שערי עזרה נה

מרן כהרא"ש נגד הרמב"ם הוי נגד הכלל שמסר לנו בהקדמתו לס' ב"י. וגם דרבים הם הסוברים כס' הרמב"ם כמ"ש הפאנ"ג והו"ל לפסוק כהרמב"ם. ומה גם דאיכא ס"ס כמ"ש הפאנ"ג דגם מרן דס"ל לעשות ס"ס כזה בספק מוכן וכו' ובכאן איכא ס"ס ס' אי הלכה כר"ת דס"ל דביה"ש הוא אחר ג' מילין וקודם לזה הוא יום ממש. או הלכה כהרא"ם והגאונים דלכולם ביה"ש דר"ת לדידה הוא לילה גמור ודאי. ואת"ל דהלכה כר"ת והוי ביה"ש אפשר שהוא חול והי"ל למרן לפסוק כהרמב"ם וכו' כי ע"כ אין לחוש בזה לפסק מרן מאחר שלא נודע לנו בבירור שעמד בזה. וכ"ש לדידן דקי"ל כהכרעת האחרונים שעושין ס"ס אפי' בפלוגתא דהפוס' וכמ"ש השמח"י בסי' י"א. ומלבד הס"ס הנז' איכא ס"ס אחריתי ס' הלכה כר"ת או לא ואת"ל הלכה כר"ת אפשר דהלכה כהרמב"ם דס"ל דדוחה יוט"ב. והגם שהרב שם אף שהי"ל בנ"ד ס"ס דפלוגתא דרבוותא לא רצה לסמוך ע"ז מכח פסק מרן שפסק להיפך. התם שאני כיון דמרן פסק לפי הכלל אשר מסר לנו ועל האי כללא הסכימו מאתן רבנן מה"ט לא פסק נגד מרן לא כן בנ"ד דלא פסק כפי הכלל אשר מסר ובהא לא הסכימו ומה גם דאיכא הכא ס"ס אחר דלא הוי בפלוגתא הא ודאי לא חיישינן לדברי מרן בזה וכו'. ומאחר דבנ"ד איכא תלתא ספיקי הכי נקטי' ומה גם דאיכ"ל דגם מרן דס"ל בספיקא ואגב שיטפיה נקט ס' כמ"ש הנב"י ז"ל וספרו אינו מצוי אצלי לראות וכו' כיון שיצא מפה קדוש וכו' אף כי לא צייתינן ליה בכוליה לומר כן בודאי מידי ספיקא לא נפקא דאפשר דאגב שיטפיה נקט ס' וכמו שכנ"ר שהחיד"א ז"ל כתב וצריך להתיישב בדבר ולא עלתה ברצונו לדחות דבריו בכל מכל דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ומה גם דלא נודע לנו שמרן עמד ע"ז וגם הפאנ"ג ספוקי מספק"ל אי פסקי' נגד מרן. וגם זה לא נאמר אלא במילה ודאי של"ב דבספק נר' דפשיט"ל להרב דלא פסקי' כמרן. איברא דהיה מקום להאריך בהך דינא שמחליקין בין ס' מילה של"ב לודאי מילה של"ב וכו' וכו' כ"א זאת ראה ראיתי סו"ד אמת ליעק'ב דבמקום רו"מ כת"ר נר"ו נהיגי עלמא שלא לדחות יוט"ב אפי' בס' מילה של"ב בכגו"ד הא ודאי יפה נהגו ויש להם על מה שיסמוכו דברי התשב"ץ ומרן ז"ל ומי יאמר להם מה תעשו כי תרי גברי סמיכין עלייהו. זתד"ק בקיצור נמרץ. הרי לך שה' יוט"א ז"ל כפי רוחב מבינתו בדברי הפוס' קמאי ובתראי עלתה הסכמתו דלדב"ז יוט"ב כחול שוינהו רבנן ויש למול ביוט"ב לולי שאנן בדידן במתא דמשק יע"א שכבר הם נוהגים שלא למולו ביוט"ב כס' מרן ז"ל כן יהיה הדבר וכן יקום ותול"מ. ועיין בס' פתחי תשו' יו"ד סי' רס"ו סק"ז דהביא בשם הר' חת"ס סי' ר"ן דמתיר בספק מילה של"ב למול ביוט"ב ש"ג ושסי' רנ"ב דאוסר היא בראשונה וסי' ר"ן דמתיר היא באחרונה והוא עיקר ע"ש

