שערי עזרה סד

אומנות שייך ערמה כמ"ש הרב דכיון דהעבירוהו מאומנותו זילא ביה מילתא לומר שהוא בטל מכח דעבר עבירה והרי הוא מתגלה חרפתו בתוך קהל ועדה לכן חיישינן שמא יערים עד שיאמרו עליו שכבר הוא כשר ויסתלק מעליו אותו חרפה ובוז שהעבירוהו מאומנותו לכן אין לו תקנה עד שילך למשאמ"א שאז ליכא הערמה כלל

והרב נאמן שמואל בסי' ע"ו כתב טעם להנך תרי טבח ומועב"ש דצריכי משאמ"א משום דאית בהו שתים רעות ח"מ ונשבע לשקר ומאפיל נבלות ע"ש. וכתב עליו מע' יצ"ו דמה ישיב לע"ז דאולי שגם ע"ז דומה לאלו ע"כ. ואנכי לא ידעתי מאי מקשה ומתרץ שהרי התוס' כתבו דכל אלו חזרתם במקומם זולתי הטבח דאית ביה טעם דחזרת אומנות ומרן ז"ל הק' עליהם מהירוש' דהצריכו למועב"ש שילך למשאמ"א כמו בטבח ואילו לדבריהם היה די לו חזרתו במקומו והניח בצ"ע. ובא ה' נאמ"ש ז"ל לתרץ לזה דמאי דהצריכו למועב"ש מקום שאמ"א אע"ג דליכא טעמא דאערומי ולפי"ד התוס' היה די לו בעירו. מ"מ הוא שוה לטבח דאית ביה תרתי דגוזל את חבירו ונשבע לשקר אבל ע"ז דלית ביה תרתי להכי לא בעי מקום שאמ"א. ברם הקושיא שהק' ה' חשק שלמה ז"ל על הנאמ"ש דאין תי' עולה יפה דכונת רבי' המחבר להק' על התוס' דתלו הטעם בטבח דוקא משום דחיישי' שמא יערים לחזור לאומנותו דזה לא שייך בחשוד על השבועה. וא"כ איך יתורץ עם ההיא דהרמב"ם ז"ל יעו"ש. הא ודאי קשה וסהדי במרומים שקודם ראותי דברי החש"ש ז"ל הוק"ל אני הדל בזה ושו"ר שכבר הוא ז"ל קדמני בזה

וראיתי למע' יצ"ו דרצה לתרץ לדברי הנאמ"ש ז"ל דלא בא הרב ז"ל לתרץ קושית מרן ע"ד התוס' אלא דהביא דברי מוהרח"ש שכתב דהטעם במועב"ש הוא משום חומר שבועה. לזה כתב הוא תי' אחר דמועב"ש אית ביה תרתי לריעותא כטבח ע"כ. ואחה"מ דברים אלו לא ניתנו ליאמר דמוכרח הוא דהנאמ"ש בא לתרץ קושית מרן דהרי כתב וכבר הק' הרב ב"י למה מועב"ש צריך מקום שאמ"א כיון דליכא איערומי והניחה בצ"ע. ופשוט הוא דקושית מרן והצ"ע הוא ע"ד התוס' שהק' עליהם מדברי הירוש' דהצריכו גם במועב"ש משאמ"א ואילו לדבריהם ל"צ כיון דליכא חששת איערומי והניח בצ"ע. ולדברי הרמב"ם ל"ק מדברי הירוש' ואדרבא כוותיה אתי וכבר נ"ט הב"י כפי"ד הרמב"ם להנהו תלתא. וה' מוהרח"ש בא לתרץ הקושיא שהק' מרן ע"ד התוס' וכתב דאע"ג דבמועב"ש ליכא טעמא דאיערומי כדי לחזור לאומנותו מ"מ מאי דהצריכו בירוש' למשאמ"א משום חומר שבועה ולאפרושי אינשי מינה. וע"ז בא הנאמ"ש לתרוצי תי' אחר ובודאי שכונתו לתרץ קושית מרן ע"ד התוס' מהירוש' וקושית החש"ש ז"ל על הנאמ"ש ז"ל במקומה עומדת. ומה שהביא ראיה לדבריו מסוף דברי הנאמ"ש דכתב ובזה מתרצין דהשוה מועב"ש לטבחא אע"ג דליכא איערומי וכתב יצ"ו הרי פי' דבריו דלא תי' כ"א על מה שהשוה מועב"ש לטבח ע"כ. לדידי ליכא סיעתא מזה כלל דכונת דברי הנאמ"ש ז"ל הוא דבזה מתורץ קושית מרן הב"י ז"ל ע"ד התוס' מהירוש' דלמה הושוו שם דין מועב"ש לטבח דצריך משאמ"א. ואדרבא מדברים אלו מוכח דכונתו שהוא בא כדי לתרץ לקושית מרן דלמה השוו מועב"ש לטבח וקושיא זאת אינה נופלת כ"א ע"ד התוס' דאילו לדברי הרמב"ם תחת שלש רגזה אר"ש דלמה בטבח ובמועב"ש וע"ז צריכים מקום שאמ"א וכמ"ש מרן הב"י ותי' ע"ש

