שערי עזרה נא

ה"ה תן שעיקר האיסור הוא להזכיר שם דמים וכדאמרינן בסו"פ א"צ גבי רועה וחנוני ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח דהיינו דמים ע"ש. וע' בס' ב"ד שם בחי' על התויו"ט מה שהק' על הפר"ח במ"ח ממ"ש איהו גופיה בס' פר"ח ריש סי' ת"ק הנ"ל והניחו בתימה ע"ש

ואמת יהגה חכי דהגם דבמשנה שאמרה לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר דעיקר האיסור הוא משום הזכרת דמים וכנ"ל. מ"מ ליכא למשמע מינה שאם יאמר לו שקול לי ליטרא בשר ולא הזכיר דמים כלל דמותר דהא ליתא דמאחר דהישראל אסור לשקול ביו"ט אסור ג"כ לומר לגוי לשקול שכל דבר שאסור הישראל לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו וכמ"ש השו"ג שם מקודם זה סמוך ונראה. וזאת היא מן הקושי ע"ד השו"ג ז"ל וכמו שכן הק' עליו ה' המגיה שם יע"ש. ברם אם יאמר לו צריך אני לליטרא בשר או חצי ליטרא או שיאמר לו תן לי ליטרא בשר או תן לי חצי ליטרא בלי הזכרת דמים כלל נר' דמותר דמאחר דלא הזכיר דמים ולא אמ"ל שקול לי. הגם דבמה שאמ"ל תן לי ליטרא וכיוצא הדברים מוכיחים שישקול הגוי ויתן לו והוי כאילו אומר לו בפי' שישקול. עכ"ז מאחר דאיסור המשקל לישראל עצמו אינה מלאכה אלא איסורא בעלמא דהוי מעשה חול וקיל מאד איסוריה וכמו שכ"כ מהרשד"ם ז"ל בחא"ח סי' י"ג כל שאינו אומר בפירוש לגוי שישקול לו כ"א שמשמעות דבריו מורים כן לית לן בה ומותר וזה פשוט. ודלא כמ"ש ה' המגיה שם וז"ל וזה נ"ל פשוט ואין היתר אלא לומר לו תן לי חתיכה זו או צלע זה וכיוצא ואם הגוי שוקל לעצמו הוא שוקל אבל להזכיר לו שיתן לו שקל אחת או שתים פשיטא דאסור עכ"ל. דאחהמ"ר מאי דפשיט ליה למר לאיסורא לדידי אני הדל פשיט לי להיתרא וכנ"ל דדוקא בהזכרת דמים או אם אמ"ל בפירוש שקול לי ליטרא אזי איכא איסורא משא"כ אם אמ"ל תן לי שקל אחד או שתים שרי. ועי' במג"א ז"ל סי' ת"ק סק"ו שעמ"ש מרן ז"ל דהטבח אם הוא יודע לכוין דרך חתיכתו לחתוך ליטרא או חצי ליטרא חותך כדרכו ואינו חושש כ' ונ"ל דמותר לומר תן לי ליטרא בשר דאינו מכוין למשקל אלא לומר לו כמה צריך כמ"ש סי' שכ"ג גבי מדה ע"כ וה"ד הבאה"ט שם הרי לך כמ"ש בעניותין. ומהתימה מה' המגיה שם שלא השגיח לדברי המג"א ז"ל הנ"ל שהם סותרים לדבריו

ולא נעלם ממני כי יש לדוחה לדחות ולומר דמדברי המג"א ליכא ראיה כ"א דוקא לגבי טבח ישראל דבלאו"ה איהו אינו שוקל במשקל כלל לכן הותר לו ללוקח לומר לו תן לי ליטרא בשר דאמרינן דאינו מכוין למשקל כ"א לידע כמה הוא צריך משא"כ לגבי טבח גוי אין להזכיר לו שם משקל כלל דהו"ל כאילו אומ"ל בפי' שישקול. מ"מ הא ליתא דכבר מילתי אמורה דמאחר דאיסור המשקל לגבי הישראל בעצמו קיל מאד איסוריה וכנ"ל א"כ כל שאינו אומר לו בפי' לגוי שישקול לו אלא אומ"ל צריך אני כו"כ ליטרין או תן לי כו"כ ליטרין הו"ל שמודיעו כמה הוא צריך ואין כונתו למשקל ולית ביה מששא ובודאי דהמג"א ז"ל מתיר גם בזה

ועם מה שכתבנו דיש לחלק בין אומר לגוי שקול לי ליטרא דאסור לאומר לו תן לי ליטרא או צריך אני לליטרא דאז מותר ובהכי איירי ג"כ דברי המג"א ז"ל. יהיו גם דברי ה' לח"מ פ"ג דביצה במתני' לא יאמר שקול לי בדינר בשר מוסכמים עם הנ"ל דכתב שם וז"ל לכאו' משמע דוקא דמזכיר סכום מעות אבל שקול לי ליטרא בשר שרי ומשכחת בטבח גוי אבל כי דייק משמע דתרתי קתני לא יאמר שקול וכן בדינר ע"כ. דדוקא באומר שקול לי ליטרא בשר אסור אבל באומר תן לי ליטרא בשר מותר ובהכי יהיו דבריהם מכוונים יחד. דלא כה' א"ר ז"ל בסקי"ד דחילק עלינו את השוין דאחהמ"ר ליתא וכנ"ל

