שערי עזרה נז

דורא שרבותינו שבמגנצ"א נזהרין ומקדימין מ"מ לא נראה כלל להורות להחמיר שהרי וכו' ודוקא בע"ש של שבת חזון אבל בע"ש שהוא ר"ח שאינו שבת ש"ח לא ראיתי לאסור כלל ובפרט הרגיל לרחוץ בכל ע"ש כשאפשר לו ונמנע עתה עון יש בידו ע"כ. והלבוש כתב דאם חל ר"ח בע"ש יש נוהגים לרחוץ בע"ש לכבוד שבת ויש נזהרין להקדים ביום ה'. ועיין במג"א סק"מ ובט"ז סקי"ו ובעט"ז שם והבאה"ט סקל"ו הביא דברי הב"ח והלבוש ז"ל. באופן דכולם הבינו תיבת מר"ח היינו מתחילת ר"ח וא"כ גם מנהג של אכילת בשר ויין הוי פי' מתחי' ר"ח דבלשון אחד נאמרו ושוין הם בשיעוריהם ומדוע העדב"י ז"ל לא הביא ראיה לדבריו מזה דהאיסור הוא מתחילת ליל ר"ח ואילך

ואנכי בעוניי נטיתי לבי לראות בדברי השכנה"ג כדי שלא יוקשה מדין הרחיצה. וראיתי לו דאחר שכתב דבר"ח שרי כתב אבל בדרשות מוהרי"ל ז"ל בהגה"ה מצאתי ור"ח גופיה אסור. ויראה לי דמ"ש בס' מ"מ סי' תר"ץ ואם אירע ר"ח בע"ש נ"ל דרוחצין לכבו"ש וכ"כ הב"ח הוראה זו עפ"י דעת מוהרי"ל דאף בר"ח אסור בבשר ויין וקמ"ל דאפי' דאסור בבשר ויין לרחוץ בו לכבו"ש מותר. דאי ס"ל דבר"ח מותר בבשר ויין לכבו"ש צריכא למימר כיון דיום ר"ח אינו בכלל האבילות. ונר' כיון דדב"ז אינו אלא מנהג כי קבילו עלייהו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין הכי קבילו עלייהו מר"ח ואילך ולא ר"ח בכלל עכ"ל. הרי דהשכנה"ג ישב דלא תיקשי כפי מנהגם וכנ"ל. האמנם על העדב"י עדיין קשה שלא הביא ראיה לדבריו מזה וי"ל. וממילא כפי דברי השכנה"ג הנ"ל תו ליכא ראיה כ"כ מדברי המג"א ז"ל בסי' תקנ"א סקכ"ו להוכיח דגם בר"ח איתיה בכלל איסור דאכילת בשר ממ"ש וה"ה בר"ח לדידן וכו' שהביא אותה העדב"י ראיה לדבריו כיעו"ש. דמאחר דדב"ז אינו אלא מתורת מנהג א"כ י"ל דבאתריה דהמג"א ז"ל כך קבלו עלייהו מתחילה לאסור בשר ויין מליל ר"ח ואילך. וע"ו קאמר דמיד דהתפללו עליהם וכו' וה"ה בר"ח וכו' וליכא ראיה מינה למילף למקום אחר לאסור דכל מקום ומקום הלוך ילך כפי מנהגו. ויש כמה מקומות דלא קבילו עלייהו לאסור כ"א מאחר ר"ח דוקא. ובמקום דלא נודע להם המנהג כיצד נהגו יותר הדעת נוטה להקל מאחר דעיקר דב"ז הוא מתורת מנהג וז"ב

נחזור לענין שיורי בשר מר"ח או משבת כתב החיד"א ז"ל בס"ה ברכ"י דיש מקילין בשיורי ושמעתי ראיה מההיא דבש"נ וכו' ואעפ"י שיש לדחות ראיה זו כמ"ש במקום אחר מ"מ אין למחות במקילין ע"כ. והרב שערי תשו' סי' תקנ"א סוס"ק י"א כתב וז"ל דבמדינתנו לא שמעתי מי שמיקל בזה ומי שמיקל בזה הוא בכלל פורץ גדר אך אפי' במקום שמקילין בזה אין להקל אם לא שההכנה היתה לצורך שבת ובדרך מקרה וסיבה נשאר לחול. אבל פשיטא אם בישל לשבת יותר מהצריך בכדי שישאר לו לחול אם יאכל בחול פורץ גדר הוא דמעיקרא לא אשתרי לשבת כלל שהרי אי"צ לזה כלל בשבת והוא פשוט עכ"ד יעו"ש

