שערי עזרה סג

והטבח כן הוא דינו באמת כאשר כתבתי אני וכו' ויש לחשדו שעשה במזיד כיון שיש לו הנאת ממון באותה טריפה ואין לו התנצלות שעשה בשוגג וע"ז כתב הרשב"א מ"ש באותה תשו' ואין דבריו אלא בטבח הנז' בדברי רז"ל ואין הדין כן בבודק הבהמית שאין לדונו שעשה במזיד אלא בשוגג עש"ב

עו"ר שהק' מע' יצ"ו על הלח"מ דלא הרגיש במה שהניח הב"י דברי התוס' בצ"ע. גס את זה איני מכיר דהרי הלח"מ ז"ל הוא שר המסכי"ם למ"ש הב"י ז"ל בדעת התוס' וכמבואר בדבריו וס"ל דקושית הב"י מהירוש' על התוס' היא קושיא אלימתא וא"כ למה לו להביאה בדבריו. ועל מה שהק' הלח"מ דלמה בנשב"ל וע"ז לא הצריכו הלבשת שחורין כטבח כתב מע' יצ"ו דמאי קושיא דהחילוק הוא מבואר וכו' ואילו בטבח גדול עונו מנשוא שהאכיל טריפה לרבים וכו' ולזה הצריכוהו הלב"ש שהוא מורה על ההכנעה והיראה ע"כ. דבריו הם מכוונים כמ"ש הסמ"ע סקפ"ד וז"ל שם והחמירו בטבח להלב"ש בשביל שהכשיל רבים וכו' כי השחרות משפיל הגאוה והזדון שבלבו ע"כ. והרב מים רבים בחח"מ סי' י"ג כתב שבדין החמירו עליו בהלב"ש לפי שודאי מי שלא חש בנפשו להיות חוטא ומחטיא הרבים בשביל הנאת ממון ודאי שעלול הוא להיות יצרו מתגבר עליו וכבר לימדונו רז"ל אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים וכו' ע"ש. ובלומדי בדברי ה' מים רבים ראיתי שכתב שם וז"ל ולפיכך אם המלוה ברבית לא יקרע וכו' זוהי סיבה שמנה הרמב"ם וכו' ולדעת מוהרי"ו והתוס' כפי מ"ש הב"י צריך ג"כ שיקבלו בב"ד שבעירם שלא יחזרו עוד אפי' בחנם דמשום שחטאו בדבר ממון החמירו בהם לקבל בפני ב"ד. אבל בעבירות אחרות כל שפירש מהעבירה סגי להכשירו ואי"צ לפני ב"ד ואפי' לפני עירם ע"כ. ואנכי הדל הוק"ל דהרי התוס' כתבו דכל אלו תורתם במקומם זולתי הטבח וכו' משמע דמלוה ברבית ומפ"י וכו' חזרתם במקומם ואי"צ מקום שאמ"א ולא הוזכר בדבריהם דצריך בפני ב"ד וי"ל דאפי' בינם לבין עצמם די ואי"צ בפני ב"ד דבמאי שחזרו בהם אפי' במקומם ואפי' שלא בפני ב"ד די. ברם נר' דלא ק' שהרי גם הטור כתב מאימתי חזרת מלוה ברבית וכו' ומרן הב"י ז"ל הבין בדבריו דצריך שיקבלו כך בב"ד שבעירם שלא יחזרו עוד וכמ"ש וז"ל ונ"ל לחלק דבהלואה ברבית ואינך כיון שקבל כך בפני ב"ד שבעירו הוכשר ע"ש. כן נוכל לומר ג"כ בדברי התוס' דמ"ש חזרתם במקומם היינו דצריכים שיקבלו בפני הב"ד שבעירם דוקא. ואתו לאפוקי שאי"צ שילכו למשאמ"א. ולפי"ז נוכל לומר דמ"ש מרן הב"י ז"ל אחר דברי התוס' ונ"ל דכשיבוא לב"ד שבעירו לקבל עליו שלא יחזור לאותו חטא צריך שיקבל עליו שום גדר וכו' דבריו הם חוזרים גם אדברי התוס' שהובאו מקודם. והדבר מבואר בדברי מרן הב"י ז"ל בד"ה ומ"ש חזרת עד זומם וכו' שכתב וז"ל ולדעת התוס' דין ע"ז כשאר הפסולין בשיקבל בפני דייני עירו שלא יעשה עוד סגי ע"ש. ובזה אזד"ל מ"ש מע' יצ"ו שהביא דברי הגו"ר דכתב וז"ל דבלא"ה מאי קושיא דהני תרתי דהצריכו משאמ"א משום דבעירו לא יקבלוהו לעדות ולשבועה שו"ר דדברי הרב נכונים שהרי כתב דבשאר עבירות די שילך לב"ד שבעירו וא"כ הקושיא היא עצומה מדברי התוס' וכו' וכתב עליו יצ"ו דלא דקדק יפה בדברי התוס' דהתוס' לא כתבו כ"א דכל הני מהני חזרתם במקומם וכו' והאריך בזה. דבמה שכתבנו והארכנו לעיל די ואי"צ להאריך עוד

