שערי עזרה נד

דלא משכח"ל אלא י"ג וי"ד ע"כ. כד דייקינן שפיר הם נגד החילוק הנ"ל שחילק הראש"ל ז"ל בעצמו. וגם אחרי ראותי בדברי הבע"ח ז"ל הנ"ל נר' דס"ל דאין לחלק בזה וכיעו"ש. אבל מ"מ מאחר דהראש"ל ז"ל חילק בהכי והביא ראיה לחילוקו זה מדברי התוס' והדעת נוטה וחילוק דמסתבר הוא לע"ד אליו ישמעון. ומה גם דרוב ככל רבני האח' ז"ל התירו בשופי למול מילה של"ב ממש ביום הו"ר כס"ה וכר"י ז"ל. ועי' ג"כ בס' מעשה אברהם בחיו"ד סי' מ"ח דהביא לדברי החיד"א ז"ל בס' מרא"ה בליקוטיו ד' ע"ט דכתב דמילה של"ב קודם יו"ט שיום ג' הוא יו"ט יש להתיר אף לדעת הרשב"ץ דלא אסר אלא בשבת. ושכנ"ר ממ"ש הי"א או"ח סי' של"א ושכ"כ הזכר"י סי' כ"ד ואעיקרא מרן בש"ע לא הביא דין הרשב"ץ וכבר כתבו ז"ל דהש"ע חיברו אחר בד"ה. וגם המג"א או"ח סי' של"א כתב דהאידנא דאין רוחצין לילד אין לחוש למול ביום ה'. וא"כ תסגי איסור כהרשב"ץ בג' ימים קוה"ש אך ביו"ט נר' להתיר דיש לצדד דגם הרשב"ץ מתיר. ובשיו"ב יו"ד סי' רס"ו הבאתי משם הזכר"י להתיר בהוש"ר אף שיו"ג הוא יו"ט ב'. ולפי האמור נר' להתיר אף דיום ג' הוא יו"ט ראשון והסכימו עמי כמה חכמים להתיר וכו' ע"ש. ולכן הוריתי הלכה למעשה דמותר דמי לנו גדול מיוסף דשרי למאריה ומה גם בצירוף הסכמת גדולים חכמים רבים ועצומים עמו דודאי דשרי ופשוט עכ"ד ז"ל יעו"ש

ועיין בס' עיקרי הד"ט חא"ח סי' י"ד אות נ' דכתב בשם מצודת יששכר דבמקומות שנהגו שלא למול מילה של"ב ביום ה' הי"ד מילה של"ב ודאית אבל ספק ח' ספק ט' כגון שנולד ביה"ש מותר למול ביום ה' ובע"ש מותר אפי' מילה של"ב ודאית ע"ש. אבל החיד"א בברכ"י או"ח סי' רמ"ח ויו"ד סי' רס"ו תפס במושלם דאין למולו ביום ה' ולא ביום ו' ע"ש. ושם בעיקרי הדט או"ח סי' כ"ה אות ה' הביא בתחי' דברי הזכר"י דמתיר ביום הו"ר וגם מה שהתיר למול מילה של"ב ביום ע"ש ושהחיד"א בברכ"י כתב דאין למול גם ביום ע"ש ושוב אח"כ הביא דברי היעב"ץ ז"ל דמתיר בכל גוונא ושאין לחוש להרשב"ן ז"ל וכתב עליו דאנן בדידן אמינא שב ואת"ע יע"ש. דמכל האמור ומדובר לעיל נראה מבואר דהא פשיטא דבנולד ליל שבת ביה"ש דדינא הוא למולו ביום א' וביום ג' שאחריו הוא יו"ט דודאי מהלינן ליה ביום א' ולית דין צריך בושש. אלא גם בספק ח' ספק ט' כגון שנולד ביה"ש מותר למולו ביום ה' או אם אירע הספק ההוא ליום ו' דמותר למולו ביום ו'. ולא עוד אלא דגם מילה של"ב ודאית כגון שהיא דחויה מחמת חולי וכיוצא הסכמת כל רבני פוס' האח' ז"ל למולו קודם יו"ט ולא חיישי' לס' הרשב"ץ ז"ל די"ל דגם איהו ז"ל מודה ומלין אותו קודם יום או יומים וכנז"ל. והגם דלעיל בא בפי דאנן נהגינן לחוש לס' הרשב"ץ שלא למול מילה של"ב יום ויומים קודם יו"ט ג"כ מ"מ מאחר דאין מנהג הזה דקודם יו"ט הוא ברור שכן היו נוהגים. וגם אחרי ראותי כל דברי הפוס' האח' ז"ל דעלתה הסכמתם להתיר קודם יו"ט וכנז"ל על כן אנכי הדל באלפי עשיתי מעשה בתינוק שהיה חולה מקודם ונתרפא בחג הסוכות ואביו של התינוק הוא רוצה לעלות לכפר במוצאי החג ולהתעכב שם שמלאכתו היא שם ויום הו"ר היה ביום ב' ומלתי אותו ביום הו"ר כדי שלא יתעכב לאחר השבת או שיתעכב יותר מאחר דאביו רוצה לעלות לכפר ולהתעכב שם כיון דבלא"ה הסכמת הפוס' ז"ל להתיר קודם יו"ט וכנ"ל ותול"מ

