שערי עזרה סו

שהוא פ"א וליכא ח"מ בעי תשו' דפז"ב. והביא דברי הרשב"א והאח' ז"ל דבמקום דסגי בקד"ח הי"ד אם ראינוהו בוכה ומתאנח על מה שאירע שנראה שהיא תשו' בלי הערמה אבל אם יש לחוש להערמה דמה שבוכה וצועק הוא כדי שלא יעבירוהו לא סגי בקד"ח. ועוד הביא בשם מוהרימ"ט חיו"ד סי' ס"ו דכתב דהא דסגי בקד"ח כשראינוהו בוכה ומתאנח הי"ד היכא דבוכה ומתאנח קודם שהעבירוהו דזה הוראה שלא היה פושע. אבל אם יראה שהוא כמקל ופושע אנחה דלבסוף לא מעלה ול"מ. וע"ש ג"כ לענין עד אחד בהכחשה עש"ב. ובס' שמן המשחה סי' י"א הביא בשם מוהריב"ל ח"ג סי' ט"ל ומוהרימ"ט חיו"ד סי' ט"ו וב"ח ח"מ סי' ל"ד דכתבו דבטבח דח"מ אין לחלק לפי מה שהוא אדם דח"מ מעבירו על דת. ואי"צ להאריך דכל ספרי הפוס' ראשו' ואח' ז"ל מלאים מזה דבאיכא ח"מ צריך תשו' חמורה בדבר שחטא בח"מ בלי שום ערמה וציין על החק"ל יו"ד ד' רכ"ז וזרע אמת חיו"ד סי' כ' ובני אברהם סי' ה' ואף שה' כר"ש חיו"ד סי' י"ז כתב דמידי ס' ל"נ כל הפוס' חלוקים עליו והחק"ל בד' רל"ה הכריח דשחיטת חשוד נבילה מן התורה ולו יהי ספק ספיקא דאו' לחומרא ובס' גו"ר משמע דס"ל דהוי מדרבנן אלא דהחק"ל ראיותיו חזקות כראי מוצק דהוי מן התורה וכו' וצריך תשו' דפז"ב ואף שרש"ל ז"ל ביש"ש פג"ה סי' ט"ו ובתשו' סי' כ' כתב שעכשיו ליכא תשו' דפז"ב משום טיפול בניו ואתה נועל דלת בפני בעלי תשו' וכו' סברא יחידאה היא כמ"ש ה' מטה יוסף חיו"ד סי' ב' וגם המשאת משה חיו"ד סי' ג' כתב דאין לסמוך על רש"ל גם הגו"ר סי' או"ב פליג עליו וכן הרב"ד יו"ד והברכ"י ז"ל הביא בשם מוהר"א יצחקי ז"ל דלא חש לדברי רש"ל ופליג עליו דצריך תשו' חמורה עכ"פ. ולו יהי ספק ס' דאו' לחומרא. ועוד אפי' רש"ל בתחילת דבריו לא כתב זה אלא כשבא מאליו ושואל תשו' וניכר דליכא ערמה בדבר בזה כתב דאם דוחים אותו להצריכו תשו' דפז"ב אתה נועל דלת בפני בעתש"ו. לא כן בנ"ד דכל ימיו מראה טלפים כחסיד גדול ונמצאו בו כל דברים הנז' והוא הולך בקומה כמאז ומקדם אין מי שיאמר דאומרים לו אם אתה רוצה לחזור לאומנותך עשה כך וכך דודאי דהוא מראה דעושה התיקון כדי שיחזירוהו לאומנותו בערמה דלא גרע מהאי טבחא דפז"ב דרבי טופריה ומזייה דאמר רבה דמשום ערמה הוא עושה ולא אשכח אלא לילך וכו' ואף דכתב רש"ל דעכשו א"א זה מ"מ צריך כעין תשו' הנז' דליכא למיחש לערמה וגם צריך דיראה דחזר בו מח"מ וכו' ובנ"ד לא ראינו זה אלא אדרבא בתר איפכא וע"ע להחק"ל סי' קנ"ז ד' רל"ב עבו"ד. ובקונט' ההסכמות מרבני או"ה באחד שיצא טריפה מתח"י והעבירוהו מלהיות טבח כל ימי עולם והסכימו עמהם כמה וכמה רבנים ולא כתבו עד שישוב בתשו'. ואף במקום דסגי בקד"ח כתב הריב"א הי"ד כשראינו דואג ומתחרט ומתאנח על מה שאירע ולא כדי שיחזירוהו לאומנותו וצריך לחוש בכך הרבה והכל לפי מה שהוא אדם ע"כ ועיין למוהריב"ל וכו' וכן נעשה, מעשה בסופר לפוסלו בהסכמת רבנים עמי זולת שהכשרנו בכשר עומד ע"ג בכל הכתיבה עכ"ד. והנך רואה דדוקא בסופר הכשירו באחר עומד ע"ג משא"כ בשוחט לא הכשירו באחר עומד ע"ג וכנז"ל ודון מינה ואוקי באתרין דאינו כשר כ"א בתשו' חמורה בלי שום ערמה ופנייה כלל שילך וכו' כההיא דפז"ב. גם ה' ידיו ש"מ חיו"ד סי' ג' שהאריך בדברי החק"ל כיעו"ש ובגוונא דנ"ד נר' דשר המסכי"ם דבעי תשו' דפז"ב גם בפעם א' וכמו שכ"כ בפי' בתחי' התשו' וז"ל לענין מכירת תפילין הוי חשוד לאותו דבר מחמת ח"מ ואפי' בפעם א' מעבירין אותו עד שיעשה תשו' דפז"ב וכו' ע"ש. מכ"ש וק"ו בנ"ד, דיצאתה טריפה מתח"י כמה פעמים דפשיטא דלא מהני כ"א בתשו' דפז"ב ובלי שום פנייה וערמה כלל. והדעת נוטה לומר דטבח זה דנ"ד דהוא ממונה לרבים ומזלזל במלאכת השחיטה ויצא מתח"י טריפה ג"פ ומלבד כ"ז עבר אשבועתא במידי דשחיטה ב"פ במרד ובמעל כל כי האי אין לו תקנה גם בתשו' דפז"ב וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל ע"ע. ועיין בס' ידיו ש"מ שם בענין עובר על השבועה גם בס' ירך אברהם חיו"ד סי' א' ובס' בני חיי חיו"ד סי' שהאריך בענין השבועה ע"ש, דיוצא בפשיטות לנד"ז דהוא פסול מטע"ז לבד ומדינא אסור לאכול משחיטתו והדעת נוטה דגם בתשו' דפז"ב אין לו תקנה מאחר דהוא מזלזל וכו' ועבר לשבועה ב"פ במרד ובמעל ורחוק הדבר שיעשה תשו' דפז"ב בלי שום פנייה וערמה וכדבר האמור הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט

א. הכנה"ג ז"ל בחיו"ד סי' כ"ח הגה"ט אות ל"ז הביא בשם התוספתא דהשוחט לרפואה לאכילת עכו"ם לאכילת כלבים חייב לכסות ושכ"כ בש"ג ריא"ז ושכן תניא בת"כ ושפך פרט לשוחט ונתנבלה בידו ולנוחר ולמעקר להביא לאכילת עוע"ז ולאכילת כלבים וכו' ע"ש ופשט הדברים נר' דחייב לכסות בברכה מאחר דהשחיטה ראויה כמ"ש הכנה"ג שם. גם ה' מסגרת השלחן על יו"ד סוסכ"ח כ"כ דיברך דשאני מהא דשהה כ"ש ובחתך המפרקת לב' דיכסה ולא יברך דא"א לאכול אם ירצה משא"כ בשוחט לכלבים ולגוי יע"ש. ויש לעמוד ע"ד בנתינת טעם הנ"ל דהם נגד דבריו הראשונים דכתב דלאו באכילה תלי רחמנא וכו' וגם הכנה"ג ז"ל שם כ"כ דדוקא תלוי בשחיטה הראויה דאז איכא חיובא בכסוי וכו' ע"ש. עו"ר בזה לה' שמ"ח בסעיף כ"ב דכתב השוחט אעפ"י שאי"צ אלא לדם או שוחט לנכרי ולכלבים חייב לכסות כיצד יעשה נוחר או מעקר כדי שיפטר מכיסוי ע"כ. ואנכי הרואה אחהמ"ר דלשונו אינו מדויק דמ"ש כיצד יעשה נוחר וכו' זה אינו כ"א להשוחט ואי"צ אלא לדם וכן אמרו בש"ס בפי' השוחט ואי"צ אלא לדם כיצד יעשה נוחר וכו' משא"כ בשוחט לגוי ולכלבים לא אמרו זה. ומדברי התוספתא והת"כ הנ"ל נר' דליכא ספק בדבר לשיצטרך לנחור כדי שיפטור עצמו מכסוי דודאי שהוא חייב בכסוי ובברכה וזהו אומרם להביא לאכילת וכו' וכנ"ל: סימן ב'

שאלה אונה שהיא סרוכה לאותן שתי צלעות העליונות שהמנהג לאסור כשיטת הסוברים כן דהוי כדין חזה אם יש מכה באותן הצלעות מה דינו

הנה שאלה זו נשאלה מקמי דמני"ר מרן מלכא מע' הרה"ג המוכתר בכתר מלכות כקש"ת מוהר"ר שלמה אליעזר אלפאנדארי יחשל"א וברוח מבינתו שלמה בחכמתו האריך בתשובתו והחזיק בעוז כחא דהתירא. ושני בקדש נהדר מעלת הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"י אב"א יצ"ו ראה ויתר עלה בהסכמה בדברות שתים אר"ש לו' מטוהרה. ומוה"ר הנזר והעטרה המעלות לשלמה הוא, פקד עלי לשנות פרק זה לחזות בנועם שיח אמרותיו הטהורים נהרא נהרא. ועם כי ידעתי בעצמי מה אני לגשת בארשת באתר דזקוקין דנורא. מאן מעייל בר נפחא רש ואיש תככים חסורי מחסרא. ומי יבוא אחרי המלכים האדירים האלה שהעמידו דבריהם ע"ד תורה. האמנם כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ודיבורו הקל איהו גופיה גזירה. ע"כ יצאתי חוץ למחיצתי להתבסם ולהשתעשע בד"ק