עוד הביא מע' יצ"ו דברי החק"ל יו"ד ח"א סי' זק"ן מה שיישב דברי הטור במ"ש שאינו חס על ממונו דקאי אף לחזרת אבידה וס"ל ככנה"ג דבעי' תרתי מקום שאמ"א ויחזיר אבידה או במקום שאמ"א יוציא טריפה. והק' יצ"ו דיותר אדם חס שלא להפסיד ממונו ממניעת הריוח לפי"ז היה די בשיקח רבינו ז"ל שיחזיר אבידה וכ"ש אם יוציא טריפה ע"כ. הנה אם כונתו להק' על החק"ל כאשר נר' מדבריו ל"ק ול"מ דאם לא אשמעינן רבינו האי דיוציא טריפה הו"א זיל לאידך גיסא דבאזרת אבידה דוקא בעי' מקום שאמ"א כיון דהוא מניעת הריוח. אך ביוציא טריפה שהוא הפסד ממונו סגי ליה בעירו להכי אשמעינן שתים זו וגם האי דיוציא טריפה הוא דוקא במקום שאמ"א ופשוט. ומה שהק' יצ"ו עוד מפי' רש"י ז"ל דכתב ויחזיר אבידה אם ימצא אבידת, חבירו דכיון דמחזיר אבידה ודאי דהדר ביה מח"מ. דאדרבא בחזרת אבידה אין כ"כ ראיה דהדר ביה מח"מ וזה הי"ל לפרש ביוציא טריפה ע"כ. גם זה לא ידעתי מה כונתו להק' מדברי רש"י דכיון דדינא הוא דהחזרת אבידה במשאמ"א סגי ונרצה לו לכפר עליו וה"ט דאמרינן דאילו היה עדיין בדעתו הראשונה אוהב כסף לא היה מחזיר אבידה בממון חשוב. לכן פירש"י ז"ל כן גבי החזרת אבידה לאשמועי' רבותא ולאפוקי דל"ת דאין כ"כ ראיה מהחזרת אבידה דהיא מניעת הריוח אתא לאשמועי' דגם בזה היא ראיה גדולה דכיון שהחזיר אבידה ודאי דהדר ביה מח"מ וכ"ש אם יוציא טריפה שהוא מפסיד ממונו. וגם אם כונתו יצ"ו שהוא בא להק' על מוהריב"ל ז"ל לפי סברתו דס"ל דיותר אדם חס וכו' אין מקום לקושיתו כאשר יראה הרואה

ורואה אנכי דהוא יצ"ו הסכים לדברי הכנה"ג והחק"ל דס"ל דגם האי דיוצ"ט הוא דוקא במקום שאמ"א ורצה לפרש דברי רבינו דבהחזרת אבידה כיון דאינו מפסיד כלום מכיסו וממונו אז אינו ודאי תשו' בלא הערמה אבל ביוצ"ט מתח"י אז היא תשו' ודאי בלי הערמה כיון שאינו חס על ממונו וכו' ע"כ. ואנא אמינא דזה א"א דאם בהחזרת אבידה יש חשש ערמה וכנ"ל א"כ היאך מקובלת תשו' בזה לחזור להכשרו הראשון דמה שהצריכו אותו שילך למקום שאמ"א הוא כדי שלא יהיה חשש הערמה בדבר כלל. א"ו דגם בהחזרת אבידה במשאמ"א ליכא חשש הערמה כלל כמ"ש רש"י ז"ל דתשו' דהתם לאו איערומי הוא כלו' דבמה שהלך למשאמ"א והחזיר אבידה שוב ליכא חששת הערמה כלל. ומה שהכריח מע' יצ"ו דהוצ"ט צריך שיהיה במקום שאמ"א משום דבעירו אינה ניכרת תשו' דלמי יאכילנה כיון שהוא בחזקת פסול ע"כ. לדידי אינו הכרח כלל דכיון דלביתו לא נפסל כמ"ש הפוס' ז"ל ואם הוא ובני ביתו רוצים לאכול והוא שחט ועלתה הבהמה טריפה ויש הפסד ממון לו בזה. ועכ"ז הוא לא חשש להפסד והוצ"ט מתחת ידו אזי היא הוכחה גמורה בזה ואפי' בעירו דהדר ביה מח"מ וזו היא סברת מוהריב"ל וסי' ברם שאר הפוס' ס"ל דגם זאת בעי' דוקא במקום שאמ"א. ומה שהק' מע' יצ"ו על הרב משפ"ץ ח"ב סי' ב' דמסכים לס' מוהריב"ל ז"ל דביוצ"ט די בעירו ואי"צ מקום שאמ"א. מכח דברי רש"י ז"ל ושכ"ש הוא לגבי יוצי"ט וכו'. יען דלא ירדתי לסוף כונת קושיתו לכן אאריך בהם. ברם דברי ה' משאת משה בחיו"ד סי' ג' שהביא דברי מוהריב"ל ודחאם דהעיקר הממון ולא המקום וכו' ע"ש הם קשים לשמוע כמו שהק' עליו מע' יצ"ו וכאשר יראה המעיין

והנה הגאון החק"ל שם בסי' הנז' הביא חילוקו של הגו"ר בין אם רוצה לחזור לאומנותו לאינו רוצה לחזור לאומנותו ולא רצה בחילוקו זה דאיך יתברר הדבר לב"ד שאינו רוצה לחזור לאומנותו דאף שאמר כן מי מהימן להכשיר את עצמו ודילמא משקר ע"כ. וקודם כל יש לבאר דברי הגו"ר ז"ל דהנה בתחילה הביא דברי