שערי עזרה סז

לא להלכה ולמעשה כ"א לפלפולא בעלמא כך הוא דרכה של תורה וחפץ הייתי להביא כל דברי תשו' הקדושה והטהורה. ברם לסיבת הוצאת הדפוס כי רבה היא לכן באתי בקצרה. ולא כתבתי אלא דברי דוקא ומתוך דברי יובנו דבריו

הנה תחילת דיבר כתב רו"ם כת"ר יצ"ו דאף לדעת האוסרים נראה דאינם אוסרים כ"א משום ספק דשמא מהריאה באה הסירכא דאף לדעת הסוברים דאין סירכא בל"נ הי"ד בדליכא למיתלי בדופן רק בריאה אבל בכי האי דיש להסתפק שמא מחמת הדופן אף דליכא מכה לא הוי רק ספק. ואין להביא ראיה מדברי התוס' והרא"ש ז"ל פ"ק דחולין די"א דאם עשה גבינות מבהמה וכו' דאין לאסור דהו"ל ס"ס ס' אינה טרפה ע"כ די"ל דהם ז"ל מיירי היכא דאיכא מכה בדופן דוקא כמ"ש הם ז"ל בפא"ט ד' מ"ח ע"א דעתה נוהגים להטריף כל הסירכות עכ"ד יצ"ו. ואנכי נבער מדעת אחהמ"ר אומר דמדבריהם בפ' א"ט הנ"ל אין ראיה לומר דהם מדברים דוקא בדאיכא מכה בדופן אלא דדבריהם הוא דבכל גוונא נוהגים להטריף כל הסירכות בין איכא מכה ובין ליכא מכה משום דאין אנו בקיאים בבדיקת הריאה. ולעולם גם כי ליכא מכה בדופן מאי דנוהגים להטריף הסירכות ואין בודקים הריאה הוא מחמת ספק שמא היא מהריאה ונקובה ואין אנו בקיאים בבדיקת הריאה

עו"כ רו"ם כת"ר יצ"ו שכ"ר לה' דמש"א ד' קי"ד שכ"כ והש"ך בסי' פ"א סק"ט והכנה"ג סי' ט"ל הגה"ט אות ו' דכתבו דמיירי דוקא בסתם סירכות מפני שאא"ב ואפשר לדחות לדעתם דאי ליכא מכה בדופן לא חשיב ספק משום מה שיש לתלות בדופן עכ"ד יצ"ו גם את זה סלת נא אנכי מבקש דהם ז"ל לא חילקו כ"א בסתם סירכות שאנו אוסרים אותם מספק מכח שאא"ב בבדיקה סירכות שהם טרפות בודאי. ולא נרמז בדבריהם בין איכא מכה בדופן לליכא מכה עד שנאמר דלדעתם אי ליכא מכה בדופן לא חשיב ספק. ואנא אמינא דגם כי ליכא מכה בדופן מה שנוהגים להטריף הוא מחמת ס' וכנ"ל

וכפי האמור ממילא יוצא בנ"ד לפי"ד התוס' והרא"ש ז"ל בפשיטות להתיר מכח ס"ס והוא ספק אם היינו בקיאים לבדוק לא היתה נקובה כלל ואת"ל שמא היתה נקובה ס' השתי צלעות אלו הם חשיבי כדופן צר וסותמים כמאן דס"ל הכי. דהגם דאנן נוהגים להחמיר כמאן דאסר הי"ד היכא דליכא מכה אבל בדאיכא מכה הא חזינן כמה מהפוס' ז"ל דס"ל דגם בחזה אי איכא מכה מכשירין וא"כ שפיר יש להכשיר בנ"ד מכח ס"ס הנ"ל לפי דברי התוס' והרא"ש ז"ל והפוסקים שפסקו דבריהם להלכה

