שערי עזרה סב

בעירו ב"ד שאמ"א אזי צריכים לילך למקום שאמ"א ועפי"ז רצה לתרץ קושית מרן הב"י ז"ל שהק' על התוס' מדברי הירוש' וכו'. לע"ד דברי מרן הם חזקים כראי מוצק וקושיתו במקומה עומדת חדא דא"א לפרש בירוש' כמ"ש הוא יצ"ו וכאשר הארכנו לעיל. ותו דגם דברי התוס' לא מתפרשן בהכי דהרי התוס' כתבו דכל אלו חזרתן במקומם ואי"צ לילך למשאמ"א זולתי הטבח וכו' ודבריהם מבוארים דכל אלו דהיינו מלוה ברבית ומפ"י ומשב"ק וע"ז ונשל"ש כולם מהני להו חזרה במקומם ואי"ץ לילך למשאמ"א זולתי הטבת וא"כ כמו שמוכר"ל דמלוה ברבית ומשב"ק ומפ"י מהני להם חזרה במקומם ואי"ץ לילך למקום אחר כלל כן ג"כ צ"ל דס"ל דע"ז ומועב"ש דינם הכי כיון דבחדא מחתא מחתו אותם דדי להם חזרה במקומם אף אם מכירין אותם. וחזרתם היא שיקבלו עליהם שלא ישובו לכסלה עוד וחזרה זו מהנייא להו כיון דליכא טעמא שהעבירוהו מאומנותו כ"א הטבח צריך וכו' וע"ז הקשה מרן עליהם מדברי הירוש' דהצריכו לחשוד על השבועה שילך למקום שאמ"א וכו' והתם ליכא טעמא שהעבירוהו מאומנותו. ודברי הרמב"ם והטור הם חלוקים מדברי התוס'. והגם דכל מאי דמצי' דלא לאפושי בפלוגתא טפי עדיף מ"מ כיון דמבואר בדבריהם דהם חלוקים אנן מה נענה. ולזה הסכימו הפוס' עם מרן ז"ל שהתוס' הם חלוקים עם הרמב"ם והטור עיין בהלח"ם ה' עדות פי"ב ומשפ"ץ ח"ב סי"ב והגו"ר כלל א' סי' א' והחק"ל יו"ד ח"א סי'

עוד נוראות נפלאתי במ"ש מע' יצ"ו דבטבח העיקר המקום דלא מהני חזרתו במקומו אפי' בב"ד שאמ"א. ובמקום אחר די אפי' במכירין ע"כ. ואחה"מ היאך אפשר לומר כן דבטבח במקום אחר מהני חזרתו אפי' מכירין אותו דהרי כתבו התוס' בפי' ואי"צ לילך למקום שאמ"א זולתי הטבח וכו' הרי דכתבו בפי' דהטבח צריך שילך למקום שאמ"א ואם כדבריו יצ"ו היל"ל שילך הטבח למקום אחר דאז הוה משמע דהטבח מהני ליה חזרתו במקום אחר אף דמכירין אותו. ועוד כיון דהטבח דצריך לילך למקום אחר הוא מפני חשש הערמה א"כ מה יושיענו זה שהולך אחר שמכירין אותו עדיין חשש ההערמה במקומה עומדת. ותו איך אפשר זה דהוא נגד סוגייא ערוכה דפ' ז"ב שאמרה צריך שילך למקום שאמ"א. ואין מי שיכחיש בזה דאפי' הלך לכמה מקומות אחרים והם מכירים אותו דלא מהנייא חזרתו בהם עד שילך למקום שאמ"א ויחזור שם אזי מהנייא חזרתו וכמ"ש בש"ס וכ"פ הפוס' ז"ל וצ"ע

עוד הביא מע' יצ"ו דברי הסמ"ע ס"ק פ' מ"ש ע"ד מרן שכ' שאין מכירין דהא בעירו אין לו תיקון זה שבלא"ה מכירין אותו וכו'. והק' עליו דמדבריו נר' דס"ל בדעת מרן דכ"ז דצריך מקום שאמ"א הוא מטעם דבעירו אין לו תיקון זה. דנר' דאם יהיה אופן בעירו להמצא ב"ד שאמ"א דמהני חזרתו במקומו. ואילו מרן ז"ל הוכיח מכמה טעמים דצריך מקום שאמ"א דוקא ע"כ. ואני בעוניי אמינא דכונת הסמ"ע הוא דבתחילה בא לתת טעם דלמה בעירו לא מהני חזרתו הוא כיון שכולם מכירין אותו כיון דאיתחזק שהוא חשוד בהכי אית ליה קלא בעירו והכל יודעים בו שהוא חשוד ורחוק המציאות דימצא בעירו ב"ד שאמ"א מאחר שיצא שמו בעיר שהוא חשוד בכך קרוב לודאי דכולם גלוי וידוע לפניהם דב"ז והחששא במקומה עומדת. ואף את"ל דמשכ"ל דהמצא ימצא ב"ד שאמ"א מה שא"א לפי דעתו אפי"ה לא מהני חזרתו בפניהם דאמרי' דכשגזרו מתחילה דצריך שילך למקום שאמ"א לא חילקו דבעירו לא מהני ליה כלל. ושוב אח"כ כבר הסמ"ע בעצמו דחה טע"ז ונתן טעם אחר יעו"ש

