שערי עזרה מז

בה שכר בלא בירור הכשות מהחטים דשכיחי ביה דהצריך להיורה הגעלה כדי להוציא בה שכר לפסח ע"ש. אשר מזה דן אנכי ג"כ להחביות ששורין בהם צמוקים להוציא מהם שכר ודרך הצמוקים הם שימצא בתוכם חטים ושעורים או פתיתי חמץ שאם רוצה אח"כ לתת בתוך החביות הנ"ל ין לצורך חג הפסח דלנוהגין כמ"ד חו"ן שצריך לכתחי' קודם שיתן היין בהחביות הנ"ל לצורך הפסח לעשות להם הכשר עירוי ג"פ או הגעלה מאחר דהחביות הם בלעי טעם חמץ והדר פלטי ואפי' שהוא בצונן דכבוש ה"ה כמבושל ועיין בס' החק"ל חיו"ד ח"א סי' ע"ז וע"ח וירחב לך הדיבור בזה ע"ש. מ"מ כ"ז הי"ד לכתחי' והיכא דאפשר יש לו להחמיר בכל הני כדי להוציא עצמו מידי כל פקפוק ותע"ב. משא"כ בדיעבד במקום דשייכי כל הני אין להחמיר לאסור ועיין בס' זכו"ל בריש ה' פסח דכתב דבדיעבד כשהטעם הוא לפגם אפי' בלא ס' אמרי' דנתבטל קו"פ ואינו חו"ן. דמזה אני רוצה להקל בדין קדירה של חמץ שאב"י ומנוקה יפה ששכחו ובשלו בה קו"פ תבשיל לפסח למי שנוהג כחומרת חו"ן דהרב דב"מ ח"א סי' כ"ט כתב דיש להחמיר והוב"ד בס' זכו"ל סי' תמ"ז בד"ה קדירה ש"ח שהיתה מנוקה וכו' ע"ש. ואנכי העבד אחהמ"ר דן לפניו בקרקע דבדיעבד מאחר דאיכא כל הני אין להחמיר ועם דלמי שקבל חומרת חו"ן תו לא שייך למימר ביה ס' אי הלכתא כמ"ד חו"ן או לא מ"מ זה הוא דוקא במקום דליכא ספיקא אחרינא משא"כ היכא דאיכא ספיקי אחריני ג"כ שפיר עבדי' ס"ס כדנא ומצטרף הוא ג"כ לשאר ספיקות ועיין בס' חס"ל ח"א סי' כ"ה בדין שק שהיה בו קמח של שמורה שהוריקוהו ושוב מצאו שדבוק בצק בשק וספק אם היה הבצק מבפנים או מבחוץ דכתב שם הרב דיש להתיר מכח ס"ס דאעיקרא סברת מוהר"י מווינא ז"ל אינה מוסכמת וכיון שכן האיכא ס"ם ס' אי הלכה כמוהר"י או לא ואת"ל דהלכה כוותיה דילמא אעיקרא כאן לא היתה מבפנים אלא מבחוץ. ואף שסברת מוהר"י פסק אותה מרן ז"ל בש"ע ואנן בדידן קבלנו הוראות מרן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה מ"מ זהו כשאין ספק אחר שם. אמנם כשיש ס' אחר כבר הרדב"מ בח"ג חא"ח סי' ב' ובכנה"ג חיו"ד סי' מ"ב הגב"י אות כ"ו חזרו בהם וכתבו דשפיר עבדי' ס"ס אף נגד דעת מרן וכן ס"ל למוהרי"ד ותלמידו השו"ג ז"ל עש"ב. וכבר אני הדל עשיתי אר"ש רחבת ידים והבאתי דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל בארוכה והסכמת האח' ז"ל היא דעבדי' ס"ס אף נגד דעת מרן ז"ל יעוש"ב. וא"כ גם בהאי דינא דקבלת חומרת מ"ד דחו"ן אי איכא ספיקי אחריני שפיר אמרי' דנכלל ג"כ האי ספיקא בהדייהו ואמרי' ס' הלכתא כמ"ד חו"ן או לא וכל היכא דאיכא יותר משני ספיקות לכ"ע לא בעי' שיהיו מתהפכין כנודע כ"ז בספרי הפוס' בכללי הס"ס יעו"ע. ולנדון הרב חס"ל הנ"ל יש להביא ראיה להתיר מדברי הרדב"ז ז"ל בתשו' ב' אלפים ק"ך הבי"ד החיד"א ז"ל בברכ"י סי' תמ"ז שאחר שנעשו המצות מצאו בצק דבוק בדופני הנפה בחוזק שלא נקלף אלא בסכין דכתב דיש להתיר דאף שהרמב"ם פסק דחו"ן רוב האח' חולקים והדבר ס' אם נקלף ונתערב והוי ס' בפלוגתא דרבוותא ולקולא ואפשר דאפי' הרמב"ם יודה בנדו"ז דאחזוקי איסורא לא מחזקי' מספק ותו דהוי ס' בדרבנן דחו"ן לאו דאורייתא ולא קבע איסורא ואזלינן לקולא ע"ש. גם יש ראיה ממ"ש מרן ז"ל בסי' תמ"ז ס"ה בשר וגבינה ודגים שנמלחו קו"פ ולא נזהרו בהם מותר לאוכלם בפסח. וכ' שם הט"ז ז"ל ע"ז דזה אתי אפי' למ"ד חו"ן דיש כאן תרתי לטיבותא שמא לא היה חמץ במלח ואת"ל היה אימור נתבטל קו"פ כמ"ד אינו חו"ן ע"ש. ושני דינים אלו הובאו בס' זכו"ל סי' תמ"ז ע"ש