עוד ראיתי לרו"ם כת"ר יצ"ו שהבי"ד הר"ן ז"ל מ"ש בה' גבי ריאה הסמוכה לדופן וכו' וכתב דלכל הדברות אף למאן דאסר כשלא יש מכה בדופן הוא רק מט' ס' דשמא מחמת הריאה ושמא מחמת הדופן ומחמת ס' יש לאסור עכ"ד יצ"ו. ואנכי העבד תחילה וראש הוק"ל בדברי הר"ן ז"ל במ"ש בדעת ר"ן דאם היא סרוכה לדופן איכא תרי ספיקי ס' מחמת דופן ס' מחמת ריאה ואת"ל מחמת ריאה שמא לא ניקבה והו"ל תרי ספיקי ולקולא ע"כ. דאיך חשיב להו תרי ספיקי דבס' הראשון שמא מחמת הדופן בהכרח צ"ל מחמת הדופן ואינה נקובה הריאה דאם נקובה היא טריפה. וא"כ גם בס' הב' הוא את"ל מחמת הריאה שמא אינה נקובה והו"ל שם אונס חד הוא. ובדברי הרשב"א ז"ל בחי' שם דכתב וז"ל וטעמא דר"ן וכו' א"נ קסבר ר"ן דיש סירכות בל"נ והיכא דלא העלתה צמחים איכא תרי ספיקי ס' מחמת נקב ס' שלא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא מחמת דופן הוא דאינקיב וכו' ע"ש. לק"מ דהתם עשה הס"ס דדילמא הסירכא היא באה שלא מחמת נקב כלל דיש סירכא בל"נ ואת"ל דהיא באה מחמת נקב שמא מחמת הדופן הוא דאינקיב. דהס' הראשון הוא בהסירכא עצמה אם באה מחמת נקב או לא והס' הב' הוא דאף את"ל שמחמת נקב היא באה שמא מהדופן היא ולא הוי כמו שם אונס חד הוא. משא"כ בהס"ס שעשה הר"ן ז"ל דבין לפי הס' הא' שמא מחמת הדופן ובין לפי הס' הב' אינה כשירה כ"א עד שנאמר שאינה נקובה הריאה יפול הקושי דהו"ל כמו שם אונס חד הוא. ובהיותי בזה ראיתי לה' שער המים בסי' ט"ל סקמ"ט דהבי"ד הר"ן ז"ל אלו ופירשם על דרך פי' הרפ"ת ז"ל והיינו כמ"ש הר"ן דריב"ם סובר דאיסור הסירכא הוא משום ס' נקב זהו פי' אם ניקב מעבר אל עבר מבשר הריאה לחוץ או"ד לא ניקב אלא קרמא עילאה והו"ל ס"ס ס' מחמת דופן ס', מחמת ריאה ואת"ל מחמת ריאה שמא לא ניקבה. ובודאי דכיון דאמרי' ואת"ל מחמת ריאה הרי אמור שהריאה הוא שניקבה וא"כ איך אמר אח"ז שמא לא ניקבה אלא ודאי שהכונה היא שמא לא ניקבה בשתי עורות אלא בעילאה וכו' ע"ש. והרב ז"ל כדי לתרץ לקושית הרפ"ת ז"ל בדברי הר"ן עוד נתעורר בהקושי הנ"ל והוצרך לישב דבריו עפ"י דרך פי' הרפ"ת ז"ל והוא מהדוחק דפשט דבריו אינם מורים כן וקשה מה שהקשינו בדבריו. ועיין במוהרמב"ח ז"ל בקונ' עץ הדעת בד' ב' ע"ב דכתב וז"ל הכלל הג' אם הב' ספיקות הם בענין א' אינו ס"ס כההיא דשם אונס אחד הוא דכיון שאין אנו מוסיפין היתר בס' חדש אלא הוא עצמו נכלל בס' הא' לא מיקרי ס"ס ע"כ. ועיין שם בד' י"א ע"ב וי"ב ע"א שכ"כ והאריך בזה ע"ש. ושו"ר לה' נדיב לב ח"א סי' ע"ה בד' קל"ג ע"ד שהבי"ד מוהרמב"ח ז"ל שכתב בד' ט' ועוד דשם ולד חד הוא וכו' והבי"ד הר"ן הנ"ל להקשות עליו דהרי שם סירכא חדא היא. ואף די"ל דסירכא דמן הריאה דס' ראשון הוא לאסור וסירכא דס' ב' הוא להתיר ולאו משם א' הוא וכמו שהוא האמת דאינם משם אחד מ"מ לפי"ד מוהרמב"ח ז"ל דשם ולד חד הוא הגם דשם ולד דס' ראשון הוא לאסור ושם ולד דס' ב' הוא להתיר קרי להו משם א' ולדבריו גם בהא הוי משם אחד וכו' ע"ש שהאריך להוכיח ולו' דכל היכא דכשאנו מסתפקים בס' הב' הוא מתקיים הצד חומרא של ס' הראשון ולא מתירינן מכח הצד של היתר הראשון אלא מצד אחר זה מיקרי ס"ס גמור וכ"כ בפי' וז"ל וכן הא דס' תלויה דאת"ל דהסירכא מהריאה ס' בל"נ ונשאר הצד של חומרא דהסירכא מהריאה במקומו ואנן מבטלינן ליה משום ספק אחר ולא מסיבה ראשונה ע"ש. וחפץ הייתי להתיישב בדברי מוהרמב"ח בד' כ"ט במה שהאריך בדברי הרמב"ם והראב"ד ז"ל בדין איש א' ולו ב' נשים הא' ביכרה וכו' ע"ש דבהשקפה בדבריו שם נר' דלא ק' מה שהק' עליו הרב נדי"ל במ"ש כאן. ברם כעת אין הפנאי מסכים עמדי לעמוד בדבריו היטב. עכ"פ לפי"ד הנדי"ל ז"ל מינח ניח"ל מאי דהוק"ל בדברי הר"ן ז"ל דאיך חשיב ליה תרי ספיקי וכו' כנ"ל. והיינו דמאחר דבס' הב' הוא מתקיים הצד של חומרא של ס' הראשון ומאי דמתירין הוא מצד אחר ולא מצד של היתר הראשון שפיר מיקרי ס"ס גמור ולא הוי כמו שם אונס חד הוא

הנה מאי דהביא מני"ר יצ"ו מדברי הר"ן ז"ל דמפורש יוצא מדבריו דלכל הדברות אף למאן דאסר כשלא יש מכה בדופן הוא רק מחמת ספק וכו' אנכי הרואה דלאו ראיה פסיקתא היא לכל הדברות ולכל הסברות דיש לבע"ד לטעון ולומר דהר"ן ז"ל כתב שם דלאבימי סירכא בודאי נקב משוה לה ומשו"ה אמר א' זה וא' זה