שערי עזרה נב

סימן כ"ג

יו"ט. מילה שהיא דחויה אי מהלינן ביו"ט ב' ש"ג או לא. הנה מרן בש"ע יו"ד סי' רס"ו ס"ח פסק אם נולד ע"ש ביה"ש אינו דוחה את השבת שאין דוחין את השבת מספק וכן איני דוחה יו"ט מספק ואפי' יו"ט בש"ג ע"כ. והש"ך ז"ל חלק וס"ל כהרמב"ם וסמ"ג והכל בו ורע"מ דדוחה יו"ט בש"ג ע"ש. ומרן בבד"ה שם הביא בשם הרשב"ץ דתינוק שחלה ונתרפא ביום ה' וכן הגר אין למולו ביום ה' שמא יחללו השבת ביום ג' ע"כ והש"ך ז"ל שם בסוף הסי' הקשה עליו דלפי דעת הרמב"ם והרמב"ן ודעי' דכ"ע מודים בשני ימים הראשונים ופלוגתא היא ביום שלישי א"כ מתני' דפר"א דמילה דקטן נימול לח' לט' לי' לי"א לי"ב קשה הא משכחת אפי' ט"ו היכא דחל שני י"ט של ר"ה בג' וד' דהו"ל י"ב בה' ואסור למולו בה' כיון דלא הוי בזמנו דידחה שבת וא"כ נדחה עד יום א' א"ו דאפי' מילה של"ב שרי ביום ה' וכו' ע"ש. והב"ה ז"ל הק' עליו דהו"ל למינקט רבותא יותר לפי חשבונו אם נולד ביה"ש יום ד' י"ג ימים קודם ר"ה וחל ר"ה יום גו"ד דאז נדחה מילתו עד יום י"ט ללידתו וכתב שאפשר שלא רצה להאריך בחשבונו עש"ב. וה' ירך אברהם חיו"ד סי' י"ב הקשה כן והביא ג"כ דברי הרב ראש"ל בדקי"ב דכתב דנפל ט"ס דלא משכח"ל אלא י"ג וי"ד ותמה ע"ד ושוב ישב דבריו ע"ש. ואני הדל ת"ם אני על הב"ה והיר"א ז"ל דהו"ל להקשות על הש"ך דהו"ל למינקט רבותא יותר לפי חשבונו דמשכח"ל דאינו נימול כ"א לכ"ז יום וכגון דנולד יום ב' ער"ה ביה"ש דאז חל ט' שלו יום ג' ח' תשרי ואין יכולים למולו משום שחל יום שלישי ביום כפור שהוא יום ה' וגם יום ו' מוצאי כפור אין למולו משום יום שבת ואחר השבת ביום או"ב אין למולו משום יום טוב של סוכות שהוא ביום גו"ד וביום ה' שהוא יום ראשון של חוה"מ אין למולו משום השבת שאחריו וכן ביום ו' ואחר השבת ג"כ לא משום חג ש"ע וש"ת וביום ה"ו שאחר סוכות לא משום השבת ונדחה עד יום א' ואז הוי מילתו ביום כ"ז ללידתו. האמנם הא ל"ק דהם מקשים לסברת הש"ך ז"ל דס"ל דמילה דחויה היא דוחה יו"ט בש"ג ומכ"ש דבשני ימים קודם יו"ט שהוא נימול. ולכן לא הקשו עליו כ"א בזה האופן שכתבו הם דר"ה יומא אריכתא הוא ופשוט. ועיין בס' זכרון יוסף סי' כ"ד דעמשה"ק הש"ך דמשכחת לה ט"ו כתב דט"ס וצ"ל י"ד דביום ב' הוי ח' ויום א' של ר"ה שהוא ביום ג' ט' ויום ד' יו"ד ויום ה' י"א ויום ו' י"ב ויום שבת י"ג ונימול ליום א' שהוא י"ד. אך משכח"ל ט"ו בשחל יוה"כ יום ד' ונולד ביה"ש של יום א' דאסור למולו ביום ב' כיון שחל שלישי למילה ביוה"כ וביום ה' אסור למולו משום שחל שלישי בשבת והוי יום א' ט"ו ללידתו וכו' ע"ש. וק"ל ע"ד דגם לפי המצאת הש"ך עולה ט"ו ע"ז האופן דהיינו שנולד יום א' ביה"ש ור"ה בשבוע שאחריו הוא ביום גו"ד וצ"ג הוי י"ב שהוא ביום ה' ואין למולו משום יום השבת ונדחה עד יום א' שאז הוי יום ט"ו ללידתו והוא פשוט. ואין לתרץ לזה דמ"ש ט"ס וצ"ל י"ד הוא משום דאם הוא נולד ביום א' ביה"ש אז הוא נימול יום ער"ה שהוא יום ט' ללידתו ואף שחל בו"ג שלו בר"ה לא חיישינן דדוקא בשבת גזרו שלא יארע בו"ג שלא בשבת אבל אם הם חלים ביו"ט דמותר מה"ת הבערה שלא לצורך וכו' לא גזרו ולכן כתב דמוכרח הוא דט"ס וצ"ל י"ד. דהא ליתא דשם בתחילת דבריו עדיין לא אסיק אדעתיה לומר כן כ"א אחר שהק' ע"ד הש"ך דהול"ל רבותא טפי דמשכח"ל לי"ט וכתב אע"כ דדוקא וכו' אבל משום חילול יו"ט לא גזרו וכו' ע"ש ואם גם בתחילה הוה אסיק אדעתיה כן א"כ אינו מקשה מידי דמשכח"ל לי"ט כיעוש"ב. וא"כ הדרא קושיתנו לדוכתה דאיך כתב דט"ו ט"ס וצ"ל י"ד דהא שפיר אתי החשבון וכנ"ל ועיין בס' יא"ה באו"ח סי' של"א. גם יש להעיר בדבריו במ"ש אך משכח"ל ט"ו וכו' והוי יום א' ט"ו ללידתו. וכה"ג משכחינן י"ד כשחל יוה"כ יום ה'. וי"ג משכח"ל כשחל יוה"כ ביום ב' ונולד ביום ד' ביה"ש ע"כ. דקשה דבשלמא מ"ש דמשכחת לה י"ד כשחל יום הכפורים יום ה' אתי שפיר דהיינו שנולד ביום ב' ביה"ש ובשבוע שאחריו יוה"כ הוא ביום ה' כיון שהוא נדחה ליום א' שאחריו עולה יום א' הוא י"ד ללידתו. והוי ההפרש בין המצאת ט"ו להמצאת י"ד גם בענין הלידה דבהמצאת הט"ו נולד ביום א' ביה"ש ויוה"כ יום ד' ובהמצאת הי"ד נולד ביום ב' ביה"ש ויוה"כ יום ה'. ברם מ"ש וי"ג משח"ל כשחל יוה"כ יום ב' ונולד ביום ד' ביה"ש קשה דלפי"ז עולה יום י"ד ללידתו. והול"ל דמשכח"ל י"ג כשחל יוה"כ יום ד' כהמצאת הט"ו אבל הוא נולד בשבוע הקודם לו ביום ג' ביה"ש או כשחל יוה"כ יום ה' כהמצאת הי"ד ולידתו היא היתה בשבוע הקודם לו ביום ד' ביה"ש ודבריו צ"י

