שערי עזרה נג

של"א אות ו' הבי"ד מרן שבחיו"ד סי' רס"ו הנ"ל ושכן הסכים הרשב"ץ ח"ג סי' רכ"ב ושהוכיח כן מפירש"י וכו' והוא ז"ל דחה ראיה ההיא ושוב הבי"ד הגמ"ר פי"ו דשבת דכל מילה שאינה דוחה שבת אינה דוחה יוט"א וביו"ט של ר"ה אין דוחה לא א' ולא ב'. וכתב שכבר האריך להוכיח כן הרא"ש מלוניל בס' תמ"ד סי' ק"ך דמילה של"ב דוחה יו"ט בש"ג ושדוקא נקט במתני' ב' י"ט של ר"ה ע"ש וכן דעת הרמב"ם וסמ"ג והרע"מ והכל בו כמ"ש הש"ך ע"ש. ועיין בס' עיקרי הדת חא"ח סי' כ"ב אות ל"ה דכתב בשם מצודת יששכר דמילה של"ב אינה דוחה יוט"ב ש"ג אבל ספק מילה של"ב כגון נולד ביה"ש בב' י"ט של ר"ה וביוט"ב ש"ג של יו"ט אחר המיקל לא הפסיד ועיין למרן ביו"ד סי' רס"ו ס"ח דמתיר כל הדברים שאין דוחין את השבת עכ"ל. והם דברים תמוהים דמרן ז"ל ביו"ד שם דבריו הם היפך ממש דכתב מי שנולד בע"ש ביה"ש אינו דוחה את השבת מספק וכן אינו דוחה יו"ט מספק ואפי' יו"ט בש"ג. ואם נאמר דט"ס נפל בדבריו וכונתו היא על הש"ך דפליג על מרן וס"ל דמותר ספק מילה של"ב ביו"ט בש"ג מלבד דהוא מהדוחק. עו"ק במ"ש דספק מילה של"ב כגון נולד ביה"ש בב' י"ט של ר"ה דהמקל לא הפסיד אין מובן לדבריו דשני י"ט של ר"ה הם כיומא אריכתא ואפי' ספק מילה של"ב לא דחי והוא מבואר בדין המשנה ומאי דהתיר הש"ך ודעימיה ספק מילה של"ב ביו"ט בש"ג דוקא ואפי' אם היא ודאי של"ב באופן שדבריו לי צ"ע. ובודאי שט"ס נפל בלשון העתקתו וצריך ליישבו. ולע"ד כצ"ל כגון נולד ביה"ש ביוט"ב של ר"ה ובשני ימים טובים של יו"ט אחר המיקל לא הפסיד ודברים אלו הם מוסכמים עם דברי ה' נו"ב שהבי"ד הד"ט אח"כ. אבל קושיא הראשונה במה שציין וכ' על שם מרן ביו"ד עדין קשה וכנ"ל

ועיין עו"ש בהד"ט דהביא בשם הנו"ב ז"ל דבמילה ודאי של"ב אין מוחין בהסומך עצמו על הש"ך ז"ל שהכריע להקל ביוט"ב כדעת הרמב"ם וסמ"ג. ובספק אם הוא זמנה אפי' יוט"ב של ר"ה נדחה מפניה. וציין על ה' שיו"ב ובשירי שירים ובמכשירי מילה פי"א דאם יארע מילה של"ב ביוט"ב שח"ל ביום ד' דכדאי הרמב"ם לסמוך עליו ולמולו ולא לדחותה עד יום א' של שבוע שלאחריו לחוש לס' הרשב"ץ ודעי' דס"ל דאין למול מילה של"ב ביום ה' יעו"ש. ושכבר נעשה מעשה בשנת תפ"ח בפני ה' פחד יצחק ובהסכמת רבני עירו בחולה שנתרפא שחל יום ז' שלו ביום ש"ע ומלוהו ביום ש"ת שחל ביום ד' וסמכו אסברת הרמב"ם כדי שלא לדחותה ליום א' וציין על ס' פ"י אות מ' ערך מילה של"ב וסיים שם דאעיקרא דהאי מילתא מילה של"ב אי שרי למולו ביום ה' ובע"ש איפליגו הפוס' אם שוים הם באיסורייהו או"ד ביום ה' אסור עיין ביו"ד סי' רס"ד וכו'. ושוב הביא דברי ה' זכר"י דמתיר למול ביום הו"ר אפי' לדעתו דיום הג' דוקא מ"מ כיון דהוי יום ג' למילתו ביוט"ב ש"ג אין לעכב המילה בשביל כך ע"ש

עו"ר בעיקרי הדת חיו"ד סי' כ"ח אות ז' דהביא בשם ה' בע"ח יו"ד סי' רכ"ד דפסק ביליד בית שנימול בח' מטעם חומרא ונולד ביום ה' או ו' טפי עדיף למולו ביום ח' ולדחות גזירת הרשב"ץ מלמיחש לס' הרשב"ץ ולדחות מילת הח' והביא ג"כ מ"ש עוד בסי' רס"ו ביליד בית שחלה מילתו ביום ד' שהוא ביו"ט בש"ג שכתב דאין מלין אותו ביו"ט בש"ג. ולענין למולו באסרו חג שהיה ביום ה' פסק בפי' דאינו יכול למולו וכהוראת הרשב"ץ ע"ש. ונבהלתי מראות דנמצא סותר דידיה אדידיה דעדין רושם הדיו ניכר שדחה הוראת הרשב"ץ למול ביום ה' וכמ"ש כבר בכנה"ג שלו ע"ש דזהו תו"ד

