שערי עזרה ע

עוד ראיה ותו דהא אנן לא קי"ל כר"י ע"ז הוא מה שהק' עליו הש"ך ז"ל כיעו"ש. וה' מסגרת השולחן על יו"ד העתיק דברי החג"ש ז"ל כמות שהם ולא העיר מזה. ועיין להחיד"א ז"ל בס' מח"ב יו"ד שם אות ב' שהסכים דגם אם יש ספק אם נמלח יש להחמיר כדברי השפ"ד שכן מצא ברמזי שבולי הלקט כ"י ח"ב שכתב שם בפי' דהקרקבן יש בו דם וכו'. ועם שה' מקום שמואל בד' י"ג ליו"ד האריך לדחות דברי הש"ך והט"ז במה שהק' להדרישה וכתב סו"ד אני רואה דברי הדרישה נכונים לדעת הטור וסי' וכבר החיד"א ז"ל באות א' ציין על דבריו עכ"ז הסכימה דעתו ד"ע דיש להחמיר כהשפ"ד ואין לעשותו ס"ס יען דאנו אומרים דאילו היה רואה המק"ש ז"ל דברי שבה"ל היה מחזק לדברי הש"ך והט"ז. גם נימא דמאחר שהמק"ש ז"ל שם כתב אסיפא דמילתא דלדידהו אין נפקותא וכו' ע"ש א"כ הגם שבתחילה האריך לדחות ראיות הש"ך והט"ז ועולה נפקותא מהם כפי דעת הטור ומרן ז"ל דדברי הדרישה הם נכונים מ"מ מאחר דלא הוי מילתא פסיקתא לדינא ונשארה סברת הדרישה יחידאה גם בספק פסק להחמיר כס' האח' ז"ל ושאין לעשותו ס"ס

וראיתי למני"ר כת"ר יצ"ו כשהביא פלוגתא אחריתי והיא סברת הראב"ד ז"ל דס"ל דבנסרך לשאר דברים דאין נקיבתן במשהו דתלינן בהו. שכתב ואף שראיתי להרשב"ש סי' ת"ך שכתב על ס' הראב"ד שדחו דבריו ואמרו וכו' ע"ש נראה דהיינו שלא לסמוך להתיר ע"ז לבד וכו' והרשב"א בת"ה ד' ל"ה כתב שכן דעת הרז"ה. ואנכי הפעוט אמינא כיאודה ועוד לקרא דכבר מבואר בדברי מרן הב"י ז"ל שמוהר"ד ן' יחיא ז"ל כתב שבמקצת מקומות נוהגים כן והראשונים נתנו טעם לדבריהם וכו' יעו"ש. ומה שתמה הכנה"ג שם בהגב"י אות שי"ג על מתא סאלוניקי שהיו נוהגים להקל ולהכשיר היינו משום שהם היו נוהגים להתיר אף בלא נפיחה וכו' כיעו"ש ואנכי הדל יש לי להעיר על דבריו דכפי דבריו שבהגב"י מה מקום עוד למ"ש בהגה"ט ויראה שכתב כן וכו' ועוד מי זה אמר וכו' ע"ש הרי לך מבואר דס' הראב"ד איכא אחרים דקיימי בסברתו ויש שהיו נוהגים כמותו ויותר רבותא כמ"ש הכנה"ג ז"ל. ועיין בס' נדי"ל ח"א סי' ל"ח בד' פ' ע"ב מה שתמה ע"ד הכנה"ג ורו"ם כת"ר יצ"ו ציין על דבריו. ואנכי העבד לא ידעתי מדוע לא העירו עליו בזה