עוד הביא מע' יצ"ו דברי הגו"ר מה שהק' ע"ד האגודה שהביאה הב"ח סוס"ד שכתב דאין תקנה להחזירו אם יראו אותו מתענה ומצטער עד שילך וכו' דאין דברי האגודה נכונים בזה כלל דכיון דליכא ח"מ מנין לנו להחמיר וכו' וכתב עליו יצ"ו דאפשר דהאגודה ס"ל כס' התוס' שהבין מרן הב"י ז"ל דאף דליכא ח"מ כל דאיכא חשש הערמה וכו' אין לו תקנה וכו' ע"כ. ורואה אנכי דאי ישוב בדבריו כלל ולא קשה על הגו"ר דהנה התוס' ז"ל לא כתבו זה בפי' דאף דליכא ח"מ אי איכא חשש הערמה אין תקנה וכו' כ"א דמרן ז"ל הוא שכתב דלפי סברתם כן הוא וכבר מוהרח"ש ז"ל בח"ג סי' י"ב דחה דברי מרן ז"ל וכתב דאפי' התוס' ס"ל דעד דאיכא ח"מ אוי מחמירינן ומע' יצ"ו הבי"ד מוהרח"ש לעיל וגם הגו"ר הביא בתחילה והכריח דדוקא היכא דאיכא ח"מ אוי מחמירינן בתשו' אבל היכא דליכא ח"מ בתשו' קלה סגי ליה. ולכן בסוף כשהביא דברי האגודה דס"ל במנקר דאין לו תקנה עד שילך וכו' דחאם מהלכה דכיון שאין במנקר ח"מ מנין לנו להחמיר וכו'. ומ"ש עוד מע' יצ"ו וז"ל ואעיקרא דמילתא וכו' ויצא לחלק חילוק חדש כדי ליישב דברי האגודה דע"כ ל"א דהיכא דליכא ח"מ דאי"צ לילך למשאמ"א אלא כשלא ראינו שום ראיה לסתור את תשובתו. אבל היכא דראינוהו מתענה ומצטער ע"ז לחזור הורה גבר דתשו' אינה שלימה ע"כ. נר' דרוצה לפרש דברי האגודה בהכי דאם ראינוהו מתענה ומצטער אזי אין לו תקנה להחזירו עד שילך וכו'. ולא כן אנכי עמדי דזה אינו ההבנה האמיתית דאדרבא דברי האגודה הם באים לאשמועי' רבותא והוא דאף שראינוהו מתענה ומצטער על המאורע ההוא והו"א דתסגי ליה בהכי ואי"צ לילך למקום אחר אפי"ה ל"מ במקומו דאמרי' שהוא מערים עד שילך למשאמ"א ולדעתי דזהו פשט דברי האגודה ואין בהם נפתל ועקש. ומה שהביא ראיה לדבריו יצ"ו מדברי הרשב"א ז"ל לאו שמה מתייא דדברי הרשב"א ז"ל הם בטבח דאית ליה הנאה וכמו שנבאר לקמן בס"ד ואיכא למימר דלכן כתב חילוק זה בין אם ראינוהו מתענה ומצטער על מה שאירע או כדי שלא יעבירוהו. אך היכא דליכא הנאה לא מחמרי' ביה כ"כ ובקבלת ד"ח סגי ליה ולא כאשר כתב יצ"ו דדברי הרשב"א הם בפשיטות אהיכא דליכא ח"מ דליתא וכנ"ל

ובדרך אגב ראיתי מ"ש מרן ב"י ז"ל בסי' ל"ד ע"ד הטור סי"א דכתב לשון הרמב"ם טבח וכו' ויראה מלשונו שהבודק לאחר אינו נפסל אם יצאה טרפה מתח"י דהקשה עליו ופי' בדעת הרמב"ם פי' אחר ושוב קיים דבריו וכתב ומיהו אפשר דטבח שיצאת טריפה מתח"י אם אין לו בה הנאת ממון לא מיפסיל דכיון דאין לו בה הנאה לא חשדינן ליה במזיד אלא בשוגג ובב"ה כתב וז"ל אבל הרשב"א כתב דאי אמר שוגג הייתי אינה טענה דא"כ פושע הוא ע"כ. ואנא עבדא בהורמנותיה דמני"ר אמינא דמאי דהביא מדברי הרשב"א הוא מתשו' ח"א סי' כ' ושם אפשר לומר דמדבר בטבח דמטי ליה הנאת ממון לכך כתב שם הרשב"א דאינו נאמן לומר שוגג הייתי אבל היכא דלא מטי ליה הנאת ממון אפשר דמודה הרשב"א דיכול לומר שוגג הייתי ולא מפסיל כלל וכמ"ש הטור ז"ל בדעת הרמב"ם וקיימה הוא ג"כ בסוף ודברי הרשב"א אינם מנגדים למ"ש מקודם. אחר שכתבתי זה מסברא מצאתי הון לי בס' יכין ובועז ח"א סי' ה' שכ"כ וז"ל ומ"ש שהרא"ש כתב בתשו' טבח שיצ"ט מתח"י אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי שא"כ לעולם יאמר כן זאת התשו' אינה להרא"ש אלא להרשב"א וזאת התשו' די בה סתירה לדבריך והיא ראיה למ"ש לפי שלא כתב הרשב"א ז"ל בודק הבהמות אלא טבח