שערי עזרה מו

אחרינא ס' אי הלכתא כהרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דמ"פ עם מים אינם ממהרים להחמיץ אלא הוו כשאר עיסה הנלושה במים לבד עיין בפר"ח סי' תס"ב אות ב'. ספק הלכתא כמ"ד דממהרים להחמיץ. ולכתחי' לא ילוש כמ"ש מרן ז"ל ואת"ל דהלכתא כמ"ד דממהרים להחמיץ. ספק הלכתא כמ"ד דמ"פ שבאו על הקמח ונתייבש ואח"כ באו המים עליהם דמותר ודלא כמ"ד דלא שנא עיין מחלוקת זה שהובאה בבאה"ט סי' תס"ב סק"ד ועיין בפר"ח בסי' תס"ב אות ד' בהגה"ה בד"ה דע שאם נתבטלו המ"פ וכו' ע"ש. ועיין בס' שמן המשחה סי' ל"ה שכתב דמדברי הרשב"א אין נר' דרוק העכבר י"ל דין מ"פ אלא כונתו היא משום דהוי דבר מועט וכו' ויש ללמוד מדברי הרשב"א דאם נתבטלו המ"פ בקמח ונתייבש כיון דהוי דבר מועט מותר ללוש אח"כ במים וכן יש ללמוד מדברי הר"ן ז"ל בתשו' סי' נ"ט ע"ש. ועיין ג"כ בס' לב חיים ח"ב סי' ע"ט דכתב דיש מתירים בפוס' כשהוא מעט מ"פ דאין מחמיצין וכמ"ש בס' נשמת כ"ח חא"ח סי' ט"ז עש"ב ושם בס' לב חיים סו"ס פ"ב כתב דהמג"א באו"ח סי' תס"ב סבר דדבר מועט אינו אוסר במ"פ עם מים יעו"ש

אשר מזה דן אנכי העבד על דבריו בלב חיים ח"ב סי' פ"ה בדין מי שהיו לו ב' צלוחיות יין משנה שעברה ועשה מצה עשירה מאחת מהם ואח"כ נסתפק לו אם נתן באחד מהם מעט מים דכתב דיש להתיר מכח ס"ס ס' אם היה שנתן מים או לא ואת"ל שנתן מים שמא לא זוהי הצלוחית שלש ממנה המצה והוא מתהפך וכו' אלא דיש להחמיר בזה דכיון שהוא קו"פ ובא להתיר לכתחי' לאוכלם בפסח אחר שאפשר שיאכלם אלו קו"פ או יחליפם עם אחרים לאוכלם בער"פ באופן כי בחג הפסח לא נתיר לכתחילה מכח ס"ס בדבר שיכול לתקנו קו"פ וז"ב עכ"ד ז"ל. דלע"ד אחהמ"ר חומרא יתירה היא זו מאחר שכבר נעשה מעשה ונאפה מותרים הם בשופי לאוכלם בפסח מכח ס"ס כדין כל דבר שנעשה בדיעבד ואית ביה ס"ס דמתירין לו לאוכלו לכתחי' בפסח הגם שאפש"ל שיאכלנו קו"פ לא מחמרי' בהכי. ועם דסברא זו דהגם שיש ס"ס בדבר אין להתירו באכילה היא סברת מור"ם ז"ל בסי' תס"ז. כבר הב"ח והפר"ח ז"ל נחלקו עליו וס"ל דמאחר דאיכא ס"ס אין להחמיר כלל ומותרים באכילה ע"ע ועיין בס' חס"ל אלקלעי ז"ל חא"ח סי' י"ט עש"ב. גם מ"ש שם שהוא ס"ס המתהפך וכו' דבריו לי צריכים ביאור דהרואה יראה שאינו מתהפך שמה שהפכו הרב ז"ל שם הוא מ"ש בתחילה כיעו"ש. אבל בלא"ה רוב הפוס' ז"ל ס"ל דלא בעי' שיהא מתהפך יעו"ש. ועל הכל יש להתיר שם בשופי לאוכלו בפסח ולא להחמיר עליו ולהטריחו מאחר דבנדונו הוא דנסתפק לו אם נתן מעט מים וא"כ מאחר דהוא דבר מועט גם אם הוא בודאי שנתן אינו אוסר וכמ"ש ה' שמן המשחה דיש ללמוד כן מדברי הרשב"א והר"ן וכן ס"ל להמג"א וכמו שכן הוא ז"ל האריך וכתב בזה בס"ה נשמת כ"ח ולב חיים וכנז"ל וכ"ש וק"ו היכא דהמועט שנתן הם בספק דודאי שהם מותרים ואין להחמיר ולהטריח עליו כלל ולא ידעתי מדוע הרב ז"ל שם לא נכנס בזה כלל. ועוד דיש ס' אחר דכבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה וכתב הבאה"ט סי' תס"ב סק"ז בשם הח"י וא"ז דאף שנתערב לאח"ז הבציר נתבטל ע"ש