והחיד"א ז"ל בס"ה מחב"ר או"ח סי' של"א אות ד' הביא מאי דנחלקו הפוס' ז"ל במילה של"ב אי דחייא יו"ט בש"ג וכתב בשם מוהריק"ש בהגהותיו ליו"ד דיש לסמוך ע"ד הרמב"ם ודעי' ונהרא נהרא ופשטיה. ושהרב נו"ב מ"ק חא"ח סי' ל' האריך בזה ובסו"ד כתב וז"ל אמנם רש"י פ"ב דערכין במשנה דאין קטן נמול פחות מח' ולא יותר על י"ב פי' ג"כ אם חלו ב' ימים של ר"ה וכו' א"כ חזינן גם רש"י נוטה לדעת הרמב"ם וא"כ הסומך עליהם להקל לא הפסיד ע"כ. ותמה עליו הוא ז"ל דמה ראיה מייתי מדברי רש"י ז"ל שתפס לשון המשנה דקתני ב' י"ט של ר"ה ויתכן דגם רש"י סבר כהרא"ש דתנא בא"י קאי וה"ה שני י"ט ש"ג וכו' ע"ש. ואנא עבדא אחהמ"ר אומר דאי מהא ל"ק דכונת הנו"ב ז"ל דמאחר דרש"י ז"ל דרכו לפרש ואי הוה ס"ל דגם ביוט"ב ש"ג אינה דוחה הו"ל לפרש בהדייא ולא לתפוס לשון המשנה דוקא. ויש תבלין לזה ממ"ש הש"ך ז"ל דרע"מ ז"ל נר' דס"ל כהרמב"ם דדוחה יו"ט בש"ג והיינו ממה שפי' שני י"ט של ר"ה כיעו"ש. ויש לעמוד ע"ז דמה ראיה מייתי מדברי רע"מ ז"ל דכן ס"ל דהא י"ל דתפס לשון המשנה ויתכן דסבר כהרא"ש וכו' אלא צ"ל דכונתו היא דמאחר שדרכו לפרש ובכאן תפס לשון המשנה בדוקא נר' דס"ל כהרמב"ם. וא"כ גם ברש"י כן נאמר וזה ראית הנו"ב ז"ל ודברים אלו הם אי לאו דברי רש"י דפסחים דמ"ז ועיין בס' פאת נגב סי' ו' שהאריך בענין מילה של"ב אי דוחה יו"ט בש"ג ומסיק וז"ל דראוי לפסוק כדברי המתירים דהא לא חשיבא קולא אלא חומרא וכ"ש שכפי הנראה רבו המתירים על האוסרים האמנם אכתי איכא לעיוני בנ"ד כיון דמרן בש"ע פסק כהרא"ש דלא דחייא ומרגלא בפומייהו דרבנן בתראי דאנן קבלנו הוראותיו של מרן ז"ל עכ"ל. ועיין בס' בית לחם יאודה יו"ד סי' רס"ו ומחב"ר או"ח סי' של"א או"ד וה' ברכת אליאו בתשו' סי' ט' כתב דדוחה יו"ט בש"ג והכריח זה מהמשנה ורע"מ ז"ל ומזה למד לנדונו שם בק"ו כיעו"ש. ומהתימה עליו דנר' כאילו היא מילתא פסיקתא דדחייא ולא זכר ש"ר ס' החולקים הרא"ש והרשב"ץ ובפרט ס' מרן ז"ל דאנן בתריה גרירן דפסק דלא דחייא יו"ט בש"ג. ועם דנרצה לומר בדוחק דהוא רוצה ללמוד לנדונו בק"ו ממאן דסל"ה מ"מ קשה דהו"ל לפרש ולהזכיר דברי החולקים ולא למיכתב בסתמות כאילו היא הלכה פסוקה לכ"ע וצ"ע. והערה"ש ז"ל באו"ח סי'