ולא אכחד דנדון הרדב"מ ז"ל שבח"א סי' כ"ט הנז"ל לא דמי לנדון החס"ל והרדב"ז והט"ז ז"ל הנ"ל דהתם בנדונם הספק הוא דשמא לא היה חמץ מעורב בהם כלל משא"כ בנדון הרדב"מ ז"ל דישנו לטעם החמץ הבלוע בכלי מעורב בתבשיל וא"כ אין ללמוד משם להתיר בנדונו. מ"מ מאחר דאיכא פלוגתא בדין חו"ן וגם דהוי בטעמו ולא בממשו וגם שהוא אינו בטעם החמץ ממש אלא בטעם הכלי וגם שהוא אב"י דהו"ל טעם לפגם והו"ל נ"ט בר נטל"פ ובדיעבד לענ"ד יש להקל כיון דשייכי כל הני צדדי הקולא. ואמת יהגה חכי דזה שכתבתי הוא בלתי ראות דברי הרדב"מ ז"ל בשורשן אח"כ ראיתי הדברים בעיקרן וחזיתי דבכל דבריו שם בתחי' דעתו להקל אם הוא נתבשל קו"פ והאריך ג"כ בהאי דינא דבשר וגבינה וכו' ודוקא במסקנא כתב כן וכמו שהעתיק דבריו הזכו"ל ז"ל דסמוכות שלו הוא במ"ש הפר"ח לדעת הגה"ה וכבר הרבה להקשות עליו הזכו"ל ז"ל שם כיעוש"ב

ותבט עיני בשורי להשו"ג ז"ל שם בסי' תמ"ז סקי"ח דהביא דברי שכנה"ג הגב"י אות ד' דכתב דלא אמר הרמב"ם ז"ל דחו"ן אלא כשיש שם ממשו של איסור ושהפר"ח ז"ל כתב עליו דל"נ כדמוכח בהדייא מתשובת רב נטרונאי שהביא הטור סי' תמ"ב על העושים יין צמוקים ומוצאים בהם חטים שאסור להשהותו בפסח אע"ג דליכא התם אלא טעם חטים וכן מתבאר מתשו' הרשב"א סי' ג"ן ותפ"ה וכן מדברי הב"י סס"י תנ"א וברור הוא ע"כ. והוא ז"ל הק' עליו טובא מיניה וביה וגם על הראיה שהביא מרב נטרונאי וכו' וסיים אמנם מה שהביא ראיה מהרשב"א נימוקו עמו דבפירושא אתמר בסי' ג"ן וז"ל כתבת בדבריך הראשונים דאין חמץ וכו' ואני השבתי לך דלפי"ד הגאונים ז"ל וכו' ול"ש נימוח ול"ש לא נימוח ע"כ וכו' וכן הביא עוד ראיה שם בשם הרי"ף והרי"ץ גיאת ז"ל שכתבו בשם רבוותא ז"ל בחלב שחלבו בכלי נקי קו"פ וכן גבינה העשויה בכלים חדשים ושמרם מחמץ מותר לאוכלו בפסח ואם לאו אסורים ע"כ. הרי אם חלבו בכלים מחומצים אעפ"י שלא בלע החלב והגבינה אלא מטעם חמץ והיה קו"פ ונתבטל בס' אפי"ה סוברין דחו"ן טעמו בפסח עכ"ד. ולי ק' ע"ד במ"ש הרי אם חלבו בכלים מחומצים אעפ"י שלא בלע החלב והגבינה וכו'. דהרי הרשב"א קאמר בחלב שחלבו בכלי נקי והיינו אף שהוא כלי חמץ רק שיהא נקי מפרורי חמץ בשעת החליבה. וזוהי דיוק דבריו דבחליבה שהיא כמו צונן קאמר נקי מאחר שהיא כמו צונן דחום החליבה לא חשיב חום וגם ליכא מלח לז"א כלי נקי משא"כ בגבינה דיש מלח קאמר כלים חדשים ועל שניהם הוא אומר ושמרם מחמץ מותר לאוכלם בפסח ואם לאו שלא שמרם בודאי מחמץ ר"ל שלא יתערב פירורי חמץ בהם אזי אף שהחלב נחלב בכלי נקי והגבינה נעשית בכלים חדשים עכ"ז מאחר שלא שמרם מחמץ אסורים. ולא כמו שפי' הוא ז"ל דבריו במ"ש ואם לאו אסורים ר"ל שאם חלבו בכלי חמץ אפי' שלא בלע החלב אלא טעם חמץ והיה קו"פ ונתבטל בס' חו"ן טעמו בפסח ואסור. ומהתימה עליו שלא ראה בדברי מרן הב"י ז"ל דשם בסי' תמ"ז על דברי הרי"ץ גיאת ז"ל שהביאם הטור ז"ל כתב שטעמו הוא משום דכיון שלא נזהר בהם חיישי' שמא נתערב בהם פרוסת חמץ ולאו אדעתיה ע"ש. והוא ז"ל בעצמו בסקכ"א כתב כן בפי' דצונן בצונן אינו בולע ואינו מפליט ואעפ"י שבשעה שמחלב החלב הוא קצת חם לא שמיה חם דפחות מחמימות דכלי שני הוא ע"ש. ואיך כתב בסקי"ח בדעת הרשב"א דברים סותרים לזה ומה גם שאין כונת דברי הרשב"א כן אלא כמו שכתבנו וכנ"ל ודבריו הם צ"ע

המורם מהאמור יוצא לנדון דידן דמאחר דאיכא