והנה אנכי בעוניי ראה ראיתי להביא ראיה מדברי מרן ז"ל דס"ל דבמקום מנהג והוקבעה הלכה אי איכא ספיקא אחריתי עבדינן ס"ס להקל. ממה שפסק בש"ע א"ח סי' תצ"ז ס"ד ספק מוכן מותר ביוט"ב משום דהוי ס"ס ע"ש. והרי התם דמשום מנהג אבותיהם הוא דנוהגים כל אנשי הגולה לעשות יוט"ב משום ואל תטוש וכו' ובכל מידי נוהגים בו איסור וכאילו הוקבעה הלכה כן בכל תפוצות ישראל ועכ"ז היכא דאיכא ספיקא אחרינא כגון ספק מוכן חשבינן ליה ס"ס ומותר ביוט"ב. דון מינה במכ"ש לדבעלמא במקום אחד דנהגו כס' האוסר אם אירע עוד ס' אחר בדבר חשבינן ליה ס"ס להקל. ומאי דפסק מרן ז"ל בש"ע סי' תקט"ו ס"ג בדין צידה ולקיטה דאפי' אם הוא ס' אם נלקטו או ניצודו היום דאסורים וכ' ה' באר הגולה שם דאפי' ביוט"ב. התם ה"ט כמ"ש הר"ן בפכ"ג דשבת והוב"ד בבאר הגולה שם דכל שבמינו מחובר דרכן של ב"א ללקוט אותן ביומן משא"כ בס' מוכן שהוא ס' הבא ממילא ע"ש. גם הפר"ח ז"ל בסי' תצ"ז סק"ד הוק"ל ע"ד מרן ממ"ש בסי' תקט"ו דמדסתם שם משמע דאף ביוט"ב קאמר ואמאי לא שרי מס"ס ויישב דשאני מינו במחובר דאין דרך ללקט אלא דבר יום ביומו וכ"כ וסיים ומיהו לצדדין קתני: בניצודו ע"כ לא מיתוקמא אלא ביוט"א דאי ביוט"ב הו"ל ס"ס וכו' ע"ש והפרמ"ג בא"א סק"ד הבי"ד וסיים הוא ז"ל וה"ה צידת דגים י"ל כה"ג ע"כ ונר' דהוא בא לחלוק עליו וז"ל דגם בצידת דגים י"ל כה"ג וקיצר הרבה דלא הביא הדברים שהוא פליג עליו בהם אבל ה' זרע אברהם חא"ח בסו"ס ט' אזיל בס' הפר"ח דכתב וז"ל ואפי' ס' צידה או נולד שרינן ליה ביוט"ב משום דהוא ס"ס ואע"ג שהוא איסור דאורייתא כ"ש ס"ס דרבנן באיסור אמירה לגוי דאזלינן לקולא וכ"כ בסו"ס י"ב ע"ש. וה' יד אהרן ריש סי' תקט"ו הבי"ד הפר"ח וכתב דכפי"ז נר' בדגים שבאו מחוץ לתחום ביוט"ב שלא לצורך ישר' והם ס' אם ניצודו היום או מאתמול שמותר ושכ"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י סקנ"ה ושכ"פ ה' כר"ש חא"ח סי' ד' אבל ממ"ש המג"א ס"ק י"ב נר' דעתו לאסור ועיין בט"ז סק"ד ע"כ. והבי"ד ה' זכו"ל בא"ח ד' מ"ו אות יו"ד ע"ש ויש לי לעמוד ע"ד הי"א דאי"צ להוציא מדבריו שבסי' תקט"ו דנר' דעתו לאסור דכבר ביאר דעתו בפי' המג"א בסי' תצ"ז סק"ד לאסור דעמ"ש שם מרן ס' מוכן מותר ביוט"ב מס"ס תמה עליו וכתב דביש"ש סי' ד' פסק להחמיר ביוט"ב אפי' בספק וכן עיקר ע"ש. הרי דאפי' בס' מוכן כתב בפי' דס"ל לאסור. גם מאי דציין על הט"ז סק"ד לא הבנתי כונת דבריו דהמעיין יראה דמש"ש הט"ז הוא אליביה דדעת ר"ת שכ"כ הכלל זה ג"כ אם יש ס' אם הביאם לצורך עצמו או לצורך ישר' לענין כ"ש וכן לאסור אפי' ביוט"ב לדעת ר"ת אזלינן לחומרא ככל הספקות ע"כ. ובסי' תצ"ז בסק"ג שם כ' בפי' דבס"ס מותר דעמ"ש שם מרן ס' צידה אסור כתב אפי' למאן דס"ל איסור צידה דרבנן מ"מ הולכין בספיקן להחמיר דהו"ל דשיל"מ ומ"מ בס"ס כמ"ש אח"ז מותר ע"כ והס"ס שכתוב שם אח"ז הוא דין ס' מוכן ביוט"ב מותר דהוי ס"ס. הרי דס"ל דס' צידה ביוט"ב כס' מוכן דמותר מס"ס. ובס' בן אברהם בשו"ת סי' ח' הביא תשו' ממוהר"י ן' יעיש ז"ל בגוי שהביא דגים דורון לישר' ביוט"ב אם מותרים בו ביום או לא שהאריך והביא דהא"ז ורבינו שמחה ות"ח ז"ל אסרי ביוט"ב ג"כ כמו ביוט"א וצריך להמתין בכ"ש במוצאי יו"ט. והביא ג"כ דברי הר"ן ומה שהקשה עליו בפא"צ סי' ז' וכי ספק מוכן שהיא מלאכה דאורייתא גריע מס' תחומין שהיא דרבנן אפי' ביוט"א דס"ל להר"ן כדברי הרי"ף דאוסר ס' תחומין גם הביא מ"ש עליו הפר"ח וז"ל ואיני יודע מה הוא זה דאף ס' תחומין יהיו מותרין ביוט"ב לדעת הר"ן מס"ס ודברי הר"ן נראין עיקר ע"כ. וכ' עליו דמה זו תפיסה לרש"ל שהרי רש"ל כבר נשמר מזה מדכתב אח"כ ונ"ל אפי' לפי מ"ש לקמן דס' תחומין שרי מ"מ ס' מוכן אין חילוק בין יוט"א לשני וכל מה שאסור בא' אם בא ביוט"ב ג"כ אסור דאין חילוק ביניהם כ"א גבי מת ולכחול את העין ע"כ וא"כ מאי מק' לרש"ל ע"כ. ולדידי אני הפעוט דברי הפר"ח הם ברורים דעמ"ש רש"ל וכי ס' מוכן גריע מס' תחומין וכו' עז"א דלא יש גריעות דמה שאוסר הר"ן ס' תחומין הוא ביוט"א אבל ביוט"ב אפי' ס' תחומין יהיו מותרין לדעת הר"ן מס"ס כמו ס' מוכן ביוט"ב דמותר מס"ס וליכא גריעות בס' מוכן כלל. ומ"ש אח"כ רש"ל ונ"ל וכו' הוא לפי סברתו שכן ס"ל לדינא משא"כ קו' הפר"ח היא על דבריו הראשונים שהק' על הר"ן וכי ס' מוכן גריע מס' תחומין עז"א דלא יש גריעות דלדעת הר"ן אף ס' תחומין שרי ביוט"ב מס"ס וז"ב. ועיין בס' נהר שלום דפי' קושית מוהרש"ל בדרך אחרת ע"ע. ולע"ד דפשט הדברים נראין כמ"ש בעניותין. ואסוף דינא כתב שם בתשו' הנ"ל דאף שהפר"ח כתב דנ"ל