נחזור לנ"ד דאיכא כמה צדדים להתיר וכנז"ל ובפרט דהם רוצים ללוש הקמח ולאפותו כולו קו"פ ואיכא ס' אעיקרא אי נתפרר מהעפרורית ההיא לתוך הקמח או לא דאף את"ל דנתפרר ממנו והו"ל מ"פ עם מים דממהרים להחמיץ למ"ד. מ"מ מאן דחייש לזה הוא לגבי אותו קצת העפרורית שהיתה בלועה מהמ"פ ועכשיו בעת הלישה במים הו"ל מ"פ עם מים וכו' משא"כ לגבי שאר הקמח ליכא חששא. ואותו העפרורית גם לאותו מ"ד דדין מ"פ ע"מ וכו' יש לה כבר היא נתבטלה קו"פ עם שאר הקמח ואפי' אם היה חמץ גמור שנתערב קו"פ ונתבטל איכא פלוגתא אי חו"ן בפסח או לא. וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' תמ"ז ס"ד אם נתערב החמץ קו"פ ונתבטל בס' אין חו"ן בפסח לאסור במשהו וי"ח ע"כ. באופן דיש כמה צדדי ההיתר בנ"ד וכנז"ל

וקודם גמ"ד ראיתי להביא כאן מאי דשייך לזה והוא דהפר"ח ז"ל שם כתב ע"ד מרן ז"ל אינו חו"ן כן דעת הר"ן בתשו' והמרדכי והראב"ד ז"ל והביאו ראיה מהא דתנן בפ"ב דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מגמלים מותר ואם רוב מרחלים אסור וכו' ומהא שמעי' דהיתר בהיתר מתבטל וכיון שנתבטל שוב אינו חו"ן וכו' ואפשר לדחות הראיה שהביאו דשאני התם דאיסור שעטנז נוהג בעולם ולפיכך אף דליכא אלא צמר בצמר דהוי כולו היתר מתבטל. משא"כ הכא דחמץ שרי מקמי פסח לגמרי וכיון שעדין אינו נוהג איסור חמץ לא שייך ביה ביטול וכשמגיע פסח שהוא זמן איסורו הרי אין כאן חו"ן שמעולם לא נתבטל עכ"ד. ולע"ד כונת דחייתו היא דשאני איסור שעטנז דאף שנתערב צמר בצמר דהוי כולו היתר שייך ביה לומר לשון ביטול שנתבטל ברוב מאחר דבשעה שנתערבו הצמר זב"ז איסור שעטנז נוהג באותה שעה. ולכן אח"כ מותר לערב בהם פשתים או צמר מאחר דכבר נתבטל ברוב שוב אינו חו"ן משא"כ גבי חמץ דקו"פ ליכא איסור כלל נוהג באותה שעה וכיון שכן כשנתערבו זב"ז קו"פ שהיה כולו היתר לא שייך ביה לשון ביטול. וכשמגיע פסח שהוא זמן איסורו אינו נקרא חו"ן שמעולם לא נתבטל זה כונת דבריו ז"ל והחיד"א ז"ל בס"ה ברכ"י כתב שם וז"ל ושמעתי מקשים על ה' ז"ל דהאיכא ער"פ מו' שעות ולמעלה דאסור ומתבטל בס' ונמצא דגם חמץ כי באו ו' דאיכא איסור חמץ הרי נתבטל דדינא הוא דבטל בס' וכי אתי פסח אינו חו"ן ושפיר איכא ראיה מצמר וצע"ג וכו' ויש מי שתירץ וכו' ע"ש. וכונת קושיתם דגם בחמץ מאחר דאינו בא פסח שהוא אסור במשהו כ"א עד שיבוא ער"פ מקודם שהוא אסור מו' ולמעלה ודינו הוא שהוא מתבטל בו בס'. א"כ כיון שבא ער"פ דאיכא איסור חמץ והו"ל כאילו נתערב עכשיו בער"פ אח"ז איסורו ונתבטל בס' כי אתי פסח אח"כ אינו חו"ן לאסור במשהו ועז"א דיש מי שתירץ וכו'. והוצרכתי להאריך בביאור כו' קושיתם יען שראיתי בס' עולת שמואל סי' ז' דכ' ע"ז וז"ל ולא הבנתי דבריהם דמאי מייתו ראיה מאיסור לתוך היתר להיתר לתוך היתר דאה"נ איסור לתוך היתר כמו ער"פ ודאי שיש לו ביטול בס' והדין הוא דאינו חו"ן כמו כל האיסורין שבתו' דיש להם ביטול ואינם חו"ן. אבל כל דחייתו הוא דהיתר לתוך היתר כמו חמץ קו"פ היכן מצינו שנתבטל קודם וכשיבוא זמן איסורו שלא יחזור לנעור. ולשעטנז לא דמי דהא ישנו לאיסורו בעולם בשעת ביטול ההיתר וא"כ היכי מייתי ראיה מהתם הר"ן ז"ל זהו דחייתו של הרפ"ח ז"ל עכ"ד יעו"ש. ולפי מה שביארנו הדברים לעיל דהו"ל כאילו נתערב עכשיו בער"פ אח"ז איסורו ונתבטל בס' שוב אין מקום לתמיהתו כלל ואי"צ להאריך בזה והוא ברור

והנה בדין חו"ן עוד איכא פלוגתא בין הפוס' ז"ל אם הי"ד בממשו או גם בטעמו ואם גם בפליטת טעם הכלי ולא טעם החמץ ממש ואם גם הכלי הוא אינו ב"י דהו"ל טעם לפגם וגם שהוא הוי נ"ט בר נטל"פ דלע"ד דבדיעבד אם אירע כדבר הזה דשייכי כל הני דשרי דאע"ג דלכתחי' לנוהגין כחומרת מ"ד חו"ן יש להחמיר בכל הני ואפי' בנ"ט בר נטל"פ וכמו שכן מוכח בס' חס"ל אלקלעי ז"ל חא"ח סי' כ' בדין היורה שמוציאין