נחזור לדין הראשון מילה של"ב אי דחייא יוט"ב ש"ג אע"ג דרוב הפוס' ז"ל התירו בספק מילה של"ב כגון שנולד ביה"ש דס"ל דמלין אותו ביוט"ב ש"ג שהוא יום ט' שלו וכנז"ל האמנם מאי דעומד לנגדנו הוא סברת מרן ז"ל דס"ל דאין מלין ביוט"ב ש"ג ואנן בתריה גררינן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה ולכן שב ואת"ע

שוב אחז"ר ראיתי בכתבי ידה"ק מאריה דאתרין מ"מ ה"ה כמוהר"י ענתיבי ז"ל דהובא שם נד"ז ויען כי לא עלו דבריו על מזבח הדפוס ראיתי להעתיק תד"ק גם כי באו בארוכה דשם בא בשאלה תינוק שנולד ליל א' של פסח אחר הכאת י"ב שעות ביו"ד דקים או י"ב שהוא ביה"ש אימתי צריך למולו לדידן דנהגינן וגררינן בתריה דמרן בש"ע. ובתשובתו האריך בתחילה בדין ביה"ש בסברת ר"ת והגאונים ומרן ז"ל ושאר הפוס' אימתי הוא למכדא"ל ולמכדא"ל. ואח"כ הביא דברי מרן בש"ע יו"ד סי' רס"ו דפסק בדין מילה של"ב דלא דחייא אפי' יוט"ב ש"ג. ובכלל תמה על ה' ברכת אליאו דפסק דדחייא יוט"ב היפך דעת מרן ז"ל כי קושיין דלעיל והניח בצ"ע ועו"כ דדעת מרן דאפי' ספק מילה של"ב לא דחי' ושכ"כ להדייא ביו"ד שם וכ"כ הלבוש ושכן מבואר להדיא בתשו' הרשב"ץ שם ושכן אנו נוהגין בדמשק יע"א וגם באר"ץ יע"א דאין מלין אפי' ספק מילה של"ב ביוט"ב כדעת מרן דמ"ש שם ביו"ד ואפי' ביוט"ב ש"ג היא בכונה מכוונת דלא כהנב"י ז"ל דכתב דמרן דכתב ואפי' ביוט"ב הוא אגב שיטפיה דלא היא אלא כתבה בכונה וכל המשנה מדבריו אינו אלא מן המתמיהין והעיר שם על החיד"א ז"ל במחב"ר או"ח סי' של"א אות ה' דהבי"ד הנב"י ז"ל וכתב הוא אח"כ ולמעשה צריך להתישב בדבר ע"כ דמה ההתישבות בזה אחר שמרן בש"ע פסק להדייא כן ואנו קבלנו הוראותיו. ושוב הבי"ד החיד"א ז"ל בשיו"ב יו"ד סי' רס"ו או"ד מ"ש ע"ד הנב"י והכנה"ג ז"ל גם מ"ש בשירי שירים בנדונו שם וכתב דנראים דבריו שם דס"ל דמרן בכונה מכוונת כ"כ ולא אגב שיטפיה כמ"ש הנב"י ז"ל. ולכן אחר קריאת המוגר'ב שהיא בשעה י"ב כל ילד הנולד במשך י"ג דקים וחצי אחר קריאת המוגר'ב הוא ביה"ש ואין למולו אפי' ביוט"ב ש"ג אלא שנדחה לחול. והנולד אח"ז זה הוי ודאי לילה ונימול לח' לדידן דנהגינן כס' הגאונים אפי' להקל ולדידהו אז הוי ודאי לילה גמור וימולו אותו אפי' בשבת ויוה"כ. ויען שהעידו לי המילדות שהם מתעכבים מלבשר בלידת הילד עד לאחר הלידה קרוב לעשרה דקים מפני חשש סכנת האם לכן אם מבשרת שהילד נולד בתוך כ"ה דקים משעה הא' יש לחוש שמא נולד ביה"ש ממש שהוא תוך י"ג דקים וחצי ונתעכבה המבשרת עד שאמרה ודחינן ליה עד יום א' וכל שתבשר אחר כ"ה דקים בודאי אנו מלין אותו בשבת זהו תורף ד"ק ז"ל. ושלח והרצה תשו' לפני מי שגדול ה' המופ' כמהר"ר יו"ט אליקים ז"ל מאריה דארעא דיש' חברון תוב"ב וגם הוא ז"ל בתשובתו אליו האריך הרחיב הגדיל עצה הפליא תושיה. והוכרחתי ג"כ להעתיק תוד"ק מה שנוגע לענין דינא יען כי גם דבריו לא עלו על מזבח הדפוס

וזה תוד"ק דבכלל דבריו שם הבי"ד ה' שמחת יו"ט ז"ל מ"ש בד' ט' ע"א דכתב מה שאנו תופסים להלכה דברי מרן הוא בדבר שנודע לנו בבירור שעמד מרן בעיקר הדין ודעתו ד"ע הכריע לפסוק כן אבל בדבר שלא הוברר לנו אם עמד מרן בעיקר הדין לא ואמרינן דלאו אדעתיה ועיין בדבריו ג"כ בד' קל"ט ע"א. והוא ז"ל האריך בדבריו וכתב שכן נר' שהגו"ר ז"ל באה"ע סי' יו"ד קאי בזה בסברת ה' שמח"י ז"ל ע"ע. ומזה דן בנד"ז שלא גילה לנו מרן מאיזה טעם פסק כן ואפשר שראה דברי התשב"ץ ז"ל ופסקם כמות שהם ולא עמד על הענין דנר' להיפך וכמו שהאריך ה' פאת נגב ואפשר דבכג"ד לא קי"ל כמרן שהרי אפי' ודאי מילה של"ב מאי דפסק