שערי עזרה סה

רי"ו דנר' מדבריו דאף בהחזרת אבידה סגי ומהני במקומו. ושוב כתב דאפשר דס"ל לרי"ו דמ"ש בגמ' דצריך לילך למקום שאמ"א הי"ד ברוצה לחזור לאומנותו דהתם איכא למיחש להערמה. אבל כשאינו רוצה לחזור לאומנותו דליכא למיחש להערמה סגי ליה בתשו' קלה דהיינו אפי' בעירו באחד מהם סג"ל לענין שיהא כשר לעדות. ופי' דבריו מבוארים דדוקא כשאינו רוצה לחזור לאומנותו שבשעה שעשה תשו' לא היה בדעתו כדי לשוב לאומנותו אזי מהני ליה התשו' הקלה שעשה בעירו ליכשר לעדות. אבל אם כשעשה התשו' היה רוצה לחזור לאומנותו איכא למיחש להערמה ואזי בתשו' הקלה ההיא לא מהני אפי' ליכשר לעדות דכיון דיש חשש הערמה בדבר א"כ תשובתו לאו כלום וכמאן דליתא דמייא. והחק"ל מיאן בזה דאיך יתברר הדבר לב"ד וכו' ודילמא משקר. והוצרכתי לזה יען דראיתי לה' פני מבין בחי' לסנהדרין ופי' דברי הגו"ר דכונתו היא דהגם דאם דעתו לחזור לאומנותו בתשו' קלה לא סג"ל לחזור לאומנותו כיון דאיכא חשש הערמה ואנן תשו' בלי הערמה כלל בעינן. מ"מ תשובתו זאת אהנייא ליה לחזור לכשרותו לענין עדות. וכפי פי"ז הק' על החק"ל במ"ש דאיך יתברר הדבר לב"ד וכו' דאין מקום לדבריו דאף שדעתו הוא לחזור לאומנותו אפי"ה נקטי' תשובתו לחזור לכשרותו לענין עדות והאריך בזה יעו"ש. דאחהס"ר לע"ד כונת דברי הג"ור הם כמ"ש דמאי דכשר לעדות בתשו' קלה ההיא הי"ד כשעשה התשו' לא היה בדעתו שרוצה לחזור לאומנותו. דאם היה בדעתו כשעשה התשו' ההיא לחזור לאומנותו אזי אף לעדות לא מתכשר. והכי דייקי דברי הגו"ר דקאמר אבל כשאינו רוצה לחזור לאומנותו דליכא למיחש להערמה סג"ל בתשו' קלה וכו' לענין שיהא כשר לעדות. ואם איתא דפי' דבריו כדברי ה' פ"מ ז"ל מה זה דקאמר אבל כשאינו רוצה וכו' דנר' מזה דאף לענין עדות דסג"ל בתשו' קלה הי"ד כשאין בדעתו לחזור לאומנותו. כך הול"ל דהא דבעי' תשו' חמורה ולא מהני ליה תשו' קלה הי"ד לענין חזרה לאומנותו. אבל לענין עדות הוכשר בתשו' קלה ההיא שעשה דאז הוה משמע כמ"ש הוא ז"ל דאף כשעשה התשו' הוא היה בדעתו לחזור לאומנותו ולענין זה לא מהנייא ליה כיון דאיכא בה חשש הערמה מ"מ מהנייא ליה תשו' זאת לענין ליכשר לעדות אף דאיכא בהתשו' חשש הערמה א"ו כדכתיבנא בעניותין. ובודאי דהחק"ל ז"ל כן הבין בדבריו והוא לא רצה לחלק בהכי וקאמר דאיך יתברר הדבר לב"ד דבשעה שעשה התשו' לא היה בדעתו לחזור לאומנותו דאף שהוא אמר כן מי מהימן להכשיר עצמו ודילמא משקר. ומעתה גם מה שהק' מע' יצ"ו על החק"ל דכשאומרים לו שמה שמקבלים אותו לעדות הוא באופן שלא יחזור לאומנותו בשום אופן ליכא חשש הערמה ע"כ. ל"ק ול"מ דעדין דברים אלו יש בהם משום מחוסרי אמנה דהמצא ימצא איש אשר פיו ולבו אינן שוים והגם שאומרים לו כן הוא עונה אמן בע"כ ולבו הלך חשכים דיאמר בלבו דבעת הזאת אני מסכים בפי לדבריהם שלא לחזור לאומנות כדי שאכשר לעדות ואחר שאכשר לעדות ולא יהיה עכבה מצד זה ברוב הימים ישתקע הדבר ואחזור לכמות שהייתי בתחילה ואינו מתברר הדבר לב"ד דבאמת אינו רוצה לחזור לאומנותו. וכמו דחיישינן כשאומר שעשה תשו' בלי הערמה אינו מהימן דחיישי' דהוא אומר כן כדי לחזור לאומנותו. גם כאן אף דיאמרו לו שמה שמקבלים אותו הוא כשאינו חוזר לאומנותו עדין איכא חששא דמשקר ובלבו לא כן יחשוב. וזהו שכתב החק"ל אם באנו להאמינו וכו' הי"ל להאמינו וכו' ודלא כמ"ש יצ"ו דלא דמיא וכו' דכל ישר הולך דהם דומים זל"ז והדמי'ן יתעבד וכאמור