א. בטור או"ח סי' תקנ"א כתב מרן ב"י ז"ל וז"ל כתב בתה"ד שמוהר"מ אוסר לכבס בגדי קטנים בשבת זו. אבל מתוך דברי ת"ה נר' שלא נהגו כן וגם אנו לא ראינו ולא שמענו מי שנהג כן עכ"ד. והכנה"ג הגב"י אות ו' כתב וז"ל בכאן דחה דברי מוהר"ם ז"ל ובסי' זה באות ה' חזר להביא דברי מוהר"מ וביאר דבריו דלא אסר מהר"מ הבגדים שמלפפין בהם הקטנים שמוציאין רעי ומשתינין בהם דהנהו מישרא שרו וכו' דמשמע דבשאר בגדי הקטנים מודה הרב ז"ל למוהר"מ דאסור לכבס. ואולי כונת הרב ז"ל באות הנז' לומר דבהא אפי' מוהר"מ מודה וכו' אבל לדידיה אפי' שאר בגדי הקטנים שרו כמו שהסכים כאן. אבל ראיתי להרב ז"ל בס' הקצר סתם כמוהר"מ ז"ל דאסור לספר ולכבס לקטנים והגיה בס' המפה דבגדים שמלפפין בהם הקטנים שרו. ואולי מ"ש בכאן הוא שלא ראה נוהגין כן אבל לענין הדין ס"ל כמוהר"מ ז"ל עכ"ד. ואחהמ"ר מעצ"ה אין צורך לידחק בכל זה דדברי מרן הב"י ז"ל המה באו נכונים ומיושבין דבתחי' כשהביא דברי מוהר"מ ודחאם היינו על בגדי הקטנים שמלפפין בהם ומוציאין רעי ומשתינין בהם דעל אלו קאמר דלא ראינו וכו' מה. שאין כן בגדים שאינם מלפפין בהם כמו כסות סבירא ליה כוותיה דמוהר"מ ז"ל ובהכי מדויק מה שקרא אותם בגדי ומוהר"ם אסר ואיהו ז"ל דחה דבריו וכמו שמרן ז"ל דייק כן לקמן כשביאר דבריו וקאמר ודייק לישניה שכתב לשון כסות ולא לשון בגד ע"ש. ודבריו באו נכונים ותול"מ. ועיין בס' שו"ג אות מ"ג דכתב דמ"ש הב"י בשם הלכות שמחות אולי הוא מה שהביא הת"ה. ושוב כתב דמדברי הב"י שדייק מלשון כסות וגם מאיסור תספורת משמע שאין זה הלכות שמחות של מוהר"ם וכו' ע"ש. דכפי דבריו יהיו מוסכמים דברינו הנ"ל כאשר יעויין

ב. עו"ש בסי' הנז' הביא מרן הב"י ז"ל בשם תה"ד דאותה מלאכה שעושין הנשים לצעיפים וכו' וגם הנשים הטוות חוטים לתפור בהם בגדים כתב הכנה"ג ע"ז כתוב בת"ה וכו' נ"ב סי' קנ"ב. אותה המלאכה שעושין הנשים וכו' ת"ה סי' קנ"ב. הטוות חוטים כדי לתפור וכו' ת"ה סי' קנ"ב. ע"ש. והרואה יראה דלא בא בפיו דבר חדש דהן הם הדברים שהביא אותם מרן הב"י ז"ל וכבר מקודם הוא ציין ע"ד מרן שכתב כתוב בת"ה וכו' נ"ב סי' קנ"ב וצ"י

ג. עו"ש בב"י סי' תקנ"ד של עץ מחופה עור אסור. הרב"ד ז"ל בסי' של"ב דייק מלשון זה הא איפכא מותר כיון דאינו נוגע בשרו בעור ומזה התיר לנעול אנפלאות של צמר גפן ואח"כ מנעל של עור. והרב דב"מ ז"ל סי' ט"ל חלק עליו וכתב דאם איתא להיתר זה למה התירו לחיה ולחולה שהצינה קשה להם לנעול מנעל של עור על רגלו הי"ל לנעול אנפלאות של בגד צמר תחילה ואח"כ מנעלים של עור ע"ש. וראיתי להשו"ג ז"ל בחיו"ד סי' שפ"ב דאחר שהביא דברי הרב"ד ומה שחלק עליו הרדב"מ ז"ל כנ"ל כתב וז"ל אין זה דחייה כלל שאנו רואין בחוש הראות שמה שמגין בתי שוקיים של עור אינו מגין בתי שוקיים של צמר גפן הנק' אנפלאות דהאנפלאות יש להם נקבי אריגה שדרך שם נכנס הקרירות והצינה. מה שאין כן בתי שוקיים של עור שאין בהם נקבים כלל והם מגינים על הרגל טפי ומשום הכי התירו נעילת הסנדל לחיה ולחולה אף על פי שאין בו סכנה ע"כ. ודבריו הם תמוהים דגם הרדב"מ ז"ל כונתו מבוארת דאם איתא להיתר זה א"כ גם בחיה וחולה הי"ל לעשות כן דהיינו שינעלו תחילה אנפלאות של בגד ואח"כ ינעול עליהם מנעל של עור ממש או בתי שוקיים של עור באיזה אופן שיהיה ובלבד שיהא מפסיק בגד בין בשרם לעור ושפיר הוי המנעל מגין על בשרם מהצינה והקרירות מכיון שלובשים אנפלאות של בגד ועליהם לובשים מנעל של עור זה ע"ג זה. ולמה התירו להם לנעול מנעל של עור להדייא על בשרם ממש אלא ודאי מזה מוכח דדיוק הרב"ד ז"ל אינו נר'. ברם לי הדל מצד אחר י"ל דאין זו דחייה כ"כ דאם היו אומרים דהחיה והחולה ינעלו בדרך זה אנפלאות של בגד ועליהם מנעל של עור הו"א דוקא באופן זה הוא דמותר ואם א"א להם לנעול באופ"ז כגון שאין להם וכיוצא גם בחיה וחולה