ואנכי לא ידעתי ות'ם אני על תמיהתו דמה שפסק קודם דנימול יום ה' ודחה גזירת הרשב"ץ היינו משום שחל יום ח' ביום ה' או ו' ולזה פסק דטפי עדיף למולו ביום ח' שהוא יום ה' או ו' ולדחות גזירת הרשב"ץ. משא"כ בסי' רכ"ו שחל מילתו ביו"ט בש"ג דאין מלין אותו ביו"ט בש"ג וביום ה' שאחריו שכבר נדחה פסק שאין למולו לחוש לס' הרשב"ץ ודבריו הם ברורים. גם מ"ש לענין למולו באסרו חג שהיה ביום ה' וכו' מדבריו אלה נר' שהוא מבין בדברי הבע"ח ז"ל דנדון דידיה הוא שחל יום מילתו ביום ח' דפסח שהוא יום ד' ואס"ח היה ביום ה'. והמעיין יראה שלא כן הוא דנדון דידיה היה שחג הפסח חל יום גו"ד ומילתו חלה ביום שני ש"פ ואין למולו משום יו"ט בש"ג וביום ראשון של חוה"מ שהוא יום ה' אין למולו לחוש לס' הרשב"ץ מאחר שכבר נדחה וביום א' שאחר השבת אין למולו משום יו"ט הבא אחריו ולכן הוא נדחה עד לאחר מועד הפסח יום אס"ח שהוא יום ד'. וכ"כ שם בפי' אסיפא דמילתא וז"ל ולכן בנד"ז אין למולו כ"א אחר המועד יום אס"ח במוצאי חה"פ ואעפ"י שהוא יום ד' ומפקפק מוהראנ"ח ז"ל לדעת הרשב"ץ כבר פשט המנהג למולו ביום ד' עכ"ד הרי לך ברור כמ"ש

ועיניך תחזינה משרים דלפי"ד ה' בע"ח ז"ל ממילא יוצא מדבריו דס"ל דכמו קוה"ש יום ויומים אין מלין מילה של"ב לחוש לס' הרשב"ץ כן ה"ה יום ויומים קודם יו"ט אין מלין מילה של"ב. ודבריו אלו הם נגד סברת ה' זכרון יוסף ז"ל שבסי' כ"ד ודעי' הנ"ל שהתירו למול ביום הו"ר מילה של"ב והאריכו בזה ולא בא בפיהם זכר מדברי הבע"ח ז"ל הנ"ל דנר' מדבריו דקודם יו"ט נמי אין למול וכנ"ל. ואנכי הפעוט קודם ראותי דברי הבע"ח ז"ל הנ"ל יצאתי לחלק מדעתי לגבי בן שנולד ליל שבת ביה"ש דדינא הוא למולו ביום א' שהוא יום עשירי ללידתו וביום ג' שאחריו היה יו"ט ש"ס דלדעתי הוא הגם שאנן נהגינן לחוש לדברי הרשב"ץ שלא למול ביום אחד ושני ימים מילה של"ב קוה"ש ויו"ט מ"מ הי"ד אם המילה היא אדחייא מחמת חולי אבל כעין נד"ז הוי יום א' כת' דידיה והוא זמנו ושפיר מלין אותי. ושוב ראיתי לחילוק זה בס' ראשון לציון שם דע"מ שהק' הש"ך על הרשב"ץ ישב הוא ז"ל דאיכא הפרש אי אידחי מחמתיה לאי אידחי מחמת יומא. דאי אידחי מחמת התינוק דהוה חולה וכדומה הרי חל עליו שמיני ואיהו לא חזי ולזה כד חל עליה למימהליה שנתרפא ביום ה' הרי פקע מיניה מילה בזמנה דעבר עליו יום ח' דראוי לימול ולא נימול. אבל בהא דלא עבר עליה יום ח' שראוי למילה כהא דנולד ביה"ש ושני ימים של ר"ה לא עבר עליו ח' דראוי למול בו מצד היום ועדין הוי כלא הגיע לזמנו. בזה הגם דמטא זמניה ביום ה' מלין אותו דהוי כח' דידיה. והגם דלא דחי שבת טעמא משום גזירת הכתוב דדוקא מילה בזמנה דחייא שבת ולא של"ב. אבל להא מילתא מיהא מחשיב בזמנה דאינו מחלל שבת. והביא ראיה לחילוק זה מדברי התוס' בחגיגה ד"ב ד"ה איזהו קטן וכו' עש"ב. ודברי ה' ירך אברהם בחיו"ד סי' י"ב דכתב דדברי ה' ראש"ל בדקי"ב שהק' דלא משכח"ל וכו' נכונים וברורים בטעמם דבשלמא מלאכה גמורה דהיינו למולו ביו"ט דהוי מלאכה גמורה מדחא דחינן לה. אבל בעבור שיצטרך לחלל עליו לא נאמר אלא בשבת דחל יו"ג למילתו ויצטרך להחם מים וכיוצא מוכרח לחלל. אבל לגבי יו"ט דמתוך שהותרה הבערה לצורך כל לגבי הך לא הוי חילול וא"כ כשנולד ביום ד' ביה"ש ויום ד' הבא הוי ה' שביעי ויום ה' הוי דחוי ואתי. ובא יום ג' יום השבת דחינן ליה ויום או"ב הוי ר"ה א"כ יום מוצאי ר"ה הו"ל י"ד ושפיר מקשה