ומע' יצ"ו הביא דברי הפ"מ מה שהק' על החק"ל ומה שפי' בכונת דברי הגו"ר וכתב עליו פליאה דעת ממני איך שגה שמרן החק"ל לא ירד לסו"ד הגו"ר אלא דאיהו ז"ל כתב דאף דהחילוק הוא מבורר מ"מ מר באתריה לא ס"ל שאף שדעתו לחזור לאומנותו מכשרינן ליה לעדות דכשאתה מכשירו לעדות תכף יחזור לאומנותו כיון דכבר הוכשר וכו' ע"כ הנה הוא יצ"ו הבין ג"כ דברי הגו"ר כאשר הבינם הפ"מ ורצה ג"כ לומר דגם החק"ל הבין דבריו כן אלא דלא ס"ל וכו'. ואני בעניי אמינא דכונת הגו"ר כמש"ל בעניותין וגם החק"ל כן הבין בדבריו וכבר לעיל הכרחתי פי' זה בדבריו והחק"ל הק' עליו מה שהק' ודבריו נכונים וברורים וכבר הארכתי בזה לעיל ותול"מ: הלכ"ד זעירא דבי רב הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט

אחר שכתבתי כל זה להפיק רצון צדיק הוא ניהו מני"ר מע' הרב המו' כמוהר"י אב"א יצ"ו אלד'י יצחק יהיה בעזרו הרציתי הדברים למע' כת"ר יצ"ו לעמוד ולראות בשורשן של דברים ואת אשר יבחר בו יקריב אליו כי מפיו אנו חיים ואם לא יעלו דברי לרצון והיו דברי כלא היו. וזהו מה שהשיב וכתב בכתב יד"ק בזה"ל

הן כל יקר ראתה עיני כל מ"ש רב רחומאי הרב ועצום עזרא הסופר והוא כהן לאל עליון יצ"ו די השב לכל מ"ש רב אחאי הרב ועצום אליאו בהיר לבית חזן יצ"ו ובינותי באמרי קדוש רב כהנא יצ"ו הנז' וראיתי ונתון אל לבי שכל דבריו הם הנאמרים באמו"ץ ויש בהם די השב תשו' ניצחת את כל ונוכחת והרב אליאו חזן הנז' נר"ו לדבר הזה יסלח שלא כיוין בזה למרכז העיון האמיתי והישר ואגב חורפיה לא דק יפה יפה ומאוד חפץ הייתי לבא קצת בארוכה להשתעשע בדברי קדשם טובים השנים יצ"ו ברם להיות שענין זה קמחא טחינא הוי ולא השאירו לנו עוללות גדולי האח' ז"ל כלל כי כן האריכות בזה אך למותר אי לזאת עמד קנה במקומו ותנח התיב'ה וה' ברחמיו יאיר עינינו בתורתו ויזכנו לכוין לאמיתה של תורה ולא נכשל בדבר הלכה אכי"ר הלא כה דברי זעירא דמן חברייא והוא הצעיר יצחק אבואלעפייא ס"ט

כל הנז"ל היו כתובים אצלי מזמן קדום קרוב לשלשים שנה וראיתי עתה לכותבם פה כי הם שייכים לשאלתנו דממוצא דבר אנו למדים לנד"ז דאין לו תקנה לחזור לאומנותו ולאכול משחיטתו כ"א בתשו' האמורה בפז"ב שילך למשאמ"א וכו'. ועיין בכנה"ג יו"ד סי' ח"י הגב"י אות ס"ב דס"ל דאין חילוק בין הנאה מועטת למרובה דשם קרא תגר על המנהג שנהגו בזמנו דהטבח היה נוטל שכר מהכשירות ולא מהטריפות דכפי הרמב"ם והראב"ד והריב"ש ז"ל אסור דכל שיש לבודק הנאה אפי' שוה פרוטה יש לחוש שיכשיר הטריפה דלא כהט"ז שחילק בין הנאה מועטת למרובה ע"ש והבי"ד ה' שמן המשחה ה' שחיטה סי' י"ג ע"ש. ועיין בהחק"ל יו"ד ח"א סי' קנ"ב דכתב במקום ח"מ גם שאין לנו ברור דבמזיד הוציא טריפה מתח"י לח"מ ויש מקום לתלות בשוגג וגם השוחט טוען שוגג היה אינו נאמן ומעבירין אותו עכ"פ וציין שם על להקת הפוס' ז"ל בזה ע"ש. וה' בני אברהם סי' ה' כתב דאי איכא ח"מ אף בפעם א' בעי תשו' דפז"ב ואי עבר ג"פ אף דליכא ח"מ בעי תשו' דפז"ב. ואם אנו רואים מכח האומדנא שעשה כן במזיד אף