עוד ראיתי להעתיק כאן מה שמצאתי כתוב בכתבי ידה"ק מאריה דאתרין מע' ה"ה כמוהרי"ע ז"ל יען כי שייך הוא לדין מילה וז"ל יום כפורים מלתי ילד פ' ואחר החקירה וקבלת עדויות נתברר לי ברור גמור שפה דמשק יע"א מברכים על הכוס ומטעימים לתינוק הקרוב להגיע לחינוך וכן עשיתי וכשברכתי כורת הברית הטעמתי לתינוק הנימול חוץ ממה שהטעמתיו אח"כ בואומר לך בדמייך חיי ונתתי הכוס לשתותו לתינוק אחר. והעידו לי שבאר"ץ יע"א נוהגים נמי בכוס דלא כס' מרן ז"ל. וח' יוסף פרחי נר"ו העיד שהוא מל ביוה"כ בכוס בתוך ירושלים תובב"א וח' אברהם בכר רחמים הי"ו העיד שבקוסטא יע"א בפניו נעשה בכוס ביוה"כ ודלא הכנה"ג שהעיד על קוסטא שביוה"כ בלא כוס. ועשיתי מעשה ומלתי בכוס בהסכמת הרב שלמה כהן הי"ו ושאר הח' הנמצאים עכ"ל. וגם אנכי הדל בשנת תרט"ל ובשנת תרמ"ד מלתי ביוה"כ בכוס כנ"ל גם בשנת תרמ"ט מלתי שני ילדים ביוה"כ בכוס והטעמתיו לילד הנימול ושוב אח"כ נתתי הכוס לתינוק אחר כבן ז' וח' לשתותו כמש"ל בשם ה"ה מוהרי"ע ז"ל: סימן כ"ד

ט"ב. ע"ע שיורי בשר מר"ח או משבת שחל ט"ב להיות בתוכה. הנה הרב שו"ג ז"ל בחיו"ד ח"ג בסופו בחי' על או"ח כתב דיש שפשטו לאסור מההיא דפ"ק דחולין די"ז איברי בשר נחירה. דכתב הרא"ש ז"ל דנ"מ לאדם שאסר על עצמו וכו' וכיון דסלקא בתיקו ספק איסורא לחומרא ודכוותיה ה"נ אסור מספק. ויש שדוחין ואומרים דשאני בש"נ דאורי' וס' לחומרא מנד"ז דלא נאסר מדינא אלא ממנהגא וממילא ספיקא לקולא. וכתב הוא ז"ל ע"ז דאין זו דחייה שהרי הרא"ש השוה המידות אדם שאסר עצמו באחד מן המותרים לבש"נ והרא"ש אזיל לטעמיה דכתב בפ"ב דנדרים דט"ו גבי דברים המותרים ואחרים נה"ב איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם שנא' לו יחל דברו וכ' ע"ז בשם הר"י הכהן ז"ל מי שרגיל להתענות תענית לפני ר"ה ובין ר"ה ליוה"כ ושלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז עד התענית ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך ג' שיתירו לו וראיתו מפ"ב דנדרים דברים המותרים וכו' והביאו הטור והש"ע ה' נדרים סי' רי"ד הרי דדברים הללו סמוכין דיליה מפ' ל"י דברו א"כ דברים המותרים ונה"ב איסור איסורו מה"ת דל"י דברו עכ"ד. ואחהמ"ר דבריו תמוהים שהרי ש"ס ערוך בנדרים דט"ו אהא דדברים המותרים ואחרים נהב"א וכו' רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן ומי איכא ב"י מדרבנן אין והתניא דברים המו' ואחרים נהב"א אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנא' ל"י דברו. ופירש"י לעולם כדקתני שאיני ישן והא דקאמר שינה דשב"מ וליכא ב"י מדאו' ודאי מדאו' ליכא ב"י ומאי ב"י איכא דקתני מתני' דאסור מדרבנן. ומי איכא ב"י מדרבנן דמלקין ליה מדרבנן אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר לפניהם לבטל מנהגם דעובר משום ב"י ומן התו' אינו בב"י אלא מדרבנן ע"כ. הרי מבואר בפי' בדברים המותרים ונהב"א ליכא ב"י מהתו' אלא מדרבנן. ופשוט דמ"ש רש"י דמלקין ליה לאו מלקות ממש קאמר מאחר דליכא ב"י מדאו' אלא פי' ע"ד מ"ש מלקין על לא טובה השמועה. גם הר"ן ז"ל כ"כ דלא מיתסר אלא מדרבנן משום לתא דב"י. והרא"ש ז"ל בפסקיו שם אחר שהביא דברי רבינא וכו' כתב דברי הר"י הכהן ז"ל וכו' וסיים הוא ז"ל דה"נ מסתברא מדקתני לענין שבועה אסור ובהא קתני ב"י ולא קתני אסור ש"מ מדרבנן ע"כ. גם בפי' הרא"ש שם בד"ה לעולם וכו' כתב ואע"ג דאין הנדרים חלין ע"ד שאב"מ איכא בל יחל מדרבנן ע"כ. גם בסופ"ק די"ג כתבו הרא"ש והר"ן דנדרים שאב"מ עובר בב"י מדרבנן וסמוכות שלהן על ריש פ"ב. גם בנדרים דפ"א גבי מ"ש שם והתניא דברים המותרים וכו' הביא הר"ן דברי הר"י הכהן ז"ל דאם נהג אדם וכו' והרא"ש ז"ל שם כתב וז"ל דברים המותרים שיודעין שהם מותרים ולהחמיר נהגו בהם איסור צריכים התרה מדרבנן שלא יבואו לזלזל בדברים האסורין ע"ש. הרי דבכמה מקומות הרא"ש ז"ל קרי בחיל דדברים המותרים ונהב"א אינו אסור אלא מדרבנן משום לתא דב"י כדברי שאר הפוס' ז"ל. ועיין במוהרשד"ם חיו"ד סי' מ' שכ"כ בפי'