל

עו"ר למני"ר יצ"ו דכתב וז"ל ועוד יש לצדד דשמא ס"ל להרמב"ן ז"ל כשיטת הראב"ד בס' ת"ד סי' י"ד ה"ד רי"ו נט"ו ח"ה ועמ"ש הבע"ח בתשו' סי' נ"א ע"כ. וכפי המובן בדבריו יצ"ו דהראב"ד בס' ת"ד שם כתב בסוף הסי' דריאה שנסרכה רובה להיתר מן האונה לדופן ומיעוטא מן האומה נהגו בנרבונא לדונה אחר הרוב וכן הדין כי הסירכות ספיקות הן שמא אינה נקב ואם היא נקב שמא מן האונה יצא הליחה ונעשית סירכא ע"כ הרי דס"ל דהסירכות ספיקות הן שמא אינה נקב דס"ל דיש סירכא בל"נ לכן יש לדונה אחר הרוב ולעשות ס"ס להתיר ושמא גם הרמב"ן ס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל זהו הנראה בכונת דבריו יצ"ו. וא"כ לא ירדתי לכונת דבריו יצ"ו במה שכתב עוד ה"ד רי"ו נט"ו ח"ה דהרואה יראה שם דהרי"ו הביא בתחי' דין האונה והאומה הסרוכות ביחד לדופן דהולכין אחר הרוב ושכ"כ הראב"ד. אבל הוא עשה הס"ס באופן אחר ס' מן האונה או מן האומה ואת"ל מן האומה שמא הריעותא היא מהדופן. ולא עשה הס"ס כמ"ש הראב"ד שמא אינה נקב דנר' דס"ל כס' הפוס' דס"ל דאין סירכה בל"ן ולכן עשה הס"ס בגוונא אחרינא ועכ"ז דאיכא הס"ס הנ"ל כ' שם אח"כ דהרמב"ן חלק עליו וכתב דטריפה ושכ"כ הוא בתשו' שלו. ולפי ענ"ד הבע"ח יו"ד סי' נ"א כשרצה להביא ראיה לדבריו דאין לספק בזה שמא הסירכא לא מחמת נקב היא דקי"ל לרבנן דאין סירכא בל"נ הביא לדברי הרדב"ז כ"י ולרבו מוהרימ"ט חיו"ד סי' ל"ב דלא עשו ספק זה משום דלא ניח"ל בספק זה שכתב הראב"ד ז"ל, לא היה מהצורך לזה דמדברי רי"ו ז"ל שכתב הס"ס בגוונא אחריתי ממ"ש הראב"ד יש להביא ראיה ברורה דלא ניח"ל בהך ס' שכתב הראב"ד משום דקי"ל דאין סירכא בל"ן ואין לספק בזה. וגם מני"ר יצ"ו שנתכוון לדחות מ"ש בתחי' דיש לספק שמא ס"ל כשיטת הראב"ד מכח דברי הבע"ח בתשו' סי' נ"א שכתב שאין לספק בזה שזהו נר' כונתו במאי דציין לדברי הבע"ח. לע"ד לא היה מהצורך לזה מאחר דמקודם ציין ע"ד הרי"ו ז"ל מדבריו יש להוכיח כן בפשיטות וכנ"ל. גם הדחיה שנתכוון לדחות מ"ש בתחי' שמא יש לצדד שמא ס"ל כשיטת הראב"ד והיינו דיש סירכא בל"נ ודחה זה מכח דברי הבע"ח דאין לספק בזה דקי"ל לרבנן וכו'. סלח נא אנכי מבקש דהעיקר הוא כמ"ש בתחי' בדרך אפשר והוא האמת עיין בכנה"ג יו"ד סי' ט"ל בהגב"י אות ל' שהק' ע"ד רש"ל ז"ל שכתב דדעת הרמב"ן כרש"י והביא בשם הרשב"א בתה"א דכתב שהרמב"ן ס"ל דיש סירכא בל"נ יעו"ש. ואעיקרא אנכי הפעוט חסר ההבנה בכונת דברי מני"ר יצ"ו במ"ש ועוד יש לצדד שמא ס"ל כשיטת הראב"ד בס' ת"ד סי' י"ב דנר' דתכלית הדברים הוא דס"ל כהראב"ד בס' ת"ד דקאמר דיש לספק שמא הסירכא היא בל"נ דיש סירכא בל"נ וריר בעלמא היא. וא"כ היינו הך מ"ש בתחילה ואפשר דס"ל להרמב"ן דבכל הסירכות יש ס' שמא אינו סירכא רק ריר ומשום דלא בקיאינן בבדיקה יש לאסור מספק. ומאי קאמר ועוד יש לצדד וכו' דהצד השוה שבהם מאחר דיש סירכא בל"נ והו"ל כאילו אינה סירכא והיא רק ריר וליחה בעלמא דכפי דברי הפוס' נר' דהא בהא תלייא דכשאנו אומרים דיש סירכא בל"נ אזי אפי' אנו רואים בחוש'ה אל העין דיש סירכא עכ"ז יש לספק ולומר דשמא אינה נחשבת לסירכא כלל רק ריר בעלמא היא ומשום דלא בקיאינן בבדיקה יש לאסור מספק ותוכיות הדברים נר' דחדא היא חשיבא

עוד ראיתי דיש לעמוד בדברי הראב"ד בס' ת"ד סי' י"ב הנ"ל דכתב דכל הסירכות ספיקות הן שמא אינה נקב ואם היא נקב שמא מן האונה וכו' דפשט הדברים שם הם דאפי' שהסירכא היא שלא במקום רביתא דהיינו בדו"ר יש לספק שמא אינה נקב. ועינא דשפיר חזי בדברי הרמב"ן בחי' למס' חולין שנדפסו בס' מזבח כפרה בסו"פ א"ט דכתב שם וז"ל וראיתי להראב"ד עוד סברא אחרת שהוא אומר דהסירכא שלא במקום רביתא ודאי משום נקב היא וכו' אבל כשהסירכא במקום רביתא תולין שמפני דוחק רביצתה עליו נעשית הסירכא ולא משום נקב וכו' וזה ההיתר אפשר שהוא אמת כפי פי' השיטה שלי שהיא מוטעמת יותר מן הכל עכ"ד ז"ל. ודבריו אלו הן שהובאו בהר"ן ז"ל והבי"ד מרן ב"י ז"ל בסי' ט"ל ע"ש. ואנכי העבד עני הדעת לא ידענא היאך ישתוו דברי הראב"ד שבס' ת"ד הנז' עם מה שהביא הרמב"ן ז"ל בשמו הנ"ל דסירכא שלא במקום