שו"ר דה' נו"ב ז"ל מ"ב חא"ח סי' צ"ה התיר בפשיטות לומר לגוי תן לי ליטרא וכו' וז"ל שם ומה שאסרה המשנה הוא שהישראל לא ישגיח במאזנים אבל מה שהגוי שוקל לא איכפת לן והישראל אינו אומר שישקול ומה שישראל אומר תן לי ליטרא או ב' הוא רק להודיע כמה הוא צריך וכו' ועוד וכי אין אתה רואה מעשים בכל יום ששולחים בשבת ויו"ט לקנות שכר ואומרים תן לי מדה אחת או שתים ובישראל מישראל ההיתר הוא שהלוקח כונתו הוא רק להודיע כמה הוא צריך ואפי' דמים מותר להזכיר בכה"ג כמבואר בסי' שכ"ג ס"ד בהגהה. ואפי' המג"א שפקפק בדמים מודה במדה כמבואר בסק"ד וזה ההיתר ללוקח וההיתר למוכר הוא שממעט או מוסיף קצת כמבואר שם ס"א. וכ"ז ישראל מישראל אבל גוי המוכר הרי מצמצם המדה ואעפי"כ מעשים בכ"י שקונים שכר מגוי בשבת ויו"ט והישראל מזכיר המדה. א"ו דמה איכפת לישראל במה שהגוי מדד ממש וא"כ כן הוא במשקל הלא ישראל לישראל רשאי לומר תן לי ליטרא בשר דמכוין לומר לו כמה צריך כמבואר בסי' ת"ק במג"א ס"ו והקצב יכול לכוין דרך חתיכתו לחתוך ליטרא כמבואר שם בסי' ת"ק ס"ד וא"כ גם בקצב גוי היהודי אומר תן לי ליטרא והרי הגוי יכול לחתוך ולכוין בחתיכתו ואם אח"כ הגוי שוקל ממש לא איכפת לישראל ואפי' בדבר שהוא פסיק רישיה לא איכפת כ"כ באמירה לגוי כמבואר בסי' רנ"ג במג"א ס"ק מ"א. ואמנם בזה צדקת שהגוי מוכר באיטליז והקונים נושאים הבשר בפרהסייא יש בזה זלזול יו"ט לכן טוב שיכסו הבשר בנשאם ברחוב. גם מ"ש שיש לחוש לח"ה וכו' גם בזה לא צדקת וכו' ע"ש. והוב"ד בקיצור בס' שערי תשובה בסי' ת"ק ע"ש. הרי לך שמבואר ההיתר בדבריו וככל מאי דכתיבנא בעניותין ותול"מ

א. בטור או"ח סי' תק"ז אופין בפורני וכו' ובלבד שלא תהא חדשה דחיישינן שמא תפחת וימנע משמחת יו"ט. כ' במרן הב"י ז"ל ברש"י שמא תפחת ע"י שחדשה היא ונמצא טורח שלא לצורך. והרמב"ם כתב בפ"ג דטעמא שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת יו"ט. והשו"ג ז"ל כ' ע"ז דזו"ז עולה בקנה אחד דכונת רש"י הוא שאם יסיק התנור חדש הסקה ראשונה שמא תפחת התנור ויפסיד הלחם שלש שאין לו מקום לאפותו וימנע משמיו"ט ונמצא דכל מה שטרח להסיק התנור הוא שלא לצורך דלא אהנו מעשיו ורבי' המח' בב"י עשה אותם כחולקים וכו' יעו"ש. ועיניך תחזינה בדברי הרב המגיד ז"ל דס"ל דחולקים דכתב דכהרמב"ם עיקר ומרן הב"י ז"ל אזיל בסברת הה"מ. ועם כי דעתי קלה כמות שהיא ואין ידיעתי מכרעת אבל האמת הוא דממשמעות הלשון נר' דבפלוגתא מתנייא וכ"כ הב"ח ז"ל וז"ל וכתב הה"מ שדברי הרמב"ם עיקר ונראה דנ"מ לענין דינא וכו' ע"ש והוב"ד אלו בשכנה"ג שם הגם דלא בא בציון ע"ד שכן נמצא בדבריו כזה הרבה ע"ע. וראיתי להחיד"א ז"ל בס"ה ברכ"י דכתב ע"ד השכנה"ג הנ"ל ול"נ דכיון דלשון הברייתא הוא אין אופין בפורני חדשה גם רש"י מודה לענין דינא דאף אם הסיקוהו בעיו"ט אין אופין בו ביו"ט וכו' ומנ"ל לחלוק עלינו את השוין כל דמצינן דלא לאפושי בפלוגתא ע"כ. ולא על השכנה"ג תלונתו כ"א על הב"ח ז"ל כי הן הנה דברי הב"ח ואעיקרא הב"ח ז"ל סמוכות שלו על הה"מ דכתב שדברי הרמב"ם עיקר דנר' דלענין דינא יש נפקותא ביניהם לכך כתב הב"ח עליו דמאי דנ"מ לדינא הוא זה וכו':