שערי עזרה נח

אסור להם לנעול מנעל של עור ולכן תפסו בלשונם מילתא פסיקתא דמותר להם לנעול מנעל של עור מן הדין ובודאי אם אפשר להם שילבשו של בגד תחי' ועליהם ינעלו מנעל של עור הסברא נותנת שצריך לעשות דזהו הטוב והישר ואם א"א מותר במנעל של עור לבד. באופן דלע"ד דמצד זה אין כ"כ דחייה מהא וכנ"ל: סימן כ"ה

מגילה. מי שהוא ממקום שקורין המגילה בי"ד וט"ו דהעיר היא בספק אם חומתה מוקפת מימי יב"נ או לא. וביום י"ד היה הוא מחוץ לעיר במדבר וביום ט"ו בבוקר בא לעירו אם קורא אותה בברכה יען שלא קרא אותה עדיין. או לא

הנה מרן ז"ל בש"ע סי' תרפ"ח ס"ז פסק בן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא היה בידו מגילה ואח"כ נזדמנה לו בט"ו קורא אותה בט"ו ע"כ. והמג"א ז"ל שם כתב דקורא אותה בלא ברכה ב"י ש"ל וכ"כ בשמו הבאה"ט גם פר"ח ומט"י ונה"ש ז"ל כן ס"ל. אך הט"ז ז"ל כתב דיקרא אותה בברכה גם הא"ר ז"ל הביא דברי המג"א וכתב וז"ל ואני אומר דיברך דש"ל לא כתב אלא אם יש מי שמסתפק בדבר לא יברך ר"ל שאם יהיה לו ראיה נגד זה אבל הוא עצמו פסק דיברך. וכ"כ בס' תניא שהיה אחר ש"ל וגמר אחריו ברוב דבריו פסק בסתם דיברך. גם ה' עולת שבת כתב בפשיטות דקורא בברכה. והפר"מ באשל אברהם הביא דברי הא"ר וכתב דמ"מ נראה דיקרא בלא ברכה דסב"ל. והשו"ג הביא דברי הב"י בשם הש"ל וכתב דהספק הוא דכשם שאין קורין המגילה בי"ו או בי"ז משום ולא יעבור כדאמרי' בריש מכלתין כך בן עיר שזמנו בי"ד אין לקרות בט"ו בברכה דכבר עבר זמנו וכ"כ הכל בו ורבינו סתם דבריו ולא פי' דיקרא בל"ב מ"מ הכי פירושו וכן פי' בפר"ח דבריו ע"כ. גם ה' חיי אדם וה' בית עובד כתבו דיקרא בל"ב באופן דבן עיר שזמנו הוא בי"ד דוקא במחלוקת הוא שנוי בין הפוס' ז"ל דאיכא דס"ל דיקרא בט"ו בברכה ואיכא דס"ל בל"ב ובודאי דלדינא מאחר דאיכא פלוגתא יקרא בל"ב דבמידי דברכות ספקו לקולא ושואת"ע וכמ"ש הפר"מ ז"ל. ברם ז"ד בבן עיר שזמנו בי"ד דוקא ולא בט"ו משא"כ בנ"ד דעדין הוא זמנו לקרות בט"ו הגם דכשהוא יושב בעיר בי"ד ובט"ו קורא אותה בט"ו בל"ב היינו מאחר שהוא ספק וכבר קרא אותה בי"ד בברכה מאחר שהוא זמן קריאה לכל לכן שוב לא יברך ליל קריאתה בט"ו. אבל כגון נ"ד דעדין לא קרא אותה כלל דלא הי"ל מגילה וביום ט"ו עדיין זמנו הוא הדעת מסכים דכ"ע מודים דיקרא אותה בברכה. וזה היה מעשה באחד שהיה ביום י"ד מחוץ לעיר וביום ט"ו בא לעיר ובהיותי ש"ץ בביהכ"נ וקורא ביום ט"ו בס"ת בפ' ויבוא עמלק כמנהג עירנו דמשק יע"א וקראו לאיש ההוא לעולה שלישי לס"ת ואחר הקריאה שאל אותי שהוא עכשיו רוצה לקרות המגילה עם הציבור אם מחוייב הוא לברך על קריאתה תחילה וסוף או לא ובו בפרק השבתי לו דמחוייב לברך כיון דעדין לא קרא אותה כלל וזה היה מדעתי בלא ראות בספרים. ושוב אח"כ פניתי לראות בספרן ש"ץ אם יפה דנתי וכפי מה שראיתי בדבריהם הנ"ל יש ללמוד לנ"ד דדינא הכי הוי דיקרא בברכה וכנז"ל. וגם בנ"ד אין לפקפק מהא דכתב ה' זכור לאברהם ח"ג דאף שקורא המגילה בזמנה אם קורא אותה ביחיד איכא דס"ל דקורא אותה בלא ברכה וכיון שכן סב"ל ושואת"ע ע"ש. דמאחר דבנ"ד הוא קורא אותה עם הציבור שפיר דמי לברך דהוי כאילו בזמנה וקורה אותה בציבור ויכול לברך בלי שום פקפוק. וכל האמור ומדובר מבלתי ראות בס' ש"ץ הפוס' ז"ל שהובא כגוונא דנ"ד. שו"ר דיש להביא ראיה לנ"ד שדינא הכי הוי ממה שראיתי בס' ויען אברהם הנד"מ לכמוהר"א פלאגי ז"ל בסי' מ"ט דעלה ונסתפק בעיר שקורין בי"ד וט"ו וחל פורים ביום ה' ויום ו' ולא הי"ל מגילה וקבלו שבת מבע"י ובא להם מגילה באופן דיכלו לקרותה ולהשלימה עד גמר שעה י"ב אם יוכלו לקרותה. או"ד כיון שקבלו שבת אין לקרותה שעבר זמנה חשיב דהוי ט"ז ולא ט"ו. והביא דברי הט"ז ז"ל בסי' ת"ר דנשאל כזה בענין שופר ואסיק דיתקעו בלא ברכה והאריך והביא דברי הפוס' ז"ל מ"ש על דבריו ואסוף דינא אסיק כן דיקראו בלא ברכה יעוש"ב. דמוכח שפיר לנ"ד דיברך דאם איתא דביום ט"ו גם אם לא קרא אותה ביום י"ד אין לברך כלל היל"ל גם אם רוצים לקרותה בבוקר ביום ט"ו אין לברך ולאו דוקא כשכבר קיבלו שבת וכו' א"ו נר' בבירור דס"ל דדוקא בנדונו שכבר קיבלו שבת ובאו לכלל ספק שלא יקראו אותה כלל דהוי ט"ז ולא ט"ו לכן פסק דיקראו אותה בל"ב. משא"כ בנ"ד ודאי דקורא אותה בברכה וז"פ וברור וכבר כתבתי דגם ליכא חששא ממ"ש הזכו"ל ז"ל מאחר דקורא אותה בצבור וכנז"ל ותל"מ. והאל ברחמיו יצ"מ וימ"ן כ"ד העבד הבוטח באל מושיע ורב: הצעיר עזרא הכהן מראב ס"ט סימן כ"ו

עמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' תר"ץ מי שתופס בידו מגילה שאינה כשירה לא יקרא עם הש"ץ אלא שומע ושותק ע"כ. כתב המג"א והט"ז ז"ל מטעם שמא יתן השומע לבו לזה הקורא במגילה פסולה ולא לש"ץ. משמע דהוא עצמו יכול לשמוע מש"ץ אעפ"י שקורא. וכ' הר' מחצית השקל נ"מ אם קורא רק לאדם א' רשאי השומע לקרות עם הקורא מתוך מגילה פסולה דהא הוא יכול לשמוע לקורא ואחר ליכא בהדיה ע"כ. ואני הדל ק"ל על דבריהם דהא שורש הדין הוא מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תס"ז ושם מבואר הטעם מפני שנותן דעתו בקריאתו באותה מגילה ע"ש. והיינו דהחששא הוא משום הקורא בעצמו וכמ"ש הב"י ז"ל בשמו וכ"כ בשם ש"ל כאב הרב ר' בנימין שכשהחזן קורא המגילה צריכין הצבור לשתוק ולכוון דעתם בקריאתו ואסור להם לקרות במגילות שאינם כתובים בגליון דכיון שאינם כתובים כתקנם הו"ל כקורא ע"פ. וכן הפסוקים שנהגו הציבור לענות כולם יחד הקורא חוזר עליהם וקורא מתוך הכתב לפי שבקריאת הציבור לא יצאו י"ח שהרי קראו בע"פ וכן המנהג וכתב הב"י ז"ל ואע"ג דתניא השמיט בה הסופר פסוקים וקראם ע"פ יצא ה"מ בדיעבד אבל לכתחי' צריך לקרותה כולה מן הכתב ע"כ. דלפי"ז יוצא גם שהוא באדם אחד דוקא וליכא אחר בהדיה אינו רשאי השומע לקרות עם הקורא מתוך מגילה שאינה כשירה דחיישינן שמא יתן דעתו בקריאתו במגילה שבידו. ובס' מטה משה סי' תתר"א הביא דברי הש"ל וגם דברי הרשב"א הנ"ל וכתב ומה שאנו קוראים בחומשים בעת קריאת החזן על קריאת הש"ץ אנו סומכים וקורים בחומשים משום דאז טפי יכול לשמוע מלה במלה וכמ"ש הרא"ש בתשו' הביאו הטור סי' נ"ט. אך אותם הקורים בחומשים בעת קריאת החזן אל יגביהו קולם רק קול דממה דקה ישמע דאם יגביה קולו שמא יתן לב השומע לזה שקורא בחומש ולא לקריאת החזן וצריך לגעור במי שעושים כך כמ"ש בא"ח נהגו לגעור