גם מה שהק' מע' יצ"ו על הלח"מ במה שתי' לקושית מוהריב"ל עפ"י ס' התוס' דגם במוכר תרומה לשם חולין איכא למיחש להערמה וכו'. לדידי אינו כ"כ מהקושי דכיון דזה אינו אומנות וכמ"ש איהו יצ"ו לכן לא חשו חכמים אף דהמצא ימצא שיש בו חשש וגם המשפ"ץ ח"ב סי"ב שר המסכי"ם לתי' הלח"מ ז"ל אך יצא לו קושי ממקום אחר מטבח שנמצא אחריו כזית חלב דמההנ"א פג"ה נר' דאי"צ שילך למקום שאמ"א דאמאי לא מצריכינן ליה משמ"א אפי' לדברי התוס' ז"ל שהרי נאמר שכל מה שעושה הוא כדי שיחזירוהו לאומנותו וכו' ע"ס

עוד הביא מע' יצ"ו דברי הגו"ר מה שרצה לישב דברי הרמב"ם שהצריך בהני תלתא שילכו למשאמ"א. והק' עליו דלא ישב כלום דלאיזה אומנות יחזירוהו דבשלמא טבח וכו' דמה ירויחו כשיחזירוהו לכשרותם כיון דאין זה אומנות וכו' ולא חיישי' שעושה זה כדי להכשר לעדות כדי להעיד שקר גס בנשבל"ש ליכא למיחש שרוצה להכשר כדי שלא יהיה שכנגדו נשבע ונוטל דזה רחוק המציאות בכל אדם ורחוק מהם הטבח כרחוק מזרח ממערב ע"כ. הנה הגם דדברי הגו"ר הם דחוקים במה שרצה לפרש לשון הרב"י כדי להסיר מעליו את תלונות הלח"מ כאשר יראה הרואה. מ"מ במה שרצה לתת טעם להרמב"ם במאי דהצריך להני תלתא משאמ"א טפי מאינך אינו מהדוחק דכונתו היא לומר דגם בנשבל"ש יש חששא דעשה זאת כדי שיחזור לכשרותו דהיינו כיון דנשבל"ש אם יארע דהוצרך שוב שבועה לא משבע"ל כיון דכבר הוא נפסל. ואי מכשירינן ליה בתשו' בעירו א"כ הוא חוזר לענין שבועה להכשירו גם בע"ז הוי הכי דאי מכשרי' ליה במה שעשה תשו' בעירו לקבל עדותו מאחר דעי"ז חוזר לכשרותו לכן חיישי' להערמה כיון דאיכא חזרה לדבר עצמו שנכשל בו דהיינו שבועה ועדות. אבל במלוה בריבית ומשב"ק וכיוצא דעל ידי העבירה שעשו נפסלו שוב מלהעיד ואם עשו תשו' בעירם וקבלנו עדותם אינם חוזרים ע"י העדות לדבר עצמו שנכשלו בו מקודם דהיינו שילוו ברבית וישב"ק דאדרבא מב"ר צריך שיחזרו בהם חזרה גמורה שאפי' לגוי לא ילוו עוד ברבית. גם משב"ק אפי' בחנם לא עבדי גם מפ"י כן לכן די להם תשו' בעירם ואי"צ לילך למשאמ"א. ועיין בהסמ"ע סק"פ דאף שתי' הוא באו"א מדברי הגו"ר מ"מ קרובים דבריו לדברי הגו"ר דבהני תלתא יש חששא בתשו' בעירם דעשו זאת כדי לשוב להכשרם לאותו דבר עצמו. משא"כ בשאר עבירות דלא יוכשרו לחזור להתעסק בהם כ"א להיות כשרים לעדות לכן הקילו בתשו' בעירם. ומה שהק' יצ"ו דבמועל בשבועה וע"ז מה ירויחו כשיחזרו לכשרותם וכו' והרבה להק' על דבריו כבר הגו"ר ז"ל בעצמו כתב דמרן ז"ל ס"ל דמדקאמרי בתוס' שיחזירוהו לאומנותו משמע דוקא אומנות שמשתכר בה ומשום חשש ח"מ הוא דאיכא למיחש לערמה. אבל בע"ז ומועב"ש כיון דליכא חזרת אומנות שמשתכר בה ליכא חשש הערמה. ולדעת הרמב"ם אפש"ל ה"ט וכו' ע"ש. הרי דהרב בעצמו נרגש בזה וכתב דלהרמב"ם אפש"ל ה"ט דאף בחזרתם לכשרותם איכא רווחא בזה מ"מ כיון דאיכא חזרה לדבר עצמו שנכשל בו ליכא למיחש להערמה לא כן באינך, וכפי"ז רצה לתרץ לקושית מרן הב"י ז"ל על התוס' לולי דברי מרן דס"ל דטעם התוס' הוא דמאי דחיישי' להערמה כדי שיחזירוהו לאומנותו הי"ד היכא דאיכא חששת העבירוהו מאומנותו. לא כן בנשלב"ש וע"ז דלא יאמר העבירוהו מאומנותו וגם ליכא חזרה לאומנות שישתכר בה. וא"כ מ"ש יצ"ו דכפי"ז ממילא אזדא מה שרצה לתרץ לקושית מרן הב"י ע"ד התוס' וכו' ע"כ. ליכא חידוש בדבריו דכבר הגו"ר בעצמו חזר בו מתי' מכח דברי מרן וכנ"ל. גם מ"ש עוד יצ"ו דגם מאי דיישב אינו מן הישוב וכו' ומה ערמה שייכא גבי העברת אומנות וכו' ע"כ. אינו רחוק הוא דגם בהעברת